הדייט האמיתי הראשון שלנו :)

ואו!!!
היום היה הביקור הראשון שלנו אצל הגניקולוג שלנו, התעוררתי ב 5 בבוקר ואני בכלל מופתעת
שהצלחתי לישון בלילה...
בעלי החמוד התרגש בשקט ובבישנות בזמן שאני הקפצתי אותו בבוקר ובדילוגים רצנו לברנרד האיש והאגדה
שמצאתי באינטרנט אחרי שקראתי ביקורות מעולות (אגב ביקורות על רופאים זה אחלה דבר ונראה לי הגיע הזמן לעשות מאגר כזה גם בישראל).
איש מקסים בגיל של ההורים שלי עם שיער לבן וקליניקה חמימה ומזמינה :)
נכנסנו למשרד ענקי עם רהיטי עץ וכסא מנהלים שלא מבייש נו לפחות איזה ראש מחלקה רפואית איפשהו בארה"ב ואיחלתי כזה לבעלי בבוא היום. הוא שאל אותנו כמה שאלות ונשלחנו לבדיקות.
כיוון שזה שלב די מוקדם הוא שלח אותי צ'יק צ'אק להתפשט ואמר לבעלי לא להתבייש ושאין שום דבר שהוא טרם ראה אם הגענו עד הלום, הזוגי שלי עמד מבוייש מאחורי הכיסא הענקי וציפה לתמונה שתופיע. הסתבר שהרופא מאוווד יסודי והחליט לעשות לי גם פאפס ובדיקת שד על הדרך.
לבסוף הגענו לשלב המעניין... כשהוא הדליק את המכשיר... טוב יצאו ממני צלילים שטרם
הכרתי ואני אפילו טיפה מתביישת, וזה לא שלחלוטין לא ידעתי למה לצפות אבל זה ממש בן אדם שם!
עם לב פועם ובגודל 22 מלימטר ששוקל 2 גרם שלמים!!! הרופא אמר שאנחנו בשבוע שאנחנו חושבים שאנחנו 8+5
וזה מאוד שימח אותי כי זה אומר שנספיק בטח לעשות בארץ את הבדיקות שרצינו.
אחח ההתרגשות! אמנם לא הזלנו דמעה אבל הכל נראה פתאום הרבה יותר מציאותי ומרגיע,
הרופא היה מבסוט מאוד מאתנו ואמר שלעוברונצ'יק יש ראש של איינשטיין (הוא בטח אומר את זה לכולם)
אז עניתי שאם כך אז הוא דומה לבעלי :)
 זה היה מפגש מאוד מרגש... אין לתאר פתאום ממש יש תמונה והכל כל כך אמיתי ומדהים!
אם לפני זה רצו לי תסריטים שונים ומשונים בסגנון הנוסע השמיני, עכשיו! עכשיו ראיתי במו עיני את הקסם!
הוא קבע לי פגישה לעוד 10 ימים ואני כבר מחכה ומתרגשת....!!! 

על ציפיה, סיוטים ושאר ירקות

שבועות מרתקים עוברים עלינו הכל כל כך חדש ומדהים, כל פעם מגלים משהו קטן ועוד משהו קטן וזה מסע מרתק.
אנחנו כבר שבוע 8 שזה בעצם כמעט חודשיים וחצי (!!!) ובסוף השבוע יש לנו תור לאולטרסאונד אמיתי ראשון,
אנחנו מאוווד מתרגשים במיוחד לאור העובדה שאין יותר מדי סימנים פיזיים עדיין והכל מרגיש מאוד בערפל.
אני בטוחה שאחרי שנזכה לראות את העוברונצ'יק פעם ראשונה אנחנו נתחיל להפנים באמת את הדברים.
השבוע הופיעה לי באפליקציה יד פיצפונת מה שאומר שאנחנו כבר בשלב טיפונת יותר מתקדם ואין מבסוטים מאתנו!
אנחנו אפילו עוד לא החלטנו על איך לקרוא לבוטן/שעועית/עוגייה הקטנה הזו בשלב הזה...
האמת ש(טפו טפו טפו) התמזל מזלי בינתיים לפחות ואני ממש מרגישה סבבה אבל יש תסמין אחד שקצת מחרפן אותי ואלו הסיוטים... 
זה לא בכל לילה למרות שכן אני חולמת הרבה יותר מבעבר אבל כשכבר יש סיוט זה בכל הכוח.
אני חולמת את הפחדים הכי גדולים ומתעוררת שטופת זיעה וחסרת נשימה...
יש כל כך הרבה דברים מטרידים ופחדים שאני לא יודעת איך להשתלט על זה או לגרום לזה להעלם.
אני מקווה שחלום זה רק חלום ולא נותנת לעצמי לשקוע בזה אבל כן ברור שיש איזשהו לחץ סביב זה.
קראתי שזו הדרך של הגוף שלנו להתמודד עם אפשרויות שונות של מקרים ומעין לעבור אותם בחלום ואז כבר לא לחוות טראומה.  אני ממש מקווה שזה יעבור כי זה מאוד מתיש.
חוץ מזה התחיל פה חורף של ממש ושווקי הקריסמס נפתחו במלוא הדרם, העיר קבלה צבעים חדשים והכל מאוד חגיגי ומרגש. חברים שלנו מגיעים להתארח אצלינו שבוע ואני ממש מקווה שיהיה נחמד ושהם לא יעלו עלינו בינתיים כי עוד מוקדם קצת. התכנון שלי הוא לספר אחרי השקיפות העורפית שאני מקווה שתעבור בשלום ושהכל יהיה בסדר. לפני שכל הקסם הזה התרחש חשבתי שאני ממש רוצה שתהיה לנו בת ראשונה (אני עדיין רוצה) אבל הבנתי עכשיו שמה שבאמת מעניין אותי שיצא/תיצא בריא/ה ושלם/ה ושהכל יעבור בשלום כל השאר בונוס העיקר הבריאות! בחוץ הרוח מנשבת ואני הבטחתי שאלך לטייל כי הברזתי מהלימודים אז לפחות זה, בעלי התעורר היום באיזה 4 בבוקר וגם אני התעוררת, הלכתי עשיתי פיפי לקחתי תרפה כי הייתי בטוחה שאיזה 7 ואז קלטתי את השעה והבנתי שאין מצב שאני נרדמת... מפה לשם התעוררנו ב 10...
אז כדי לא להרגיש פדלאה לחלוטין אצא לי לטייל לכפור אשאף אוויר נקי ואחשוב חיובי :)
שבוע מקסים לכולם! 

הגן הפולני

הייתי צריכה לדעת שלספר לכל המשפחה הגרעינית (הפולנית שלי)+חמתי+סבתות+2 חברות הכי טובות יש
בזה מן המוזר אבל החלטתי שרשת התמיכה שהמערכת הזו מספקת לי חשובה יותר מהכל ומה שיהיה יהיה ואנחנו נהיה בזה יחד. מה שלא הערכתי נכון זה את הפולניות של כל האנשים הנפלאים האלו...
היום שוב הבחנתי באיזה שתי טיפות חומות ממש בקטנה, כן, קראתי שזה משהו שיש בטרימסטר הראשון, 
כן, קראתי שזה נפוץ ואין מה לדאוג והכל אבל כיוון שזה כבר היום השלישי שזה קורה החלטתי להגיד לאמא.
אמא ישר אמרה לי שלא אלך לשיעור ואנוח בבית ושהיא תכתוב לי פתק למורה :) (אין על אמא שלי בעולם!),
לאחר מכן שאלה אותי אם אני רוצה שהיא תתיעץ עם מישהי, אמרתי שכן.
5 ד' לאחר מכן מתקשרת אלי סבתא בסקייפ (!!!) דיברתי עם חברה שבחיים (שעברו) הייתה גניקולוגית באיזושהי מחלקה להריון בסיכון בשלהיי שנות ה-40 בערך.... היא אמרה שתשכבי עם הרגליים למעלה, לא תרימי שום דבר כבד ובייסיקלי לא תעשי כלום הא ולהימנע מקיון יחסי מין עד חודש שלישי.
תודה סבתא נדבר...
ואז כבר התעצבנתי ונלחצתי (מיותר לציין שהתכתבתי עם חברה טובה שעוד שניה יולדת את הילד השני)
 ואמרה שזה שום דבר. אחחח המשפחה הפולנית שלי מצליחה להוציא ממני... מה שכן מגיע לי!
ידעתי מראש על מה אני הולכת כשאני מספרת להם.
טוב מקווה שזה יעבור מהר לפני שישגעו אותי לחלוטין 

ציפיות

כל מה שבא לי לעשות זה לישון, לגלוש באינטרנט ולטייל בחוץ.
שמתם לב שלימודי הגרמנית שלי לא ברשימה? אז זהו שהם לא.
ביום שנודע לנו משהו בי השתנה בעצם הכל השתנה, כל הרצונות שלי, נק' המבט שלי על דברים...
נשארו לי 5 שבועות לקורס וכל מה שאני צריכה זה טיפה מוטיבציה אבל אין לי, זה פשוט נעלם.
אני מרגישה שזה פשוט ממש לא מעניין אותי יותר ואני לא מבינה גם בשביל מה אני עושה את זה.
נהייתי אפתית ועייפה בשיעורים, אני לא מכינה שיעורים ולא משתתפת בכלל ורק לחשוב ששנייה לפני זה הייתי מאוד פעילה. בעלי לא מבין מה קרה לי ולמה השינוי הפתאומי בכל זאת השקעתי שנה בללמוד אבל באמת, זה פשוט הפסיק לעניין אותי. החוזה פה אמור להסתיים בספטמבר ואני טפו טפו טפו אמורה ללדת ביולי ושוב מהרגע שנודע לי היה לי ברור כשמש שאיזה 3 חודשים אחרי הולדת התינוק/ת נחזור לארץ. עכשיו, זה לא כזה מובן מאליו בהתחשב בזה שלפני כן הייתי מצהירה שלא איכפת לי למשוך עוד שנה פה אם צריך.
עכשיו פתאום מאוד איכפת לי, בא לי את המשפחה לידי ואני רוצה שהם יראו את הנכד/ה שלהם וישתתפו בכל התהליך. בדיוק דיברתי היום עם חברה מהלימודים והיא שאלה מה אני מתכננת לעשות אחרי שנחזור מהחופשה בארץ, לא היה לי שום עניין להגיד לה שאני בהריון בשלב כל כך מוקדם אבל מפה לשם היא שאלה וההכחשות שלי נראו לא הכי מקוריות אז היא הבינה...
בכל מקרה אחרי שנחזור מהארץ ועד הלידה יש עוד חצי שנה בערך... והיא שאלה אותי מה אני מתכוונת לעשות והאמת... שאני איכשהו בעיני רוחי ראיתי את עצמי מטיילת ומדברת עם הבטן ולא בדיוק מחפשת עבודה כי זה סוג של לא לפה ולא לשם...
עכשיו לחפש עבודה זה דבר מאוד לגיטימי שכן הגיע הזמן לתרגל את השפה, מצד שני קצת מלחיץ אותי הלחץ שזה יכול ליצור  או שבמילים אחרות ממש לא בא לי. אני בטוחה שבעלי מצפה ממני שכל לימודי הגרמנית האלו לא יילכו לטמיון וזו הדרך היחידה לגרום לזה לעבוד מצד שני ממש לא בא לי במיוחד אם הוא ייסע בסוף להפלגה הזו של החודש (מה שמבחינתי אומר שאני מגיעה לחודש לארץ), מצד שני מה יש לי באמת לשבת חצי שנה בבית.
בקיצור התעצבנתי עליו מאוד שהוא ככה מצפה ממני שאני אצא כבר לשוק העבודה (אחרי שישבתי יותר משנה בבית) ואז קלטתי שאני מגוחכת, הרי ברור שזו הציפיה ואין בזה שום דבר מוזר.
בכל מקרה לגבי החזרה שלנו לארץ אני באמת מקווה שזה ייפתר מעצמו והדברים יסתדרו כמו שאנחנו רוצים...
 

דברים תמיד קורים בזמן נכון :)

אתמול היה לי דייט ראשון!!! 
בדיוק כמו שחשבתי, אהבה ממבט ראשון  !!!
לפני שבוע הייתי בבדיקת דם והכל נראה סבבה, הרופאה החליטה ליתר ביטחון לתת לי תרופה לסדר את בלוטת התריס שלי כי מסתבר שהיא קצת יותר עצלנית מהרצוי אבל שטויות.
אתמול היה היום שבוע 5+4 נפגשנו לראשונה!!! הרופאה אמרה שהכל בסדר ושעוד קצת מוקדם לראות
את הלב אבל היא רוצה שאחזור אליה שבוע הבא כדי שנוכל כבר לראות ולהיות מהבסוטים לגמרי.
מה שכן קראתי שזה לא כל כך טוב לעשות אולטרסאונד וגינלי ואפילו מסוכן, מישהי מודעת?
הרופאה אמרה שאחרי שנראה לב ונירגע אפגש כבר עם הרופא הקבוע שלי בשבוע 8 ואמשיך אצלו את מעקב ההריון.
בעלי פשפש באינטרנט ואמר שלא הוכיחו קשר בין אולטרסאונד וגינלי ל"ה מילה" (אני קצת מתביישת אבל לא רוצה לעלות את זה אפילו על הכתב)...
בקיצור הוא מעדיף שכן אלך ונראה לב והכל כי הוא קרא שזה כמו לקיים יחסי מין מבחינת הסיכון ולקיים יחסי מין נשב בטוח. למרות שהפסקנו מאז שגילינו... פתאום זה מלחיץ כזה... אני יודעת שאני נשמעת פרימיטיבית אבל מה דעתכן? מתי חזרתם לעסקים כרגיל?
כיוון שאנחנו בגרמניה והגרמנית שלי עדיין קצת מוגבלת התחלתי לחפש באינטרנט רופא עם רייטינג טוב, נשמע מגוחך אבל אין לי כלי אחר לדעת. כתבתי לרופא אחד שהיה לו רייטינג מעולה מייל בהנחה שאין סיכוי שאקבל תשובה כי הם פשוט לא עונים פה למיילים...
והוא ענה על הבוקר!!! שהוא ישמח לקבל אותנו ואפילו ענה באנגלית השבח לשם!!!
יותר מזה... כיוון שעוד חודש וחצי אנחנו נבקר בארץ כבר קבעתי בארץ לאחות למעקב הריון שתסדר לנו את הראש וככה אוכל להשוות מה עושים בארץ ומה פה ומקסימום אוכל לבקש עוד בדיקות אם נחליט שרצוי.
מה גם שטפו טפו טפו כשנהיה בארץ אני אמורה להיכנס לטרימסטר השני ואז נוכל בארץ לעשות שקיפות עורפית ואולי אפילו לראות למי אנחנו מצפים :)
האמת שקראתי ששקיפות עורפית היא בין שבוע 11-13 אז אולי נעשה גם פה וגם בארץ :) ככה יהיו לנו שתי חוות דעת ונרוויח עוד פעם של להציץ!!! זהו בגדול, אני מרגישה מצוין (טפו טפו טפו) בלי שינויים מיוחדים בינתיים מקווה שימשיך להתקדם בכייף, הכל עכשיו סביב הדבר המדהים הזה!
אמא שלי ידעה ישר אחרי בעלי ואז שתי חברות ממש טובות שלי, אבא אח חמותי והסבתות (בקיצור ההכי קרובים) אז כולם כבר בעניין בשיא המרץ. אני מקווה שהכל יהיה בסדר ובנוביי גוד נוכל כבר להודיע רשמית ולשמח את המשפחה המורחבת והחברים. תקראו לי משוגעת (תקראו מגיע לי!) אבל כבר התחלתי להסתכל באינטרנט עגלות ובגדי הריון... אני כמו הבדיחה הזו: אישה נכנסת לאוטובוס: "תנו לי בבקשה לשבת אני בהריון" -"בבקשה, איזה כייף, איזה חודש את?" - "כבר רבע שעה!"... 

שתהיה שבת שלום ושמחה לכולם :)