משבר שני...

שבועיים פה...

היום התייצבתי כפי שנקבע לי בביה"ס ללימודי גרמנית שמיועד למהגרים שעושים קורס "אינטגריישן" מאוד הופתעתי שבמקום שאליו מגיעים אנשים שלא יודעים שפה אין אף אחד דובר אנגלית שיכול להסביר בצורה ברורה מה קורה. מהאונ' שבעלי שייך אליה הסבירו לו שאני לא יכולה לקבל קורס כזה על חשבון הממשלה אבל לא הסבירו מדוע. בתור ישראלית החלטתי שאני אלך לבדוק את הסוגייה לבד כי לא ייתכן שאני אצטרך לשלם מלא כסף על קורס שפה. בעיקרון זה ייתכן אבל בכלל לא בא לי לשלם על זה כאשר כל הבא ליד מקבל אותו בחינם.
עכשיו אני לא רוצה להישמע מגעילה (אבל אני אשמע ללא ספק)...
האוכ' שהגיע לקורס הייתה ממש חלשה ואני לא יכולה להגיד שהרגשתי שבא לי לקחת חלק בזה
העדפתי כמובן לעשות את זה עם אנשים שהגיעו לכאן לצרכי לימודים למשל אבל מי שואל אותי בעצם...
למרות שמצד שני אם אני משלמת את הסכום המלא המעט ביותר הוא לעשות את זה עם אנשים איכותיים שבאו ללמוד ולעבוד ולא לחיות על תנאים סוציאליים של המדינה הזו.
טוב זה נשמע נורא אבל זה באמת נראה ככה אבל כיוון שאני מנסה שלא להכליל אני מקווה שהם כולם יצליחו וישתלבו יפה בשוק העבודה.
לאחר המפלה הראשונה החלטתי שאני הולכת לחנויות לבדוק סוגייה נוספת.
אנחנו מצאנו דירה נחמדה מאוד להשכרה (איזה זוג מהעבודה של בעלי עוזב ואנחנו
כנראה נשכיר את המקום שלהם אם ה "LAND LADY" מונח מוזר בפני עצמו תסכים, מסתבר שהם בודקים פה רקע של השכרות קודמות וכיוון שאנחנו קצת חדשים פה זה עלול להוות בעיה, אני מאוד מקווה אבל שבסופו של דבר יגלו הבנה בכל זאת אנחנו בחוזה עבודה ולא איזה מהגרים לא חוקיים...).
למזלנו את רב הדברים יש בדירה ואנחנו נצטרך בעיקר לעשות השלמות.
הלכתי לבדוק איפה אפשר לקנות שמיכות כריות ומצעים וזה מה שגיליתי:
יש במדינה הזו הרגלי שינה מאוד מאוווד מוזרים, רב המזרנים הם ליחיד ואם רוצים מיטה זוגית לרב נראה שני מזרני יחיד במסגרת אחת.
התברר שעניין המצעים פה עוד יותר הזוי.
רב המצעים שנמכרים הם תואמים למזרנים ההזוים (באופן מפתיע) כאשר הסט כולל כיסוי כרית אחת וכיסוי שמיכה אחת... וזהו! התוצאה היא או שצריך שני זוגות מצעים לכל מיטה דבר שהוא די טפשי ולא חסכוני וגם בכלל לא מתאים כי מה הטעם לקנות שני זוגות גם יקר וגם לא הכי אסטטי בכלל.
האפשרות השנייה היא לחפש בנרות מצעים שגדולים מ 200*135 משימה לא קלה בכלל כמתברר ועוד אם רוצים שני כיסויי כריות אז בכלל...
הא ואני כבר לא מדברת על זה שסט מצעים לא כולל סדין! ממתי לא צריך סדין?!
נו ועניין השמיכות והכריות שיקרים פה בטירוף מסיבה שלא ברורה לי עדיין.
לאחר מכן החלטתי ללכת למקום הבטוח, לסופרפארם המקומי DM.
הלכתי לחפש כמה מוצרי צריכה בסיסיים כמו למשל קרם לשיער... מפלה מס' 3, הכל אבל הכל כתוב בגרמנית!
אין לי שמץ של מושג איך נקרא קרם לשיער ומה אני הולכת לעשות מעכשיו.
נו ומפלה מס' ארבע כאשר בעלי סיפר לי שאמרו לו שפה לא ניתן להוריד סרטים/סדרות בטורנט.
למי שמכיר אותי טוב יודע שאני ג'אנקי של TV וצופה אדוקה במלא סדרות וסרטים.
טורנט בשבילי הוא דבר הכרחי ביותר ועכשיו כשגם זה נלקח ממני אני לא מבינה מה אני עושה פה ומתחילה לאט לאט לארוז מזוודות נראה לי...
מה גם שהסרטים שמראים פה בקולנוע כולם מדובבים לגרמנית ומפה לא מפתיע שאנשים לא יודעים אנגלית.
האור בקצה המנהרה היה הבחור הישראלי המקסים שהכרנו ושאימץ אותנו לחבורתו.
העברנו כמה ערבים מאוד כיפים אתו ועם אשתו והחברים שלהם.
אז לא הכל נורא... :)

ובנימה סוג של אופטימית זו הלכתי לנסות לרפא את עצמי מהצינון שבינתיים חטפתי :)

שבוע מקסים :)

המשבר הראשון

באמת תהיתי כמה זמן ייקח לי...
המשבר הראשון שלי התרחש ביום השישי ואולי היה קשור יותר
למזג האויר האפרפר או אולי כמו שבעלי אומר להורמונים.
לטענתו אני מונעת בידי הורמונים ולפעמים נראה לי שהוא צודק נו לפחות זה קל יותר לחשוב ככה כדי לתרץ כל התנהגות נבזית שלי :)
בכל מקרה, דבר אחד הוביל למשנהו ולפעמים אני מאוד מצטערת שאי אפשר למחוק מילים שכבר יצאו מהפה.
גושים קטנים של פחד שנדחקו לפינה במהלך חודשי ההכנה למעבר ובמהלך השבוע האחרון כנראה התאגדו
והחליטו לצאת נגדנו, הפעם היינו חלשים מדי. אני שתדרכו אותי להיות מאופקת, לתת כתף ולעזור בכל לבעלי התפרקתי ועפתי על עצמי. אולי היה קשר בין המציאות לאשליה והציפיה שמשום מה בניתי לי בראש של משכורת ביורו ושופינג ברופי. אחרי סבב חנויות (וזה שאנחנו חיים כרגע במרכז ובו בעיקר חנויות מעצבים לא עזר)
הבנתי שיש דברים קיומיים שזולים יותר מבארץ כמו קניות בסופר וסופר פארם אבל שאר הדברים אולי לא כל כך ועם זה כבר יהיה צריך להתמודד. אני שלא אוהבת להגיד לעצמי לא הבנתי שצריך לעשות הערכת מצב מחודשת ולהרגע.
בי בי חלומות על דיור, שאנל וארמני במחירי רצפה, שלום מציאות חברות עממיות (ואמרתי לך שמסתמן מעל דפי הבלוגים השונים על אירופה) את סערת הרגשות שאליה הכנסתי את עצמי ואותו ומפלים שהתחילו לרדת לקחתי לחדר
וכמו פולניה טובה התיישבתי בחושך מול החלון הפתוח הצופה לנהר וחשבתי האם הוא קר ואיך ירגיש לי בפנים...
טוב סתם אני מגזימה זה היה קטע דרמטי שעבר אחרי חצי שעה וחפיסת שוקולד מריר.

כנראה באמת ההורמונים שולטים בי... תמיד ידעתי שהספרים שאומרים שאנחנו יכולים לשלוט בעצמינו ובמוחנו משקרים. יום למחרת כבר התחילו להגיע חדשות טובות על אפשרויות ההתאקלמות שלנו פה מה ששיפר פלאים את מצב הרוח ועוד יותר מזג האויר שהתבהר. תרגמנו את קורות החיים שלי לאנגלית דבר שהצביע שוב ושוב עד כמה אני אדירה לפחות על הנייר ודברים התחילו לרוץ.

 כיוון שהכל די חדש לי פה אני מנסה ללמוד כל דבר לעומק ע"י חיטוט בלתי פוסק באינטרנט (שאגב פה הרבה יותר גרוע :( ) שלשום התישבנו בבית קפה וכיוון שאני לא אוהבת בירה החלטתי להתחיל את המסע שלי למציאת
הקפה הכי טוב פה באיזור.
תעסוקה נעימה למדי בסה"כ.
אני אוהבת את הקפה שלי: הפוך (לך תסביר את זה לגרמנים), חלש, דל, סמיך מאוד, עם הרבה קצף,
בלי סוכר,  לא רותח ועם הרבה נוכחות (קיצר לא דליל ומימי).
בבית הקפה נתקלתי במס' אפשרויות ביניהן קפוצ'ינו (לפי ויקיפדיה זה קפה בו יש כמות גדולה יותר של אספרסו).
קפה לאטה/Cafee eu leit שאמור ככל הנראה להיות אספרסו על חלב AKA הפוך שזה בעצם מה שאני מחפשת.
ועוד מספר אפשרויות שנראו לי פחות מעניינות.
בבית הקפה קיבלתי קפוצ'ינו שתאם את התיאור עם קצף טעים אך לא סמיך מספיק לטעמי.
הניסיון הבא היה סטארבקס בו מעולם לא הייתי קודם.
קודם כל אי אפשר לסמוך על מקום של קפה שאין בו ריח של קפה, דבר שני יש להם גדלים הזוים אני לקחתי בינוני וקיבלתי דלי. עכשיו לעניין הטעם, הזמנתי קפה לאטה וקיבלתי תערובת דלילה, כמעט ללא קצף ורותחת, פוי.
בקיצור המחקר יצטרך להמשיך ואני לא ארגע עד שאמצא משהו שמתקרב לפחות לרמת ארומה!

