איך הרסתי לכולם את יום העצמאות...

אתמול קמתי במצב רוח רע ובהמשך היום הבנתי שזה בטח קשור ליום הזיכרון,
הדלקתי את השידורים הישירים ובכיתי על שיצאו לי העיניים כי אי אפשר אחרת.
היום קמתי ליום חדש ואמנם עדיין יום הזיכרון אבל פתאום קיבלתי הודעה על קב' שנפתחה בווטסאפ.
של ישראלים בעיר שבה אנחנו חיים בגרמניה והועלתה הצעה לעשות יחד עצמאות.
התלהבתי בטירוף הלב שלי התחיל לדפוק מהתרגשות, אנחנו משהו כמו 8-10 אנשים וזה ממש מגניב!
את הרב אני מכירה אבל לא את כולם.
בחור אחד נידב את הדירה שלו והתחלנו לתכנן...
בדקתי עם המשתתפים אם הם מעוניינים בשיטה הגרמנית או בשיטה של האנשים הנורמליים... הם ענו נורמליים...
השיטה הגרמנית- עושים על האש ליד הנהר עם מנגל קטנטן, כל אחד מביא לעצמו קצת מהכל וזהו בעצם...
הנחתי שכיוון שכולם ישראלים ואנחנו בעניין של עצמאות כולנו נתאחד כל אחד יתרום מעצמו ויביא בשפע וכו וכו'...
אני אמרתי שאכין 4 סוגי סלטים, אביא קצת כלים חד פעמיים, קצת בשר ואלכוהול.
חברה שלי (טבעונית) אמרה שתכין קינוחים ותביא יין ועוד דברים...
השאר לא ממש הגיבו.
הבחור המארח כתב שיש לו קצת בירות בבית כמה חתיכות עוף ונקניקיות טחינה ותפו"א.
עד פה הכל תקין.
ואז כתבתי את שאר הדברים שצריך והצעתי שאנשים יחלקו ביניהם מה להביא.
בין היתר היה כתוב גחלים (שזה מאוד הגיוני כי בעצמאות עושים על האש!)
ואז המארח הכריז שאין לו מנגל ושהוא בכלל לא יכול לעשות על האש בגלל השכנים וכו ואז...
עלתה לי הסנטה מריה... למה אתה מזמין לעשות אצלך עצמאות אם אין לך מנגל אפילו ולא טורח לכתוב את זה כאילו זה מובן מאליו שאין בו צורך!?
ירד לי ישר מהאירוע אבל ניסינו איכשהו כן לפתח את הנושא.
הוצע לעשות את זה ליד הנהר במקום מה שאומר שמישהו צריך להתארגן על מנגל גחלים ושאר הדברים שצריך
מעבר לשטויות שכל אחד מביא לעצמו (חזרנו לשיטה הגרמנית אני מבינה...)
הבחור הזה אמר שהוא בכלל מסיים לעבוד ב 17 ואז הולך לרוץ ואז יצטרף יעני תארגנו בעצמכם ואני אבוא עם הנקניקיה שלי...
עכשיו בשלב הזה לא יכלתי יותר!
אני שונאת קמצנים!!! אני פשוט לא מעכלת אותם!
אתה כאילו זורק הצעה, מחכה שמישהו ירים את הכפפה ויקח את זה על עצמו?
יש אנשים שמנסים לצאת מכל אירוע כזה במינימום מאמץ והשקעה ולהנות מההשקעה והמאמץ של האחרים וזה פשוט לא בסדר!
אם כל אחד ישקיע קצת אז זה יתחלק בין כולם אבל למה אנשים יוצאים מנק' ההנחה שאחרים יותר טפשים מהם!?!?!? ההנחה הזו שגויה בבסיסה כי רב הסיכויים שזה לא נכון ואם כן אז ואלה הרווחת אבל רב הסיכוים שפשוט לא יהיו אתך בקשר...
אני בשלב הזה שבו הבנתי שכל אחד רוצה להביא משהו קטן לעצמו ושמישהו וירטואלי יארגן הכל במקומם החלטתי
שאלו לא האנשים שאני רוצה להשקיע בשבילם והצעתי לחברים הקבועים להגיע אלינו הביתה המשימות יתחלקו וננסה להנות בעצמינו אם ככה.
הקבוצה התחלקה ככה לשניים והבנתי שאני האחראית לפילוג אבל לא יכולתי להתאפק באמת.
אני רואה את עצמי אדם נוח ובד"כ משליט שלום ושלווה מסוימים ברב המצבים אבל פה פשוט לא יכלתי להחזיק את עצמי איבדתי את זה!
אני אוהבת לארגן ולארח ומאוד שמחה לקחת על עצמי אבל לא כשהצד השני מחשיב אותי סתומה וחושב שיוכל להרוויח ומחפש לעצמו איזה פראייר שיעשה את זה במקומו, ממש לא!
זה השלב שבו הנדיבות שלי מסתיימת והמפלצת יוצאת אני לא מסוגלת לסבול כשעושים ממני טיפשה, אני לא יכולה לסבול כשמזלזלים בי ובאינטלגנציה שלי שאמנם אולי אני לא גאון אבל בחייכם...
אני לא יכולה לסבול אנשים שחושבים שהם יכולים לשבת עם תחת אחד על שני כסאות (או לצורך העניין לאכול את הקבב ולהשאיר אותו שלם).
אז כן, אני כן מרגישה אשמה שיצרתי פילוג, שאולי הגזמתי קצת בתגובה ושקלקלתי אולי לכולם אבל זה היה כל כך הרבה יותר חזק ממני! אני ברגע מסוים עצרתי כדי לצאת מהתמונה ולראות אם אני מגזימה ואולי אני טועה
אבל הנטיה הטבעית שלי היא להניח שהאנשים הם טובים ורוצים בטובתםפ של אלו שסביבם ולפעמים אני מתבדה וזה קורע אותי.
בגדול כרשימת מכולת ניסיתי להבין למה אני כל כך כועסת:
על המארח: שלא טרח להגיד שאין לו מנגל (כאילו אתה אידיוט!? טוב אולי זה קצת מוגזם) ואחרי שזה התברר על חוסר הנכונות לעזור ולהשתתף למרות שזה היה הרעיון שלו בכלל ועל זה שהוא הניח שמישהו יעשה הכל במקומו.
אני לגמרי ראיתי את עצמי משתמשת בכוח פיזי לא מתון. הוא כל כך מחוק אצלי.
וכל השאר שלא היו סגורים על עצמם מלכתחילה ולא השתדלו יותר מדי מה שהביא אותי לזה שאין לי צורך בלהפגש עם האנשים האלו ולהשתדל למענם.
הבוסית שלי פעם אמרה לי אל תתביישי ממי שלא מתבייש ממך והיא צודקת.
אנחנו לא נוותר על לחגוג אבל כן נוותר על מי שלא מגיע לו לחגוג אתנו ונרוויח אנרגיות טובות!
אני לפעמים מרגישה שבמצבים מסוימים אני אסרטיבית ותקיפה מדי אולי אפילו לא נעימה ואני מאוד מנסה לנתח בזמן אמת את הסיטואציה ולוודא בכל רגע נתון שאני בסדר כי אחר כך אני מאוד מצטערת ומרגישה רע אם לא.
בעלי בהחלט לא מוותר לי וגורם לי הרבה פעמים להרגיש עוד יותר רע אבל לומדים מזה :)
כרגע אני מרגישה שעשיתי את המקסימום, ניסיתי, לא הצלחתי נו שוין...
אני רוצה לצרף כמה מתכונים שאני הולכת להכין ועוד משהו נחמד!

יש איזה בחור בפייס שמתרגם ומסביר סרטים מצוירים רוסים ישנים שאני מאוד אוהבת ואני רוצה לצרף את הספציפי הזה: זה נקרא "צ'יבורשקה" הוא יסביר על מה מדובר אבל אני לעיתים מרגישה כמו "שיפקליאק" הזקנה הרעה :)

מתכונים:

מטבוחה:מרכיבים

8 עגבניות גדולות, בשלות אך קשות

2 פלפלים אדומים (אפשר גם בצבע אחר)

1 פלפל ירוק חריף

5-4 שיני שום

1/2 1 כפיות מלח

1/2 1 כפיות סוכר

1 כף פפריקה מתוקה

אפשרות: 1 כפית פפריקה חריפה

אפשרות: 1/2 כפית פלפל שחור

4-3 כפות שמן זית 

אופן ההכנה

יוצרים בבסיס העגבניות חתך בצורת X, חולטים אותן 30 שניות במים רותחים ומקלפים (מתחילים את הקילוף מהחתך). חותכים לקוביות גדולות.

חותכים את הפלפלים האדומים והפלפל החריף לרצועות דקות, ואת השום לפרוסות דקות.

מניחים בתחתית סיר את הפלפלים, ומעליהם את העגבניות והשום. מכסים ומבשלים על אש נמוכה כשעה, עד שהעגבניות מפרישות את מיציהן והפלפלים מתרככים. אין צורך לערבב.

מוסיפים את התבלינים, מערבבים ומבשלים עוד 40-30 דקות על אש נמוכה, ללא מכסה, עד שרוב הנוזלים מתאדים. אם רוצים מטבוחה סמיכה יותר, מבשלים קצת יותר זמן.

מכבים את האש, מוסיפים את השמן ומערבבים. טועמים ומתקנים את התיבול, אם צריך. שומרים את המטבוחה במקרר בכלי אטום.

---

סלט כרוב עם צנוברים, אגוזי פקאן ושומשום

1/2 כרוב לבן גדול או 1 כרוב קטן

3-2 כפות סוכר חום

1/3 כוס שמן (תירס, קנולה וכדומה)

1/3 כוס חומץ

2 כפות רוטב סויה

50 גרם (1/2 כוס) צנוברים

50 גרם (1/2 כוס) אגוזי פקאן שבורים

50 גרם (קתץ פחות מ-1/2 כוס) שומשום

חותכים את הכרוב לרצועות דקות (הכי טוב לעשות זאת במעבד מזון עם דיסקית הפריסה הדקה).

מעבירים את הכרוב לקערה. מערבבים את הסוכר, השמן, החומץ ורוטב הסויה, יוצקים על הכרוב ומערבבים.

שמים את הצנוברים, האגוזים והשומשום במחבת ללא שמן. קולים אותם כמה דקות על להבה בינונית, תוך ערבוב, עד להשחמה קלה.

מפזרים את הפיצוחים הקלויים על הסלט ומערבבים.

---

חצילים

מרכיבים

כ-4 מנות תוספת - או יותר מנות, אם מגישים את הסלט למרכז השולחן

1 חציל גדול

לגרסת השום והפטרוזיליה 

• 2 כפות שמן זית


• 2 כפות חומץ בלסמי או חומץ בן יין


• 1 שן שום מעוכה


• חופן פטרוזיליה קצוצה

לגרסת הסויה והלימון 

• 2 כפות שמן


• 2 כפות סויה


• 3 כפות מיץ לימון


• קליפה מגוררת מלימון אחד


• 1 שן שום מעוכה


• 1/2 פלפל חריף קצוץ (או לפי הטעם)

אופן ההכנה

מחממים את התנור לחום בינוני- גבוה (בערך 200-180 מעלות - הטמפרטורה המדויקת לא ממש משנה, תעשו לפי מה שנמצא במילא בתנור באותו זמן).

1. פורסים את החציל לעיגולים בעובי 2-1 ס"מ. מסדרים בתבנית בשכבה אחת. מרססים במעט תרסיס שמן, או מטפטפים עליהם מעט שמן ומפזרים אותו קצת עם האצבעות.


2. קולים את החצילים עד שהם מתרככים ומתחילים להשחים.הופכים את הפרוסות וקולים עוד כמה דקות, עד שגם הצד השני משחים.


3. מוציאים את החצילים מהתנור ונותנים להם להתקרר רק עד שאפשר לחתוך אותם בלי לחטוף כוויה.


4. עורמים בכל פעם כמה פרוסות חציל זו על זו וחותכים אותן לקוביות.


5. מעבירים את הקוביות לקערה עם מכסה ומוסיפים את מרכיבי הרוטב - רוטב שום ופטרוזיליה או רוטב סויה ולימון. מכסים ומשהים במשך שעה לפחות, כדי שהחציל יתרכך ויספוג את טעמי הרוטב.


6. מגישים קר או בטמפרטורת החדר.