כאשר סופה"ש מעולה הופך לשבוע נהדר

בסוף השבוע שעבר נסענו לחמותי במרכז, יש להם משק ענק עם חיות ואם לא מזג האויר היינו שורצים רק בחוץ כל הזמן. הגענו בחמישי הישר לארוחת ערב ואז M הלך לראות את המשחק עם אח שלו ואני לקרוא קצת שטויות בטלפון עד שהוא חזר אלי עייף אך מרוצה. בשישי נסענו לעשות קניות לקראת יום ההולדת של גיסי, הכל תקתק, אני עם הרשימה שהכנו עם חמותי והבנים מצייתים ומביאים כל מה שאני אומרת להם וככה איזה שעתיים מאוחר יותר ועם 1100 ש"ח פחות בכיס סיימנו את העניין הזה :)

בבית התארגנו ונסענו לאבא של M ושל גיסי שגר גם במרכז (חמותי והוא גרושים כבר המון שנים. הוא אלכוהוליסט לשעבר והיום הוא מדריך את המצטרפים החדשים למועדון. הוא איש טיפה הזוי אבל משעשע וכל עוד הוא מחזיק מעמד מבלי לגמור כמה בקבוקוני סירופ נגד שיעול ולהעלם לנו, אנחנו שמחים :) הוא גם איש רוח, כל יומיים רוח שקשורה בדת אחרת ואנחנו שמחים שהוא מעסיק את עצמו, יום אחד הוא יותר יהודי ולומד קבלה, יום אחר הוא מתחבר לבודהה ומטיף לנו על חוסר אגו וביום אחר הוא בכלל נזכר שאומץ ממשפחה אורתודוקסית ורואה תוכניות על הברית החדשה. למזלנו הוא עצמאי ועובד אפילו ב 2 עבודות ובשאר הזמן הוא משחק באופן כמעט מקצועי טניס שולחן. אני חושבת שהאגואיזם שלו לא נותן לו לשקוע ואמנם הוא לא מסוגל לדאוג לאף אחד אחר לפחות לעצמו הוא מצליח וזה מה שחשוב).
הביקור עבר טוב, מה שפחדתי ממנו הוא שחמי יכין אוכל וידחוף לי ואני מהנגעלים מאוד בקלות ולא היה שום סיכוי שאגע שם במשהו, איכשהו סיימנו את זה וכולם היו מרוצים.
חזרנו הביתה ואני עוד הייתי רעבה (הבנים דווקא אכלו). החלטתי לקחת את העניינים לידיים, אמרתי לחמותי שאני מכינה משהו קטן והתכוונתי להכין כרובית מטוגנת עם טחינה בצד וסלט עגבניות. לא נעים לי לספר אבל כמעט שרפתי לחמותי את המטבח 😆. היא בתורה, אישה שאני ממש מתחילה להעריץ, לא רק שלא התרגשה מהשפריצים של השמן שעפו לכל עבר (ומה שנורא במיוחד הוא שארונות המטבח שלה תלוים בול מעל הכיריים (סימנתי לעצמי שזאת טעות קשה) אלא עוד התרחקה מהמטבח שהחרבתי לה לאט לאט והייתה רגועה לחלוטין. אני לעומת זאת התביישתי בטירוף, מצד אחד רציתי שהכרובית תהיה מטוגנת, מצד שני, להוריד שמן מארונות פורמייקה זה סיוט... נאלצתי לסגור את הסיר הארור ומה שיצא כבר בכלל לא היה לטעמי כי הכרובית בגלל הסגירה התרככה, סוג של התבשלה 😕 (לקח לעצמי לא לבשבל במטבח שלא שלי). הכנתי גם סלט עגבניות טעים בצד שלא חמותי ולא גיסי יכלו לאכול כי הם סובלים מצרבות (חבל שלא אמרו לי קודם שעגבניות זה ביג no no...). לזכותי יאמר שניקיתי אחרי ממש טוב, מקווה שהיא גם חשבה ככה ועוד פעם סימנתי לעצמי את אורך הרוח שלה, כי אם מישהו היה עושה משהו כזה במטבח שלי, לא בטוח שהייתי מצליחה לקבל את רוע הגזירה...
חייבת גם לציין שהפעם הבית שלה נראה לי הרבה פחות מלוכלך ואני כנראה אצטרך לשייך את עניין הניקיון למצב הנפשי שלי ולא למצב האובייקטיבי של הבתים בהם אני נמצאת. כנראה שכאשר היינו שם בפעם הקודמת הייתי עוד בהמון סטרס מהמעבר ולכן הכל נראה לי נורא מלוכלך. הפעם הכל היה נראה לי דווקא מאוד נקי. הזויים המשחקים שהמוח שלנו משחק.
M שאל אותי איך אני שורדת עד כה, כי בפעם הקודמת התלוננתי שהוא כמו שייח סעודי ואני שלא יכולה לראות את חמותי עושה משהו ולא לקום לעזור כל הזמן על הרגליים. אמרתי לו שדווקא הפעם נחמד לי ובאמת כך היה. בשבת כל המשפחה באה (ההורים שלי, האחות של חמותי עם הבן והבת שלה הבת שלה זאת הפטפטנית שבאה עם בעלה והילדים ועוד הצטרפה אלינו החברה הכי טובה שלי מימי האוניברסיטה מיקמיק עם שני המהממים שלה). הכנו כמות אדירה של אוכל וכולם עוד קיבלו קופסאות הביתה.
כיוון שמיקמיק מכירה רק את M וההורים שלי הייתי איתה ועם הילדים שנהנו ורדפו אחרי התרנגולות והאווזים עד שהמייסד חטף ג'ננה וצעק על כולם להפסיק לשגע את החיות (בצדק כמובן). הילדים שלה כל כך יקרים לי! אני מרגישה אליהם כאילו היו שלי, אני איתם מגיל אפס ליטרלי והם מחזירים טונות של אהבה. אחרי כל המסיבה הזאת הצטרפתי למיקמיק, בעלה טס לחול לכמה ימים ואני הבטחתי שאבוא אליה לעזור קצת עם הקטנים (2 ו 3.5) וגם שנקשקש כל הלילה ובכלל. אז אני אצלה כנראה עד יום שלישי בזמן ש M אצל אמא שלו עם אח שלו ומגיע אליהם גם הבן של המייסד. יהיה להם שם פורום גברי, נראה כמה זמן M ישרוד עד שיתחיל לבכות שאני אחזור חחח
בד"כ זה לוקח ממש מעט זמן וגם חמותי בד"כ נשברת מהם יחסית מהר ואומרת לי שאחזור לרכך את האוירה חחח. האמת שמיקמיק גרה קרוב אז אין בעיה בגדול. אתמול קשקשנו מלא ואנחנו מסוגלות לעשות את זה ממש כל הלילה, זה כזה כייף! הילדים באמת משהו מיוחד ואי אפשר שלא להתאהב באפרוחים האלו שרק משעשעים אותנו בחיוכים ובהתחכמויות שלהם! הלואי גם לי יצאו כאלה!!! :)
אני מקווה שאולי היא תצליח לקחת חופש וככה יהיה לנו מן להסתובב. אנחנו הכי אוהבות בעולם שופינג יחד. את רב התואר הראשון והשני בילינו בשופינג וקשקושים וזה היה נדיר! אני ממש אוהבת אותה, היא חברת אמת ולא משנה מה ומו אנחנו באמת באמת משתדלות ומצליחות להיות לגמרי שם האחת בשביל השנייה. לפרגן לעזור ובאמת ממקום של חברות ואהבת אמת.
את גיסי לעומת זאת אני עדיין לא לגמרי קולטת האמת. הוא חיי את רב חייו בארה"ב ועכשיו עלה לארץ הוא בן 31 קטן ממני בשנתיים כמעט. אני לא יודעת אם הוא ממש מחבב אותי, נראה לי שיותר לא מכן. אם הייתי צריכה לחשוב מה הוא חושב עלי הייתי אומרת שהוא חושב שאני שתלטנית ואולי מציקה אבל סה"כ בסדר, עדיף בלי אבל לא ממש נורא אם אני כן שם. אני והוא בחיים לא היינו מסתדרים, לשנינו יש יותר מדי אופי. אני לא תמיד יכולה לסבול אותו כי יש לו מצבי רוח שמזכירים לי ילד קטן ולא בקטע חמוד. הוא די נירוטי ובגדול אני רואה אותו בדמות ילד קטן שנסחב אחרי האח הגדול והמוצלח שלו ומנסה להוכיח את עצמו בכל מיני צורות לפעמים מעצבנות. M כל כך שונה, הוא כל כך הרבה יותר גברי ורגוע, הוא לא צריך להוכיח הוא יודע שיש לו את זה ומרגישים את הרוגע והנינוחות הזאת ואיזושהי אלגנטיות בכל תנוע וטון שלו. אני פשוט מעריצה אותו, יש בו משהו מאוד אצילי וזה משהו שאני כל הזמן מקווה שידבק בי. כמובן שמבחינתי הכי חשוב בסיפור הזה שלום בית וש M וגיסו יהיו חברים, שאני לא אעמוד באמצע ושלא יהיה מצב של בחירה. לכן אני מאוד נזהרת ונראה לי שגם הוא נזהר. אנחנו מאוד מנומסים אחד לשניה אבל קצת כמו חתולים אל תדרוך לי על הזנב ואני לא אדרוך לך ואם האיזון העדין הזה יופר, אוי לנו ולכולם...
אני גם יודעת שלחמותי חשוב מאוד שנסתדר ואני מבינה ומנסה בכל הכוח וזה לא נורא קשה.
עכשיו גם יצא לי טוב, M רצה מאוד ללכת להופעה של איזו להקה שאני פחות אוהבת ו 300 ש"ח לכרטיס זאת הוצאה. אז גיסי ילך איתו, ככה יהיה להם גם את הבונדינג וגם אני אחסוך קצת. אני גם משתדלת לתת להם זמן איכות כי M נמצא איתי כל הזמן ועם אח שלו פחות אז שיהיה להם גם את זה, שיכירו לפחות את את השני כי הם לא חיו בערך מעולם באותה המדינה וזה ממש פספוס. גיסי מאוד יזכה לקבל אח שכזה וישכיל אם ילמד ממנו דבר או שניים (או את הכל!). האמת שיש לי נטיה לא ברורה לא להעריך מספיק אנשים. לא יודעת אם ממש לזלז אבל נגיד לא להאמין שהם באמת מסוגלים. לא כולם אבל קבוצה שאני לא מצליחה להגדיר. כאשר גיסי אמר שהוא ימצא תוך שנייה עבודה בתחום שלו (הוא כותב business plans ) וירוויח בוחטה, לא סתם גלגלתי עיניים אלא בקושי הצלחתי להחזירן למקום מרב שהן התגלגלו חחח
והוא, תוך 3 שבועות בארץ בלי יכולת לכתוב עברית אפילו מצא עבודה מעולה באחת מחב' ההיטק המובילות עם משכורת מאווודדדד מכובדת. אני אכלתי את הכובע ובערתי מקנאה כי לM זה מגיע הרבה יותר אבל M שלי כל כך צנוע וכל כך רוסי בקטע הזה ולא בא עם ביטחון שיא מופרז ולא עד כדי כך מאמין בעצמו שהפישר הלא ברור הזה הצליח והוא כדיין מחפש...
ועכשיו חמותי מחפשת לו זיווג הגון חחח אבל אני שוב מגלגלת עיניים וחושבת לעצמי עם האופי החרא שלו? מי תרצה את הדוש הזה בכלל??? אמא שלי עשתה קצת עבודת שדכנות ומצאה בשבילו בחורה מקסימה והוא עכשיו מייבש אותה.. למה? כובע... אידיוט. אמרתי לו שפה זה לא ארה"ב והוא לא מכיר את המנטליות והציפיות וכו'.. ועמוק בלב, לא נעים לי לומר, אני דווקא חושבת שמגיע לדוש הזה להשאר לבד עם האופי החרא שלו והאנטיסוציאליות והאינטרוורטיות שהוא מכריז עליה בכל הזדמנות (מי ישמע לי חסרה החברה שלו, התעייפת מאתנו? אין בעיה, תנייד את עצמך הלאה, לי אתה לא תחסר...).
ואני לא באמת חושבת שהוא ראוי לבחורה נחמדה שבאמת תאהב ותשקיע בו והוא ימשיך להיות כזה גרביל. מצד שני, אולי עם היחס המתאים היא תצליח לרכך ולשנות אותו אבל אני לא חושבת שהוא שווה את הטרחה למען האמת כי אני מרגישה שהחסרונות שלו עולים על היתרונות. למרות שהוא סה"כ מנסה ועוזר ועושה המון וכו'.. אני חושבת שהמחשבות האלו עוברות לי בראש במיוחד עם אנשים שאני לא מוצאת אותם מושכים. אולי אם הוא היה נראה לי יותר במראה הייתי חשה אליו אחרת כי איכשהו למי שלא נראה לי (אני לא סגורה על זה שזה רק מראה יש אנשים שפשוט יש לי מהם קצת דחיה ואני ממש עוצרת את עצמי שלא להתעלל בהם קצת ולעקוץ סתם מתוך רשעות נטו). אני חושבת שמה שמעיר בי את השד (ואני עוד חושבת שלו יש אופי חרא חחח) זה שילוב של מראה שלא לטעמי+ ביטחון עצמי מוגזם שאצלי בכל הגוף משתווה ל"תסתכל על עצמך, מה נראה לך שאתה חושב בכלל..."
טוב עכשיו אחרי שעוברים על כל זה, זאת כנראה אני ולא הוא חחחחח
יש לי ימי חסד אתו שאני רואה את כמה הוא אוהב ודואג לחמותי ועוזר למייסד והכל אבל כשזה מגיע לביטחון העצמי (הלא מוצדק לטעמי) שלו והיחס שלו לנשים ולמערכות יחסים עולה לי החום בגוף ואני לא מסוגלת לסבול אותו או לחשוב שהוא ראוי ליחס טוב..
אבל הי מי אני שאחליט...
אני מנסה לשמור על סטאטוס קוו ופרופיל נמוך, אבל אני לא מוכנה בשום אופן לראות ממנו אפילו טיפה של רמז לחוסר כבוד כלפיי (ואני מאוד מנסה לקחת בחשבון שאני בראש שלי נטפלת לכל תנועה שלו ולא בטוח שהכוונה היא חוסר כבוד מצידו).
טוב דבר אחרון... למשל בחמישי הוא ו M החליטו לראות את המשחק. ישבתי איתם בסלון, נכון, לא התכוונתי להמשיך לשבת אתם אבל הוא לא ידע את זה. הוא הביא לו ול M כוס ויסקי טוב (אגב מהויסקי שגם אני השקעתי ובחרתי ובזכותי לקחנו משהו ממש יקר ואיכותי). אותי הוא אפילו לא שאל אם אני רוצה כאילו אני אוויר. זה היה סוג של, טוב אני ואחי רואים משחק פה, לא בא לך להתקדם מכאן לענייניך? את לא רואה שזה הזמן שלנו יחד?
ומצד אחד אני אומרת הוא בטח סתם לא חשב על זה לעומק ומצד שני זה היה מין משהו כזה מתריס שממש לא אהבתי. כמובן שלא אמרתי כלום כי בגדול זה משהו די זניח ולקחתי שלוק מ M (שאגב גם לא טרח להציע לי גם כוס משלי ולא אמר לאח שלו להביא לי...).
כנראה שאני עושה overthinking והוא בטח לא התכוון לכלום ואולי הוא בכלל ממש מחבב אותי ואני סתם רשעית שיורדת עליו ללא סיבה 😌