זבל.
היום קרה לי דבר נורא.
לכלכתי בתום לב :(
הרחובות פה נקיים באופן יוצא דופן פשוט לא ניתן לתיאור וזה כל כך נעים.
בדרכי הביתה עפה מתיקי קבלה ולפני שהספקתי לתפוס אותה נחתה בנהר היפיפה והנקי.
נקודה לבנה על פני מים בתוליים ונקיים והכל בגללי.
אני ממשיכה להתביש בעצמי ומבטיחה להשתפר.
ועד אז יושבת ומתביישת...

היום השלישי ובעצם איך עבר השבוע הראשון בארץ הזרה :)

היום השלישי...

לאחר התלבטויות רבות הוחלט לקנות כרטיסיה אחת וכרטיסים יומיים (לא שהצלחנו למצוא איך).

בעלי נסע לעבודה ואני החלטתי שאני הולכת לטייל לפארק הצמוד,  פארק ענקי ומדהים ביופו, היום גם יום שמשי ומרענן תענוג לטייל. הריח העומד בפארק חי כזה של עצים של טבע לא נגוע למרות שרואים כמובן את הלך הרוח הגרמני והדשא הקצוץ לתפארת.

החלטתי ללכת היום בדרך בה הלכנו אתמול, הסתבר שכל הדרכים מיועדות לרוכבי אפניים או לנשים עם ילדים (קצת בעיתי מבחינתי כי ילד לא היה בנמצא וגם על אפניים עוד לא למדתי לרכב)...

עכשיו מעניין גם שהשלט מצין שמדובר בנשים עם ילד ולא גבר עם ילד... כנראה הגברים חיבים להיות בעבודה ורק הנשים פה מטילות עם הילדים, ליברליות לתפארת העיקר יש הפגנות בעד האוכ׳ ההומולסבית והם מנסים להיות צמחונים...

אז זהו, אני הולכת לתומי בשביל (עוד לפני שבכלל נתקלתי בשלט) ונוסעים מולי בצד שמאל רוכבי אפניים, אחת הנשים מאותת לי שאני אמורה להיות בצד שמאל, קצת מוזר בהתחשב בזה שהם רוכבים שם... ביצעתי את פרצוף ה״ודאי איך לא חשבתי על זה״ ועברתי לצד שמאל... אחרי שהבנתי שכל הרוכבים נוסעים לקראתי הבנתי שלא הבנתי ועברתי לצד ימין. שם גם נסעו על אפניים, אנשים שנסעו בכיוון ההפוך. לזכותם יאמר שרובם חייכו ואמרו לי שלום :)

החלטתי לבדוק לעומק את הנושא וניגשתי לאיש בגיל העמידה שחייך חיוך מקסים.

שאלתי אותו אם הוא יודע אנגלית הוא הסביר לי שזה בערך ברמה שאני יודעת גרמנית לכן עצרנו על שפת הסימנים. שאלתי (עם הידיים) האם השביל בו הלכתי מיועד לאופנים ולנשים עם ילדים בלבד כאילו אם יש רק אישה אז זה כבר לא תקף (אפילו אם היא בהיריון נגיד לא שאני רומזת משהו רק מוודא).

הוא סוג של לא אמר שאסור למרות שבפירוש לא ראיתי אנשים ללא אופנים הולכים שם והסביר לי איפה נמצא מה ,דבר שידעתי מלכתחילה. הדבר הטוב שיצא מהשיחה הוא שהעזתי לגשת ולשאול ללא דפיקות לב או קול רועד ואפילו השחלתי כמה מילים בגרמנית לצערי רק לא זכרתי את מילת המפתח אופניים דבר שהיה מקל על השיחה ללא ספק.

תזכורת לעצמי לוודא איפה נוסעים עם אופניים ואיפה מותר גם לנשים ללא ילד ביד ללכת
ולודא מה כל שלט פה אומר.

מחר שבוע שאנחנו פה...

ההספק: שלושה טיולים בפארק

מסקנות: חייבים לקנות/להשכיר וללמוד לרכב על אופניים בשטח שמיועד לכך כמובן.

             הכל מאוד נקי ומשתדלים לשמור על זה ככה, סיפרו לי על זה שמפרידים זבל ועניינים טרם                                          נתקלתי בנושא המחזור חוץ מהבקבוקים ועניין השקיות.

             הכלבים לא נובחים, תמיד קשורים ובאופן כללי לא משוטטים- אני בגן עדן!

ההספק: 3 גיחות מכוונות לאיזורי קניות.

מסקנות: לא ידעתי על קיומה של כמות כל כך גדולה של מעצבים שמרשים לעצמם לזרוק מחירים של                                       לפחות  100 יורו לפריט, מצד שני, האנשים היחידם שראיתי הולכים עם חבילת קניות השם המתנוסס על        

              השקית היה   PRIMARK אז לא ברור איך חנויות המעצבים הללו שורדות.

             מסקנה נוספת, כל החלומות שלי על בגדים זולים ושופינג מטורף לאט לאט התאדו כי המחירים לא
             משמעותית יותר נמוכים אבל סוף העונה יביא אותי להחלטות סופיות בנושא.

ההספק: 3 מסעדות מתוכן 2 מקומיות, בית קפה אחד, 2 מקומות של בירה ובר אחד.

מסקנות: נושא הטיפים לא לחלוטין ברור לי כי מצד אחד קראתי שנותנים בין 5-10% ו/או מעגלים למעלה                                  אך גם כתוב שהטיפ כלול כבר בחשבון ואם זה לא מספיק  אם לא משאירים טיפ לא מעקמים                                      לך פרצוף ולא רצים אחריך כמו בארץ (לא שניסיתי את זה אי פעם...) בקיצור עדיין בדילמה.

             הסתבר שבבר משלמים אחרי כל סיבוב שתיה ולא רק בסוף דבר שמאוד בילבל אותי.

             האוכל ממממש שמן והאנשים לא סימן שהם עושים מלא ספורט, מסקנה שקצת עייפה אותי ושוב                               הבטחתי לעצמי ממחר.

             הבירה פה מאוד זולה (חבל שאני לא אוהבת בירה) אבל שאר האוכל בחוץ (נו חוץ ממש סטנדים                                  של נקניקיות ושטויות) רק טיפה יותר זולים מבארץ - אכזבה

             איזור הבילוים היה מטונף באופן הזוי אני מקווה שביום שני ינקו אותו! אני אבוא לבדוק!

ההספק: 3 הליכות לסופר

מסקנות: הרבה יותר זול מבארץ רק שהשקיות עולות כסף וכיוון שכל פעם הלכתי לסופר בלי לתכנן שילמתי                 עוד 10 ש"ח תוספת על שקית. שמעתי טיעונים שהגרמנים קונים כל יום כמעט ולא ממלאים                            עגלה, הגיוני לאור גודל המקרר בדירה שקיבלנו :( עכשיו אני אצטרך להיסחב כל יום לסופר.

 דברים כלליים אליהם שמתי לב: המכוניות רובן יקרות ומאוד נקיות (נזכרת לי בלכלוכית שלנו היפה... :()

 אנשים חוצים את הכביש בכל מקום שבא להם- סותר לחלוטין את כל מה שחשבתי על גרמנים וסדר.

עוד דבר ששמתי לב אליו או יותר נכון הבנתי הוא שאני לא מצליחה לתפעל פה את עניין המים!

אני סהכ רואה בעצמי אדם אינטלגנטי אבל  המים שיוצאים או קפואים או רותחים אין באמצע.

בעלי הסביר לי בסבלנות שאני צריכה לפתוח ממש חזק את החמים כדי שהבוילר יעשה את הקליק ואז להוסיף קרים בהדרגה וזה יתאזן. כיוון שישראל מתיבשת (ומשום מה החלטתי שגם גרמניה) מאוד קשה לי להדליק זרם חזק של מים כי כואב לי על הבזבוז המטורף וללא שום סיבה מוצדקת.

כנראה שכל עוד אנחנו בגרמניה אקפא או שאכווה ... :(

ועוד דבר קטן, אין לנו מנורה במטבח. אני מבינה מקרר קטן כי קונים מעט אבל למה אין אור במטבח?!
אולי נהוג להפסיק לבשל אחרי השקיעה?!

