רכלנית וקנאית

אתמול התחלתי לעשות ספורט, החלטתי (אוי איזו טעות כל כך לא הולכת להתמיד...) שחייבים להתכונן לנסיעה 
ואחרי שמדדתי את הבגדים הקצרים הבנתי, הצלוליט תקף ללא רחמים התרבה מאחור ונשאר שם ולא ברור מה עושים! מצד אחד אני נשואה אז פאק איט ;) מצד שני אני רוצה שיתרשמו ממני בחוף לטובה גם בלי שאצטרך לזחול אחורה כאילו אני במקדש...
כן, אמא תמיד אמרה לי שקיבלת את הקומפלקציה (יש מילה כזו בעברית?!) של סבתא מצד אבא, פעם חשבתי שאולי היא סתם מקנאה כי יש לי ציצים יותר גדולים אבל עכשיו הבנתי שאולי היא צדקה... לא לאמא ולא לסבתא אין צלוליט ואני לא עד כדי כך שמנה או זקנה שתגיע לי גם הרעה הזו! לא בלתי מספיק??? (זעקה אל תוך החושך) ...
אז כן ברגע שחשכו עיני הבנתי שבוקר ולא רק אני רואה את גודל הזוועה ואת הסיכויים ההולכים ויורדים שאי פעם אלך לפגישת מחזור...
רצו לי מייד תמונות בראש של חברה שבתיכון תמיד הייתה שמנמנה (כשאני הייתי קיסם) ואז התהפכו היוצרות הארורות ואני עליתי והיא ירדה ו... היא נראית מושלם (בעלי אומר שהיא רזה מדי אבל לא הייתי מתנגדת מיינד יו...)...
בכל מקרה...  אז הדלקתי סרטון איך להפטר מהזוועה בצורת הקוטג' הזו שאני מתעבת ושאני שמה לב אפילו להתחלת ההתחלות שלה ובזה למסכנות שחטפו את הצרעת הזו כאילו אני חסינה, אז הינה, הינה!!!
אני אתכן אהובות! הצטרפתי למועדון בואו נפתח קב' בפייס ונבכה!
טוב קיצור עשיתי את התרגילים מפה לשם, 10 ד' ומאז אני לא יכולה לזוז, כשהיא אמרה בואו קודם נשבור את הצלוליט היא התכוונה לזה ליטרלי... 
ושברה לי גם את עגן הירכיים או מה שזה לא יהיה, מאז אני יושבת על הספה זוללת פיצה ומגדלת עוד צלוליטיס!
אז כן הגוף שלי בהחלט מתרבה! רק לא איך שהוא תוכנן!
ואז... הגיעה השיחה מחברה ההיא שאמרה להיא שאמרה בלה בלה בלה...
בקיצור אנחנו זונות רכלניות, קנאיות, צרות עין, רעות מגעילות ועוד מיליון דברים, מודה!
בקיצור אחת החברות שלנו שהיא בונקר ידוע ועוף מוזר ובעיקר מאוד רוסיה מחוסר ברירה סיפרה שהיא בהריון...
אני לא אשקר, פירגון זה לא הדבר הראשון שהרגשתי אבל כן איחלתי (באמת מעומק הלב) שהכל יעבור בשלום.
אני, שמאוד לא גאה בעצמי בד"כ חושבת כשמספרים לי על זה (בזמן שאני אומרת מזל טוב ומחייכת)
שאולי זה לא יצליח בעצם! וראו איזו קארמה, לגמרי מגיע לי...
בכל מקרה איחלתי לחייל בהצלחה ושלא תבוא לי בחלום...
סתם, הצעתי לה את יעוצי החינמי אם תצטרך (ברור שלא, נפסלתי באמצע) הסתבר באופן לא מפתיע שהיא כבר הייתה בהריון כשהיינו בארץ והיינו אמורות להיפגש אבל היא בשנייה האחרונה הבריזה, בטוח אמא שלה אמרה
לה היא תעשה לך עין אל תלכי!!!! הייתי בדיוק אחרי ההפלה אז על אחת כמה וכמה...
אמא שלה רק לא חשבה שאני יכולה לעשות לה עין גם עכשיו מואחהחהחהחהחהחהה!!!! סתאם!!!
עין שמעין איזה שטויות הכל מין אללה (אמרה הגזענית הרוסיה)... 
בהיריון הייתי עושה טפו טפו טפו כשמישהי הייתה רק אומרת הפלה לידי שלא לדבר על מספרת שעברה (אני מנתקת קשר נוסעת לעיר אחרת).. עכשיו, אני חסינה! הכל שטויות מה שצריך לקרות קורה וזהו היא יכולה לשבת בבית ולרעוד כמה שהיא רוצה לא יעזור לה בשיט, מואחחהחהחהחהחההההה.
בכל מקרה היא פוחדת אפילו להתכתב איתי אז הענשתי אותה בלא להתעניין אפילו אם זה בן או בת, מה שבטוח שאני לא הולכת לשלם את קנס הברית/ה (פחחח ברור שכן)...
אני ממורמרת, כן אמיתי לגמרי ממורמרת אני נפסלתי בתחרות עפתי על טכני וככה עוקפים אותי בזחילה!
זין לא פיר החיים חרא ואני אמשיך לשבת על התחת ולגדל צלוליט שיקפצו לי כולם!
טוב אני הולכת לראות סדרה נוראית שאי אפשר לישון אחריה ואלמד כמה כישופים לג'אסט אין קייס

Penny Dreadful


 

לא מתמידנית כרונית

למה, למה כל כך קשה לי להתמיד?

אני מתחילה משהו ופשוט זורקת כל פעם מחדש אם זה ספורט אם זה עיסוק כלשהו,

רק פה אני מצליחה להתמיד... כל כך מוזר!

פתחתי את הבלוג שכל כך התרגשתי ממנו כתבתי כמה פוסטים וירד לי מזה כאילו זהו נגמר...

אני צריכה למצוא משהו שאני באמת אתמיד בו כמו שצריך, אולי הבישולים :)

האמת שבזה אני דווקא מאוד מתמידה ויש לי שני מתכונים מאוד נחמדים בשבילכם!

עוגת גזר מעולה בקלי קלות (בדיוק התלבשתי עליה עם הקפה)

עוגת גזר, תבלינים ואגוזי מלך

עוגה נפלאה ואוורירית, שטעימה אפילו יותר ביום שאחרי.

החומרים:
5 גזרים בינוניים קלופים ומגוררים גס
1 כוס סוכר חום בהיר
2/3 כוס שמן קנולה
3 ביצים
½ 1 כוסות קמח
1 כפית אבקת אפייה
1 כפית סודה לשתייה
קורט מלח
½ כפית קינמון
½ כפית ג'ינג'ר טחון
½ כפית אגוז מוסקט טחון
50 גרם אגוזי מלך קצוצים

אופן ההכנה:
מחממים תנור ל175 מעלות, ומשמנים תבנית בתרסיס שמן או חמאה מומסת
מנפים יחד את כל היבשים והתבלינים ומוסיפים את הגזר ואגוזי המלך ( שומרים מעט אגוזים לקישוט )
מקציפים במיקסר עם וו הקצפה את השמן והסוכר, מוסיפים בהדרגה ביצים ומקציפים לתערובת תפוחה ואוורירית.
מוסיפים את תערובת היבשים ומקפלים ידנית.מוזגים לתבנית, מפזרים מעל אגוזי מלך קצוצים ואופים כ-40 דקות עד שהעוגה זהובה וקפיצית למגע. 

כדאי להתיחס ברצינו לעניין היום שאחרי היא באמת הרבה יותר טעימה אז וגם תוכלו לעבוד על דחיית סיפוקים!

עוד מתכון פשוט וכייפי אמנם לא הכי דיאטטי אבל כדאי לנסות במיוחד כשחברים באים!

כנפים קרנצ'יות ברוטב ברביקיו ודבש שלא מביישים שום מסעדה:1 כוס קמח

כף אבקת צ'ילי

כף מלח כשר (אין לי מושג למה)

כף פלפל שחור (נמנעתי)

כף פפריקה

כף שום כתבלין (במצב פודרה)

20 כנפיים מופרדות

כוס רוטב ברביקיו

חצי כוס דבש.

מערבבים את הקמח עם כל התבלינים ומכניסים את הכנפים אחד אחד ואז מעבירים כל אחד לתבנית משומנת

ומשאירים בתנור 45 ד' על 220 מעלות.

מערבבים בקערה ברביקיו ודבש ומכניסים את הכנפיים.

מכניסים שוב את הכנפים לתנור ל 20 ד' ב 220 מעלות.

יוצא יאמי קרנצ'י וטעים!!!

https://www.buzzfeed.com/alvinzhou/wing-party?utm_term=.bglw5ymZO#.fnQPvp87e

טיול או !?

אני יושבת בבית ולא מצליחה לצאת, אני מבינה שצריך שלא הייתי מלא זמן בחוץ שזה לא בריא אבל אני לא מצליחה. מזג האויר משתגע אבל אין גשם, צאי! ואני ממשיכה לשבת ולהיכנס יותר ויותר לתוך עצמי לתוך מחשבות מיותרות דאגות לדברים שאי אפשר לפתור ועוד ועוד.. נשאבת.
ואז הזמנתי היום כרטיסים לספרד!!! האור בקצה המנהרה וווהווו!!!
בעלי יהיה בכנס שם ואני מצטרפת ואנחנו מאריכים את הטיול! כבר חפרתי בכל האינטרנט ויש סוג של תכנית והכל ונשאר רק להזמין מקום ללינה וזהו בגדול ולחכות!!!
אני מצווה על עצמי לא לבזבז עד הנסיעה שזה עוד חודש וחצי ולהתאפק!
גם אני לא באמת צריכה שום דבר וגם זהו די טירוף, יום ההולדת עבר ויהיו לנו שם בטח לא מעט בזבוזים אז מספיק.
כבר הבנתי שאת המלתחה אני אחליף כשיהיה לי כיוון בחיים וכשאני לא אשב בבית ומבחינת איפור וטיפוח אני יכולה לאפר את כל גרמניה ועדיין יישאר לי אז זהו מספיק ודי.
בעלי שאל אותי אם אנחנו ממשיכים בניסיונות להיכנס להריון או שנחכה עד אחרי הטיול ואז.
האמת שדחיתי את הלחשוב על זה...
אני מבינה את הרצון שלו לחכות כי הוא רוצה ממש להנות מהטיול שלנו הוא כל כך צריך את החופש הזה הוא עובד כל כך קשה והוא גם רוצה שאני אהיה פרטנר מהנה ולא חרדתי ושנמצה את הטיול כמו שצריך.
אני באמת מבינה אותו אבל קצת מתלבטת ברור שהריון זו לא מחלה אבל חוץ מלא לשתות ולא לאכול בערך שום דבר טעים כי זה אסור וזה מסוכן... מה שכבר קצת מוריד יש עוד המון דברים, אני זוכרת איך הייתי, כל פעם הייתי נלחצת ומשהו כואב או מוזר אני ישר בסרטים בקיצור לטיול זה ממש לא אופטימלי כאילו עם ההריון חטפתי גם חרדות הכל פתאום הפך לביג דיל והפכתי לתרנגולת טרחנית ולחוצה, בדיוק מה שחשבתי שלא אהיה. ונכון שהכל בסדר אצל אנשים שהם קולים ורגועים וזה הכי גרוע להיות כל הזמן בסטרס אבל כל כך חיכינו לזה אז ניפול על שטויות!? נעזוב שבסוף הרמנו להנחתה וכן נפלנו על שטויות והסבירו לנו בלי מילים שלא משנה
מה נעשה אין לנו say בדברים אבל עדיין לפחות אני יודעת שעשיתי את המקסימום כדי להגן, לשמור ולהיות הכי אחראית בעולם! מצד שני מי אמר בכלל שנצליח בחודשיים האלו ואם כן זה יהיה חתיכת נס והדבר שכל כך חיכינו והדבר האחרון שאני רוצה שייכנס לי אז לראש שזה איכשהו פחות מזה בגלל הנסיעה. ואיך בכלל אפשר להשוות בין הדברים או לדחות משהו כזה מהותי בגלל שטות כמו טיול...
מצד שלישי אני חושבת שאנחנו כן צריכים את הביחד והחופש הזה כדי להנות מהזוגיות שלנו וקצת לשכוח ולשים מאחורינו את מה שקרה..
מצד רביעי אני לא חושבת שאוכל להנות כאשר אני כל פעם רואה תסריטים שונים ומשונים בראש ומנסה להזהר או שאם חלילה אני פתאום צריכה רופא ואני כל כך רחוק...
אז זהו זה קצת מעסיק את המחשבות שלי, אני קצת חוששת שפתאום הדבר הכי מדהים בעולם קורה ובעלי כזה... אוי... אבל רציתי אותך לעצמי...
אני יודעת שאני מקדימה את המאוחר טיפלה אבל אולי באמת עדיף שנחכה קצת, אני רוצה להיות הכי רגועה ולהנות מהכל כמה שאפשר זה באמת מגיע לנו. ויחד עם זאת אני קצת מתביישת שזו הבחירה שאני רוצה לעשות ומנסה לתרץ ולהסביר למה אני מעדיפה את זה ככה כי אני חושבת שאם מישהי אחרת הייתה אומרת לי כזה כן אני חושבת שניסע לטיול וזה ונחכה ובלה בלה הייתי חושבת עליה שהיא סתומה ואגואיסטית ומה עובר עליה בכלל...
כאילו לא לרצות "לקלקל" טיול עם היריון!?!??!?! התחלקת על השכל???
אבל העניין פה הוא לא עניין של לקלקל אלא של להרגיש שאני לא אחראית אם אני נוסעת "במצבי" ולהתעסק בזה ובניסיון להיות אחראית  במקום להנות מהטיול ומההריון...
ההיפותטי שהכנסתי את עצמי אליו חחחחח...

טוב חברים חפרתי, תראו משחקי הכס יותר טוב!
http://geektv.is/watch-online/game-of-thrones/

גשם בגודל של הראש שלי

התעוררתי לבוקר נחמד דווקא הייתה קצת שמש, בהמשל היום כמו שהבטיחו מזג האויר התקלקל והתחיל לרדת גשם. אני לא יודעת אם לקרוא לזה גשם כי זה בגודל הראש שלי בערך :)
חבל שאי אפשר להתנחם בעובדה שזה ייגמר בקרוב, הבטיחו שהחורף הזה הוא עד 8.05 לפחות שזה אומר שבועיים 
שזה אומר שאני חייבת להמציא לעצמי משהו לעשות בבית בשבועיים הללו אחרת אשתגע.
שמתי עין על כמה מתכונים ובא לי לכתוב כמה פוסטים בבלוג אבל כמה זמן זה כבר ייקח...
היום עליתי על המשקל פעם ראשונה מאז ההריון, עליתי 2 קג'... אמאלה איך זה קרה!? 
כל פעם שיש לי קפיצה כזו גדולה (זה הכי הרבה ששקלתי אי פעם!) אני מתחילה לעשות משהו אינטנסיבי אם זה ספורט אם זה קיצוץ קל באוכל או כל דבר שיחזיר אותי לגזרה אבל עכשיו אני קצת חוששת.
האמת שמאז שהתחלנו את "המירוץ לתינוק" אני קצת חוששת מספורט אגרסיבי מדי ומפעילות גופנית שאני לא רגילה אליה וכיוון שאני לא רגילה לשום פעילות גופנית...  
פעם שעברה לקח לנו שנה להיכנס להריון וזו שנה שבמהלכה נמנעתי מספורט כי ממש פחדתי שהינה אולי זה קורה ואני מקלקלת הכל ואז נכנסתי להריון והתחלתי הליכות והכל אבל שוב לא משהו אינטנסיבי מדי...
וזו הסיבה שאני נראית כמו בטטה עכשיו... שיט!
אנחנו מתכננים טיולון לספרד, לבעלי יש כנס אז אנחנו רוצים להאריך אותו ולטייל שם אני כבר מאוד מצפה לזה!!!
בא לי כבר מעכשיו להתחיל לארוז :)
בינתיים עסוקה בלבדוק פרטים מלונות ערים והכל עושה עבודת תחקיר וזה מאוד כייף!
אם מישהו מכיר תוכנה טובה לתכנון מסלולים וטיולים אשמח לדעת!
עוד בא לי להחליף את כל המלתחה ולקנות בגדים שווים אבל נראה לי בשביל זה צריך לחזור לעצמי ולגודל ההגיוני שלי. ראיתי עכשיו בפייס תמונה שלי לפני 7 שנים... ו 7-9 ק"ג פחות, ואו... נראיתי אש!
פשוט דיאטה והריון בפעולות קצת מתנגשים לי אז אני לא כל כך יודעת איך לפתור את העניין.
בשביל ההריון והמעקב אחר המחזור שלי אני משתמשת בתוכנת Ovia זה מצוין ועכשיו הם גם הוסיפו צ'ט...
גיליתי שאני רחוקה מלהיות לבד עם מה שעברנו, אמנם זה צ'ט מאוד לא אישי אבל הבנות שם בכל הגילאים ואחרי הפלה או כמה...
זה מקל על התחושה שאני לא לבד אף על פי שהייתי רוצה שהכל יעבור לכולם חלק ובשלום...
לא הספקתי לכתוב אבל רופאת הנשים שלי ענתה על השאלות ששלחתי לה (היא ממש מקסימה
אני מאוד מחבבת אותה)! שאלתי אותה איזה זיהום זה היה וביקשתי שתכתוב לי כמה שיותר פרטים.
מסתבר שהיה לי זיהום E. coli and Prevotella buccae עכשיו אני מנסה להבין איך זה קורה ואיך להזהר אבל בגדול 
הבנתי שזה די נדיר ואין כל כך מה לעשות...

ושוב התחיל מבול גשמשלגי כזה כייף חיים!
בא לי לקנח בשיר שמביא לי רצון לרקוד:

Meghan Trainor - NO

 

השיר הזה מביא לי חשק לרקוד ולשיר אין לי מושג למה!!! הוא נראה כמו פרודיה למשהו סקסי מצד אחד כי 
כל הדבר הזה נראה הזוי קצת ומצד שני בחורה שנראית כמו כל אחת אחרת (רק שרה קצת יותר טוב ורוקדת פחות טוב אולי אפילו טיפה מביך) ומצליחה לשמח אותי ככה אפילו שאין עליה גוף של דוגמנית והיא יותר מצחיקולית מסקסית בעיני (שזה לא דבר רע)..
אנחנו כבר כל כך רגילים לראות משהו מסוים ושואפים למודל ומראות מסוימים שלראות משהו טיפה שונה או טיפונת של אי שלמות או כל הדבר הזה שאולי אפילו נראה קצת חובבני אותי קצת מביך משום מה אבל כן! הגיע הזמן לאמנים שנראים כמו בני אדם, למה לא?
היא נראית בריאה ומרוצה ומי אני שאחשוב שהיא צריכה להוריד כמה ק"ג ולמה זה הדבר הראשון שקופץ לי לראש בזמן שהיא מנסה להראות סקסית בקליפ ושרה שהיא לא בעניין של הבחור (שלדעתי דווקא מאוד מעניין אותה כי  מילים לחוד וריקוד החיזור שלה לחוד :) ) !? בכל מקרה אנחנו נראה לי כל כך קשוחים עם עצמינו ועם האחרים בנוגע למראה ומה נכון שזה מתחיל להיות מגוחך. 

כל עונות השנה בשעתיים

יום ראשון, הבעלול עובד ביקש לא להפריע אז אני רק מגישה ומפנה כדי שיעסוק בעבודת הקודש שתביא לנו רווחה כלכלית ואת הנובל. האמת שאם יקבל יום אחד נובל אני ממש ארצה לקחת את חמתי אתנו היא תבכה כל הטקס ותהיה כל כך מאושרת! אישה מדהימה ומקסימה וסבלנית ואין לי מושג איך היא סובלת אותי (אני יכולה להיות די מרגיזה)... היא מקבלת אותי כמו הבת שלה ואני בתורי אותה כמו אמא, כן לפעמים אני מפלה אבל מאוד משתדלת כי היא באמת משהו משהו.
אז כן, מול החלון ישבתי וזיכרון כתבתי...
היום יום הכי מוזר בעולם התחיל משמש אחר כך אפור ואז גשם שהפך לשלג (!!!) ושוב שמש וחוזר חלילה ככה כבר כמה שעות. אני יושבת מרותקת כל עונות השנה בשעה ובחלון אחד ממש תמונה דיגיטלית איפה עוד יש דברים כאלו.
היום בבוקר חמתי ובעלה טסו הביתה, הם היו פה בחופשה 3 ימים והיה מאוד נחמד.
הם באו לחופשת פסח שנפלה בול על יום ההולדת שלי, זו גם השנה היחידה שלא הרגשתי בה שיש לי יום הולדת, היינו עסוקים בלהראות את העיר ולשעשע אותם שזה נחמד אבל הרגשתי פספוס שלא באמת דיברתי עם המשפחה כמו שצריך ואיכשהו הכל התפספס כזה...
עכשיו בכלל לא נראה כאילו היה לי יום הולדת.
בדרך כלל אני עושה לעצמי שבוע יום הולדת מזמינה חברים, עושה תכניות גרנדיוזיות והשנה...
נו לא נורא שנה הבאה :) אז הביקור היה סה"כ מאוד נחמד כמו שאמרתי חמתי אישה מקסימה! בעלה מאוד נחמד הבעיה שהוא מבוגר ממנה ב 20 שנה וזה מאוד הורגש, הוא היה מתעייף מאוד (גם לי הלכו הרגליים לא פלא)
והיה לו כל הזמן קר והוא היה די גרמפי קצת כמו ילד טוב בכל זאת עוד שניה נושק ל-80 ובקיצור לא נעים
להגיד אבל היינו נהנים הרבה יותר בלעדיו...
מקווה שפעם הבאה חמתי תבוא עם אח של בעלי זה יהיה יותר נחמד למרות שמשום מה יש לי תחושה שאנחנו לא הכי נסתדר אתו. האמת שראיתי אותו בלייב רק פעם אחת לפני החתונה ואני זוכרת שאיכשהו הביקור שלו
נגמר באיזה משהו צורם מבחינתי לא זוכרת למה.. 
אני חושבת ששנינו עם אופי וקצת אגו למה לא והוא קצת פרוטקטיב לגבי אח שלו (בעלי) ולא נראה לי שהוא רואה אותי כחלק מהמשפחה וזה די מפריע לי, אבל גם אני חשה ככה לגביו קיבלתי את כולם כמשפחה ורק הוא קצת מציק לי, אולי זו אני בכלל ולא קשור אליו... כאילו יש קנאה מסוימת שבעלי יכול לבחור בו על פני, מוזר מאוד.
יש לי משום מה תחושה שאנחנו עלולים להתחיל להתנגח ושאני צריכה להזהר לידו שלא כמו ליד חמתי למשל שגם אם אני מעצבנת אל בעלי היא מקבלת את זה בהבנה מופתית ונותנת לזה לחלוף (אני מעריצה אותה הלואי שאני אהיה כזו חמות)... אלו הנחות שהוא נאמר לא יעשה לי ויש סיכוי למלחמת עולם ככה לפחות נדמה לי,
כנראה שזה הכל בראש שלי...
אז איפה היינו? כן כולם נסעו ואנחנו שוב בשגרה ואני שוב לא לגמרי סגורה מה אני אמורה לעשות עם עצמי.
האמת שבא לי שאיזו הסדמנות תעסוקתית תימצא הרי הבעיה שלי היא עם החיפוש עצמו והייתי מאוד שמחה למצוא את עצמי מרוויחה כמה פרוטות ומתרגלת קצת גרמנית.
אתמול כשטיילנו בחנויות נכנסנו לחנויות שבחיים לא נכנסתי לבד, מותגי יוקרה וסתם דברים טיפה יותר אלגנטיים.
הבנתי שהגיע הזמן להתבגר, גם בסגנון הלבוש, כל כך הייתי רוצה להחליף מלתחה ולהראות כזו מתוחכמת ואינטלגנטית חהחה  
טוב גם הייתי רוצה בטן שטוחה ולרדת 5 ק"ג אז רוצה... :)
הופ והינה שוב חזרה השמש!
כל העולם משתנה כשיש שמש הכל אפשרי שרק תישאר...

Soak Up the Sun by Sheryl Crow

 

 

סוף טוב?

שבוע שעבר עשיתי שוב מלא בדיקות דם והיום הייתי אמורה לקבל תשובות.
התקשרתי למרפאה והעבירו אותי ישירות לרופאה.
היא אמרה שבדיקות הדם שלי יצאו מצוינות (טפו טפו טפו!!!) ושהכל תקין.
חוץ מזה היא אמרה שחזרו התוצאות מנתיחת השיליה (תודה באמת אחרי 3 חודשים ואחרי  שהרופא השני
אמר שהיא חזרה תקינה, שקרן!) ומסתבר שהשיליה עצמה חזרה תקינה אבל מצאו שהסיבה למה שקרה היא זיהום.
חשתי הקלה ושמחה עצומה, אני יודעת מה הסיבה והוו ולא היה משהו שיכולתי לעשות וזו מקריות ולא משהו שקשור בי וזו פשוט יד המקרה או מזל חרא...
מצד שני אם לא יכלו לראות או למצוא את הזיהום הזה בשום צורה איזה מזל בעצם שהכל קרה כמו שקרה,
הרי התסריט האחר הוא שהעובר היה נדבק ומי יודע מה זה אומר ומה יכל להיות...
אז למרות שברור לחלוטין שזה הכי רחוק מטוב שיכל להיות אבל לפחות אני מוצאת בזה המון דברים טובים
כי לפעמים גם כשדברים לא טובים קורים או אפילו נוראיים מסתבר שיכל להיות אפילו גרוע יותר אז יש בזה מהטוב.
אני צריכה לסמוך על הגוף והאינטואיציות שלי והכל יהיה בסדר.
אני חושבת שאנחנו בני מזל בשורה התחתונה ואני שמחה שאנחנו יודעים גם מה הסיבה והכל יהיה טוב.
אולי זה גם סוג של סגירת מעגל לפני יום ההולדת שלי וממחרותיים תתחיל תקופה חדשה ואני מאחלת לנו שנתברך בהמון ילדים בריאים, מדהימים ואהובים ושהכל ילך מצוין :)

מופע הארנבות של ד"ר קספר הכל יהיה בסדר

 

 

הכל נמחחק!!!!!!!!!!!

אני לא מאמינה עכשיו כתבתי שעה והכל נמחק לו!

הבעלול ישן, גם היום הוא לא הלך לעבודה אני קצת חוששת שזה מפריע לי שהוא עובד מהבית כי זו סביבת העבודה שלי ועצם הנוכחות שלו שוברת את הדינמיקה שלי עם עצמי, זה מוזר אבל סוג של מיותר...

יום גשום, בואו נכין פילמני או כיסוני בשר

מתכון מיוחד של סבתא שלי להכנת פילמני או כיסוי בשר בשפת הקודש ;)

 

הבצק:
2 כוסות קמח
2 כפות שמן (חמניות או קנולה לא משנה)
1 ביצה
1 כוס מים רותחים

לוקחים קערה, לתוכה שופכים 2 כוסות קמח.
עושים חור באמצע לאחר מכן שופכים 2 כפות שמן ואת המים הרותחים ומערבבים, מצננים כמה ד'.
שובריפ פנימה ביצה ומערבבים.
בוחשים ממש טוב.
מפזרים על שולחן הרבה קמח והופכים עליו את הקערה עם הבצק.
בתנועות סיבוביות לשים את הקמח אל תוך הבצק עד המצב שבו הוא לא דביק יותר ומרגיש אלסטי.
לוקחים את הבצק וזורקים אותו בכוח 10 פעמים על השולחן (ככה הוא הופך ליותר אלסטי).
עוטפים את הבצק בניילון ושמים בפריזר לחצי שעה.
מילוי:
1 קג בשר טחון עדיף בקר (אפשר עם קצת כבש)
צרור פטרוזיליה או כוסברה או גם וגם...
1 בצל
1 ביצה
תבלינים (מלח, כמון, כורכום, שום יבש, בזיליקום, בהרט, קינמון) בקיצור מה שאוהבים...

להכנת המילוי: קוצצים דק את הבצל לקוביות, מטגנים עד הזהבה ואחרי שקצת התקרר שופכים על הבשר.
מערבבים פנימה את כל התבלינים ואת הכוסברה/פטרוזיליה שקצצנו דק דק, ביצה.
מערביים ולשים הכל עם הידיים טובטוב!
מפזרים קמח, חותכים חתיכת בצק ומרדדים כיוון שהוא מאווווד אלסטי מרדדים אותו ממש ממש דק.
כל פעם שמרדדים אותו קצת הופכים צד לראות שלא נדבק, כל פעם יוצא שמרדדים צד אחר וככה
עד קבלת העובי הרצוי והגודל הרצוי.
ואז או שתעשו את הכיסונים בשיטה שאתם רגילים או שאם יש לכם כלי כזה אז שמים עליו שכבה
מכניסים בכל חור כזה קצת מהמילוי ואז מרדדים עוד בצק שמים מעל ומרדדים את כל זה.
הופכים והכיסונים נופלים מוכנים למטה לבד!

לאחר מכן שווה לקחת קופסא לשים עליה ניילון ומעל את הכיסונים ולמקפיא לכמה ד' כדי שייתפסו ואז אפשר לעשות עוד שכבה ועוד ניילון ולפריזר ככה עד שמסיימים...

מבשלים במים רותחים
ניתן לאכול עם שמנת חמוצה או עם חומץ או עם חמאה או עם הכל יחד :) 

שאריות!אם נשארו לכם שאריות בצק (שלא ניצלתם להכנת כיסונים) אפשר להכין אותם למרק!
מרק שאריות:
לוקחים את שאריות הבצק, עושים גוש אחד.
מרתיחים מים וזורקים פנימה חתיכות בצק קטנות (כדי שיירד הקמח), לאחר מכן מצננים ולמקפיא זה נחמד להוסיף את זה למרק.
אם החלטתם עכשיו להכין את מרק השאריות הינה המתכון:
מכינים ציר ירקות: מים, כל ירק שבא לכם לראש (אני מכינה עם גזר, בצל, סלרי, כוסברה, שורשים למיניהם) חותכים קוביות תפו"א וזורקים פנימה,
מוסיפים תבלינים לפי הטעם (אני אוהבת הרבה תבלינים הכל מהכל).
מוסיפים את חתיכות הבצק שהכנו ואם נשאר מהבשר הטחון עושים כדורים וזורקים פנימה גם.
מבשלים והופ המרק מוכן! 

זוכרים שאמרתי שאני מארגנת לנו גינה יפה?? אז הינה כמה מהרכישות האחרונות שלי!
(הצמח חלבלוב/קקטוס על עדן החלון מימין הוא השורד הגדול שלקח את המיליון הוא אתנו מאז שעברנו לגרמניה!)

 

עוד בוקר

התעוררתי, הסתכלתי בחלון ורציתי לחזור לישון, אפור לא עושה לי טוב.
נכנסתי לפייסבוק, לווטסאפ, כל הבנות מהקבוצה אוטוטו בקו הסיום, הייתי אמורה להיות באמצע חודש שביעי.
מתחילה לבכות, הבעל נשאר לעבוד מהבית, מחבק אותי חזק חזק, לא שואל, הוא מבין.
מכינה ארוחת בוקר, מנסה להתכנן את היום, יופי.
אולי אלך לקנות עציצים? בדיוק שטפו לנו את המרפסת והחלונות ובא לי למלא אותה בחיים, 
בעציצים עם פרחים לבנים.
בבית עומדים להם הצבעונים שלי כאלו לבנים וגאים, זוקפים את הראש ומשדרים קוליות
כאילו בעוד שבוע הם לא ימצאו את עצמם בפח.
לפחות מישהו אופטימי היום.
מנסה לייצר תכניות להיפגש עם אנשים, בסופו של דבר רגע לפני שאני עוצמת עיניים אני
מבינה כמה זה היה נחמד וכמה זה היה סתם.
מקווה שזה סתם גל חולף, לא מתאים לי הגישה הזאת.
שתיצא כבר השמש 

2 ידיים 4 חורים

קמתי מוקדם אחרי שישנתי סביר יחסית, מעניין מה עובר עלי, לא ישנה טוב מזיעה בלילה?! זה חדש...
על הבוקר צלצול בדלת, צלצול בדלת תמיד מקפיץ אותי כי זה אומר שאני צריכה להתמודד עם דברים בגרמנית.
זה היה אב הבית (איש מקסים שבד"כ מסרב לדבר איתי לאט ומצפה שאבין) היום הוא דיבר לאט והדריך אותי לסגור חלונות כי שוטפים היום את חלונות הבניין (פסח שמייח!) אז באותה ההזדמנות ומתוך שינה בגרמנית לא רעה בכלל שאלתי אותו לגבי בעיות החשמל שיש לנו לאחרונה, הוא הבטיח להזמין טכנאי ולדבר עם הסבתא משכירה לנו את הדירה (אני כל הזמן מתבלבלת בין שוכרת ומשכירה..) מה שמאוד שימח אותי.
לאחר מכן קלטתי שדיברתי אתו ממש לא רע, כנראה בתת מודע אני מסוגלת ;)
לאחר מכן יצאתי לתור שלי לבדיקות הדם, כזכור החלטנו לבדוק שוב את בלוטת התריס למרות שממש לא ברור לי איך עם התרופה יכולה להיות בעיה!
אז הגעתי למרפאה וגיליתי שהכל השתנה (חוץ מהמזכירות/אחיות תודה לאל) ומצאתי את עצמי יושבת באותו המשרד רק עם תמונות חדשות ושולחן נקי יותר וכוססת ציפורניים, מעודדת את עצמי שמה איכפת לי שזו רופאה חדשה הרי זה לא שעל הרופא הקודם סמכתי...

ה Trust issues שלי עולים לי בהרבה עצבים ולחץ מיותרים אבל האי ידיעה הזו והפחד שהם לא מתייחסים מספיק ברצינות... הרופאה הנחמדה הייתה קשובה ושלחה אותי לבדיקות דם, 10 ד' 2 אחיות ו-2 חורים מאוחר יותר היא החליטה לנסות לקחת לי דם לבד, בניסיון השני היא גם הצליחה (אבל זה לא אשמתן תכלס אלו הורידים שלי
שנהיו ביישנים פתאום). אמרה שהם לא קיבלו שום מידע מבית החולים (וואלה? 3 חודשים אחרי ואין לכם תוצאות בדיקות!?) ושייבדקו (שוב), נאלצתי להתרצות וללכת הביתה בידיעה שאני צריכה להתקשר עוד שבוע ולקוות שהבדיקות ובדיקות בית החולים יגיעו ושיהיה על מה לדבר.
מה שמצחיק שאני הייתי צריכה לשאול שוב לגבי עיתוי הבדיקות למשל פרולקטין שבעצם עושים אחרי 3 שעות ערות ופרופיל והורמונלי שעושים ביום 3-5 של המחזור אחרת זה לא מהימן, ומה אני יכולה להגיד? שהיא נפנפה אותי...
אז הלכתי הביתה, בדרך נכנסתי לחנות פרחים וקניתי עציץ לבן, עדין ויפה שנגדל באהבה...
האמת שעכשיו כשהתחיל האביב ומזג האויר משתפר זה פשוט תענוג להסתכל על הגינות של הגרמנים הם מאוד מטפחים אותן ולכל אחד יש פרחים אחרים ועצים פורחים שבא לי רק ללכת ולצלם כל היום. באופן מפתיע גם העציצים שאצלינו במרפסת מראים סימני חיים. החורף היה קשה להם וחשבנו שאיבדנו גם אותם אבל הפלא ופלא הם הרימו את ראשם ואוטוטו יתחילו ללבלב ולפרוח! אתמול גם קניתי וואזה קטנה ועדינה ירוקה עם פרפר לבן וצבעונים לבנים, שמתי את זה בסלון ואני לא יכולה להפסיק להתפעל כמה זה מושלם. 
הבעלול היום בבית, בשבועות האחרונים הוא נכנע ללחץ ובוחר לעבוד מהבית יום בשבוע ככה אני מצליחה להאכיל אותו לפחות... זה נשמע פולני אבל כואב לי הלב שהוא כל היום מתרוצץ ואפילו לא אוכל, בעולם מושלם הייתי קמה איתו ו"מכינה אותו לביה"ס" אבל אני כל פעם לא מצליחה להרים את עצמי לפני 9 אפילו לא יודעת למה אולי כי אני לא ישנה טוב... אבל כמה שזה נשמע עקרת בית נואשת אני נהנת לגרום לו לאכול ולחייך ולהיות רגוע יותר, אני חושבת שכשאני משרה תחושת בית הוא פורח. 
נפגשנו עם זוג חברים מישראל שהיו אמורים לחזור לסיים את התואר השני פה וחזרו לחודש כדי לסגור עניינים ולחזור לארץ, נשברו. אנשים מקסימים, קלים וסתגלנים ולא עושים עניין ואני ממש הייתי רוצה להיות כמוהם אבל איכשהו אנחנו טיפה יותר כבדים.
אני מקווה שלפחות נצליח לצאת מהלחץ של המירוץ ולהנות מהדרך כי באמת יש לנו דרך יפה... 

מ-ת-ר-ג-ש-ת!!!

סורי שבילבלתי, לעוקבים הקבועים, אני עוד לא בהריון :( אבל גם זה יגיע...
מה שכן אני אולי בהריון עם בייבי בלוג :)
לא הצלחתי להבין למה אני לא ישנה כבר שבועיים ואז הבנתי שכל מה שאני חושבת עליו שגורם לי
לא לישון אלו הפוסטים שאני רוצה לעלות!
תהליך "הקליטה" היה ארוך, מזמן ידעתי שזה מהשהו שאני רוצה לעשות ושירגש אותי בין אם יתפוס והין אם פחות אבל כשהתחלתי לחשוב ברצינות הייתי כל פעם מתבאסת שיש כל כך הרבה אנשים כישרוניים למה שיבחרו לקרוא אותי...
ואז החלטתי שלא מעניין אותי אם יקראו או לא, אני אנסה ויהיה בסדר לפחות אוכל להגיד שניסיתי.
החלטתי על קונספט: זה קונספט שתמיד תפס אותי, בגובה העיניים אמנם זה יכל להיות מבט מלמטה כי אני נמוכה אבל ... 
אני כמו כולן ללא כישורים או הסמכה מיוחדים רק הרבה עניין וזמן להתעסק בזה ואם אפשר למצוא הכל במקום אחד אז מה טוב! וזה גם עוזר ל OCD שבטח יש לי ברמה מסוימת כי זה מסדר הכל ומתעד הכל וסוקר הכל בקיצור גן עדן לחולת ניקיון...
אז הרבה זמן עשיתי צעד קדימה שתיים אחורה ולבסוף אתמול הצלחתי לעצב לעצמי את הבלוג!
חיפשתי משהו ביתי, נקי ופשוט שקל למצוא בו מה שמחפשים ונראה שאני בדרך הנכונה.
אתמול סיימתי לבנות את הבסיס!!!
היום כמובן שפתאום נראה לי שזה מקושקש מדי ואולי עדיף לנסות כיוון אחר אבל זה שאני כבר
בתהליך עשייה מעשי ולא ישנה לילות זה כבר משהו...

The pointer sisters - I'm so excited

 

Back to business

אתמול היה לילה קשה, גם כי אני לא ישנה טוב בשבועות האחרונים כי המחשבות מפוצצות לי את הראש וגם כי 
לבעלי כאב הראש והוא קם באמצע הלילה לקחת כדור ואז הרגשתי צורך "לסבול אתו" וניסיתי לנחם אותו ולהשתתף בכאבו... 
משום מה הרגשתי שבכל הפעמים שזה קרה לי (שכואב לי) הוא ניסה להיות איתי והרגשתי צורך להיות שם בשבילו, מצד שני הרגשתי סוג של הקלה מוזרה והודתי בלילבי על כך שלא אני זו שסובלת ממשהו לשם שינוי.
מאז ההפלה כל פעם שכואב לי משהו זה מכניס אותי לסטרס ממש (אף פעם לא הייתי ככה יש לי סף סיבולת (ככה אומרים!?) גבוה מאוד בד"כ אבל עכשיו..)  הפחד שהכאב יכול להוביל למשהו יותר רציני מכניס אותי ממש לפחדים כנראה שאני סובלת מפוסט טראומה (פסיכולוגיה בשקל, תעשו כפיים). אבל בשיא הרצינות כשכואב לי זה מלחיץ ומפחיד אותי יש לי פתאום גוש בבטן ובגרון ואף פעם לא הייתי ככה.
כל המערכת הזו פה מפחידה אותי אני לא מרגישה שאפשר לסמוך עליהם ושזו אני נגדם וזה מטריד אותי מאוד.
לפני כמה ימים כתבתי אי מייל לגניקולוג שלי שיצא לחופשה ושכח לחזור.
שלחתי לו את כל בדיקות הדם שעשיתי בארץ וביקשתי שיעיין, ישים לב לרמות ה- TSH שלי ויבדוק מה עם בדיקת השיליה שכבר שלושה חודשים בבדיקה (יעילות אמרנו).... 
באופן מפתיע הוא ענה וכתב שעבר על הכל והכל תקין וגם הוסיף שבדיקת השיליה חזרה תקינה..
אם ככה אמרתי ביני לביני החודש חוזרים לפעילות ומקווים לטוב :)
ואז הוא שלח לי עוד אי מייל: "בדקתי שוב את הנתונים ואת צודקת, אכן רמת ה TSH גבוהה ואני רוצה לערוך עוד בדיקות ולראות מה עושים".
סעאמק... חשבתי שכבר נפתרנו מעונשו של זה, מסתבר שטרם...
אתם מבינים? אני זאת שהייתי צריכה לעבור על הדברים ולהבין אותם מה לי ולרפואה!? אז זכרתי שהרופאה הקודמת שהתעסקה אתנו רצתה שהבלוטה שלי תהיה ברמה 2 ולא 3.5 אבל זה היה לפני שהתחלתי לקחת את התרופה אז מה פתאום עכשיו שוב הבעיה הזו!? ואם זה לא מספיק אם לא הייתי מעירה את תשומת ליבו בכלל לא היה מתייחס, זו רפואה!? מבינים למה אני לא סומכת עליהם?
הלם קרב אפשר לקבל מהם ולא פוסט טראומה!
בקיצור קבעתי תור לבדיקות דם, מיותר לציין שהרופא לא נתן לי הנחיות ברורות אם הוא רוצה שאגיע ביום מסוים של החודש או שזה לא קריטי בקיצור אני צריכה לחשוב על הכל לבד ואני מרגישה ממש חסרת אונים, אני לא אמורה להיות מומחית לזה ולהעיר את תשומת ליבו לכל דבר!
בא לי לחזור לארץ מהבחינה הזו אני ממש לא יודעת מה נעשה עם זה, החוזה הוא עד ספטמבר לפחות...
בינתיים עובדת על הבייבי החדש שלי הבלוג, מסתבר שהדברים לא פשוטים בכלל אבל זה מעסיק אותי וזה מאוד מעניין ככה שאני שמחה שאני עסוקה במשהו שמעניין וכייף לי לעשות ואולי אפילו ייצא מזה משהו שימושי...

 

מחוברת

רואה את העונה השביעית של מחוברים, מזדהה...
מזדהה עם דנה שנמצא ברילוקיישן שלא מצליחה להביא את עצמה לידי ביטוי כי היא בבית
עם הילדים והיא נשאבת יותר ויותר...
אחרי ההזדהות מרגישה חוצפנית כי הרי אני לא בעולם הזה וחוץ מלנקות ולבשל קצת יש לי את
כל הזמן וההזדמנויות שבעולם, למה אני לא מצליחה להתאפס על עצמי ולנצל אותן? היא אומרת:
 "אם את רוצה לקבל תוצאות שעדיין לא קיבלת תעשה את מה שעדיין לא עשית".
כל כך נכון, אני כל כך מעריכה את האישה הזו ויחד עם זאת ממשיכה לשבת מול המחשב... 
אני גם נורא אוהבת את הקשר שלה עם אמא שלה, זה מאוד מזכיר לי את הקשר שלי עם אמא שלי חוץ מהקטע שהיא הפסיקה קריירה שאהבה  כדי לגדל אותי, ההבדל בגדול הוא שהיא לא באמת מצאה את עצמה בעניין הקריירה ואני רואה שגם אני טרם מצאתי.
אבל חוץ מזה אני באמת מאחלת לעצמי בנות (ובנים) ושהקשר שלי אתם כמו הקשר עם ההורים שלי ובעיקר
עם אמא שלי המדהימה, מדהימה, מדהימה!!! 
אז איפה היינו? כן (פשוט אמא שלי בדיוק התקשרה)...
היו לנו כמה ימים של אביב מהמם ובקרוב חוזר הגשם והאיכס... לא מפתיע מדי אבל מאוד מעצבן.
מוסיפה כמה תמונות שכן הספקתי לצלם: