ספטמבר 29, 2017

היום ערב יום כיפור ונראה לי שהגיע הזמן שאבקש סליחה ממי שאני פוגעת בה הכי הרבה, מעצמי.
אני חושבת שאם הייתי מתייחסת ככה למישהי אחרת היה לי מאוד כואב לראות את זה מהצד...
אני רוצה לבקש מעצמי סליחה על שהייתי כל כך קשה וביקורתית,
על ששפטתי תמיד בחומרה יתרה,
על שבמקום להתגאות תמיד התביישתי וסלדתי
על שבמקום להנות ממה שאני רואה במראה עיקמתי את האף וחשבתי איך לשנות.
אני מבקשת מעצמי סליחה על זה שלא תמיד טרחתי להתרומם ובדרך הפלתי גם אחרים, על רגעי הקושי בהם במקום לעודד כעסתי.
על חוסר הביטחון והכישרון בהם איפיינתי את עצמי ועל הפחד להודות שאולי כן יש בי משהו מיוחד.
אני מבקשת סליחה מעצמי על חוסר הפרגון והקושי לקבל מחמאות גם כשבאמת באמת הגיע לי.
אני מתנצלת בפני עצמי שהשוותי והתלוננתי ותמיד הטחתי בעצמי שאני פחות משהו מ... ולא השכלתי להסתכל על הצדדים החיוביים.
אני מתנצלת בפני כל אותם האלו בהם קינאתי כאשר הייתי צריכה לפרגן ולשמוח עבורם בלב שלם
אבל אני סולחת לעצמי על זה שלא הצלחתי וגם זה בסדר גמור.
אני סולחת לעצמי על שנשברתי והייתי חסרת סבלנות כלפי עצמי ולא נתתי לעצמי מנוח.
אני רוצה לקוות שבשנה החדשה אני אצליח לאהוב ולכבד את עצמי יותר, להתייחס לעצמי בסלחנות ובהבנה
ואצליח לראות בעעצמי את מה שמשפחתי וחברי רואים בי.
גם זאת הייתה שנה לא פשוטה מהרבה בחינות אבל הצלחתי לעבור אותה בראש מורם ולהתקדם גם אם לא תמיד זה מרגיש לי ככה.
אני רוצה לקוות ולאחל שהשנה החדשה תביא לנו אושר, בריאות, שמחה והצלחה,
הרבה אהבה וגם ניסים קטנים וגדולים.
גמר חתימה טובה לכולם!






ספטמבר 26, 2017

זה היה נראה לי קצת קטנוני לכתוב על זה אבל משום מה נראה לי שזה מעניין לתאר טיפוסים
שונים שאנחנו פוגשים לאורך הדרך.
היום בפינתנו "אנשים" (בכוונה לא טיפוסים כי יש לזה צליל שלילי) מתארחת מישהי חמודה.
היא עבדה ב 3 השנים האחרונות עם M במשרד, בחורה מקסיקנית מאוד חמודה שקטנה ממני ב 3 שנים (בת 29
משום מה חשבתי שהיא צעירה יותר), מאוד חכמה ובאופן כללי אני מאוד מחבבת אותה.
מ M הבנתי שהיא רכלנית (אבל בנינו מי לא אוהב סיפור עסיסי) ושצריך לשים לב לא לספר לה דברים אלא אם כן רוצים שהם יתפרסמו מהר בכל המכון. בגדול אין לי עם זה בעיה וסתם הייתי שמה לב לעצמי ולמה אני מספרת לה.
אז היה את סיפור החבר הישראלי פה שאשתו עזבה (והיה שם סיפור שלם ומאוד מלוכלך) והוא חזר לארץ ואני נשארתי אתו בקשר צמוד ורציף. אשתו היא חברה טובה של הבחורה הזאת.
אז יצא לא פעם שהיא הייתה שואלת מה קורה עם הבחור וכל מיני שאלות כאלו מגששות אבל אני לא נכנעתי ולא מסרתי ממש שום מידע גם כי אם זה לא למטרות רכילות היא יכולה לשאול אותו לבד (הם חברים) וגם כי לא ענייני ואני לא הולכת להזין את העניין שלה בזה...
היא כמובן יודעת את סיפור ההפלה הראשון שלי כי היא מהמעגל היחסית קרוב בגרמניה וידעה שאני בהריון..
יש לנו עוד חברה משותפת בגילי שהתחתנה ועברה לעיר אחרת ואחרי שתפסה את מחלת הטיפוס שהתפתחה ועברה משהו ממש מפחיד, שבוע אחרי השחרור מבית החולים היא הודיעה שהיא בהריון ואמורה ללדת מתי שאני הייתי אמורה הפעם.
אנחנו שמחנו בשבילה, נעצבנו בשבילנו והתקדמנו.
כמובן שעל ההפלה הנוכחית לא סיפרנו לאף אחד ובטח לא לבחורה הזאת...
בכל מקרה, היא ובעלה עוזבים לאנגליה וכיוון שהם מוסרים את הדירה הזמנו אותם להתארח אצלינו עד הטיסה.
אני מארחת טובה, בישלתי, סידרתי טרחתי וכו'...
אז היום הבחורה נשארה איתי לארוחת בוקר כאשר M הלך לעבודה..
דיברנו על כל מיני נושאים ואז משום מקום היא אומרת, "החברה X נכנסה להריון ספונטאני וממש ממש מהר,
איזה קטע זה..."
אני קצת נאבדתי לרגע כי מה קשור עכשיו, ההודעה של הבחורה ההיא הייתה מזמן ואין הרבה מה לפתח את הנושא מה גם שדיברנו על זה יומיים לפני כן כשהיא קפצה אלינו ואיכשהו זה התגלגל לשם..
אמרתי כמובן שאני מאוד שמחה בשבילה, שאלתי מתי הלידה (במרץ אלא מה) ועזבתי את הנושא.
התחושה שלי הייתה שהיא ממש ממש רוצה לדבר ולרכל על זה ולראות מה אני חושבת...
עכשיו בהגיון בריא, את לא יודעת שעברתי עכשיו הפלה וזה גם לא משנה, מבחינתך אנחנו לא מצליחים כבר שנתיים אחרי ההפלה הקודמת איזה מין חוסר רגישות להתחיל לחפור לי על זה, וגם מה אני אמורה לענות לך בדיוק?
וגם לפני יומיים העלת את זה כבר מה את רוצה שאני אגיד על זה עכשיו?
בכל מקרה הרגשתי שהיא מנסה להוציא ממני תגובה כלשהי, משהו מעניין לא אדיש מדי...
ואני חושבת לעצמי בשביל מה? מה מעניין אותך מה יצא לך מזה?
הרי היא לא איזו צעירונת תמימה שלא מבינה כמה זה כואב ומסובך אז למה לחפור בצלקת הזאת?
פייר קצת הופתעתי, אני זוכרת את הניסיונות האלו שלה עם נושאים אחרים אבל בנושא כזה רגיש?
אני ממש מחבבת אותה אבל התכונה הזאת מאוד מורידה לי ממנה ואולי אני קטנונית אבל בשביל מה לך ללכת לשם?

ספטמבר 25, 2017

נזכרת ששכחתי לספר :)
אז יש כרטיסים בכיוון אחד!!! 28.12.17 אנחנו חוזרים הביתה!!!






חפרתי את האינטרנט עד שדודה שלי עזרה לי למצוא פתרון לכל המזוודות שלנו ויצא יחסית לא יקר ונוח.
יותר קרוב לתאריך נחליט כבר אם להשכיר רכב בשדה ולנסוע ישר לצפון (אנחנו מגיעים ב 2:20 ביום שישי) או שלנסוע
לישון אצל חמותי ונראה משם.. אני מעדיפה לסיים עם הכל ישר ולקחת את הדברים לצפון כך שאחר כך נתםנה לעניינים שלנו.
אני פחות אוהבת לעשות דברים בשלבים וזה נראה לי סתם מסבך..
גם אח של M חוזר או יותר נכון במקרה שלו עולה לארץ עוד איזה שבוע ויהיה להם ממש איחוד משפחות.
הם לא חיו כולם באותו המקום באיזה 15 שנים האחרונות ואני מקווה בשבילם שהאיחוד הזה יעשה טוב לכולם.
הסכם העבודה של M מסתיים בסוף ינואר אבל כיוון שנורא רצינו לחגוג נוביי גוד בהרכב מלא החלטנו לחזור בסוף דצמבר. כבר כתבתי לבעלת הדירה ואני מאווודדד מקווה שעניין העברת הדירה והחזרת התשלומים שהיא חייבת לנו יתבצע מהר ובקלות.
התחלנו כבר קצת להתווכח בנוגע למיקום החזרה שלנו, אני רוצה צפון כי יש לנו שם דירה שאנחנו יכולים לגור בה כמעט בחינם ו M חושב על מרכז כי יהיה יותר קל למצוא שם עבודה (רק שוכח שההוצאות שם שונות בהתאם..) בכל מקרה הפעם החלטתי להיות חכמה ולא לריב על זה כי אנחנו רבים וזה ואז בסוף נוצרת אפשרות שלישית ויחידה וכל הדיונים הללו היו מיותרים אז אני לא מתעסקת בזה יותר מדי, נחיה ונראה...
כן כבר מגרדות לי הידיים לעצב את הדירה בצפון ולחיות קרוב להורים לשם שינוי אבל נראה הכל פתוח.
אחי אמור להגיע עוד חודש להתארח אצלי, זה ממש נחמד! האמת שאני מאוד אוהבת לארח ואותו גם אפנק כי זה אח שלי המתוק!!!
היום ומחר מתארחים אצלינו זוג חברים מהמעבדה של M. הם עוזבים עוד יומיים לאנגליה ואנחנו עזרנו להם אתמול
לצבוע את הדירה כי הגרמנים נוראאא פדנטים והכריחו אותם לצבוע מלבן ללבן כולל רדיאטורים ודלתות, לפרק ולהוציא מטבח ועוד מיני שטויות לכן M מקווה שאת הדירה שלנו נעביר לחברים שלא יכריחו אותנו לבצע שום שינויים קטנוניים...
אני בעד כל עוד הם יקנו את מה שבדירה ומאוד מקווה שלא אצא פראיירית כי זה כואב לי בלב ממש!
אין קשה לי לצאת פראיירית ושמישהו יגיד ואי ואי איזה דיל עשיתי עליה...
עדיין נזכרת באוטו החמוד שלנו שמכרתי במהלך המלחמה בחצי מחיר :(
ואם כבר מדברים על מכוניות תספתי רגע ממש יפה, אפשר אפילו לראות את הכלה מתאפרת מאחור



ספטמבר 21, 2017

שנה טובה!!!

חברה הכי טובה שלי באה לביקור של כמה ימים!!!
M הבין את הצורך שלנו להתחבר מחדש ואפילו עשה קמפינג בסלון (מילים שלו) ופינה לנו את החדר
ללילות קידוח וחפירות!
אז אמנם נפט לא מצאנו אבל אחת את השניה שוב, בהחלט כן.
זה הזכיר את ימי המעונות שלנו שגרנו שנתיים בחדר מלבני צר וישנו מיטה מול מיטה וכאשר
הייתי מפליגה בדיבורים היא הייתה אומרת "פנים לקיר" זה היה הסימן שלי שהגיע הזמן לישון :)
הכל עבר ממש בכייף, טיילנו מלא, קשקשנו, נסענו יחד שלושתינו לטיול לילי בעיר קרובה גדולה ושם ראינו את חי הלילה הסוערים וממש נהננו מהביחד! זאת הייתה לגמרי הזדמנות חד פעמית כי היא עם שני קטנים בבית ואני בהלם שהיא באמת באה הסוף!
ל M התחיל שבוע "שדה" שבו הם מציגים מה שהם עושים ודנים בזה ובערב יש מין חלק אומנותי עם על האש והכל...
אתמול הוא היה אמור להציג מה שאומר הזעת יתר קשה מאוד... הוא ממש סובל מזה בשנים האחרונות.
בביקור האחרון בארץ קניתי לו את האנהידרול פורטה, איזו זוועה רעילה שאמורה לפתור את הבעיה באופן מקומי.
אז כשהוא שם את זה (צריך לילה לפני) זה ממש שרף וגירד אבל איזה פלא! ההזעה נעלמה,
הוא היה ממש ממש מבסוט!
אבל אני מקווה שלא ישתמש בזה באופן קבוע כי בריא זה בטח לא...
אז אתמול אחרי ההתנדבות רוח החג נכנסה בי וקיבלתי אנרגיות שיא, הלכתי לסופר וקניתי את כל המצרכים,
חזרתי הביתה ועשיתי מיליון כביסות (אחת המכונות בבנין משום מה נותקה מהעניין של התשלום ואפשר
לכבס בה חינם יאיי!!!), ניקיתי ושטפתי רצפה ובעיקר בישלתי!
אז הכנתי מרק עוף עם קניידלך עוף, שוקיים ותפו"א בתנור ועוגת חלה עם צימוקים, אגוזי מלך וקינמון.
נו וכמובן תפוח בדבש ורימון...
כתבתי ל M כמה הודעות מאיימות למקרה שיתבלבלב וישאיר אותי לבד בחג כדי להיות בעל האש
מהעבודה והוא הבין את הרעיון...
הגיע בזמן ואפילו קצת עזר לפני שהתישבנו!
היה ממש ממש נחמד! חגיגה בהחלט ראויה ופתיחת שנה נהדרת!
כל המתכונים מצד ימין

חג שמח!!!!



ספטמבר 12, 2017

3 משימות יש לי להיום:
לכתוב מכתב בגרמנית לבעלת הדירה (אין לה מייל כי היא ממש מבוגרת) שאנחנו רוצים לעזוב
לארגן את כל המסמכים לגנטיקאי מחר
לכתוב תכנית לחופשה של החברה הכי טובה שלי שמגיעה בשישי בלילה.

ומה אני עושה?
יושבת ובוכה
למה?
כי עוד חברה הודיעה שהיא תהפוך לאמא, שלשום זאת הייתה מישהי מפה והיום גם החברה הזאת.
הייתי אמורה להיות איתה באותו השבוע.
אני חוזרת בראש על כל המנטרות וזה שאין בעולם פייר או לא פייר או הטבות על התנהגות טובה או נק' זכות או אפילו איזון מזדיין. אני אומרת לעצמי שוב שאלו חברות ושאני מפרגנת להן ושאני לא עושה לעצמי Pitty party ושצריך לעבור דרך הקשה כדי לצאת בצד השני ושזה לא על חשבוני ולא קשור אלי בכלל 
אבל בשורה התחתונה, כואב לי.
אז אני חוזרת לבכות על המקלדת מה שמעניין זה שלפני כן כשלא ידעתי עליהן הכל היה בסדר, הייתה לי תכנית היו לי משימות הכל זרם על מי מנוחות אז למה מספיק שרומזים על משהו כזה אני מתפרקת? הרי הייתי בסדר לפני כן,
למה ידיעות על מישהו אחר מערערות את הכל וזורקות אותי אחורה!?
למה כל מידע כזה הוא סטירה בפרצוף, למהאחרי כמעט 3 שנים של להיות בכל זה אני לא חסינה כבר!?
ואני כבר לא מרגישה אובססיבית כמו קודם ולא מתעסקת בזה כמו קודם כי עם מספיק מפלות גם אני
למדתי להרים ידיים אבל בכל זאת משהו כזה כל פעם מחדש מערער אותי.
עייפתי מלנסות להרים את עצמי כל פעם מחדש
לקנות משהו כבר לא עוזר ולסדר לא עוזר ולהעסיק את עצמי בשיט שלא מעניין אותי לא עוזר
אני לא ממש יודעת מה עוזר
אני מניחה שרק זמן עוזר ושגם זה יעבור



יושבים על הספה, M צוחק שהתמשמנתי קצת באיזור הבטן
אני: נו מה אתה רוצה, אני כבר 3 שנים בהריון...
אני כמו פילה... פילה המפילה... 
המממ נראה לי רמת הציניות שלי הפתיעה אפילו את M.. האמת שגם אותי...

ספטמבר 11, 2017

מתעוררת לרעש כיסוח דשא והריח מדהים.
חזרתי אתמול וכבר בשדה היה לי קשה לחשוב על זה שאני שוב חוזרת לגרמניה.
הטיסה הייתה ממש נחמדה ואפילו הקונקשן של השעה עבר בלי בעיות והספקתי לטיסה בזכות איש עסקים דתי.
זה היה דווקא קטע משעשע, ירדנו יחד מהמטוס וישר קלטתי שגם הוא ממהר לקונקשן, שאלתי אותו על זה והוא אמר שגם לו יש שעה ושבאיטנבול זה ים זמן ושלא אהיה בכלל בלחץ.
הוא ידע בדיוק לאן ללכת ואני החלטתי ללכת אחריו, בדרך שאל אותי קצת שאלות והיה בהלם מוחלט כשאמרתי
שאני ברילוקיישן ונשואה ועוד נשואה 5 שנים אם זה לא מספיק... שמעתי מנסה אותו בראש לחשב בת כמה אני...
מעניין בת כמה הוא חשב שאני ואם הוא התאכזב כשהבין שאני יותר מבוגרת מהתחזית שלו חחח (קצת הושפעתי מהדוקו על הפדופילים בעולם החרדי שראיתי בארץ בוכה).
בכל מקרה הוא הסביר לי שאנחנו טסים ביזנס (שאלתי אם גם אני והוא אישר) ולכן הלכנו לתור של הביזנס ועברנו בזמן שיא את הבידוק הבטחוני אף על פי שפעמיים החזירו אותי אחורה פעם כי לא הורדתי שעון והפעם השנייה כי לא הורדתי חגורה.. לאחר מכן קשקשנו קצת והוא הזמין אותי ללאונג'... בהתחלה דווקא שמחתי כי אמרתי לעצמי שאכתוב הודעה לאמא שנחתתי ושאני מספיקה אבל אז התעוררה בי הילדה הקטנה שההורים אסרו עליה לקחת סוכריות מזרים ונפרדנו יפה לשלום :)
ואם כבר סוכריות מזרים והיותי רוסיה אם תציעו בערך לכל רוסי-ישראלי אם הוא רוצה משהו למשל סוכריה או משהו כזה קודם כל הוא יענה בשלילה אפילו שהוא בהחלט רוצה ואז אולי אחרי איזה 3-4 פעמים יסכים לקבל...
זה מין חוק, אסור להסכים, אסור לקחת והוא מונחל מגיל ממש קטן, התשובה האוטומטית תמיד תהיה לא.
זה מצחיק כי זה מאוד שונה למשל מגרמניה שפה אם מציעים לך ואתה רוצה את זה אתה ישר מסכים כי הערך הוא "ישירות". אין את משחקי הקדימה אחורה של הרוסים.. אם למשל אני מזמינה הביתה חברה גרמניה נטו מנימוס ומצפה שהיא תגיד לא תודה, אם מתאים לה לבוא היא לא תבין את המשחק הזה ותופיע כי הצעתי.
רוסי בדיוק ההיפך, יסרב בנימוס כי הוא יחשוב שאני מציעה נטו מנימוס :)
מאוד מעניינים הבדלי התרבות הללו :)

אז הגעתי, הגעתי לקרירות, סתיו בכל הכוח ואוטוטו גם גשם.
זה ממש ביאס אותי כי כל כך נהנתי מהחמימות של הצפון ופתאום הקרירות האירופאית שרב השיראלים מחפשים לא קוסמת לי יותר. כי מי שבא רק לביקור יודע שמאחורי הקרירות הביישנית מסתתר חורף אפור ודכאוני ושהשמש המציצה לא מרמה אף אחד.







M פגש אותי וקפצתי עליו כאילו לא התראנו חודשים ולא כולה שבועיים וחצי, ממש ממש התגעגעתי אליו!!!
פתאום גם קלטתי כמה אני מתגעגעת לארץ ולמשפחה, כמה שפחדתי שכשנחזור אני אתבאס שאני מקורקעת ושזה מקום קטן ומה לא פתאום הרגשתי שזה יתרון. זאת הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להתגעגע כי הבנתי שזהו, אנחנו אוטוטו חוזרים. אני מורידה בפני עצמי את הכובע על זה שהצלחתי לכוון את הרגשות שלי במהלך 3 השנים שלי כך שאוכל להפיק את המקסימום מהשהיה פה ולנעול את הגעגועים לבית ולמשפחה עמוק בפנים שלא יפריעו להנות.
ובאמת התקופה פה הייתה קסומה ואם לא הייתי מצליחה להתמודד עם עצמי ונותנת לרגשות להציף אותי היא הייתה נגמרת גג אחרי שנה אבל הינה אנחנו 3 שנים מאוחר יותר.
ואמנם סירבנו בנימוס לאפשרות להשאר פה עוד שנתיים אבל עדיין.

M היה ממש מהמם וקנה מלא אוכל, הכין לי ארוחת בוקר, החליף מצעים (!!!!!!! למי שלא מכיר אותו הסיכוי שיגיע למחשבה הזאת לבד זה כמעט כמו לזכות בלוטו) וקנה לי פרחים מעלפים.
בערב ישבנו וכתבנו לו המלצות (כי הממליצים שלו עצלנים וביקשו שיכתוב לבד) גיליתי שהוא יודע מלא מילים ממש יפות באנגלית שהתביישתי שאני לא מכירה חחח
היום אני בביורוקרטיות וכביסות (יש גבול למה ש M מסוגל לעשות) ויש לא מעט ביורוקרטיה במיוחד לאור זה שאנחנו
חושבים לחזור לארץ לפני נוביי גוד ולחגוג בהרכב מלא (אח של M שהוא תושב ארה"ב ולא חי בארץ מגיל 10 עושה עליה חודש הבא).

בסוף השבוע מגיעה לפה החברה הכי טובה שלי יש!!! זו זאת שהתארחתי אצלה עכשיו ואני ממש מתרגשת ומקווה שמזג האויר יאפשר לנו לטייל ולראות דברים בכייף.
אתמול גם הספקתי להזמין כרטיסים לאחי שיגיע בסוף אוקטובר, איזה כייף!!!
וזהו בעצם... עכשיו כל ההתעסקות שלי היא בארגונים וזה דווקא נחמד :)

ספטמבר 08, 2017

אין אין על מזג האויר בצפון! אני קמה בבוקר לבריזה קלה, שמים כחולים ושמש! חלום! זה היה כל כך חסר לי בגרמניה!
נו ואיך אפשר לצאת מהבית, להרים את הראש ולא להגיד תודה על כל הטוב הזה???
ולא ממעיטה חלילה בערך הסובלים מהשרב והחום ובעיקר מי שחווה לחות נוראית אבל ואו! חייכו לשמש!

השבוע היה מאוד איטנסיבי, בתחילת השבוע סבתא שלי עוד הייתה בביה"ח ואני בראשון בבוקר נסעתי לחברה הכי טובה שלי.
אני אוהבת אותה מאוד! אותה ואת הילדודס המהממים שלה אבל איכשהו אולי כיוון שיש לה אותם והכל יצא בפוקס למרות שהיא פוליציסטית ומה לא ועדיין הם הצליחו בלי בעיה ועוד פעמיים. אני שמה לב שאני ממש נטפלת אליה וכל דבר שהיא אומרת לי אני לוקחת קשה מדי וממש מגזימה.
הציפיות שלי ממנה בלתי אפשריות והחלטתי שהפעם, אני לוקחת את עצמי בידיים ושמה לב לזה ומפסיקה עם זה כי אני מאוד אוהבת אותה והיא לא צריכה לספוג את זה. מבעוד מועד היא שאלה כמה אני "ראש פתוח" וכשאמרתי לה שתמיד, היא הזמינה אותי להפרשת חלה אצל חברה שלה מהעבודה. אני פחות מתחברת לקטע הדתי אבל אמרתי ערב בנות, למה לא תמיד נחמד!
הגענו לחברה שלה והיו שם עוד כ 20-25 בנות שאנחנו לא מכירות.
מי שהעבירה את הערב הייתה עליזה לוי ואני חייבת להגיד שזאת פשוט אישה כריזמטית! 
היא העבירה תכנים שקשורים לחשיבה חיובית (יש לה מסתבר ביה"ס לחשיבה חיובית או משהו בסגנון) והעצמה נשית ומה לא. הדת לא הייתה שם כלל העיקר והיא פשוט סחפה אותנו מהרגליים (טוב אותי קל לסחוף אני מהמתרשמים בקלות אבל זה היה כל כך כייף לזרום איתה שאמרתי בלב תודה שבאתי בראש פתוח). זה כמו שפעם היו מזמינים סקסולוגית, אז היום באופנה הפרשת חלה וזה היה ערב בנות סופר נחמד! כיוון שבאופן ממש מפתיע הייתי היחידה שביקשה פרי הבטן היא לקחה אותי תחת חסותה ומפה לשם אני וחברה שלי מצאנו את עצמינו בוכות מהתרגשות 2/3 מהערב :)
בורכנו, בירכנו ואיחלנו, היא אמרה לא להתייבש, לבקש לבקש, לבקש וכך עשינו!
הבטחתי לה SMS כשהכל מתגשם :)

בשני פגשתי את אבא שלי בשדה (הוא חזר מרוסיה) ונסענו יחד הביתה.
בשלישי חזרנו למשמרת בביה"ח אבל אז הודיעו שמחר משחררים את סבתא! חזרנו למחרת והסבירו לי איך לתת לה אנטיביוטיקה, מזל שיש לי תואר שני למרות שחששתי שצריך בשביל זה לפחות דוקטורט...
כלי טוב שמצאתי למצבים האלו הוא רשם קול. הקלטתי את האחות מסבירה הכל ובבית בשקט הקשבתי והצלחתי ליישם. למרות שסבתא שלי ממש לא סומכת על היכולות הרפואיות שלי היא נאלצה להתקפל ולתת לי לטפל בה.

M שנמצא בגרמניה וחזר מכנס בארה"ב המשיך להלחם עם הבוסית שלו שהחליטה מול כל שאר הפוסט דוקים להסביר לו שהוא לא יודע לנסח מספיק טוב מאמרים... אבל למה מול כולם? מה זה הכלי הלא חינוכי הזה? לדעתי היא חולה על האפשרות הזאת...
בכל מקרה M נשבר ונחליט להגיד לה שהוא מסיים איתה (גם ככה החוזה מסתיים ב 31.01 למרות שחשבנו שבמרץ אז מה הטעם למשוך).
היא הציעה לו להשאר באונ' עוד שנתיים (אין, היא חולה על להתעלל בו!) הוא הסביר לה שאשתו לא יכולה להתקדם עם הקריירה הדמיונית שלה ולכן אנחנו צריכים לחזור לארץ... היא אמרה שהיא תשמח לתת לו מלגה שיעבוד מהארץ (כדי שתוכל להתעלל בו לפחות מרחוק חחח).
מבחינתי זה בדיוק מה שרציתי, איזו מלגה שתאפשר לו למצוא עבודה ולהתארגן בזמן שהוא מקבל שכר כלשהו, אמנם זה לא הרבה אבל מספיק לנו בתור התחלה.
החדשות הלא פחות טובות הן שהבוס הקודם שלו שהיה אמור לתת לו המלצות לאיזו משרה רשם שהם מחכים לו חזרה באונ' שלנו בארץ. זה ממש נחמד שיש לאן לחזור ומקסימום הוא לא חייב באמת לחזור לשם...
אז זהו, אנחנו רוצים להתקפל ארצה בסוף דצמבר ומתחילים כבר לחשוב איך לעשות ומה להעביר וכו'...

אתמול נפגשתי עם מישהי שהייתה ידידה טובה של האקס שלי ולכן גם שלי, אחרי שנפרדנו עם האקס פגשתי אותה כמה פעמים באונ' אבל הקשר נותק ותמיד הרגשתי שהיא ידידה שלו אז מה הטעם שנהיה בכלל בקשר במיוחד עם איך שנפרדנו. לפני איזה חודשיים היא ראתה שעניתי למישהי לגבי הפלה וכתבה לי, הסתבר שגם היא אחרי והתחלנו להתכתב. 
אני עדיין הרגשתי קצת מרוחקת כי היא בצד שלו ועוד עם הפרידה שלנו שאני מרגישה שפגעתי בו, למה שתרצה בכלל להיות בקשר. הסתבר שהיא ממש מחבבת אותי וקבענו להיפגש בארץ. עדיין היו לי חששות כי למה לה לעשות משהו למעני היא בצד שלו הרי!
וזה לא שנפרדנו בריב חלילה פשוט אני הפסקתי לאהוב ועשיתי את הצעד הראשון אבל עדיין היא ידידה שלו הרי.
המפגש שלנו היה ממש מעניין, היא עובדת בעבודה מרתקת והיא סיפרה שהיא הייתה בול במקום שלי מבחינה תעסוקתית ובהרגשה שלי ערכה לי ראיון במהלך הפגישה שלנו חחח
אמרתי לה שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה, שאני חסרת ביטחון אם אני מגישה למשהו שאני לא אסית בו אבל אמרתי לה שבלי להשתחצן אני יודעת שכאשר כן נותנים לי את ההזדמנות אני מעולה, אני לומדת ואני הופכת לדמות מוכרת בד"כ תוך זמן קצר וזה משהו שאני כן יכולה להגיד בצורה בטוחה כי אני יודעת שאני טובה.
היא אמרה לי שאני צריכה להגיד את זה לא לה אלא למעסיק פוטנציאלי... התגובה שלי הייתה: "נראה לך?????? אני בהלם שהיו לי מספיק ביציות להגיד את זה לך וגם, אני כבר מתחילה להתבייש!"...
קשקשנו על מיליון דברים והסתבר שאנחנו ממש זורמות ומתעניינות בדברים דומים.
היא אמרה שתתחיל לשלוח לי משרות ואני הייתי בהלם! ואז חשבתי, רגע, את (אני) עצמך עשית את זה בשביל כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה תחומים סתם כי למה לא, אז למה לא לאפשר למישהו לעזור לך...
נפרדנו כאשר היא השאירה אותי בהלם ובתחושה ממש טובה כי היא בחורה שבאמת אפשר להעריץ ואני מקווה שהשארתי רושם טוב כי פחדתי קצת ועודני שאולי היא לא לגמרי התחברה למה שהיא רואה ושומעת...
מצד שני, אף אחד לא משך אותה בלשון היא הציעה לבד וזה לא שאני הולכת להתעלק עליה אז למה לא...

מחר לאבא שלי יש יום הולדת, אנחנו נחגוג לו ומאוחר בלילה אסע כבר לשדה :)
לא ראיתי את M שבועיים והוא טוען שאני מסתכלת עליו כמו על אדם זר חחח יש מצב :)
הגיע הזמן לחזור אליו!

ספטמבר 02, 2017

אני כבר בחלק השני של הטיול... עוד שבוע ויום חוזרת לגרמניה ול M שעכשיו עושה את דרכו הביתה.
השבוע היה קשה, עלינו כל יום לביה"ח אבל אחי יצא הרבה אז זכיתי לבלות אתו וגם עם אמא בעיקר בדרכים
וגם עם חברים שונים (עוד לא סיימתי את כולם אבל אני בדרך הנכונה), זה היה ממש נחמד כי ראיתי ושמעתי כמה מחכים לנו וכמה רוצים שנחזור להיות חלק מהחיים שלנו בארץ. זה גורם לי לחשוב שעשינו משהו נכון :)
שמתי לב גם שהפסקתי להתבייש לצחוק על עצמי ולהיות כזאת רגישה בקשר לזמן שלי בגרמניה. כאילו הפסקתי לנסות להוכיח שהזמן שלי שם לא עבר סתם ושעשיתי משהו חשוב כי אני מרגישה שזה ממש לא משנה לאף אחד ואני לא צריכה להוכיח שום דבר (אולי רק לעצמי ועם זה השלמתי) ואם כבר אז אפילו קל יותר לאנשים שלא לקנא כשהם חושבים שלא עשיתי שום דבר שווה והם כבר הספיקו לעשות 3 ילדים ולהתקדם בעבודה :)
החברה עכשיו בקטע חדש של קצת עישונים, זה האמת ממש משעשע והפך בשבילי לניסוי אנתרופולוגי :)
העניין עם זה הוא שעוד לא הבנתי מה אני אוהבת אבל אני נהנת לבדוק את התחושות בעיניים החדשות שקיבלתי בשנה וחצי האחרונות.
אז יש לזה כמה כיוונים מעניינים.
יוצא שכרגיל אני זורמת עם הבנים והבנות שלנו פחות בעניין אז אני נקרעת בין הרצון לעשות צחוקים עם החברה 
לבין להראות טפשית לבנות (כי אין מה לעשות לא תמיד זה נראה או נשמע משהו מהצד) ולגרום להן לא להיות מאוימות ממני כי הבנים שלנו חושבים שאני זורמת אתם והן לא בלופ- זה מייצר אנטגוניזם, מה גם שיש וייב קטן של משיכה ואני קצת חוששת שהן עלולות להתחיל לקנא גם אם לא במודע ולא בכוונה כי הן מבינות כמה זה אבסורדי. אני מצידי ממש משתדלת להלך בין הטיפות ולזרום עם כולם אבל ממש בזהירות, הקטע שזה מצליח לי יותר במצב סחי :)
הפן האחר של זה והמעניין ביותר מבחינתי זה התחושות.
יש דברים שגורמים לי להאטה ובעקבות הקריאה של המאמר ההוא על חלקי המוח (במידה והבנתי נכון בכלל) אני מרגישה שעם משהו מסוים הכל הופך ליחידת זמן איטית ומתמשכת לכן כל תגובה שאני רואה, כל מבט, כל מימיקה אני כאילו בסלואו מושן שמה לב אליה ואז מפרשת אותה לעצמי.
רוצה לומר (חיוך) שכאילו אני ממש מרגישה את המעבר את האינטואיציה עובדת כי אני "שומעת" את איסוף המידע כי הוא נהיה איטי מאוד ואז את הפרשנות שלי לזה. למשל, זוג חברים לא ממש קרוב שהיה איתנו באותו הערב, הם שתו קצת והיו שמחים ופטפטנים במיוחד שלא כהרגלם.
הסתכלתי עליו ועליה, היא דיברה שטויות (ממש אבל) החברה שלי הגיבו לזה בלגלוג. בעלה, שכנראה גם שתה קצת זרם אתה לחלוטין והרגיש מאוד בנוח איתה ועם מה שהיא אומרת. כעבור כמה זמן ראיתי את המבטים ואת איך שהוא בוחן את התגובה שלי למשל אליה. ברגע שהוא ראה שאני לא צוחקת איתה (אני הייתי סתם איטית בכלל ובמצב רגיל הייתי גורמת לבחורה להרגיש בנוח...) אלא חשב שעליה, הוא התהפך, הוא התחיל להתבייש בה וליישר קן עם כולם, ראיתי איך הוא נקרע. הוא התחיל ללחוש לה שתתאפס...
העניין הוא שבד"כ אני קולטת את כל זה בקצב אדיר ומתנהגת בהתאם לסיטואציה או מנסה למתן את האוירה לתת לכולם להרגיש בנוח, הפעם הייתי איטית מדי בשביל זה אבל זה היה מעניין..
כל התהליך כאילו הואט וממש יכולתי לפרק אותו לקטעים.
זה מעניין אבל אני מרגישה שבקב' אני תופסת את התפקיד של המאזנת, מי שמפקח על ההתנהלות ומנסה לגרום למצב לא להחמיר. זה גורם לי לחשוב שהתבגרתי, ש"השלום" שאני מסוגלת להשליט בקב' יותר חשוב לי מההתעסקות בעצמי...
אני שמחה גם בשביל עצמי שאני מרגישה בנוח מספיק עם חברים שלא לחפש לייצג משהו שלא קיים או להראות להם התקדמות כלשהי ולחפש אותה בטירוף. אני חושבת שהרוגע הזה הגיע אלי בשנה וחצי האחרונות ולמרות שאני לא לגמרי שם אני עדיין מאוד מודה לאנשים שעזרו לי להגיע לזה, יש לזה חשיבות ענקית.

שוב אני מתעוררת בחדר הילדות שלי מוקפת בזכרונות על החברים, החברים חברים שעברו בחיים שלי ויש נוסטלגיה,
הרבה פעמים אני חולמת עליהם וחוזרת ומחזירה אותנו אחורה, היקיצה בד"כ מתוקה ורומנטית.
נכון שהם מי שהם רק בזיכרון ובחלומות שלי, הם כיום כבר אנשים אחרים לחלוטין אבל גם אני, אני מרגישה כמו הדגם המשופר של עצמי. למען האמת, אני מריגישה שהחכמתי, התמתנתי ושאני בדרך הנכונה באופן כללי, גם אם עוד לא מבחינת החיים והעתיד אבל עם עצמי. אני כבר לא העטיפה היפה ללא תוכן שסבתא שלי פחדה והפחידה אותי שאהיה (וגם על זה אני מודה לה כי מהפחד דחפתי כל כך קדימה).

אני מתעוררת בחדר ילדותי עם תחושה מוכרת עד כאב שיש לי תמיד אסוציאציה שלה עם שבת בבוקר.
תחושת הבושה.
מה עשינו אתמול, עשיתי לעצמי בושות? כולם מחבבים אותי? מישהו לא התחבר למשהו שאמרתי? הבנות בסדר איתי? יזכרו את זה? התעוררתי ככה כל כך הרבה פעמים כבר ותמיד הבטחתי זהו, לעולם לא אעשה מה שיגרום לי לאבד שליטה אבל עכשיו, אני מבינה שזה השיעור הכי גדול, לאבד שליטה אבל איכשהו לא לאבד את עצמי, להרשות לעצמי לעזוב, לעוף ולא להתבייש כי למי איכפת מה אעשה או אגיד? זה יהפוך בהמשך לבדיחה וזיכרון משעשע ואני אלמד על עצמי עוד קצת..
הלחץ והפחד מ"הבושות" שעשיתי גורם לי לרצות לנקות, את החדר ואת החיים שלי, אבל אני מבינה שזו סתם תגובה..
אני חושבת שאנחנו חיים בסרט שאנשים שמים לב אלינו הרבה יותר ממה שהם באמת, לאף אחד לא באמת איכפת מדי, ולא בקטע רע אלא כי פשוט כל אחד בסופו של דבר לעצמו, למשפחתו...
עוד דבר שתמיד ידעתי ושמתי לב אליו זה הצורך שלי לרצות, אני אף פעם כמעט לא אומרת לא, אפילו כשאני לא לגמרי בעניין. אני סה"כ מרגישה שזה לא מביא אותי למקום רע או משהו אבל אני תמיד זורמת, שוב זה לא על חשבוני כי באמת נחמד לי פשוט זה תמיד מעין החלטה של מישהו שאני אומרת לעצמי יאלה קדימה ושוכחת לשאול אם לי לעצמי באמת בא לעשות את זה.
הרצון שיחבבו, שיאשרו, שיחשבו שכייף איתי עולה על הרצון האישי שלי ופה זה נתנגש במה שרשמתי קודם עם זה שלא איכפת לי. כנראה שכן איכפת לי פשוט קצת פחות...
זה מעניין כי זה מתקשר לזה שאף פעם לא חשבתי שאני יפה (יש אנשים שמסתכלים עליהם והם פשוט יפים, ללא עוררין) אני לא, אבל תמיד הרגשתי שיש לי סקס אפיל שמאוד מושך אלי אנשים (גם נשים אגב שאיתן בלי שום קשר אני יודעת להסתדר בד"כ).
זומ מין אינטנסיביות שאני מרגישה שאני משדרת ואני יכולה "להריח" איך היא מעניינת וסוחפת אבל זה טוב להתחלה, אח"כ זה משהו שצריך לשמר אחרת הוא מתפוגג ופה נכנס הריצוי. מהחבר הראשון ובכלל בתקשורת עם גברים שעניינו אותי ברמת משיכה שונות איכשהו הייתי הופכת בדיוק למה שהוא מחפש, הייתי מרגישה אותם, חוקרת ונכנסת להם מתחת לעור. זה תמיד ריגש אותי וזה אף פעם לא גרם לי לחשוב שזה עושה אותי צבועה זה תמיד היה מין משחק (אתגר אולי). לזכותי יאמר שזה לא היה גורם לי להתפוגג בתוך הדמות אלא תמיד עניין אותי והיה חלק ממני, אני כן תמיד עומדת על הזכויות והכבוד שלי במערכת יחסים אבל עדיין תהיתי אם זאת אני באמת או מי שהוא רוצה שאהיה שהפך להיות אני.
הקטע הוא שזו גם לא מניפולציה כי לא ניצלתי את זה אף פעם בשום צורה זה תמיד היה נטו אתגר, אצליח? לא אצליח? עכשיו כמובן שזה לא רלוונטי כי מצאתי את שאהבה נפשי אבל אפשר לומר שזה היה משהו גדול בכל שנות העשרה והעשרים :)
ועדיין מדי פעם אני תוהה, למה אני מרצה את כולם כל כך? והאם זה התנאי היחיד לריצוי שלי עצמי?

טוב מספיק חפרתי לבוקר זה :)
ארוחת בוקר!