אולי זו הדרך שלהם להישאר רזים ובכלל לא האופניים? אני חייבת להבין את זה!

מחר אנחנו שבוע פה ואני מרגישה שטעמתי קצת מהמקום החדש ומיוחד הזה

העיר באמת מדהימה זה שילוב של ישן מאוד ומודרני וזה מרהיב, האויר אחר והשקט... אח השקט נושמים פה אחרת יש מרחב נשימה.

הבנתי גם שלפני שבאנו חייתי בבועה מבחינת תכנון העתיד הכלכלי שלנו פה איכשהו כנראה היה נדמה לי שמשלמים פה ביורו והמחירים ברופי.

הסתבר שזה זול יותר מישראל אבל לא ברמה שתכננתי (לא ברור מאיפה הרעיון המגוחך) אי לכך חזרה למציאות ולסופי העונה בחנויות שטרם גיליתי.

שיהיה לנו שבוע נפלא והתחלות קלות ;)

היום השני...

התמזל מזלנו וקיבלנו יום שמשי ומקסים והחלטנו שהולכים לטייל.

תפסנו את המצלמה ויצאנו לרחוב, השמש מחממת האנשים על אופנים והכל פורח וזורח.

במהלך הטיול בפארק החלטתי על תכנית פעולה, כל יום אני אקח איזור אחר ואלך לחקור אותו.

בנוסף, למרות שהמקום שבו אנחנו מתגוררים עכשיו פשוט מהמם (360 מעלות חלונות פונים לנהר מה עוד אפשר לבקש) אבל זה רק לחודשיים והגיע הזמן להתחיל לחפש מקום לעבור אליו דבר שיהיה לא פשוט אם לא מכירים את האיזורים.

כיוון שבעלי הכריז עלי כעל האחראית על הלוגיסטיקה אני לוקחת את התפקיד ברצינות רבה והחלטתי להעמיק את ההבנה שלי באיזור, במחירים ובעניין ההשכרה.

אתמול התברר (לא שלא שמענו על זה) שגרמנים אוהבים דיוק וסדר, כל דף שבעלי מילא או כתב בו משהו הכי קטן בצורה לא נכונה במשאבי אנוש קרעו את הדף לגזרים באופן מיידי והוא נאלץ למלאו שוב. כיוון שסה"כ אנחנו אוהבים טבע ועצים החלטנו להקפיד...

בשלב מסוים בטיול הגענו לכיכר ראשית למדי עם שוק באמצע, קנינו לנו פטל ומאושרים המשכנו לטייל. גילינו שהפטל די רקוב (כנראה שלא בתם הוא עלה 0.99 יורו אצל הגברת הנחמדה כאשר כל השאר מכרו לפחות ב 1.5 יורו...) עכשיו אני כבר לא בטוחה לגבי טיב הדברים בשוק אולי סופר זה בכל זאת עדיף? 

העיירה פשוט ציורית באיזור הישן, חלונות ראוה מקסימים, פרחים ושאר אטרקציות למטיילים.

החלטתי שאני רוצה ללכת לתיאטרון, אופרה ולשמוע זמרי כנסיות בכנסיה הלואי רק שאבין משהו

בכל מקרה, אנחנו מטיילים לנו בפארק ענק ציפורים מצייצות אנשים רוכבים והכל פשסורלי ונפלא.

בשלב מסוים הבנו שאנחנו רעבים ומצאנו מסעדה גרמנית נחמדה הפעם לא נפלתי בפח המטוגן שלהם ולקחתי הודו נו וכמובן זה בא עם תפו"א מוקרם בשמנת חמוצה על זה לא יכולתי לוותר!

המסתורין החדש בשבילנו היה הטיפ.

האם וכמה נותנים טיפ???

בעלי שהיה בדנמרק אמר ששם לא נותנים טיפ אבל פה זה לא דנמרק ולא רצינו להתפדח לחלוטין. במסעדה בה היינו אתמול בחור (מלצר) נחמד אמר לנו שנהוג להשאיר טיפ (היה מפתיע אם היה אומר אחרת והרי בכל זאת הוא לא הכי אובייקטיבי).

החלטנו שנקרא על כך בגוגל.

דבר ראשון בואו נבקש חשבון:  (Die Rechnung, bitte” (dee rêH-nûngk, bî-te”

הסתבר שנהוג להשאיר בין 5-10% אבל לא כפי שאנחנו עושים (משאירים טיפ על השולחן לפני שהולכים). נהוג להגיד את הסכום הכולל שנרצה להשאיר הרעיון הוא לעגל למעלה לתת את הסכום המדויק ולומר את מילות הקסם:  (Stimmt so” (‘keep the change” 

או לחלופין לתת את הסכום הגדול יותר שיש לנו ולהגיד את הסכום שנירצה לתת כדי שהמלצר ידע כמה להחזיר.

הענין השני שהחלטתי לעבוד עליו היה הגרמנית שלי, לפני הנסיעה עשיתי קורס גרמנית קצר דבר שאני מבינה שעזר לי מאוד ומומלץ בחום.

אמנם הגעתי בלי הספר והוא בדרך בדואר אבל יש דברים שאני קולטת וזה מעולה, בטח יותר טוב מלהגיע ולהיות בהלם.

אז החלטתי לוודא איך אומרים היכן השרותים בתור התחלה:

Wo ist die Toilette?

זה עבד יופי והרגשתי שלא לגמרי אני מאכזבת את המורה המדהימה שלי לגרמנית :)

לבסוף המשכנו למרכז קניות ענק של ברמן שמורכב בעיקר ממותגי יוקרה.

מאוד נהנתי להסתובב שם אך כיוון שאני עוד לא לגמרי מבינה את הצריכים שלי מבחינת בגדים החלטתי להמתין עם זה.

במכולת הקטנה שליד הבית קנינו HARIBO סוכריות ליקריץ שאני מוצאת מאוד טעימות, התמכרתי באחד משיעורי הגרמנית ואני מציעה להתרחק מהן אלא אם כן בא לכם על מכת סוכר כי אי אפשר להפסיק!

בעלי נפל ונרדם לאחר הטיול הזה ואני התיישבתי ליד החלון כדי 
לכתוב קצת חויות נתראה מחר :)

Guten Abend!!

 

היום הראשון...

אחרי שפרקנו קצת דברים במלון (וקלטתי את הסדר המופתי) סידרתי ויישרתי שוב את הדברים

בכל זאת לא רציתי להיראות רע בעיני בעלי הבית החדשים על היום הראשון :)

יצאנו ללמקום העבודה של בעלי להכיר את המקום והאנשים שהוא הולך לעבוד אתם.

שמחתי על ההזדמנות גייסתי את כל הנחמדות שלי, דחפתי עמוק פנימה את הפחדים ובראש זקוף נסענו.

האוניברסיטה נמצאת (להבנתי) בפאתי העיר אך ממוקמת בתוך יער מקסים יותר נכון פארק.

היום היה אמנם קצת אפור אבל הריח שעמד באויר של יער אחרי הגשם בהחלט קנה אותי.

הסתבר שרב האנשים בחופש כך שעשינו היכרות די חלקית, דבר שאיפשר לי קצת להשתחרר ותת דרור למימיקה (שהתבררה כיוצאת דופן) וגם לאנגלית.

באשר לאנגלית, האנגלית שלי טובה (לדעתי), בד"כ מהפחד לדבר אני שותקת אלא אם כן אנחנו אחרי כוסית או שתיים ואז אני מדברת אנגלית שוטפת וציורית :)

אתמול הבנתי שהאנגלית שלי הרבה יותר טובה מהגרמנית דבר שאיפשר לי לדבר
בצורה ממש מפתיעה וללא כל קיק אלכוהולי.

אז הכרנו כמה אנשים ואת עובדי אגף משאבי אנוש.

הם התבררו כחייכנים ומקסימים עם רצון לעזור וללא הגינונים שסיפרו לנו עליהם מעבר לים.

הם בכלל לא היו מאופקים או מנומסים בצורה ממש מעמיקה (בואו נגיד שאת הגוף השלישי השארנו
לשיחות עם הסבתות ברחוב) והרבו לצחוק ולהתבדח, בקול רועם מאוד :)

בכל מקרה, אחרי שצלחנו את ההיכרות ואת הפארק בצורה מאוד חלקית הגעתי לשתי מסקנות:

1. יש להתמיד ולחייך לאנשים פה, הם מעריכים זאת ואומרים דברים (אין לי מושג מה ולכן אם יש הבדל משמעותי בין תרבות המימיקה שלהם לשלנו יש סיכוי שאני לא קולטת והם מסבירים לי לאן להעביר את עצמי...)

2. צורת התחבורה העיקרית בעיר היא אופניים וכדאי לי מהר מאוד להתאפס על הנושא וללמוד לרכב אם אני רוצה לשמור על הגזרה ועל הכסף.

 הבנו שאין לנו מושג איך קונים כרטיסים לאוטובוס, כרטיס במכונה יקר בצורה מעצבנת
ובטוח שיש דרך לחסוך את זה ואנחנו לא מצליחים להבין איך וזה נורא מעצבן!
מסתבר שיש כרטיס לנסיעה של כמה תחנות (אולי מישהו יכתוב כמה בבקשה!?!?)
נסיעה לכיוון אחד, כרטיס שבועי, כרטיס חודשי וכרטיס יומי (נותר בגדר חידה לא מצאנו אותו במכונה בכלל

עד שלא נלמד את הנושא לעומק נמשיך לשלם בוחטה של כסף דבר שיעודד אותנו ללכת ברגל וכך ישמור לנו יופי על הגזרה.

אחרי עניין הכרטיסים יצאנו בערב לטייל והבנו שלא אכלנו היום, דבר שגורם לי להיות מאוד
עצבנית ולא נעימה לסובבים.

בעלי הציע ללכת לשבת במקום מקומי כדי ללמוד את הרגלי האכילה של הגרמנים (אתמול היינו במקדונלס ושם לא חידשו לנו יותר מדי למרות שלא ראיתי את הביג מק שאני כל כל אוהבת בתפריט)

אז הלכנו... למזלנו היה בחור צעיר דובר אנגלית שעזר לנו עם התפריט והזמנו אוכל מקומי.

נו מה אגיד... אני לא שמנה ולא מלאה במבנה אבל גם לא מקל ומאוד משתדלת לשמור על הגזרה דבר שכולל המנעות מאכילת שטויות וחטיפים וג'אנק פוד (משתדלת מילת המפתח...)

נו וכמובן בודקת כל דבר כמה יש בו קלוריות (לא מפריע לי לבלוס באושר אך עם מצפון) בכל מקרה, מהתפריט התברר לי שהגרמנים כנראה פחות שומרים...

הכל מטוגן, הסלטים עם מיונז והבשר שמן ועוד טבול ברוטב ואם זה לא מספיק לכל זה מוסיפים תפו"א עם מלא שמנת לא 9% רב הסיכויים... מה אגיד... עפתי על זה!

אחרי האוכל הבנתי שאני לא אצליח לשרוד ככה הרבה או שאחזור כפולה ורצנו לסופר.

גם כי אין טעם לקנות סנדויצ'ים בחוץ סתם בזבוז כסף וגם כי כל פעם לא נעים
לי לבקש או לשנות ויותר פשוט לי להכין בבית.

קנינו אוכל לארוחות קלות לאיזה 3 ימים ואני חייבת לציין שיצא משהו כמו חצי מחיר יחסית לישראל.

אבל אני באמת לא מצליחה להבין איך הגרמנים שומרים על הפיגורה עם כל האוכל הזה, בכל פינה מסעדה או בר והכל מלא אולי הפיתרון הבלתי נמנע הוא ספורט?!

לבסוף אחרי שאכלנו וראינו הקוסם מארץ עוץ החדש (מומלץ אגב)

נפלנו באפיסת קוחות!

מחר יום חדש :)

ועכשיו אנחנו כבר בגרמניה...

ועכשיו אנחנו כבר בגרמניה...

ברגע מסוים הבנתי שבמהלך כל הדרך אני חושבת איך להעביר כל חויה למילים כתובות ונראה לי שאולי זה יהיה גם נושא הבלוג:

M & J עושים את גרמניה

ההכנות התחילו מבעוד מועד אך נקטעו באכזריות כיוון שבעלי גויס בצו- 8 ממש על ההתחלה ועשה חופשה חלומית של חודש בעזה החמה.

אני ניסיתי כמה שאפשר לדאוג ללוגיסטיקות שניתן לעשות לבד ואפילו באיזשהו מקום הודתי
על כך שהיה לי משהו להעסיק בו את עצמי לאורך הזמן הנורא הזה.

ההורים כמה שלפני כן היו לחוצים מהנסיעה שמחו עליה מאוד מרגע הגיוס ואני חושבת שזה אחד הבונוסים היחידים שניתנו עי הצו הזה, זה וחבילת הממתקים שקיבלנו מהתורמים המקסימים.

התהליך הלוגיססטי כלל עזיבת הדירה המקסימה שלנו, הדירה המשותפת הראשונה
שלנו בה גרנו לאורך 5 שנים נפלאות, בה אירחנו, שמחנו, החלטנו להתחתן וכו'...

אחרי שחזרנו להורים (והפכנו להם את הבית מזל שהם שהו בחו"ל) התחלנו לארוז.

משימה שהתבררה כלא הכי פשוטה כי הוחלט על נסיעה במתכונת קלה.

23 ק"ג לאדם + תיק מטוס עוד 8 ק"ג, משימה בלתי אפשרית בהתחשב בעובדה
שרק התמרוקים שלי שקלו 7 ק"ג ואני כבר לא מדברת על הקוסמטיקה והבגדים.

בעלי כמעט חטף קילה כאשר ניסה לשקול את כל מה שאני רוצה להעביר אתנו אך
תודות לנחישות של אמא שלי שמאוד אוהבת את בעלי הוא ניצל.

הוחלט שעוד קופסא תיסע אחרינו.

ואז הגענו לשלב הפרידות.

כיוון שמדובר בתקופה מוגדרת החלטנו רק לעשות שמייח ולא להיפרד באמת.

המסיבות נמשכו חודש ימים, נפגשנו עם כולם כמה וכמה פעמים, לא הזלנו דמעות כמעט (נק' המשבר היתה מבחינתי פרידה מחברתי המדהימה דבר שהוביל לשינת פוזה בסלון דבר שהסתיים בהתקפלות עם זנב בין הרגליים וחזרה לחדר כי בעלי נרדם וכל מה שהיה נדמה לי שעבר עלי לא הכי עניין אותו בשלב זה :))

אחרי אינספור סלפיז נפרדנו ונסענו.

טרום ונסיעה:

ערב לפני הנסיעה שהינו אצל ההורים שלי

בכלל אני חייבת לספר שבורכתי במשפחה הכי מדהימה עלי אדמות!!!

ועוד בורכתי בכך שלבעלי גם יש משפחה מדהימה כך שכולם ביחד מ ד ה י מ י ם!!!

אז כמובן שלא קל בכלל היה "להיפרד" במיוחד משתי הפולניות שלנו (האמהות כמובן)
אבל עליהן אני אמשיך לספר בהזדמנות.

סבתא שלי שאין עליה בעולם לא הצליחה להתאפק והיתה היחידה שפתחה וסגרה את הברזים
(הפולניות אמרו שישבו בחושך ויבכו ושלא ניקח את זה ללב...)

אחרי אלף נשיקות לאחי הגיבור שלא מצליח להבין עדין אם לחשוף רגשות זה מגניב או לא אז י
וצא לו קצת עקום בערך כל צד של הענין לא התאפק והתחבקנו ארוכות כיוון שקיבלתי אותו כמתנת
בת מצווה פשוט זה לא היה...

לבסוף יצאנו לדרך!!!

אבא שלי שיחייה נוהג בד"כ 50 קמ"ש מחוץ לעיר (כן גם כי הוא החליט לחסוף על משקפי ראיה דבר שטיפה מסכן את הציבור בכביש...)

בכל מקרה הגענו ל "כאן בונים" בערך חצי שעה לפני הרכבת ובשלב זה היינו בטוחים שנישב בתחנה שעה ונחכה אך לא ולא! אבא התגלה כשומעכר לא קטן, נתן בראש והביא אותנו 10 ד' לפני הזמן לרכבת דבר שאפשר פרידה מהירה ללא דמעות אך לשנייה לא מנע מההורים שלי לעמוד מאחורי הגדר ברכבת ולצעוק לנו דברים (פולנים כבר אמרתי? בחושך כבר ציינתי?).

בקיצור הגענו לנתב"ג מסרנו את התיקים והתמקמנו בבר מקומי שבעלי קרא עליו דברים נחמדים.

בעת קבלת החשבון צעירונת בת 18 ציינה ש "נו אתם יודעים נתב"ג וזה" אחרי 10 ד' הבנו למה.

הסתבר שלחזק קצת קוקטיל בשוט ליקר זול עולה 45 ש"ח בנתב"ג... גיינו את כל הישראליות הנחושה שלנו והנימוס הרוסי שלנו והסברנו לה שזה לא יקרה... הבינה...

במטוס הכל היה סבבה לגמרי נו חוץ מהעובדה שהנחיתו אותנו בפראג במקום בברלין...

אחרי שהתפזר הערפל הגענו ליעד הבנו שלא הבנו וניסינו לקנות כרטיסים לרכבת (שעלתה יותר מהטיסה נו מה...) אחרי 18 שעות סה"כ הגענו לגסט האוס של האוניברסיטה בו אנחנו מתארחים עד שנקבל דירה...

וכמו שבעלי אמר לי אחרי ששאלתי נו איך "את חייבת לראות את זה"...

ואכן....ככה התחילה ההרפתקאה שלנו בגרמניה :)