אתמול היה לילה קשה, גם כי אני לא ישנה טוב בשבועות האחרונים כי המחשבות מפוצצות לי את הראש וגם כי
לבעלי כאב הראש והוא קם באמצע הלילה לקחת כדור ואז הרגשתי צורך "לסבול אתו" וניסיתי לנחם אותו ולהשתתף בכאבו...
משום מה הרגשתי שבכל הפעמים שזה קרה לי (שכואב לי) הוא ניסה להיות איתי והרגשתי צורך להיות שם בשבילו, מצד שני הרגשתי סוג של הקלה מוזרה והודתי בלילבי על כך שלא אני זו שסובלת ממשהו לשם שינוי.
מאז ההפלה כל פעם שכואב לי משהו זה מכניס אותי לסטרס ממש (אף פעם לא הייתי ככה יש לי סף סיבולת (ככה אומרים!?) גבוה מאוד בד"כ אבל עכשיו..) הפחד שהכאב יכול להוביל למשהו יותר רציני מכניס אותי ממש לפחדים כנראה שאני סובלת מפוסט טראומה (פסיכולוגיה בשקל, תעשו כפיים). אבל בשיא הרצינות כשכואב לי זה מלחיץ ומפחיד אותי יש לי פתאום גוש בבטן ובגרון ואף פעם לא הייתי ככה.
כל המערכת הזו פה מפחידה אותי אני לא מרגישה שאפשר לסמוך עליהם ושזו אני נגדם וזה מטריד אותי מאוד.
לפני כמה ימים כתבתי אי מייל לגניקולוג שלי שיצא לחופשה ושכח לחזור.
שלחתי לו את כל בדיקות הדם שעשיתי בארץ וביקשתי שיעיין, ישים לב לרמות ה- TSH שלי ויבדוק מה עם בדיקת השיליה שכבר שלושה חודשים בבדיקה (יעילות אמרנו)....
באופן מפתיע הוא ענה וכתב שעבר על הכל והכל תקין וגם הוסיף שבדיקת השיליה חזרה תקינה..
אם ככה אמרתי ביני לביני החודש חוזרים לפעילות ומקווים לטוב :)
ואז הוא שלח לי עוד אי מייל: "בדקתי שוב את הנתונים ואת צודקת, אכן רמת ה TSH גבוהה ואני רוצה לערוך עוד בדיקות ולראות מה עושים".
סעאמק... חשבתי שכבר נפתרנו מעונשו של זה, מסתבר שטרם...
אתם מבינים? אני זאת שהייתי צריכה לעבור על הדברים ולהבין אותם מה לי ולרפואה!? אז זכרתי שהרופאה הקודמת שהתעסקה אתנו רצתה שהבלוטה שלי תהיה ברמה 2 ולא 3.5 אבל זה היה לפני שהתחלתי לקחת את התרופה אז מה פתאום עכשיו שוב הבעיה הזו!? ואם זה לא מספיק אם לא הייתי מעירה את תשומת ליבו בכלל לא היה מתייחס, זו רפואה!? מבינים למה אני לא סומכת עליהם?
הלם קרב אפשר לקבל מהם ולא פוסט טראומה!
בקיצור קבעתי תור לבדיקות דם, מיותר לציין שהרופא לא נתן לי הנחיות ברורות אם הוא רוצה שאגיע ביום מסוים של החודש או שזה לא קריטי בקיצור אני צריכה לחשוב על הכל לבד ואני מרגישה ממש חסרת אונים, אני לא אמורה להיות מומחית לזה ולהעיר את תשומת ליבו לכל דבר!
בא לי לחזור לארץ מהבחינה הזו אני ממש לא יודעת מה נעשה עם זה, החוזה הוא עד ספטמבר לפחות...
בינתיים עובדת על הבייבי החדש שלי הבלוג, מסתבר שהדברים לא פשוטים בכלל אבל זה מעסיק אותי וזה מאוד מעניין ככה שאני שמחה שאני עסוקה במשהו שמעניין וכייף לי לעשות ואולי אפילו ייצא מזה משהו שימושי...
אוחח אני שונאת בדיקות רפואיות
השבמחקבאמת מלחיץ ומתסכל
ולרגע אני נזכרת איך כשכואב לי משהו אני משגעת את בעלי בלילה
מסכן חח:)
פתאום כל כך הבנתי אותו :)
השבמחקאני לא בטוחה עם ציינתי פעם שאני שונאת רופאים, חוץ מעשרות הפעמים שכתבתי את זה פה בבלוג . אבל לפחות הרופא מקשיב לך ולדאגות שלך בקשר לרמת ההורמון, בארץ הרופא היה מנפנף אותך בטענה שאל תגידי לו איך לעשות את העבודה שלו. גם אני מרגישה עם הרופאה פה שאני אומרת לה מה לעשות, אבל לפחות אני מרגישה שהיא מקשיבה לי ולא מנפנפת אותי כמו המון רופאים ישראלים שלא אוהבים שהחולים מתערבים בטיפול של עצמם.
השבמחקמבינה אותך, באמת לא יודעת מה עדיף. במצב האוטופי הייתי רוצה רופא קשוב שאני סומכת עליו ושיודע מה הוא עושה, יש לי אחד כזה בארץ ונורא קשה לי עם זה שפה אין...
השבמחק