מה זה הגשם הזה??

כאשר חזרנו אמרו לנו שזאת שנה שחונה וכו'... אז זהו חברים, שהבאנו אתנו את הגשם חחח!!!!
אני בת ערובה בבית של ההורים שלי, כי משום מה הנחתי שזה רעיון טוב להשאיר את האוטו בבית שלנו ולא לקחת את המחשב ועכשיו עם הרעמים והברקים וגם זה שתכלס אין לי כרגע שום דבר אמיתי לעשות או דרך אמיתית לעשות כי אני בלי הלפטופ שלי די מאפשרת לי לכתוב פה אני מניחה... :)



אז מה היה לנו??
היה לי יום הולדת ב 21.04, אני כבר בת 33!

הגיל של ג'יזס, מעניין מה הוא אמר כשהתעורר ביום ההולדת ה-33 שלו, כי אני אמרת, אוי ג'יזס, כבר?|
אני חוזרת לישון...
האמת שהתעוררתי והתבאסתי כי הבטיחו גשם ואנחנו היינו אמורים לעשות על האש עם כל המשפחה, ומהלחץ מהכל התחלתי לבכות... אחר כך החלטתי שאת שאלות המשמעות של החיים אני אשאיר ליום אחר כי עוד מעט מגיעים האורחים, ביקשתי יפה מהיקום שיהיה מזג אויר טוב (והוא הסכים והיה מזג אויר פשוט מדהים ושמשי והכל) והכל התנהל כמו שצריך. האמת שכבר ביום העצמאות האורח הראשון להתארח בדירה שלנו היה גיסי (זוכרים את הסיפור?) ולהפתעתי הרבה ממש הסתדרנו והוא ממש עזר והכל היה בסדר גמור! בזמן האחרון ומאז שהכרחתי את עצמי לקחת אויר איתו ולהיות סבלנית ונחמדה הדברים עובדים ונראה לי שהוא מתחיל להרגע במחיצתי וזה עובד. אולי באמת M צדק והוא פשוט היה עד עכשיו לחוץ ממני... לא יודעת...
בכל מקרה, בעזרתו הרבה הצלחתי לסיים את כל המנות שתכננתי לאותו היום בשאפתנות יתרה והאורחים הגיעו בדיוק בזמן. דוד שלי (אח של אמא) שהוא "דווקאי" רציני התקשר לפני לבדוק אם הוא יכול להביא את הכלב שלהם איתם (כלב שנאוצר קטן חמוד שהוא במקביל גם לא מחונך, נובח בטירוף אבל לא עושה יותר מדי נזק). אמרתי לו שאם הכלב לא אוהב לאכול צמחי גינה ולא ירוץ בגינה ואז ילך לטייל לי על השטיח (שאני ו M מאוד רגישים לגביו כי הוא היה יקר והוא בהיר ואין שום סיבה בעולם ללכת על שטיח עם נעלי חוץ ואני לא מבינה למה זה כל כך קשה לאנשים להבין...). הוא קיבל את זה כלא ולא הביא את הכלב (וטוב שכך תכלס...) מה שלא גרע ממנו להעלב בפאסיב אגרסיב ככל הנראה ולמרות שהשטיח היה מקופל איפה שעוברים אותו והשולחן היה כמעט צמוד לספה ככה שממש לא נוח לעבור שם, הוא היה חייב ללכת אך ורק שם ואך ורק בנעליים... אנשים...
האירוע עצמו היה ממש נחמד, היום ההורים שלי ואחי עם סבתא, דוד שלי עם המשפחה שלו (דודה שלי ו 2 בנות דודות שלי) והמשפחה של M, חמותי עם המייסד וגיסי. הצלחנו להאכיל את כולם והיה ממש נחמד.
בשכל עשינו שהתחלנו מוקדם כי גם היה לנו זמן לסדר אחרי וגם M טס באותו הלילה לגרמניה לשבוע אז הספקנו לארגן אותו בלי לחץ. החדשות הטובות אגב הגיעו מגרמניה יומיים לפני יום ההולדת שלי!! פראו B שהיא בעלת הדירה שלנו בגרמניה והייתה חייבת לנו את דמי הפקדון שלנו 800 יורו וכסף על שנתיים של תשלומי יתר על הועד (משלמים כל חודש סכום קבוע ואז בסוף השנה מחשבים מה מגיע חזרה...) העבירה את זה ישר לחשבון!!! 1800 יורו!!! היינו בהלם ושמחנו מאוד כי זה היה ממש לא צפוי. להערכתנו היא מאוד מבוגרת ולפני שעזבנו היא נכנסה לביה"ח שם קרטו לה את הרגל ואז היא נכנסה ויצאה מבית החולים. כבר אמרנו יפה שלום לכסף למען האמת... אז ביום ההולדת גם היא קיבלה ברכה :)

האמת שיום ההולדת הזה מביא איתו הרבה שאלות "חיינו לאן" ומעט תשובות, קצת מסבך את פוליטיקת הלהשאר חיובית למען האמת למרות שהכל על פניו טוב. העיר שלנו שאליה חזרנו נשארה כשהייתה, האנשים התבגרו והזדקנו והביאו מלא ילדים שמוציאים לי את העיניים והדבר היחיד לנחם הוא שאנחנו אשכרה עשינו דברים מעניינים כאשר הם התעסקו בילודה (לא שאני חלילה מזלזלת).. אבל כן, זה כל מה שיש לעשות בעיר הזאת, לעבור למיקרו ולהתעסק בזה. אין פה לאן לצאת וכאשר יוצאים ממש לא בא לי להתקל באף אחד שאני מכירה וזה דבר קשה לביצוע. ולמה לא בא לי? לא יודעת למען האמת, מהשאלות הגנריות אני כבר לא מתרגשת אבל איכשהו פשוט לא בא לי על כל האנשים שמזמן יצאו לי מהחיים ועכשיו בכוח ובאי נוחות נדחפים לשם ואני נאלצת להבטיח שניפגש. עם מי שבא לי להפגש אין לי זמן, אז אתם? אני כבר מלא זמן מתכננת לנסוע לחיפה לפגוש את כל החברות והבוסית שלי אבל כל פעם אני אומרת, מה אסע במיוחד!? ומוותרת.

חיפושי העבודה שלי גם לא מתקדמים כל כך, אין הרבה הצעות מעניינות והצעד הבא שלי היה לשלוח את קורות החיים לחברות השמה שיחזרו אלי ולא היו יותר מדי דברים מעניינים ומה שהיה אני לגמרי אוברקווליפייד ובהתלבטות אם זה רעיון טוב לחזור אחורה או לחכות למשהו שיקדם אותי באמת. המחשבות שלי על הסבה לא ממש מביאות אותי להבנות ברורות, הסבה למה, איך והאם זה רעיון טוב אז אני בינתיים רק בתפקיד כותבת בלוג, עושת סידורים והמזכירה של M. להגיד שנוח לי בדבר הזה אז לא, מצד שני מה אני יכולה לעשות יותר ממה שאני עושה...

בראשון, אני ועוד 20000 גרופיות מזדקנות הגענו בקריאות נלהבות ללייב פארק ראשון כדי לראות את ה- בקסטריט בויז!! M בשום פנים לא הסכים ללכת ואז גם הסתבר שהוא טס, אז לקחתי את בת הדוד שלי איתי, וזה היה די אירוני כי את הדיסק הראשון שלהם שמעתי אצלה בבית בעודי בת 12 כזה והיא 9 אולי קצת יותר. זה הזכיר לי איך הייתי באה אליה לשחק במחשב כי היו לה משחקין "מגניבים" ופעם אחת אפילו מחקתי לה את כל המחשב בטעות חחחח עד היום היא חושבת שזאת אני ואני ממש לא בטוחה שזה נכון...). אז הגענו ליעד ברכבת ומונית ונעמדנו לנו בתור הארוך וללא שום שילוט. אחרי כמה ד' הסתבר בטעות שאנחנו בכלל לא במקום הנכון ונאלצנו לעשות מסע כומתה לצד השני של המקום הלא קטן כדי בדרך לראוץ שלט עם חצים לכיוונים מנוגדים עליהם כתוב קופה (ממש עליסה בארץ הפלאות...). הגענו מוקדם אז התור היה עוד קצת ולכן היה להם זמ להתעסק לנו בתיקים ולמצוא שם חצי בושם קטן שנשאר לבת דודה שלי, מיותר לציין שהם זרקו לה אותו ולא היה עם מי להתווכח ולנסות להבין את ההגיון.. אפילו בשדה התעופה מרשים על 100 מל נוזל... לאחר מכן הלכנו לבדוק את נושא האלכוהול והסתבר שיש שם שיטה מאוד גזלנית. כדי לקנות אלכוהול חייבים לקנות צמיד אלכוהול טעון בכסף (שכדי לקנות צריך לעמוד בתור מאוד ארוך...). את הצמיד מטעינים ב 60/90 שח ומקבלים קצת יותר. מחירים האלכוהול כל כך מוגזמין שזה מפחיד (29 ש"ח לשליש קלסברג ו 31 ש"ח ליין וקווה וג'ין טוניק שעולה 56!!!!! ש"ח). מה שלא יהיה ואיך שלךא מחשבים עם הטעינה מפסידים כסף כי החשבון שם פשוט לא מסתדר...  בכל זאת קנינו כי לא ממש הייתה ברירה והתיישבנו על הדשא לחכות. בגילי, כבר הייתי אמורה ללמוד להקשיב לאמא ולקחת עליונית חמה ומחצלת, דמקום, לקחתי מעיל רוח קל ולא ידעתי שצפויות לי 3 שעות המתנה על הדשא הקר... מאוחר יותר החלטנו שזה זמן טוב לקנות משהו לנשנש. אני נשלחתי. אחרי כמה ד' בתור "המקבלות" נשלחתי לתור "המשלמות" ואחרי שסופסוף שילמתי הייתה המתנה אינסופית שהסתיימה מבחינתי כשנגמר להם האוכל ועדיין היה תור כאורך הגלות... לפחות קיבלתי את הכסף חזרה וחזרתי למקום... בת הדוד שלי לא הצליחה להחזיק מעמד והסתלקה לחצי שעה כדי לנסות לאייש את השרותים הכימיים, לפחות זה נגמר בהצלחה. אז אחרי דיג'יית מוצלחת עם מיטב שירי שנות ה 90 לצליליהם רקדו רב הגרופיות  ו 1/2% הגברים שהגיעו (בערך 1 ל 500 כפי שנכתס) ואחרי 3 שעות המתנה התחיל קליפ הפתיחה וההופעה עצמה. הם, לטעמי בכלל לא השתנו והיה כייף ומקפיץ ומדליק ביותר! צרחנו שירים שבאורח פלא כולן ידעו את המילים למרות שעברו איזה 25 שנה... באמצע המופע הלכתי להשיג לנו בירה ואז הסתבר שהיא נגמרה וכך גם היין והקאווה ולקנות ג'ין טוניק ב 56 ש"ח ממש לא התכוונתי. ואז פונה אלי הברמן ואומר בקול נוגה... "נסיכה... אני אתן לך ג'ין טוניק במחיר היין...". ואני אומרת לו... "נסיך... תביא 2 אם ככה...." חחחחחחחחחחח! בסוף הערב היה את אותו התרגיל ואז הם אפילו לא טרחו לבדוק כמה כסף היה על הצמיד. בקיצור מחדל ממש! האמנים המדקנים גם הם ירדו אחרי כל שיר, שניים לנוח ובמקום מופע רקדנים למשל עשו קליפ משעמם כל כמה זמן וזה היה קצר ומיותר... הדרך חזרה גם לא הייתה משהו, הלכנו המון ברגל עד שחבר של בת דוד שלי אסף אותנו (חמוד!!!), בשלב הזה כל הג'ין כבר התחיל להשפיע כי הנסיך שם ממש לא התקמצן יאמר לחזכותו (ולזכות איכות הג'ין יום למחרת שבכלל לא הייתה לי חמרמורת).

אחחחחח כל שיר שלהם זורק אותי לימי התיכון, החלומות, המחשבות, הדגדוג הזה בבטן, יש דברים שלא משתנים!
הלהקה הכי אהובה אבאר!

וככה זה נראה בחול :)