פייסבוק כל הזמן מקפיץ זכרונות וזה מאפשר או גורם כל הזמן להיות מודע למה היה לעומת מה שקורה עכשיו ודברים מהסוג הזה, להתחרות עם עצמך, להשוות וכו'..
אז אחרי שהוא הקפיץ את התמונה של M עם שיער ארוך מ 2009 מהדירה שבה אנו חיים היום (אז היא רק נכנסה להשכרות ואני ו M עברנו לגור יחד במעונות הסטודנטים), היום הוא מזכיר לי איך לפני שנה בדיוק בזמן הזה בילינו חודש בתאילנד ומעלה את התמונות המרהיבות והזכרונות הצבעוניים עם הריחות והטעמים והרגשת החופש המטורפת שהייתה שם. אני חושב שזה היה הטיול של החיים! ואני מאוד מקווה שיהיו לנו עוד המון כאלו.
אז אחרי שהוא הקפיץ את התמונה של M עם שיער ארוך מ 2009 מהדירה שבה אנו חיים היום (אז היא רק נכנסה להשכרות ואני ו M עברנו לגור יחד במעונות הסטודנטים), היום הוא מזכיר לי איך לפני שנה בדיוק בזמן הזה בילינו חודש בתאילנד ומעלה את התמונות המרהיבות והזכרונות הצבעוניים עם הריחות והטעמים והרגשת החופש המטורפת שהייתה שם. אני חושב שזה היה הטיול של החיים! ואני מאוד מקווה שיהיו לנו עוד המון כאלו.
זה מצחיק איך שם זה היה סוף עידן כי ידענו שאחרי שנחזור לגרמניה אנחנו נתחיל להתקפת לכיוון הארץ ועכשיו, שנה מאוחר יותר, אני יושבת שדירה (סוג של שלנו) אחרי שסידרנו כבר כמעט הכל ונהנת מהשמש החמה, מהציפורים המצייצות ומהשקט החדש שיש פה. אין כבר ריצות ולחץ, זהו, עברנו, סידרנו, נשארו דברים קטנים על הדרך, את החלק הקשה כבר עברנו.
אתמול M חזר מגרמניה, הוא נסע לכנס ואסף את שאריות הדברים שלנו והכסף. אני נסעתי בבוקר אסוף אותו מהרכבת, בקושי הצלחתי להגיע כי זה היה 8 בבוקר והיו פקקים איומים!
היה מזה כיף להפגש, כאילו לא התראנו מלא זמן ולא רק שבוע. אחרי שהוא חזר אכלנו והייתי כבר צריכה לנסוע לראיון. נסיעה לא ארוכה של חצי שעה אבל עם וויז וכבר מזמן לא עשיתי משהו כזה. הנסיעה הייתה ממש חלקה כי גם לא היו הרבה מכוניות. הראיון לדעתי עבר טוב, זאת חברה תעשייתית שמחפשת רכזת משאבי אנוש. מצד אחד הגעתי ממש בטוחה בעצמי כי גם מחברת ההשמה אמרו שאני די אוברקווליפייד לתפקיד אבל במהלך הראיון, המראיינת קצת הורידה לי את הביטחון כי היא סיכמה את מה שהייתי עושה בעבודה הקודמת בתור אדמיניסטרציה ודברים תפעוליים לעומת מה שהם עושים בחברה שלהם, שזה יותר אישי וממש נטו עבודה מול העובדים. אני לא יודעת אם היא באמת צדקה או הבינה אותי טוב אבל בגדול, כן, הניסיון שלי הוא יותר מול מערכות ופחות מול אנשים כי כמות האנשים שעליהם הייתי אחראית הייתה הרבה יותר גדולה. בגדול, נראה לי שהיא התרשמה לטובה אבל גם אמרה שאם תבוא מישהי שיש לה את הניסיון שלי וגם ידע בגיוס, זה יתרון בשבילה כי אני לא גייסתי מעולם (גם אמרתי שזה לא בדיוק משהו שמעניין אותי). בשביל להתאמן בעתיד, הקלטתי את הראיון ברשם קול אבל אין לי אומץ להקשיב, כי אני חוששת שהתפזרתי קצת ואולי פה ושם אמרתי קצת שטויות מהלחץ. אני לפעמים הולכת לאיבוד בסיטואציות הללו. בגדול, נראה לי שלעבוד שם זה לצבור ניסיון טוב שאין לי, החסרון שלא נראה לי שהם משלמים טוב מדי, מצד שני אולי זאת השקעה וכמו שאמרו לי, הגיע הזמן להרטיב קצת את הרגליים וזה נכון. המנהלת שראיינה אותי הייתה ממש ממש מממממש מקסימה ודווקא הייתי רוצה לעבוד מולה, היא נראית לי דמות כזאת שמעריצים, רגועה כזאת, אצילית. בכל מקרה, יחזירו לי תשובה עד שבועיים ממה שהבנתי ואז או שימשיכו לראיין או שיהיה מין מבחן כמו פילת או משהו כזה, נראה..
לפחות אני מרגישה שאני לא יושבת בבית סתם אלא הולכת לראיונות ועושה והכל אז החופש שלי הוא זמני ומותר :)
האמת שזה יפה שאיך שהתפנתי מהמעבר ישר התחיל שלב החיפוש והוא אקטיבי וזה, ממש מעולה.
ואי ואי ועוד שלחו לי עכשיו הודעה לגבי משרה ממש שווה במפעל גדול! ואי הלואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!
M חזר די מבסוט מהנסיעה, בכנס הסתבר שהבוסית שלו כנגד כל הסיכויים כן בדקה את המאמר (זה נמשך כבר שנה שיהיה ברור ואם הוא היה מתפרסם בזמן הוא יכל להיות ממש תגלית אבל שלא כמו פייסבוק (Better done than perfect) היא דוגלת בפרפקציוניזם מיותר ולא מוציאה כלום, יש אנשים שלא מסוגלים לשחרר.
המאמר השני אצל הקולגה שלה ו M מקווה שהיא סומכת על הקולגה מספיק כדי לא להתעכב על זה מדי ואז גם הוא יעבור לעורכים. מזל ש M כבר מצא עבודה וכבר לא תלוי כל כך בחסדיה ובבדיקות אחרת היינו עכשיו במקום אחר לחלוטין... בדיוק הוא נוסע בשבוע הבא להרצות בירושלים, רק לחשוב שכאשר הוא קבע את זה הכל עוד היה לגמרי לא ברור מבחינה תעסוקתית. סיוט.
הא וחוץ מזה שהיא הועילה בטובה לבדוק הכל היא גם לכבוד פתיחת המעבדה החליטה להעניק ל M כסף, 10000 יורו! איזה יופי :) הוא ממש מבסוט!
עכשיו מבחינת הדירה חוץ מזה שאנחנו צריכים לעשות חנוכת בית ל 3 חבורות אנשים (שארית המשפחה של M, החברה שלי והחברה שלו) צריך עוד להזמין ריסוס כי M אומר שהדשא הסינטטי שלנו ממש עוקץ חחחח וגם אני צריכה לדבר עם איזה רב שסבתא שלי המליצה לי עליו. אנחנו עוד לא תלינו אפילו מזוזות למען האמת ונראה לי שדווקא רעיון טוב לדבר עם מישהו לגבי טיהור וניקוי הבית ממשקעי העבר. איכשהו עוד לא הבאתי את עצמי לדבר אתו, לא יודעת למה אני מהססת. חוץ מזה יש לנו פינה שלמה לאייש, ל M היה רעיון מקסים, לשים שם ספריה בצורת סולמות אבל כיוון שאין אחד ארוך אז לשים כמה ולצד זה לעשות ספסל ישיבה פינתי עם שולחן, הראיון הזה מעולה בעיני! עכשיו, כיוון שהוא החום ואני המבצעת אני בחיפושים :) דווקא מצאתי איזו חנות מפעל שמייצרת משהו בסגנון אבל זה קצת רחוק, ו M עוד לא נתן את דעתו בנושא.
היום כבר הספקתי לעבוד קצת בגינה המהממת שלנו, יש סביבה עצים שמגנים עלינו מכל העולם שבחוץ וזה ממש כייף אבל הם יותר שיחים ונכנסים לנו לגינה, נאלצתי לגזום אותם קצת ואז עשיתי את ה inspection הרגיל שלי ברחבי הגינה, אני קצת כמו אובה מהספר הממש מעולה!!! "איש ושמו אובה" מומלץ בחום!
אגב אם כבר מדברים על ספרים (לא שקראתי בכלל משהו מאז שחזרנו לארץ, אני לא פנויה רגשית לשקוע בתוך ספר) אבל התחלתי פה ושם לשמוע פודקאסטים (טוב, שמעתי אחד רק חחח) אבל נראה לי שזה ממש נחמד, בעיקר בנסיעה או משהו! אני חושבת שאמשיך לחקור את הכיוון הזה!
לגבי סרטים, ראיתי לאחרונה שני סרטים, אחד "רוחות של תשוקה" שמבוסס על הנובלה של האריסון Legend of the fall
אני התרשמתי מאוד (נו בואו, בראד פיט בתפקיד החתיך התורן מאוד מרשים ומילא לא מעט מהפנטזיות שלי (מזל ששלחתי איתי מגרמניה את החברים הורודים כמו ש M קורא להם חחחח אבל רגע רצינות). הסרט כל כך מלא וגדוש בדרמה אנושית ואמנם זה קצת אופרת סבון איש אבל עדיין נגע לי בכל כך הרבה מקומות! אני חושבת שארצה לקרוא את הספר עכשיו. זה סרט משנת 1994 אז אני מניחה שלא אעשה יותר מדי ספוילרים אבל באת, הוא מעביר כל כך הרבה אנושיות הכי ערומה ואמיתית, מישהי שמתאהבת באחד ואז באחיו שבעצם לא ממש בכוונה אבל משחק בה ואז כל הקנאה אל מול המשפחה המושלמת שהוא יוצר ולבסוף הסוף המר של כולם לצד החשיבות של המשפחה וכו'.. בקיצור, תראו, או תקראו.
סרט מתוק מבית פיקסר שגרם לי ול M לבכות (לא שזה אי פעם היווה אתגר) ואני חושבת שמעבר לזה שהוא די צפוי, מצויר בצורה יוצאת מהכלל!
ורק קלטתי שהטריילר מלווה בשיר של Bitter symphony
אתמול M חזר מגרמניה, הוא נסע לכנס ואסף את שאריות הדברים שלנו והכסף. אני נסעתי בבוקר אסוף אותו מהרכבת, בקושי הצלחתי להגיע כי זה היה 8 בבוקר והיו פקקים איומים!
היה מזה כיף להפגש, כאילו לא התראנו מלא זמן ולא רק שבוע. אחרי שהוא חזר אכלנו והייתי כבר צריכה לנסוע לראיון. נסיעה לא ארוכה של חצי שעה אבל עם וויז וכבר מזמן לא עשיתי משהו כזה. הנסיעה הייתה ממש חלקה כי גם לא היו הרבה מכוניות. הראיון לדעתי עבר טוב, זאת חברה תעשייתית שמחפשת רכזת משאבי אנוש. מצד אחד הגעתי ממש בטוחה בעצמי כי גם מחברת ההשמה אמרו שאני די אוברקווליפייד לתפקיד אבל במהלך הראיון, המראיינת קצת הורידה לי את הביטחון כי היא סיכמה את מה שהייתי עושה בעבודה הקודמת בתור אדמיניסטרציה ודברים תפעוליים לעומת מה שהם עושים בחברה שלהם, שזה יותר אישי וממש נטו עבודה מול העובדים. אני לא יודעת אם היא באמת צדקה או הבינה אותי טוב אבל בגדול, כן, הניסיון שלי הוא יותר מול מערכות ופחות מול אנשים כי כמות האנשים שעליהם הייתי אחראית הייתה הרבה יותר גדולה. בגדול, נראה לי שהיא התרשמה לטובה אבל גם אמרה שאם תבוא מישהי שיש לה את הניסיון שלי וגם ידע בגיוס, זה יתרון בשבילה כי אני לא גייסתי מעולם (גם אמרתי שזה לא בדיוק משהו שמעניין אותי). בשביל להתאמן בעתיד, הקלטתי את הראיון ברשם קול אבל אין לי אומץ להקשיב, כי אני חוששת שהתפזרתי קצת ואולי פה ושם אמרתי קצת שטויות מהלחץ. אני לפעמים הולכת לאיבוד בסיטואציות הללו. בגדול, נראה לי שלעבוד שם זה לצבור ניסיון טוב שאין לי, החסרון שלא נראה לי שהם משלמים טוב מדי, מצד שני אולי זאת השקעה וכמו שאמרו לי, הגיע הזמן להרטיב קצת את הרגליים וזה נכון. המנהלת שראיינה אותי הייתה ממש ממש מממממש מקסימה ודווקא הייתי רוצה לעבוד מולה, היא נראית לי דמות כזאת שמעריצים, רגועה כזאת, אצילית. בכל מקרה, יחזירו לי תשובה עד שבועיים ממה שהבנתי ואז או שימשיכו לראיין או שיהיה מין מבחן כמו פילת או משהו כזה, נראה..
לפחות אני מרגישה שאני לא יושבת בבית סתם אלא הולכת לראיונות ועושה והכל אז החופש שלי הוא זמני ומותר :)
האמת שזה יפה שאיך שהתפנתי מהמעבר ישר התחיל שלב החיפוש והוא אקטיבי וזה, ממש מעולה.
ואי ואי ועוד שלחו לי עכשיו הודעה לגבי משרה ממש שווה במפעל גדול! ואי הלואי שהכל יסתדר על הצד הטוב ביותר!
M חזר די מבסוט מהנסיעה, בכנס הסתבר שהבוסית שלו כנגד כל הסיכויים כן בדקה את המאמר (זה נמשך כבר שנה שיהיה ברור ואם הוא היה מתפרסם בזמן הוא יכל להיות ממש תגלית אבל שלא כמו פייסבוק (Better done than perfect) היא דוגלת בפרפקציוניזם מיותר ולא מוציאה כלום, יש אנשים שלא מסוגלים לשחרר.
המאמר השני אצל הקולגה שלה ו M מקווה שהיא סומכת על הקולגה מספיק כדי לא להתעכב על זה מדי ואז גם הוא יעבור לעורכים. מזל ש M כבר מצא עבודה וכבר לא תלוי כל כך בחסדיה ובבדיקות אחרת היינו עכשיו במקום אחר לחלוטין... בדיוק הוא נוסע בשבוע הבא להרצות בירושלים, רק לחשוב שכאשר הוא קבע את זה הכל עוד היה לגמרי לא ברור מבחינה תעסוקתית. סיוט.
הא וחוץ מזה שהיא הועילה בטובה לבדוק הכל היא גם לכבוד פתיחת המעבדה החליטה להעניק ל M כסף, 10000 יורו! איזה יופי :) הוא ממש מבסוט!
עכשיו מבחינת הדירה חוץ מזה שאנחנו צריכים לעשות חנוכת בית ל 3 חבורות אנשים (שארית המשפחה של M, החברה שלי והחברה שלו) צריך עוד להזמין ריסוס כי M אומר שהדשא הסינטטי שלנו ממש עוקץ חחחח וגם אני צריכה לדבר עם איזה רב שסבתא שלי המליצה לי עליו. אנחנו עוד לא תלינו אפילו מזוזות למען האמת ונראה לי שדווקא רעיון טוב לדבר עם מישהו לגבי טיהור וניקוי הבית ממשקעי העבר. איכשהו עוד לא הבאתי את עצמי לדבר אתו, לא יודעת למה אני מהססת. חוץ מזה יש לנו פינה שלמה לאייש, ל M היה רעיון מקסים, לשים שם ספריה בצורת סולמות אבל כיוון שאין אחד ארוך אז לשים כמה ולצד זה לעשות ספסל ישיבה פינתי עם שולחן, הראיון הזה מעולה בעיני! עכשיו, כיוון שהוא החום ואני המבצעת אני בחיפושים :) דווקא מצאתי איזו חנות מפעל שמייצרת משהו בסגנון אבל זה קצת רחוק, ו M עוד לא נתן את דעתו בנושא.
היום כבר הספקתי לעבוד קצת בגינה המהממת שלנו, יש סביבה עצים שמגנים עלינו מכל העולם שבחוץ וזה ממש כייף אבל הם יותר שיחים ונכנסים לנו לגינה, נאלצתי לגזום אותם קצת ואז עשיתי את ה inspection הרגיל שלי ברחבי הגינה, אני קצת כמו אובה מהספר הממש מעולה!!! "איש ושמו אובה" מומלץ בחום!
אגב אם כבר מדברים על ספרים (לא שקראתי בכלל משהו מאז שחזרנו לארץ, אני לא פנויה רגשית לשקוע בתוך ספר) אבל התחלתי פה ושם לשמוע פודקאסטים (טוב, שמעתי אחד רק חחח) אבל נראה לי שזה ממש נחמד, בעיקר בנסיעה או משהו! אני חושבת שאמשיך לחקור את הכיוון הזה!
לגבי סרטים, ראיתי לאחרונה שני סרטים, אחד "רוחות של תשוקה" שמבוסס על הנובלה של האריסון Legend of the fall
אני התרשמתי מאוד (נו בואו, בראד פיט בתפקיד החתיך התורן מאוד מרשים ומילא לא מעט מהפנטזיות שלי (מזל ששלחתי איתי מגרמניה את החברים הורודים כמו ש M קורא להם חחחח אבל רגע רצינות). הסרט כל כך מלא וגדוש בדרמה אנושית ואמנם זה קצת אופרת סבון איש אבל עדיין נגע לי בכל כך הרבה מקומות! אני חושבת שארצה לקרוא את הספר עכשיו. זה סרט משנת 1994 אז אני מניחה שלא אעשה יותר מדי ספוילרים אבל באת, הוא מעביר כל כך הרבה אנושיות הכי ערומה ואמיתית, מישהי שמתאהבת באחד ואז באחיו שבעצם לא ממש בכוונה אבל משחק בה ואז כל הקנאה אל מול המשפחה המושלמת שהוא יוצר ולבסוף הסוף המר של כולם לצד החשיבות של המשפחה וכו'.. בקיצור, תראו, או תקראו.
סרט מתוק מבית פיקסר שגרם לי ול M לבכות (לא שזה אי פעם היווה אתגר) ואני חושבת שמעבר לזה שהוא די צפוי, מצויר בצורה יוצאת מהכלל!
ורק קלטתי שהטריילר מלווה בשיר של Bitter symphony
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה