חזרה לארץ חלק ב'

אז כפי שכתבתי נחתנו בשעה טובה בארץ המובטחת, קידם אותנו מזג אויר קייצי במונחי גרמניה ואבא שלי המקסים שבא לאסוף אותנו.
הדברים נכנסו פרפקט לאוטו והתחלנו את הנסיעה המייגעת צפונה ב 4 בבוקר (מזל שסבתא דאגה להכין לי פירושקי כי ידעה שבטח לא אוכל כלום בטיסה) כך שמצאנו את עצמינו ב 6 בבית של ההורים שלי שהסכימו ושמחו לארח אותנו עד שהדירה של אמא של M תתפנה במאי. הנחנו את כל הדברים שלנו בסלון והצענו להורים שלנו שהסלון יהיה חדר השינה שלנו כי גם ככה תפסנו את כולו עם כל המזוודות חחח
אחרי מקלחת בזרם פיצפון ולא חמה יתר על המידה בטח שלא אחרי שהיה לנו את האטמור הכי שווה ביקום שאמנם בגללו שילמנו כמו משפחה ערבית ממוצעת בגרמניה אבל למי איכפת כשיש מים עם 40 מעלות מסביב לשעון ובלי לחכות...

בכל מקרה נפלנו לישון, אחרי שקמנו האביסו אותנו כאילו זאת הארוחה האחרונה או כאילו שלא העלנו איזה 10 ק"ג בזמן שלנו בגרמניה.. אחרי שהסתיים החלק האומנותי הבנתי שזה הזמן לסדר את כל השיט שהבאנו אחרת אמא שלי תאבד את זה (קשה לה נורא עם בלאגן והאמת שגם לי). ב 29.12 בצהרים התחלתי והייתי אמורה לסיים עד ה- 30.12 גג כי ב 31.12 כידוע נוביי גוד והזמין ילך על בישולים בלבד!
הסלון נראה כמו אחרי הפצצה לא עלינו, פתחנו את כל המזוודות והתחלנו במלאכת הסידור, לא לפני שהוצאתי הכל מהארונות בחדר שלי ובשרותים שליד החדר שלי כדי לפנות לנו מקום ולזרוק/למסור על הדרך את כל הדברים שהצטברו והפכו ללא רלוונטיים לחלוטין. אחרי יומיים סיימנו! אמא שלי עדיין בשוק ואנחנו כבר שבוע אחרי אבל אחרי יומיים של עבודה מאומצת מצידי (M היה אצל סבתא והכין רגל קרושה לחג חחח) סיימתי והבית נראה שוב יפה ומסודר + שני דיירים. כל כך טוב סידרתי והוצאתי שעוד נשאר מקום ספייר אחרי שהכל הסתיים. את עצמי גם לא פספסתי וסידרתי לי פינת עבודה מהממת בדיוק כמו שתמיד רציתי. ויחד עם המחשב החדש שלי שקיבלתי במתנה מ M שהעדיף לזרוק את הישן בגרמניה הכל נראה פשוט מושלם! המחשב החדש שלי אגב ממש כייפי! אחרי 8 שנים עם הלפטופ הישן של M בהחלט הגיע הזמן לחתיך הקליל והזורם הזה שנמס תחת ידי ועושה לי את היום! ככה נראית הפינה הכי כיפית בבית:

נשאר רק להחליף את הכיסא למשהו הרבה יותר נוח (המלצות יתקבלו בברכה רבה!).
אז איפה היינו...
כן, תוך יומיים הכל סודר במקום, הבגדים החדשים החליפו את הישנים והתמרוקים גם הם כולם תפסו את מקומם. אנחנו בדקנו מהם חוקי הבית ומה אנחנו צריכים לעשות כדי שלכולם יהיה נעים וככה התחלנו.
אפילו הספקנו לקפוץ לבקר את בת דודה של M שנקרא לה "פטפטנית" כי נאלצנו לשתוק משהו כמו שעתיים ושמענו על ה-כל...

ב 31.12 הגיע הזמן להכין את הכל ואני שכרגיל הייתי קצת נפוליאון והרבה נאצית חילקתי תפקידים ומעבר ללעשות הכל פיקחתי על עבודת העבדים שלי מואחהחהה! מה שלא יהיה הכל היה מוכן בול בזמן כולל אותנו לבושים ומגולחצים לקבלת האורחים!

ראשונים הגיעו חמותי וגיסי והביאו מלא מתנות ועזרו לנו עם הארגונים, ב :21:00 כבר הגיעו שאר בני המשפחה והתחלנו בחגיגות! יש איזה קטע למשפחה של דוד שלי (אח של אמא) הם תמיד מגיעים בזמן ומתיישבים בשולחן. ממש לא מעניין אותם אם כולם יושבים או מה קורה הם מתחילים לאכול וזה יוצר מצב מטומטם של לחץ למקרה שמישהו מהאורחים האחרים איחר ויכול שלא להשאר לו אוכל לכן אנחנו נאלצים להגיד לחמותי לבוא חצי שעה לפני הזמן ומתביישים בשקט בסידור הזה...
בכל מקרה כולם היו יפים ובמצב רוח טוב, האוכל היה טעים לכולם ואחרי שחגגנו עם שעון רוסיה ואחרי הופעת הצאר פוטין את צאת השנה הישנה (ומבחינת רוסיה את השנה החדשה) הדודים עזבו ואנחנו נשארנו במעגל מצומצם. שרנו דיברנו והייתה אוירה חגיגית וכיפית. ב 00 הדלקנו את ערוץ 9 שם ביבי ניסה לשווק את עצמו לקהל הבוחרים הרוסי ובמקום לברך סיפר על כל הדברים הנהדרים שהוא עושה למען הקהילה. השקנו כוסות ב 00 והבענו משאלות לשנה החדשה בתקווה שהשנה תגשים לכולם את כל החלומות הטובים. התכנית שלנו הצעירים המשיכה, הלכנו משם לחברים שלנו מצד M שהסתבר ששם הדברים השתנו. אם בשנים הקודמות ב 00 היינו מגיעים וכולם כבר ריירו על הספה עכשיו כל 15 הילדים או יותר שהתווספו שם גדלו וההורים שלהם מרגישים שוב צעירים. קיבלו אותנו בוודקה וריקודים ואנחנו הצטרפנו למשחקים הטפשיים שנראו משעשעים עם מספיק אלכוהול. אני כרגיל זרמתי ושתיתי וודקה עם גלווין במקום הקולה כדי שלא יהיה דוחה, נחשו איך הרגשתי יום למחרת חחח
בכל מקרה באמת שהיה נחמד ונהננו.
האאא גם קיבלנו מלא מתנות מקסימות בצורת כסף אבל גם דברים ממש חמודים!
המתנה שהכי אהבתי אלו נעלי הבית המקסימות האלו:

זה תואם בול את האאוטפיט שלי בבית שכולו ורוד חמוד (סתם ככה יצא חחח).
הקטע המצחיק שגם חמותי קנתה לי כאלה רק בשחור כך שבכל בית יש לי דברים זהים :)

למחרת חמותי וגיסי באו בבוקר, כיוון שהם גרים במרכז הם לקחו יום חופש וההורים שלי אירחו אותם לארוחת השאריות המפורסמת שיש תמיד יום אחרי. היה ממש נחמד, חלק מהזמן אכלנו וחלק מהזמן הם עבדו ואנחנו סגרנו פינות ביורוקרטיות. זה היה ממש כייף כי הכל זרם מהר ובקלות כי לשם שינוי הבנו מה אומרים לנו והבינו אותנו. הקלות הבלתי נסבלת של היכולת להסתדר בשפת האם שלך :)
היום עבר בצורה נעימה וללא יותר מדי האנגאובר וכבר ביום המחרת הוזמנו לחברים שהתגעגעו אלינו ורצו לשבת ולשמוע מה יש לנו לספר.
אני מודה שהשתנתי בעיקר תודות למאמנת שלי ואני רואה ולוקחת דברים אחרת. אם לפני שנה וחצי נאמר הייתי נכנסת לכונכייה שלי כאשר מדברים על מה עשינו ומה לא וכו' עכשיו כבר הרבה פחות איכפת לי ואני בקלות צוחקת על עצמי ועלינו על ההתנהלות שלנו וזורמת עם הצורך של מי שנותר מאחור להוכיח לנו כמה להם היה טוב יותר. הצורך הזה להוכיח ומשחקי הכוחות של מי השיג, מי הצליח יותר הפכו להיות שקופים ונראים לי וברגע שאני מבינה שלשם האדם הולך אני זורמת איתו ומעודדת במקום להתנצח (מה איכפת לי אחרי הכל...). כל אחד גם ככה יישאר עם האמת שלו אז לפחות שלא נסיים באקורדים מיותרים. אני בטוחה בזמן הזה, בעצמי ובנו. לא צריכה להוכיח ולהסביר, לכן הכל הופך לקל יותר. ברור לי שמי שנותר מאחור לא רוצה להראות פחות טוב וזורק עלינו את רשימת ההישגים שמנסה בכוח להאפיל על הרשימה שלנו אבל כל עוד אנחנו מבסוטים מהרשימה שלנו (ומרובה אנחנו מאוד מרוצים) למי איכפת. אני חושבת שהומור עצמי זה כלי טוב והוא בא לנו בקלות, סימן שהתבגרנו. הרב באמת מאוד מפרגנים ושמחים לראות אותנו. מאוד מעודד אותם לשמוע שלא היה לנו כללל כך קל ונוח וכייף ושאין לנו עניין להשאר או לעזוב את הארץ כי בכל מצב אחר מתפתח ויכוח איפה יותר טוב ופה אנחנו "מקלקלים" לכולם ואומרים ואלה, אתם צודקים, אין כמו בארץ :)