אני לא מאמינה עכשיו כתבתי שעה והכל נמחק לו! 
הבעלול ישן, גם היום הוא לא הלך לעבודה אני קצת חוששת שזה מפריע לי שהוא עובד מהבית כי זו סביבת העבודה שלי ועצם הנוכחות שלו שוברת את הדינמיקה שלי עם עצמי, זה מוזר אבל סוג של מיותר...
היום שוב אפור, בתחזית כתוב שזה שמשי אבל זה לחלוטין אפור ולכן אני מקדישה ליום הזה
את השיר הבא ומחכה לשמש שתיצא:
בית הבובות - עד שבאת
השבוע יש לי יום הולדת 31...מי היה מאמין ואיזו שנה, של תקוות חלומות וההיפך גם...אז מה היה לנו? נסיעה ראשונה לארץ מאז שבאנו לכאן, לאחר מכן חזרה וחיים קורס גרמנית
שבאמצע הקורס נכנסתי להריון ווהווו!!!איכשהו מההתחלה היו לי מין הרגשות מוזרות שזה עלול לא להצליח ספק חרדות ספק מערכת הגנה והדחקה ל just in case אולי בכלל אינטואיציה וחוש שישי, נו באמת על מי אני עובדת..כאילו איך שגיליתי היו לי תחושות מעורבות מין פחד מהול בשמחה ומין הרגשה פנימית והחלטה עם עצמי שאם משהו יקרה אני אהיה בסדר אבל למה שמשהו יקרה!? למה מתוך קבוצה של 17 בנות אני היחידה שקרה לה משהו...זה כל כך מוזר והזוי כאילו מההתחלה ידעתי שזה לא אמור להיות אבל איך זה בכלל הגיוני?!
עשיתי לעצמי עין? ;) כל כך מוזר העולם הזה שלנו...אחרי שגילינו טסנו לארץ עוד פעמיים פעם אחת כדי לבדוק ולספר ופעם שניה כדי להרגע ולספר...שנה מטורפת ללא ספק אם סופרים מיום הולדת ליום הולדת.האמת שבחודשים האחרונים גיליתי על עצמי הרבה דברים ואולי בעצם גם את עצמי.גיליתי שיש לי הרבה תחומי עניין ושאני מסוגלת לעשות המון אם רק אני רוצה וגיליתי שתחביבים זה דבר מדהים והם כן יכולים להפוך לחלק מהותי מהחיים ואפילו החיים עצמם אם רוצים מספיק.גיליתי המון חוסן נפשי וחוזק ואיכשהו התאהבתי בעצמי מזויות חדשות החלטתי שאני אדם רב גוני ומעניין וחברותי ושמח ואופטימי ושאני יודעת להעסיק את עצמי בהמון דברים ולהצליח גם ושלא תמיד צריך להיות משנה מה אני חושבת שאחרים חושבים וכשנפתרים מזה העולם מקבל צבעים חדשים וגם שהרבה דברים כן תלויים בי
(ויש גם כאלו שלא וזה גם לא סוף העולם). בעצם שום דבר שהוא לא סוף העולם הוא לא סוף העולם כי הכל ממשיך ככה זה כשחיים (כשלא אז גם זה לא קורה :))הרבה פעמים אומרים לי את לא מעריכה את עצמך מספיק, אילו רק היית יודעת כמה את
מוצלחת ומצליחה ומקבלת את הביטחון לפעול...והבנתי שזה נכון ולא ברור ממה אני מפחדת, כן יש אנשים מוכשרים וכן אני אחת מהם אולי לא עילוי במובן המיוחד של המילה שכל העולם יעצור בתדהמה אבל זה בכלל לא משנה לעשייה שלי מספיק שאני מתפעלת מה עצמי והקרובים לי מה יותר מזה? פחדתי תמיד להרגיש שאנשים מתרשמים ממה שאני עושה רק כי הם קרובים אלי אבל בדיעבד אני מבינה שזה לא ככה, לפחות לא תמיד...
גיליתי שהחיים הם כמו נוסחה מתמטית או כימית לפחות, אנחנו כל הזמן במרדף אחר המתכון אחר הנוסחה שתביא אותנו למקום זה או אחר, שתגרום לנו להיות מאושרים בחלקנו. לנוסחאות הללו מרכיבים אישיים, לכל אחד יש את שלו ואין דברים שעובדים עבור כולם כל אחד יצטרך לעשות את הניסוי והתהיה או הטעיה שלו ולמצוא את נוסחת הפלא המיוחדת לו. האיזון במקרה הזה הוא לחלוטין אינדיוידואלי וגם בזה יש מן הקסם.
הדרך ארוכה וקשה אבל מה גדול הוא האושר כשמוצאים לבסוף!זה בדברים הקטנים כל יום אני מוצאת נוסחאות ולפעמים אף רושמת כדי לא לשכוח.הכימיה שלנו מביאה לנו נוסחאות חדשות שמתורגמות למצבי רוח או לילדים, גם פה יש איזונים ומתכונים רק שבזה אנחנו לא שולטים. אולי גם זה טוב...קראתי לא מזמן שהרבה מדי מתחושת האושר או המניה לצורך עניין זו מחלה, חייב להיות איזון, בן אדם לא יכול להיות כל כל כל הזמן באפ הוא חייב גם לרדת אחרת אין השוואה והבנה והוא גם לא יכול לתפעל מצבים בחיים שדורשים ירידה, הכל יחסי בחיים.אני חושבת שזה מניע אותנו ויחסי זה בהחלט אישי.אני מודדת את עצמי המון ביחס לאחרים וזה דבר כל כך שגוי, במקום להתעסק באושר הפרטי שלי ובמה שגורם לי לעלות אני חושבת איפה אני ביחס לאחרים ביחס לנורמות החברתיות וזה כל כך עמוק כמו איזה קעקוע עמוק מתחת לעור שלא ניתן להפטר ממנו. מיותר לציין ששום דבר טוב זה לא עושה לי ואני מניחה שגם לא לאחרים זה חד גדיה אחד גדול שלא נגמר ובסוף טורפים אחד את השני או שיותר נכון כל אחד טורף את עצמו אבל התוצאה זהה.למה אני צריכה להסתכל על מישהו אחר ולקנא אני לא יודעת מה עובר עליהם מה המסלול שלהם ובכלל...עכשיו יש בייבי בום כזה מטורף כולן "בוקעות" משום מה זה הויז'ואל שעולה לי בראש של ביצים שבוקעות וזה מביא המון אושר. ואני משווה את עצמי היא בת ככה ואני ככה ולה יש ככה ואני ככה... דיי!!!
אני כתבתי את זה לא פעם אבל אני מקווה שמתישהו בקרוב אני אודיע את החדשות הכי מדהימות בשבילנו בעולם ומישהי בדיוק כמוני תסתכל ותגיד נו מה גם היא... ואיפה אני?ולא תדע בכלל מה עברנו וכל כך בא לי לחלוק עם אותה האחת מה עברנו.כל כך בא לי לספר לה על השנה שניסינו והלכנו לרופאים והתפללנו והתיאשנו והדחקנו והצלחנו ואז הפסדנו.ואז התחלנו מההתחלה והכל סופסוף הצליח, בבקשה תשמחי בשבילנו!כי אם היית יודעת מה עברנו היית אומרת "אוהו, טוב מגיע להם כבר שיצליח!" בהם אני לא מקנאה...תמיד פחדתי להיות הזאת שזה קרה לה, כאילו זה מסמן אותנו במין איקס כזה והכל נראה על אחרים כל כך פשוט...אנשים הם יצורים כל כך מוזרים, רודפים, מקבלים, נהנים, מואסים רודפים שוב כל הזמן ללא הפסקה...מתי כבר נתרצה ונהיה מאושרים בחלקנו, מתי כבר כל אחד יימצא את הנוסחה שלו ויחייך?
ובינתיים אתנחתא מתוקה:
שבאמצע הקורס נכנסתי להריון ווהווו!!!איכשהו מההתחלה היו לי מין הרגשות מוזרות שזה עלול לא להצליח ספק חרדות ספק מערכת הגנה והדחקה ל just in case אולי בכלל אינטואיציה וחוש שישי, נו באמת על מי אני עובדת..כאילו איך שגיליתי היו לי תחושות מעורבות מין פחד מהול בשמחה ומין הרגשה פנימית והחלטה עם עצמי שאם משהו יקרה אני אהיה בסדר אבל למה שמשהו יקרה!? למה מתוך קבוצה של 17 בנות אני היחידה שקרה לה משהו...זה כל כך מוזר והזוי כאילו מההתחלה ידעתי שזה לא אמור להיות אבל איך זה בכלל הגיוני?!
עשיתי לעצמי עין? ;) כל כך מוזר העולם הזה שלנו...אחרי שגילינו טסנו לארץ עוד פעמיים פעם אחת כדי לבדוק ולספר ופעם שניה כדי להרגע ולספר...שנה מטורפת ללא ספק אם סופרים מיום הולדת ליום הולדת.האמת שבחודשים האחרונים גיליתי על עצמי הרבה דברים ואולי בעצם גם את עצמי.גיליתי שיש לי הרבה תחומי עניין ושאני מסוגלת לעשות המון אם רק אני רוצה וגיליתי שתחביבים זה דבר מדהים והם כן יכולים להפוך לחלק מהותי מהחיים ואפילו החיים עצמם אם רוצים מספיק.גיליתי המון חוסן נפשי וחוזק ואיכשהו התאהבתי בעצמי מזויות חדשות החלטתי שאני אדם רב גוני ומעניין וחברותי ושמח ואופטימי ושאני יודעת להעסיק את עצמי בהמון דברים ולהצליח גם ושלא תמיד צריך להיות משנה מה אני חושבת שאחרים חושבים וכשנפתרים מזה העולם מקבל צבעים חדשים וגם שהרבה דברים כן תלויים בי
(ויש גם כאלו שלא וזה גם לא סוף העולם). בעצם שום דבר שהוא לא סוף העולם הוא לא סוף העולם כי הכל ממשיך ככה זה כשחיים (כשלא אז גם זה לא קורה :))הרבה פעמים אומרים לי את לא מעריכה את עצמך מספיק, אילו רק היית יודעת כמה את
מוצלחת ומצליחה ומקבלת את הביטחון לפעול...והבנתי שזה נכון ולא ברור ממה אני מפחדת, כן יש אנשים מוכשרים וכן אני אחת מהם אולי לא עילוי במובן המיוחד של המילה שכל העולם יעצור בתדהמה אבל זה בכלל לא משנה לעשייה שלי מספיק שאני מתפעלת מה עצמי והקרובים לי מה יותר מזה? פחדתי תמיד להרגיש שאנשים מתרשמים ממה שאני עושה רק כי הם קרובים אלי אבל בדיעבד אני מבינה שזה לא ככה, לפחות לא תמיד...
גיליתי שהחיים הם כמו נוסחה מתמטית או כימית לפחות, אנחנו כל הזמן במרדף אחר המתכון אחר הנוסחה שתביא אותנו למקום זה או אחר, שתגרום לנו להיות מאושרים בחלקנו. לנוסחאות הללו מרכיבים אישיים, לכל אחד יש את שלו ואין דברים שעובדים עבור כולם כל אחד יצטרך לעשות את הניסוי והתהיה או הטעיה שלו ולמצוא את נוסחת הפלא המיוחדת לו. האיזון במקרה הזה הוא לחלוטין אינדיוידואלי וגם בזה יש מן הקסם.
הדרך ארוכה וקשה אבל מה גדול הוא האושר כשמוצאים לבסוף!זה בדברים הקטנים כל יום אני מוצאת נוסחאות ולפעמים אף רושמת כדי לא לשכוח.הכימיה שלנו מביאה לנו נוסחאות חדשות שמתורגמות למצבי רוח או לילדים, גם פה יש איזונים ומתכונים רק שבזה אנחנו לא שולטים. אולי גם זה טוב...קראתי לא מזמן שהרבה מדי מתחושת האושר או המניה לצורך עניין זו מחלה, חייב להיות איזון, בן אדם לא יכול להיות כל כל כל הזמן באפ הוא חייב גם לרדת אחרת אין השוואה והבנה והוא גם לא יכול לתפעל מצבים בחיים שדורשים ירידה, הכל יחסי בחיים.אני חושבת שזה מניע אותנו ויחסי זה בהחלט אישי.אני מודדת את עצמי המון ביחס לאחרים וזה דבר כל כך שגוי, במקום להתעסק באושר הפרטי שלי ובמה שגורם לי לעלות אני חושבת איפה אני ביחס לאחרים ביחס לנורמות החברתיות וזה כל כך עמוק כמו איזה קעקוע עמוק מתחת לעור שלא ניתן להפטר ממנו. מיותר לציין ששום דבר טוב זה לא עושה לי ואני מניחה שגם לא לאחרים זה חד גדיה אחד גדול שלא נגמר ובסוף טורפים אחד את השני או שיותר נכון כל אחד טורף את עצמו אבל התוצאה זהה.למה אני צריכה להסתכל על מישהו אחר ולקנא אני לא יודעת מה עובר עליהם מה המסלול שלהם ובכלל...עכשיו יש בייבי בום כזה מטורף כולן "בוקעות" משום מה זה הויז'ואל שעולה לי בראש של ביצים שבוקעות וזה מביא המון אושר. ואני משווה את עצמי היא בת ככה ואני ככה ולה יש ככה ואני ככה... דיי!!!
אני כתבתי את זה לא פעם אבל אני מקווה שמתישהו בקרוב אני אודיע את החדשות הכי מדהימות בשבילנו בעולם ומישהי בדיוק כמוני תסתכל ותגיד נו מה גם היא... ואיפה אני?ולא תדע בכלל מה עברנו וכל כך בא לי לחלוק עם אותה האחת מה עברנו.כל כך בא לי לספר לה על השנה שניסינו והלכנו לרופאים והתפללנו והתיאשנו והדחקנו והצלחנו ואז הפסדנו.ואז התחלנו מההתחלה והכל סופסוף הצליח, בבקשה תשמחי בשבילנו!כי אם היית יודעת מה עברנו היית אומרת "אוהו, טוב מגיע להם כבר שיצליח!" בהם אני לא מקנאה...תמיד פחדתי להיות הזאת שזה קרה לה, כאילו זה מסמן אותנו במין איקס כזה והכל נראה על אחרים כל כך פשוט...אנשים הם יצורים כל כך מוזרים, רודפים, מקבלים, נהנים, מואסים רודפים שוב כל הזמן ללא הפסקה...מתי כבר נתרצה ונהיה מאושרים בחלקנו, מתי כבר כל אחד יימצא את הנוסחה שלו ויחייך?
ובינתיים אתנחתא מתוקה:
והינה קצת מהגינה היפה שלנו :) שתלתי גם חמניות ותבלינים עכשיו מחכים!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה