הזיעה נוטפת אבל לי זה ממש לא מפריע, יש שמש יש נהר (וחרקים שכל הזמן נכנסים לי לפה לעיניים לאזנים
מי אמר חלבונים ולא קיבל) אבל לי זה לא איכפת, בכל גרמניה סופות רעמים וברקים ובפאקינג צפון גרמניה שמש!
זו הפעם הראשונה נראה לי בהסטוריה של גרמניה שכולה גשומה והעיר הזו שמנסה בכל הכוח לחקות את לונדון שמשית!
היום יצאתי לגינה וראו איזה פלא כל הצמחים החמודים שלי שלא הראו סימני חיים יצאו להם מהאדמה להיווכח במו עיניהם שבעיר שלנו יש שמש! כולם! (חוץ משני עציצים שאני חושבת שעוד יפתיעו)!
סוף השבוע עבר נהדר יצאנו למסעדה לחגוג יום הולדת לאחד החברה של בעלי מהמעבדה אחרי שתרגלתי עם יוטיוב תסרוקת בסגנון סדרת המופת "Vikings" והצלחתי ביג טיים! הבנתי את גודל ההצלחה כשחוץ מהבנות החברה הגייז החמיא לי!!! לאחר מכן עוד המשכנו לאיזה בר ונשארנו בין האחרונים, טיילנו לאורך הנהר בדרך הביתה כשרוח חמימה מלטפת ואנחנו אופטימיים מדי מכדי לפחד למרות שחושך מצרים שרר בטיילת...
יום למחרת הצטרפנו לחברים לנסיעה לכפר סמוך ששם מסתבר שיש חוות פרות והם מייצרים גלידות ביו שמגיעות
מפרות חופש שמחות במיוחד! הגלידה באמת הייתה משגעת ולמרות שאני לא מאמינה בביו וכאלה דווקא מאוד נהנתי. בעלי סופסוף הגשים חלום ונסע לשם באופניים ואני החלטתי לנסוע ברכב כיוון שלא רכבתי מגיל 7 וכיוון שאני קצרה מדי מכדי שאצליח לרכב על אפניים של מי מהחברה. בכל מקרה החלטנו שעוד מעט נלך לשוק ונחפש לי אופני ילדים :)
החווה מקסימה והדרך לשם עוד יותר, דמיינו אירופה ותעצרו. בדיוק ככה.
פרות ומיני חיות אחרות מטיילות להן בשדות הפתוחים מלחכות דשא בכייף, חלקן חוזרות לרפת ובזמנן החופשי
ממש ככה הן מחליטות מתי הן הולכות לחליבה, עומדות בתור וכל אחת נכנסת בתורה, ישנו מתקן שמנוהל ע"י אחד העובדים, הוא שוטף אותן ומחבר להן את מכשיר החליבה. אחרי שהן מיימות הן הולכות חזרה לרפת שם יש להם אוכל, מכונת מסאז' ומקומות לשכב.
אני מעריכה שיש גם רפת מרכזית ששם הן ישנות ויש את רפת העגלים או העגלות סביר להניח.
בקיצור הגלידה הייתה מעולה אבל עם הקפוצ'ינו אחר כך הבנתי שקפצתי מעל הפופיק :)
לאחר מכן המשכנו לחברים שלנו הביתה והראינו את המשחק צ'מפיונז ליג אם אני זוכרת נכון...
אחרי שתי שאכטות מאוד נהנתי מהמשחק, השחקנים רצו לי מול העיניים בלא מפריע, אנשים דיברו, אכלו ושתו
ואני ישנתי כמו תינוקת!
אתמול היה יום קשה.
הייתי קצרה, חסרת מצב רוח ועצבנית.
כולם חטפו.
לא יכולתי להרדם.
בבוקר עשיתי את מה שהייתי צריכה לעשות מזמן.
כתבתי בקבוצת ההריוניות שאני לא מסוגלת יותר ושאני עוזבת.
אני באמת אוהבת חלק מהבנות אבל זה בהחלט טו מאץ'.
בתור מי שלא רוצה להתעסק בזה כל היום ומנסה להמשיך הלאה זה היה שלב הכרחי.
מצד אחד אני מרגישה שוויתרתי ואני לא מאלו שיודעים באמת לוותר ולעזוב במיוחד כשזה קשור לאנשים (גם חפצים האמת) אבל פה זה היה או זה או הבריאות הנפשית שלי.
אני מרגישה שעול כבד נפל מכתפי, שאני לא חייבת להיות מקסימה ולבכות מבפנים ושאני יכולה באמת להתקדם.
בבוקר יצאתי להליכה ארוכה אחרי שחמותי (שהיא רופאה) שלחה לי הסבר על מה שקרה (שלחתי לה קודם לכן את המכתבים מבית החולים כי פה לא באמת הסבירו לי והכל...
כפי שהיא הגדירה את זה אישה יקרה ו"אופטימית" אחת הבעיות שלך (היא התכוונה שהיו לך) היא אינפקציה וממה שהיא שלחה לי זה משהו נדיר ביותר, לא יודעת אם לשמוח או לבכות אני מניחה שלא ולא זה מה שהיה פשוט וזה כבר לא משנה. אני מניחה שאקבל בהמשך את המידע על "שאר הבעיות שלי..."
יש ימים שאני נרגישה שפשוט צריכים לעבור ואז יהיה בסדר.
אתמול היה אחד מהם והיום הצלחתי כבר להתאפס, לטייל, להיכנס לסופר ולחזור לאנרגיות הרגילות והטובות שלי.
עוד 3 שבועות אנחנו בספרד!!!
לא להאמין!
אני מקווה שזה יהיה ה- טיול א ני כבר מצפה לו בקוצר רוח!
גם ההורים שלי הודיעו שהם באים לשבועיים באוגוסט עם אחי הקטן וזה ממש כייף!
החלטנו שנעשה טיול של שבוע ביער השחור ולקחתי על עצמי לתכנן אותו, הבעיתיות הייתה מבחינת הלינה אבל
אני מקווה שהיום פתרתי את העניין בצורה אופטימלית, זה יהיה ברור יותר בימים הקרובים.
בכל מקרה,
לחיי החופש!
