קמתי מוקדם אחרי שישנתי סביר יחסית, מעניין מה עובר עלי, לא ישנה טוב מזיעה בלילה?! זה חדש...
על הבוקר צלצול בדלת, צלצול בדלת תמיד מקפיץ אותי כי זה אומר שאני צריכה להתמודד עם דברים בגרמנית.
זה היה אב הבית (איש מקסים שבד"כ מסרב לדבר איתי לאט ומצפה שאבין) היום הוא דיבר לאט והדריך אותי לסגור חלונות כי שוטפים היום את חלונות הבניין (פסח שמייח!) אז באותה ההזדמנות ומתוך שינה בגרמנית לא רעה בכלל שאלתי אותו לגבי בעיות החשמל שיש לנו לאחרונה, הוא הבטיח להזמין טכנאי ולדבר עם הסבתא משכירה לנו את הדירה (אני כל הזמן מתבלבלת בין שוכרת ומשכירה..) מה שמאוד שימח אותי.
לאחר מכן קלטתי שדיברתי אתו ממש לא רע, כנראה בתת מודע אני מסוגלת ;)
לאחר מכן יצאתי לתור שלי לבדיקות הדם, כזכור החלטנו לבדוק שוב את בלוטת התריס למרות שממש לא ברור לי איך עם התרופה יכולה להיות בעיה!
אז הגעתי למרפאה וגיליתי שהכל השתנה (חוץ מהמזכירות/אחיות תודה לאל) ומצאתי את עצמי יושבת באותו המשרד רק עם תמונות חדשות ושולחן נקי יותר וכוססת ציפורניים, מעודדת את עצמי שמה איכפת לי שזו רופאה חדשה הרי זה לא שעל הרופא הקודם סמכתי...
ה Trust issues שלי עולים לי בהרבה עצבים ולחץ מיותרים אבל האי ידיעה הזו והפחד שהם לא מתייחסים מספיק ברצינות... הרופאה הנחמדה הייתה קשובה ושלחה אותי לבדיקות דם, 10 ד' 2 אחיות ו-2 חורים מאוחר יותר היא החליטה לנסות לקחת לי דם לבד, בניסיון השני היא גם הצליחה (אבל זה לא אשמתן תכלס אלו הורידים שלי
שנהיו ביישנים פתאום). אמרה שהם לא קיבלו שום מידע מבית החולים (וואלה? 3 חודשים אחרי ואין לכם תוצאות בדיקות!?) ושייבדקו (שוב), נאלצתי להתרצות וללכת הביתה בידיעה שאני צריכה להתקשר עוד שבוע ולקוות שהבדיקות ובדיקות בית החולים יגיעו ושיהיה על מה לדבר.
מה שמצחיק שאני הייתי צריכה לשאול שוב לגבי עיתוי הבדיקות למשל פרולקטין שבעצם עושים אחרי 3 שעות ערות ופרופיל והורמונלי שעושים ביום 3-5 של המחזור אחרת זה לא מהימן, ומה אני יכולה להגיד? שהיא נפנפה אותי...
אז הלכתי הביתה, בדרך נכנסתי לחנות פרחים וקניתי עציץ לבן, עדין ויפה שנגדל באהבה...
האמת שעכשיו כשהתחיל האביב ומזג האויר משתפר זה פשוט תענוג להסתכל על הגינות של הגרמנים הם מאוד מטפחים אותן ולכל אחד יש פרחים אחרים ועצים פורחים שבא לי רק ללכת ולצלם כל היום. באופן מפתיע גם העציצים שאצלינו במרפסת מראים סימני חיים. החורף היה קשה להם וחשבנו שאיבדנו גם אותם אבל הפלא ופלא הם הרימו את ראשם ואוטוטו יתחילו ללבלב ולפרוח! אתמול גם קניתי וואזה קטנה ועדינה ירוקה עם פרפר לבן וצבעונים לבנים, שמתי את זה בסלון ואני לא יכולה להפסיק להתפעל כמה זה מושלם.
הבעלול היום בבית, בשבועות האחרונים הוא נכנע ללחץ ובוחר לעבוד מהבית יום בשבוע ככה אני מצליחה להאכיל אותו לפחות... זה נשמע פולני אבל כואב לי הלב שהוא כל היום מתרוצץ ואפילו לא אוכל, בעולם מושלם הייתי קמה איתו ו"מכינה אותו לביה"ס" אבל אני כל פעם לא מצליחה להרים את עצמי לפני 9 אפילו לא יודעת למה אולי כי אני לא ישנה טוב... אבל כמה שזה נשמע עקרת בית נואשת אני נהנת לגרום לו לאכול ולחייך ולהיות רגוע יותר, אני חושבת שכשאני משרה תחושת בית הוא פורח.
נפגשנו עם זוג חברים מישראל שהיו אמורים לחזור לסיים את התואר השני פה וחזרו לחודש כדי לסגור עניינים ולחזור לארץ, נשברו. אנשים מקסימים, קלים וסתגלנים ולא עושים עניין ואני ממש הייתי רוצה להיות כמוהם אבל איכשהו אנחנו טיפה יותר כבדים.
אני מקווה שלפחות נצליח לצאת מהלחץ של המירוץ ולהנות מהדרך כי באמת יש לנו דרך יפה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה