ציפיות

כל מה שבא לי לעשות זה לישון, לגלוש באינטרנט ולטייל בחוץ.
שמתם לב שלימודי הגרמנית שלי לא ברשימה? אז זהו שהם לא.
ביום שנודע לנו משהו בי השתנה בעצם הכל השתנה, כל הרצונות שלי, נק' המבט שלי על דברים...
נשארו לי 5 שבועות לקורס וכל מה שאני צריכה זה טיפה מוטיבציה אבל אין לי, זה פשוט נעלם.
אני מרגישה שזה פשוט ממש לא מעניין אותי יותר ואני לא מבינה גם בשביל מה אני עושה את זה.
נהייתי אפתית ועייפה בשיעורים, אני לא מכינה שיעורים ולא משתתפת בכלל ורק לחשוב ששנייה לפני זה הייתי מאוד פעילה. בעלי לא מבין מה קרה לי ולמה השינוי הפתאומי בכל זאת השקעתי שנה בללמוד אבל באמת, זה פשוט הפסיק לעניין אותי. החוזה פה אמור להסתיים בספטמבר ואני טפו טפו טפו אמורה ללדת ביולי ושוב מהרגע שנודע לי היה לי ברור כשמש שאיזה 3 חודשים אחרי הולדת התינוק/ת נחזור לארץ. עכשיו, זה לא כזה מובן מאליו בהתחשב בזה שלפני כן הייתי מצהירה שלא איכפת לי למשוך עוד שנה פה אם צריך.
עכשיו פתאום מאוד איכפת לי, בא לי את המשפחה לידי ואני רוצה שהם יראו את הנכד/ה שלהם וישתתפו בכל התהליך. בדיוק דיברתי היום עם חברה מהלימודים והיא שאלה מה אני מתכננת לעשות אחרי שנחזור מהחופשה בארץ, לא היה לי שום עניין להגיד לה שאני בהריון בשלב כל כך מוקדם אבל מפה לשם היא שאלה וההכחשות שלי נראו לא הכי מקוריות אז היא הבינה...
בכל מקרה אחרי שנחזור מהארץ ועד הלידה יש עוד חצי שנה בערך... והיא שאלה אותי מה אני מתכוונת לעשות והאמת... שאני איכשהו בעיני רוחי ראיתי את עצמי מטיילת ומדברת עם הבטן ולא בדיוק מחפשת עבודה כי זה סוג של לא לפה ולא לשם...
עכשיו לחפש עבודה זה דבר מאוד לגיטימי שכן הגיע הזמן לתרגל את השפה, מצד שני קצת מלחיץ אותי הלחץ שזה יכול ליצור  או שבמילים אחרות ממש לא בא לי. אני בטוחה שבעלי מצפה ממני שכל לימודי הגרמנית האלו לא יילכו לטמיון וזו הדרך היחידה לגרום לזה לעבוד מצד שני ממש לא בא לי במיוחד אם הוא ייסע בסוף להפלגה הזו של החודש (מה שמבחינתי אומר שאני מגיעה לחודש לארץ), מצד שני מה יש לי באמת לשבת חצי שנה בבית.
בקיצור התעצבנתי עליו מאוד שהוא ככה מצפה ממני שאני אצא כבר לשוק העבודה (אחרי שישבתי יותר משנה בבית) ואז קלטתי שאני מגוחכת, הרי ברור שזו הציפיה ואין בזה שום דבר מוזר.
בכל מקרה לגבי החזרה שלנו לארץ אני באמת מקווה שזה ייפתר מעצמו והדברים יסתדרו כמו שאנחנו רוצים...