הכי בעולם אוהבת את השקט של הבוקר לבד בבית שמופרע רק ע"י ציפורים מצייצות.
בבוקר הקפצתי את M לרכבת (הוא קנה אופניים מתקפלים ועכשיו תהיה לו הפריוילגיה של לפדל 2-3 תחנות בכל בוקר לאורך הים המדהים!), את אחי גם לרכבת בדרך לעוד שבוע בצבא ואת אבא לתחנת האוטובוס.
אני נשארתי עם הרכב יאייי!

ההפתעה הנעימה הייתה בבית, אמא יוצאת לעבודה ולי יש כמה שעות של תנומה וסדרות בשקט ואז הקפה של הבוקר עם עוגת הגזר האהובה שהכנתי אתמול ב 2 כלים וחצי שעה בלבד וקפה, אוי ריח הקפה... לבד מול המחשב :)
גיליתי שהקפסולות של עלית בכלל לא רעות ואפילו אני יכולה להגיד נותנות פייט לכל שאר הקפסולות ובמחיר בכלל! עכשיו הן נמכרות 3 חפיסות ב 42 ש"ח (למען ההשוואה קפסולות נספרסו נמכרות ב 22 ש"ח לפחות לשרוול (10 יחידות)) הסוד שגיליתי הוא שלעומת קפסולות נספרסו ששם אם כתוב אספרסו אז זה האספרסו הרגיל 60 מ"ל, פה, כל הקפסולות הן מצוינות כ Lungo שזה 110 מ"ל אם אני לא טועה ושומרות נהדר על הסמיכות והטעם (אם שמים אותן על מוד אספרסו יוצא ריסטרטו שזה 30 מ"ל אם אני זוכרת נכון)...

ההורים קנו לחדר שלי כיסא מחשב חדש ומעולה אז אני השתדרגתי :)

בסופה"ש היינו עם סבתא שלי במשתלה (במקום לקנות את הפרחים הרגילים של 8 במרץ לרחנו אותה למשתלה וקנינו מלאאא דברים!). האמת שגם עבור 2 הגינות המהממות שלנו קנינו מלא אבל הכל נבלע כי הן ענקיות. אני מנסה לארגן לי ערוגת תבלין אבל אחרי שסיימתי אבא שלי הגיע וביקש את המקום בשמש עבור הקקטוסים שלו שהוא רוצה להביא לנו, שזה הגיוני גם מהבחינה שאם יהיו בערוגה אחת כאשר יהיו ילדים זה יהיה יותר קל לדאוג שלא יגעו..
אז עכשיו אני צריכה לחשוב איך להנדס את כל התבלינים במקום אחר...
אחד הדברים האהובים עלי זה להלך בגינה ולראות כמה כל צמח גדל והתפתח, זה ממש מוציא ממני אנרגיות ושמחה אחרת. בכלל לראות דברים גדלים ונהיים נהדרים כי השקעת זאת מתנה גדולה ועם צמחים זה מאוד נגיש.
M המהמם החליף כמעט את כל השקעים והמפסקים בבית (שלנו היו כולם צבועים כי הדיירים הקודמים לא טרחו להזהר), עכשיו הם בצבע קרם עדין ובקרוב יגיעו גם הפינות ואז בכלל ייראה מעולה!
היום אמורים כבר להגיע הארון הגדול לחדר הילדים (לחדר שלנו הזמנו משהו קטן) ואז נוכל להתחיל להעביר בגדים לשם. כבר שטפתי את החדר עם המכונה המעולה שחמותי הביאה לי: karcher fc5 הוא כבד קצת וצריך להחליף בתדירות גדולה את המים אבל זה מוריד ממני את עניין הסחבה והלהתכופף ולהרטיב ידיים ושוטף יפה ומשאיר רצפה שהיא לחה ומתייבשת מהר, תענוג! זכינו במכשיר במבצע חילופי שבויים עם חמותי, השארנו לה את ה TV שלנו ולקחנו את זה, היא אמנם אמרה שתביא לנו שואב אבק, אבל ואלה, אני דווקא שמחה שקיבלנו את החבר הזה! חוץ מזה בקרוב יש לי יום הולדת דייסון היא אי קאם!!! סתאאם לא יודעת אם יהיה צריך אותו בכלל..

בשבת נסענו לעין הוד לרגל יום ההולדת ה 20 של אחי ונפגשנו שם עם כל המשפוחה כולל חמותי וגיסי, היה מזג אויר מדהים, טיילנו בכפר האמנים ונסענו למסעדה שבעין חוד לאכול. זאת מסעדה שהדרך אליה קצת לא נעימה אבל היה ממש נחמד. מדובר במחיר אחיד לכל אדם (115 ש"ח) והם פשוט מביאים לשולחן מלאא אוכל (מה שבתפריט לאותו היום, אצלינו התחילו עם מרק ואז מלאא סלטים ואז עיקריות) ואז כל מה שבא לכם אפשר לחזור עליו, היו מעט דברים שחזרנו עליהם כי התפוצצנו מהסיבוב הראשון למען האמת. מבחינת השתיה היה קצת עגום כי הם הגישו קנקן מים לכל השולחן וקנקן ענבים (בטעם סבון) אפשר היה כמובן לבקש עוד או להזמין שתייה אקסטרא, אבל איכשהו אף אחד לא רצה. הצוות מאוד נעים ועבד בצורה מאוד יעילה, הסבירו מה הם מגישים (היו המון מאכלים מכל סוג שהוא) האוכל היה טעים ומעניין בעיקר המנות הראשונות הסלטים..
כמובן שיש את עניין האלכוהול שאין שם, לנו זה לא ממש שינה אבל מן הסתם הם לא מגישים שם..
בסוף אפשר לשלם ולרדת קומה למטה שם יש שולחנות ומגישים קפה וממתקים ערביים.
מאוד נהננו ואני יכולה להמליץ בחום.
הקטע שהוא מאוד אני היה במהלך הארוחה, אני משום מה מרגישה כמי שצריכה לדאוג להכל ולכולם ולשים לב שהכל פרפקט, שכולם מרוצים ושכל מתנהל מעולה ואם לא אני לקוחת את זה די קשה...
בהתחלה ניסיתי לוודא שכולם כולל דוד שלי (שיש לו ימים רעים ואז הוא מאוד לא נעים לנותני שירות ובא לי לקבור את עצמי כשאני שומעת את זה כי אני מרגישה כאילו כל הקבוצה שלנו מקוטלגת מייד ואת הרושם הזה לא ניתן לשנות..). בגדול פה קבור הכלב, אני מרגישה צורך לייצג ושכל מי שבסביבתי ייצג בצורה מושלמת אם זה את המשפחה או המדינה או לא יודעת מה... וקשה לי להבין שכל אחד הוא אדם יחיד ומיוחד ואני לא אחראית על התנהגות של אף אחד וזה גם לא בהכרח משליך על הרושם ועלי כחלק מהקב' הזאת.
בקיצור, הייתי בהתחלה בלחץ שידברו יפה למלצריות (שלא הייתה שום סיבה שזה לא ייקרה אבל אני אקסטרה רגישה ואם מישהו לא אמר מספיק פעמים תודה ובבקשה זה מכניס אותי לפינה ואני מתביישת..) ואז דאגתי שסבתא שלי תאכל (היה לה באוגוסט דיברטיקולוזיס (דיברטיקוליט מודלק) והיינו מלא בביה"ח ועכשיו היא חייבת לשים לב עם כל מוצר שהיא מכניסה לפה אבל מצד שני זה לא משאיר לה בכלל אפשרויות. אני מהקצה השני של הולחן כל הזמן בחנתי את הבעות הפנים שלה (באופי היא אדם מאוד דורש, ביקורתי ולא באמת מרוצה לרב, מאוד קשה לריצוי) בסוף דחפתי לה חזה עוף וקצת אורז, שלפחות משהו היא תאכל ותרגיש חלק מהאירוע... אבא שלי בסוף רצה עוד לארוז דברים ומזל שעצרו אותו כי על הלוח היה כתוב שהם לא אורזים, אוי לבושה... M צבט אותי ואמר לי להתאפס מייד, להנות מהאוכל הטעים ולהפסיק להסתכל לאנשים בצלחות ועל הבעות הפנים שלהם, כל אחד לעצמו, את לא אחראית הוא אמר לי, די לנסות לשלוט, הכל תקין.
נרגעתי ונהנתי מהאוכל.
האמת שהדברים הקטנים האלו תופסים אותי כל הזמן, איך M מדבר לאבא שלי ואיך מגיב אם זה מספיק מכבד וכו'.. אני ממש רגישה לעניין הלכבד, לפעמים אני מעירה לו אם אני רואה שמשהו לא לעניין. סבתא שלי שתהיה בריאה, אדם חסר טאקט ולמשל אתמול היא עומדת לידי בגלריה ומעירה (בקול!) על המחיר שהאומן רוצה שהוא אופטימיסט ושזה בחיים לא יקרה. עכשיו, זה נכון, אבל אדם עבד קשה, למה לעשות את זה? קצת כבוד לזולת, למה לא להיות רגיש למי שסביבך. וסבתא שלי היא מורה מאוד אהובה ומכובדת אבל לפעמים אני מרגישה שהיא מעירה הערות של בהמה ואני מתכווצת מבפנים ומתביישת :( זה מאוד קשה כי אני מעריצה אותה על המון דברים...
הא ואם תשאלו אותה... "מה כבר אמרתי?!?!" (רק שמי שחלפה על פנייך בעלת הבעת פנים מטופשת ושמנה מדי ומה עובר עליה... או משהו בסגנון)... בקיצור... שמייח!

עכשיו אני אזוז למשרד הקליטה, כרטיסי תושב חוזר שלנו מוכנים ואני אלך לבדוק מה זה בכלל נותן לנו. במקרה יש שם גם שופינג סנטר, אלך להרגע לי לשם שינוי ;)