מתעוררת לרעש כיסוח דשא והריח מדהים.
חזרתי אתמול וכבר בשדה היה לי קשה לחשוב על זה שאני שוב חוזרת לגרמניה.
הטיסה הייתה ממש נחמדה ואפילו הקונקשן של השעה עבר בלי בעיות והספקתי לטיסה בזכות איש עסקים דתי.
זה היה דווקא קטע משעשע, ירדנו יחד מהמטוס וישר קלטתי שגם הוא ממהר לקונקשן, שאלתי אותו על זה והוא אמר שגם לו יש שעה ושבאיטנבול זה ים זמן ושלא אהיה בכלל בלחץ.
הוא ידע בדיוק לאן ללכת ואני החלטתי ללכת אחריו, בדרך שאל אותי קצת שאלות והיה בהלם מוחלט כשאמרתי
שאני ברילוקיישן ונשואה ועוד נשואה 5 שנים אם זה לא מספיק... שמעתי מנסה אותו בראש לחשב בת כמה אני...
מעניין בת כמה הוא חשב שאני ואם הוא התאכזב כשהבין שאני יותר מבוגרת מהתחזית שלו חחח (קצת הושפעתי מהדוקו על הפדופילים בעולם החרדי שראיתי בארץ ).
בכל מקרה הוא הסביר לי שאנחנו טסים ביזנס (שאלתי אם גם אני והוא אישר) ולכן הלכנו לתור של הביזנס ועברנו בזמן שיא את הבידוק הבטחוני אף על פי שפעמיים החזירו אותי אחורה פעם כי לא הורדתי שעון והפעם השנייה כי לא הורדתי חגורה.. לאחר מכן קשקשנו קצת והוא הזמין אותי ללאונג'... בהתחלה דווקא שמחתי כי אמרתי לעצמי שאכתוב הודעה לאמא שנחתתי ושאני מספיקה אבל אז התעוררה בי הילדה הקטנה שההורים אסרו עליה לקחת סוכריות מזרים ונפרדנו יפה לשלום :)
ואם כבר סוכריות מזרים והיותי רוסיה אם תציעו בערך לכל רוסי-ישראלי אם הוא רוצה משהו למשל סוכריה או משהו כזה קודם כל הוא יענה בשלילה אפילו שהוא בהחלט רוצה ואז אולי אחרי איזה 3-4 פעמים יסכים לקבל...
זה מין חוק, אסור להסכים, אסור לקחת והוא מונחל מגיל ממש קטן, התשובה האוטומטית תמיד תהיה לא.
זה מצחיק כי זה מאוד שונה למשל מגרמניה שפה אם מציעים לך ואתה רוצה את זה אתה ישר מסכים כי הערך הוא "ישירות". אין את משחקי הקדימה אחורה של הרוסים.. אם למשל אני מזמינה הביתה חברה גרמניה נטו מנימוס ומצפה שהיא תגיד לא תודה, אם מתאים לה לבוא היא לא תבין את המשחק הזה ותופיע כי הצעתי.
רוסי בדיוק ההיפך, יסרב בנימוס כי הוא יחשוב שאני מציעה נטו מנימוס :)
מאוד מעניינים הבדלי התרבות הללו :)

אז הגעתי, הגעתי לקרירות, סתיו בכל הכוח ואוטוטו גם גשם.
זה ממש ביאס אותי כי כל כך נהנתי מהחמימות של הצפון ופתאום הקרירות האירופאית שרב השיראלים מחפשים לא קוסמת לי יותר. כי מי שבא רק לביקור יודע שמאחורי הקרירות הביישנית מסתתר חורף אפור ודכאוני ושהשמש המציצה לא מרמה אף אחד.



M פגש אותי וקפצתי עליו כאילו לא התראנו חודשים ולא כולה שבועיים וחצי, ממש ממש התגעגעתי אליו!!!
פתאום גם קלטתי כמה אני מתגעגעת לארץ ולמשפחה, כמה שפחדתי שכשנחזור אני אתבאס שאני מקורקעת ושזה מקום קטן ומה לא פתאום הרגשתי שזה יתרון. זאת הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להתגעגע כי הבנתי שזהו, אנחנו אוטוטו חוזרים. אני מורידה בפני עצמי את הכובע על זה שהצלחתי לכוון את הרגשות שלי במהלך 3 השנים שלי כך שאוכל להפיק את המקסימום מהשהיה פה ולנעול את הגעגועים לבית ולמשפחה עמוק בפנים שלא יפריעו להנות.
ובאמת התקופה פה הייתה קסומה ואם לא הייתי מצליחה להתמודד עם עצמי ונותנת לרגשות להציף אותי היא הייתה נגמרת גג אחרי שנה אבל הינה אנחנו 3 שנים מאוחר יותר.
ואמנם סירבנו בנימוס לאפשרות להשאר פה עוד שנתיים אבל עדיין.

M היה ממש מהמם וקנה מלא אוכל, הכין לי ארוחת בוקר, החליף מצעים (!!!!!!! למי שלא מכיר אותו הסיכוי שיגיע למחשבה הזאת לבד זה כמעט כמו לזכות בלוטו) וקנה לי פרחים מעלפים.
בערב ישבנו וכתבנו לו המלצות (כי הממליצים שלו עצלנים וביקשו שיכתוב לבד) גיליתי שהוא יודע מלא מילים ממש יפות באנגלית שהתביישתי שאני לא מכירה חחח
היום אני בביורוקרטיות וכביסות (יש גבול למה ש M מסוגל לעשות) ויש לא מעט ביורוקרטיה במיוחד לאור זה שאנחנו
חושבים לחזור לארץ לפני נוביי גוד ולחגוג בהרכב מלא (אח של M שהוא תושב ארה"ב ולא חי בארץ מגיל 10 עושה עליה חודש הבא).

בסוף השבוע מגיעה לפה החברה הכי טובה שלי יש!!! זו זאת שהתארחתי אצלה עכשיו ואני ממש מתרגשת ומקווה שמזג האויר יאפשר לנו לטייל ולראות דברים בכייף.
אתמול גם הספקתי להזמין כרטיסים לאחי שיגיע בסוף אוקטובר, איזה כייף!!!
וזהו בעצם... עכשיו כל ההתעסקות שלי היא בארגונים וזה דווקא נחמד :)