מרמורי עבודה

העבודה הזאת גם כן... אוף! יש כל כך הרבה דברים בצוות ובהתנהלות שמעצבנים אותי שאני מחזיקה את עצמי בכוח שלא להתחפף ואומרת לעצמי שזה איכשהו שווה את זה!

כאשר העבר וההווה נפגשים ביום הכי מעייף בעולם

ואו איזה יום עבר עלי... זה כבר יותר מדי... (לא זוכרת את המשך השיר...).
האמת שהשבוע הזה היה בהחלט מלא והסתיים היום עוד יותר מלא.

שנה חדשה

שנה טובה לכולם!
איזה כייף כל החופש הזה רק חבל ש M צריך לעבוד לכן אני גם מול המחשב מחפשת את עצמי. כדאי שאתחיל לעבור על חומרים לשנה החדשה אבל אני עוד לא יודעת אילו קורסים אצטרך להעביר ולכן לא יודעת למה להתכונן כל כך. אני כל הזמן חושבת איך אדבר עם המדריכים שלי ואיך אני הולכת להסביר להם שלמרות שזאת שנה ראשונה שלי ואין לי שום ניסיון הם יכולים להיות בכל זאת רגועים.

מונעת מהורמונים

אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! השבוע האחרון היה כל כך קשה רגשית שרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואת השפיות שלי. התקווה היחידה הייתה שזה משהו זמני. אולי זה הכל יחד ואולי כל דבר בנפרד אפילו לא יודעת.

אז היום אנחנו חוגגים את יום הנישואין השישי שלנו :) זה מצחיק כי אנחנו חוגגים כל פעם פעמיים ב 23.08 את התאריך הרשמי בו התחתנו בפראג וב 30.08 את זה שהיה המסיבה עם כל המשפוחה וזה התאריך שכולם זוכרים כי נכחו שם..

ימים מעניינים עוברים עלינו. עכשיו כאשר אני עובדת יש הרבה יותר אקשן מכל הבחינות ואנחנו משתדלים להספיק ממש הכל כמה שאפשר. בחודש שעבר איחר לי באופן די משמעותי וחשבתי שכבר נקלטתי אבל לא אז החלטנו לחזור לרופאה שלנו שנעלמנו לה מאז יוני.

חוזרת לשוק העבדות ז"א העבודה :)

בעיקרון החיפושים שלי התחילו ברגע שחזרנו לארץ, חיפשתי עבודה דרך מלא דופים ואנשים ומה לא וזה פשוט לא זרם מדי. איכשהו הדברים לא התקדמו מדי. 

סבתא שלי

החודש היה... ואו היה.. אני מתכוונת ליולי שבו בקושי עדכנתי ועד שאני עכשיו מגיעה לעדכן גם זה לא פשוט כי כל כך הרבה הצטבר. כמו שאני תמיד כותבת צריך להתחיל מאיפשהו וזה מה שאני אעשה. ניסיתי להתיישבת כל כך הרבה פעמים שאני מרגישה כאילו כבר כתבתי הכל וזה רחוק מלהיות המציאות. אני בקושי נמצאת ומתעדכנת פה וזה ממש חבל לי...

שוב שלום, נעלמתי לאחרונה ואני בשוק שלא כתבתי חודש, זה די הגיוני בהתחשב בזה שהיה חודש מאוד עמוס בפעילות ואירועים אבל למעשה כלום לא השתנה.

עוד קצת מהכל

אני כרגיל אצלול ישר אל הדברים, היום יהיה פחות פור פליי. אני לא רגועה, לא ישנה טוב וכל מיני מחשבות כמו חרקים זוחלות לי לראש. בלילה זה הכי קשה, מחשבות על בינוניות, על חוסר הגשמה, על פחדים וחרדות הכל מתרכז בראש ומטריד בפולסים שהם כמו גלים, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות.

הישגים קולינריים

סוף השבוע השקט שהכרזנו עליו היה די רגוע למען האמת, אני הייתי עסוקה בבישולים ו M היה עסוק בגינה ובניסיון לנוח אם אפשר לקרוא ככה ליום שלם של סחיבת אדמה וארגון עוד חלק מהגינה. כמה שכעסתי על המייסד שהשקיע הון בגינות, היום אני רק מודה לו כי אנחנו בחיים לא היינו עושים את זה. M אמר שהוא לא מוכן לעזוב פה גם כשיהיו לנו 3 ילדים בדירת 2 חדרי שינה והמקסימום שהוא מוכן זה לקנות את הדירה שצמודה לזאת, לשבור את הקיר ולהרחיב חחח

עוד יום ושום דבר חדש מדי...
השבוע לא כלל יותר מדי התרגשויות, עוד כמה קורות חיים נשלחו למשרות סתם, עוד קצת דברים נקנו באיביי ואליאקספרס אבל בגדול די כלום...

הסופה"ש היה כל כך ארוך ומעייף שהיו כבר שני ואני עדיין לא מבינה איפה אני ומה אני עושה. אחרי המפלה הגדולה ואחרי שהבנתי שכרגע כל הראיונות נגמרו ושמתחילים הכל מהתחלה הרגשתי את המועקה, שוב מההתחלה, ונכון שאולי אני פשוט מחכה לעבודה הנכונה, הכל נכון אבל זה לא ממש עזר. אז ניקיתי את הבית כדי להרגיש נקיה גם מבפנים, זה איכשהו תמיד עוזר לי אבל לא ממש הפעם.

המשך לעלילת חיפושי העבודה שלי

אתמול התקשרה אלי הבחורה מהמשרה השנייה (שהתראיינתי עם המנכ"ל). זאת שהייתי אמורה להחליף ושדיברנו איתה לפני ואחרי הראיון (עבודה מספר 3). אל התפנית הזאת לא הייתי מוכנה בכלל...

חיפושי עבודה או מקום מספר 3

הבעיה כאשר לא כותבים מלא זמן שצריך לצמצם הכל לפוסט אחד וזה בכלל לא פשוט :)
אז אחרי שהייתי בראיון ההוא, ממש באותו היום התקשרו אלי מעוד מקום וקבעו לי ראיון. גם את הראיון הזה הרגשתי שעברתי ממש טוב ושהצלחתי להרשים ושהכל זרם ממש ממש טוב. יום למחרת הראיון התקשרה אלי הבחורה שאני אמורה להחליף ושעוזבת וביקשה לקבוע לי ראיון עם מנכ"ל החברה והמנהל העתידי שלי במידה ואתקבל.

חיפושי עבודה מקום מס' 2

פייסבוק כל הזמן מקפיץ זכרונות וזה מאפשר או גורם כל הזמן להיות מודע למה היה לעומת מה שקורה עכשיו ודברים מהסוג הזה, להתחרות עם עצמך, להשוות וכו'..
אז אחרי שהוא הקפיץ את התמונה של M עם שיער ארוך מ 2009 מהדירה שבה אנו חיים היום (אז היא רק נכנסה להשכרות ואני ו M עברנו לגור יחד במעונות הסטודנטים), היום הוא מזכיר לי איך לפני שנה בדיוק בזמן הזה בילינו חודש בתאילנד ומעלה את התמונות המרהיבות והזכרונות הצבעוניים עם הריחות והטעמים והרגשת החופש המטורפת שהייתה שם. אני חושב שזה היה הטיול של החיים! ואני מאוד מקווה שיהיו לנו עוד המון כאלו.

מה זה הגשם הזה??

כאשר חזרנו אמרו לנו שזאת שנה שחונה וכו'... אז זהו חברים, שהבאנו אתנו את הגשם חחח!!!!
אני בת ערובה בבית של ההורים שלי, כי משום מה הנחתי שזה רעיון טוב להשאיר את האוטו בבית שלנו ולא לקחת את המחשב ועכשיו עם הרעמים והברקים וגם זה שתכלס אין לי כרגע שום דבר אמיתי לעשות או דרך אמיתית לעשות כי אני בלי הלפטופ שלי די מאפשרת לי לכתוב פה אני מניחה... :)

כאשר הייתי בבית הספר נהגנו לשחק מחניים, לא הייתי טובה במיוחד וגם לא השתתפתי במיוחד, לא תפסתי או מסרתי, רק דאגתי שלא יפגע בי הכדור וככה היה יוצא שגם אם הייתי בקב' המפסידה הייתי נשארת בין האחרונים על המגרש עד שהמורה הייתה שורקת שאין טעם יותר.
מאז נותרה בי ההרגשה הזאת, שהחיים הם קצת משחק מחניים, משהו לא פוגע ומשהו פוגע ומעיף אותך מהמשחק וזה הסוף. תמיד הפתיע אותי איך השחקנים הטובים יותר נפגעו, הם הרי תופסים וזורקים, הם כל כך טובים ועדיין זה פגע בהם והם עברו לצד השני, קצת כמו בחיים. 

שוב שלום :)

עבר חודש מאז שכתבתי! מטורף! אבל הינה אני שוב אתכם 😍
ואו איך שהזמן טס עכשיו... עבר חודש ובכלל לא שמתי לב. חזרנו לארץ לפני 4 חודשים כבר ולאט לאט אנחנו מתקדמים ומתפתחים וכל יום יש משהו חדש ומזג האויר משמח אותי מאוד אז הכל אחלה בגדול.

הכי בעולם אוהבת את השקט של הבוקר לבד בבית שמופרע רק ע"י ציפורים מצייצות.
בבוקר הקפצתי את M לרכבת (הוא קנה אופניים מתקפלים ועכשיו תהיה לו הפריוילגיה של לפדל 2-3 תחנות בכל בוקר לאורך הים המדהים!), את אחי גם לרכבת בדרך לעוד שבוע בצבא ואת אבא לתחנת האוטובוס.
אני נשארתי עם הרכב יאייי!

יום האישה שמח לכולן!!!

 מאחלת לכולכן נשים יפות, חכמות ונהדרות, יום נהדר, מלא בהפתעות, הצלחות ושמחה!!!

סיימנו לצבוע בשעה טובה!!!
יצא ממש ממש יפה, צבע חם ונעים כזה ואני מרחפת בבית ומתחילה להרגיש שאני חלק מזה גם.
בימים הקרובים אולי אפילו היום מתחילים להגיע דברי החשמל ואני חייבת לקפוץ לדירה לשטוף שם לפני שדברים תחילים לזרום כדי שיהיה נעים.

מתי אני כבר אלמד שאם אני לא רוצה לדעת משהו אין שום סיבה לשאול, לא אפילו לא מתוך נימוס 😫
יורה לעצמי ברגל פעם אחר פעם...

(יותר מדי נשים בהריון סביבי (כרגיל) לא מצליחה להתרגל לזה)
כבר לא יודעת מה יותר גרוע להתעניין בחברות ולדעת שמה שאני אשמע ייסר אותי מדי
או להרגיש רע ולהראות רע כי אני לא מתעניינת...

אנחנו עסוקים ולא מספיקים לעסוק במה שבפנים, פשוט אין שום זמן לזה. אנחנו מאוד נהנים מהשהייה אצל ההורים אבל יחד עם זאת החיים האישיים שלנו כמובן נפגעים. אנחנו במקום שבו כל הזמן יש אנשים, כל הזמן יש פעילות, ה TV עובדת ללא הפסקה ומידע מגיע מכל עבר. נחמד להיות בתוך המשפחה וגם מבלבל ומרחיק אותנו מעצמינו. הפוסט שעבר לא הצליח לעבור באופן מלא לצערי ולכן אצטרך עכשיו לעשות השלמות.

אני כמעט ולא נכנסת לפה וכמעט ולא עוקבת אחרי אף אחד שבעבר עקבתי באדיקות, אין לי פניות לעוד מידע. אין לי מקום לעצמי ואני מבינה שזאת תקופה אבל איתה מגיעים יתרונות וחסרונות.

בימים אלו הכל רץ כל כך מהר שאני לא מספיקה להבין מי נגד מי בכלל. השבוע הזה היה פורה מהרבה בחינות,  בראשון נסענו לראות רכבים. תדרכנו את עצמינו, לבשנו את חליפת האיומים, התיעצנו עם אנשים. הגענו למגרש הרכבים (הפרטי) למוכר שהמליצו לנו עליו ונדלקנו על האוטו הראשון שהוא הציע לנו. אמנם זה אוטו ששום דבר מעבר לזה שהוא נראה כמו אוטו במראה החיצוני אי אפשר לומר עליו היו לו נתנים טובים סוזוקי SX4 GLX בן 6 שנים, עבר 54000 ק"מ יד ראשונה מאדם פרטי. על פניו הכל מעולה. המחיר שהוא הציע לנו הוא 48500 ש"ח כאשר המחירון 50400. החלפנו מבטים והחלטנו פה אחד לשים דמי רצינות (1000 ש"ח שמוחזרים לנו אם בדקנו את הרכב ולא מצא חן בעינינו וגם שווי בדיקת הרכב מוחזר אם יש בעיה בשלדה/מנוע או משהו חשוב אחר.

הקיץ כבר כאן!? נו לפחות האביב

איזה ימים יפים קיבלנו!!! בגרמניה בעיר בה גרנו עכשיו 0 מעלות ובמוסקווה אבא שלי שנמצא שם מספר שמתחת לאפס ושולח תמונות של עיר שכולה מכוסה בשמיכה של שלג סמיך שמשמיע חריקות עם כל צעד.
אני ו M נהנים מהימים החמים, אתמול יצאנו עם הכדורסל החדש שהזמנו מאיביי (M מאוד אוהב לשחק אבל קב' החברה שלו בחיפה וזה די מציק לנסוע במיוחד כל פעם אז הוא הזמין אותי לנסות). אתמול היה ממש נחמד, יצאנו למגרש בסביבות 11 ולא היה אף אחד כי כל הילדודס עוד בביה"ס. רצנו, הקפצנו, קפצנו ואפילו קצת קלעתי. היום כל הגוף כאב לי אבל היה נחמד אז היום יצאנו שוב והפעם זכינו ללבוש חולצות קצרות והתברר שהשתפרתי והיה ממש נחמד. אני שמחה ש M נהנה לשחק איתי כי אני בטח לא כזה תחליף מוצלח לקב' שלו. בכל מקרה אחרי זה עשינו קצת תרגילים וזזנו הביתה.

אתמול חזרנו סופסוף לבית הורי, הללויה!
מיום חמישי היינו אצל חמותי והיה דווקא נחמד למרות הפחדים שלי ואז עברתי למיקמיק חברתי ועשיתי ביביסיטר לילדים הכי מתוקים בעולם! הבכור נולד קצת לפני שעזבנו לגרמניה והקטנטונת ביום שהגעתי לביקור בארץ ועוד הייתי בהריון הראשון שלי שהסתיים כחודש אחרי הביקור. בא לי לתת כינויים לבני הסנדקות שלי כי בטח תשמעו עליהם עוד הרבה! נקרא להם עמי ותמי סתם כי זה השם הראשון שקופץ לי לראש. אז עמי כבר בן 3.5 ומדבר ממש יפה, יודע לשחק לבד ולהעסיק את עצמו בפעילויות ארוכות ובאופן כללי הוא ילד מתוק וחכם ואני מאוד אוהבת אותו. הפעמים היחידות שאני צריכה לנער את עצמי ולהזכיר לעצמי שהוא בסה"כ עוד ילדון קטן זה כאשר הוא מתחיל להתבכיין ולרייר וכו' אבל אני מהר מאוד מבינה שכל מה שהוא צריך זה קצת אהבה חיבוקים ותשומת לב והוא ישר חוזר לעצמו. תמי לעומת זאת שחקנית צמרת, היא בת שנתיים והיא פשוט מעיפה אותי! הפרצופים שהיא עושה המימיקה שלה זה משהו מעולם אחר.

כאשר סופה"ש מעולה הופך לשבוע נהדר

בסוף השבוע שעבר נסענו לחמותי במרכז, יש להם משק ענק עם חיות ואם לא מזג האויר היינו שורצים רק בחוץ כל הזמן. הגענו בחמישי הישר לארוחת ערב ואז M הלך לראות את המשחק עם אח שלו ואני לקרוא קצת שטויות בטלפון עד שהוא חזר אלי עייף אך מרוצה. בשישי נסענו לעשות קניות לקראת יום ההולדת של גיסי, הכל תקתק, אני עם הרשימה שהכנו עם חמותי והבנים מצייתים ומביאים כל מה שאני אומרת להם וככה איזה שעתיים מאוחר יותר ועם 1100 ש"ח פחות בכיס סיימנו את העניין הזה :)

גשם גשם מטפטף, גשם גשם איזה כייף!

התעוררנו היום ובערך מהרגע שהתעוררתי התחלתי לרדת על M המסכן, והכל למה?
כי חלמתי שאנחנו איזה צוות מודיעין סודי והוא לוקח ומשום מה זורק את כל הבגדים שלי, חלקם אפילו לא נלבשו כי נתנו לו איזו הוראה חחחחח התנפלתי עליו בחלום בצורה ממש אלימה 👀
וגם כשהתעוררתי הוא חטף 😂 חשב יצא מזה בקלות...

עוד לא התחלנו באמת את החיים בארץ, בינתים סתם מתרגלים, רצים ממקום למקום ונהנים מהביחד. אנחנו נגד העולם :) אני דווקא אוהבת את ההרגשה הזאת, פחדתי שיעיק עלינו להיות כל הזמן ביחד במיוחד שאנחנו לא רגילים לזה אבל מסתבר שזה בסדר גמור ואפילו כייף :)
זה סוג של מלכד ונראה כמה זמן עוד נהנה מזה עד שניכנס לשגרה משעממת..

חזרה לארץ חלק ג'

לקראת סוף השבוע נקבע לנו תור לרופאה במרפאה להריון בסיכון, בדיוק ביום של הסערה. הגענו לשם ושלחו אותי לסבב אחיות ורופאים. כאשר נכנסתי לאחות והיא שאלה אותי על המחזור האחרון ואמרתי לה שזה היה לפני כמה ימים היא הסתכלה עלי בהלם מוחלט. מסתבר שהיא חשבה שאני כבר בהריון...
אז הסברתי לה שאני כמו הגב' טורטל,  בשבוע הראשון 😋

חזרה לארץ חלק ב'

אז כפי שכתבתי נחתנו בשעה טובה בארץ המובטחת, קידם אותנו מזג אויר קייצי במונחי גרמניה ואבא שלי המקסים שבא לאסוף אותנו.
הדברים נכנסו פרפקט לאוטו והתחלנו את הנסיעה המייגעת צפונה ב 4 בבוקר (מזל שסבתא דאגה להכין לי פירושקי כי ידעה שבטח לא אוכל כלום בטיסה) כך שמצאנו את עצמינו ב 6 בבית של ההורים שלי שהסכימו ושמחו לארח אותנו עד שהדירה של אמא של M תתפנה במאי. הנחנו את כל הדברים שלנו בסלון והצענו להורים שלנו שהסלון יהיה חדר השינה שלנו כי גם ככה תפסנו את כולו עם כל המזוודות חחח
אחרי מקלחת בזרם פיצפון ולא חמה יתר על המידה בטח שלא אחרי שהיה לנו את האטמור הכי שווה ביקום שאמנם בגללו שילמנו כמו משפחה ערבית ממוצעת בגרמניה אבל למי איכפת כשיש מים עם 40 מעלות מסביב לשעון ובלי לחכות...

חזרה לארץ חלק א'

הפוסט האחרון שלי היה לפני המון זמן ובאמת המון דברים קרו אז יאלה לכו להכין משהו חם (כי נוראאא קר בארץ חחחח) ותתרווחו בכיסא זאת הולכת להיות חפירה מהלב 😋

בפעם האחרונה שכתבתי היינו בסידורים לקראת הנסיעה ובאמת לאט לאט מכרנו דברים וחלק נתנו.
M אפילו חשב שאפשר לעשות סרט על כל הקונים כי כל אחד שהגיע הביא אינטרקציה מעניינת ולכל אחד סיפור משלו שזה היה בהחלט משעשע (בחלק מהמקרים).