הקיץ כבר כאן!? נו לפחות האביב

איזה ימים יפים קיבלנו!!! בגרמניה בעיר בה גרנו עכשיו 0 מעלות ובמוסקווה אבא שלי שנמצא שם מספר שמתחת לאפס ושולח תמונות של עיר שכולה מכוסה בשמיכה של שלג סמיך שמשמיע חריקות עם כל צעד.
אני ו M נהנים מהימים החמים, אתמול יצאנו עם הכדורסל החדש שהזמנו מאיביי (M מאוד אוהב לשחק אבל קב' החברה שלו בחיפה וזה די מציק לנסוע במיוחד כל פעם אז הוא הזמין אותי לנסות). אתמול היה ממש נחמד, יצאנו למגרש בסביבות 11 ולא היה אף אחד כי כל הילדודס עוד בביה"ס. רצנו, הקפצנו, קפצנו ואפילו קצת קלעתי. היום כל הגוף כאב לי אבל היה נחמד אז היום יצאנו שוב והפעם זכינו ללבוש חולצות קצרות והתברר שהשתפרתי והיה ממש נחמד. אני שמחה ש M נהנה לשחק איתי כי אני בטח לא כזה תחליף מוצלח לקב' שלו. בכל מקרה אחרי זה עשינו קצת תרגילים וזזנו הביתה.

חזרנו הביתה אחרי שאמא שלי טסה לאילת. אירוע מגוחך מטעם החברה שהיא עובדת בה. היא דיילת שמרוויחה מינימום ומכריחים אותן לנסוע לימי כייף שממש אף אחד לא צריך ועוד על חשבונן! מארגנים להן אוטובוסים אבל כיוון שאנחנו גרים בצפון האוטובוס מאסף לאורך כל הארץ וזאת יוצאת נסיעה של איזה 9 שעות של סיוט עם מיליון עצירות. הפעם היא וכמה חברות החליטו לטוס. הייתי בטוחה שזה יעלה איזה 100 שח לכיוון כי למשל בגרמניה טיסות מגרמניה ללונדון עלו משהו כמו 20 יורו, בארץ טיסה של 40 ד' עולה 300 ש"ח לכיוון! כמובן שהחברה לא מוכנה אפילו להשתתף בהוצאה הזאת כי מבחינתם לטרטר את כולם באוטובוסים בשביל יומיים של סופה"ש באילת. מה שכן, מנהלים הגדולים כן מחזירים כסף. אמא שלי הפעם לא רצתה לנסוע ואמרתי לה שלא נראה לי סביר שיכולים לא לאשר לא לנסוע ליום כייף הרי זה בונוס אמור להיות ולא איזו מעמסה. מסתבר שלא כך זה עובד. אז עבור יומיים בקושי באילת היא שילמה 600 ש"ח וזה לא כולל עלות המלון המסובסבדת שהיא ממש לא רצתה בכלל. ממש ביזיון בחיי! תבדקו מי רוצה בכלל לנסוע ואז תתארגנו על הדברים למה להכריח אנשים שצריכים להוציא המון כסף מהכיס הפרטי שלהם בשביל "כייף" שאין להם בו שום צורך!? מבחינתי זה ממש לא מובן ומאוד מעצבן!

לפני יומיים הגיע התור שלנו לרופאת הפוריות. נסענו אני ו M, הגענו בזמן והתיישבנו בתור ארוך. בעודנו יושבים בכייף אנחנו שומעים צרחות וקללות איומות. אנחנו בהלם מוחלט מהשפה וההתנהגות מנסים להבין מה קרה שזה הצריך צעקות ושפה כזאת!? מסתבר שאיזו בחורה הייתה אמורה לקבל תור והעובדת שבקבלה התנהגה אליה בחוצפה/זלזול או שניהם יחד (לא ממש מפתיע אותי למען האמת אז חלקית אני מבינה את הבחורה, גם אותי שירות גרוע תמיד מדליק בעצבים!). בכל מקרה, אחרי שהן הסבירו מאיפה השנייה יצאה ולאן פניה מועדות הרוחות נרגעו וההורמונים קצת התדללו, בכל זאת מרפאת פוריות מה שאומר שצריך מ-א-ו-ד להזהר בלשונך/מבטך/צעדך ליד כל אחת שנכנסת...

בכל מקרה, רופאה רוסיה ניגשה אלינו ושאלה אם אנחנו אליה ואנחנו די התחלנו להתבלבל כי היינו עוד תחת הרושם של הצרחות (וההתלבטות אולי שווה לנו לחזור לגרמניה כל עוד האפשרות פתוחה). הסתבר שהאחות הפנתה אותמנו לרופאה השנייה. התור הגיע ונכנסנו לרופאה. היא ביקשה מאתנו לשבת בעודה מסבירה לזוג נוסף שהיה בחדר על תהליך ההזרעה. אני הופתעתי והצעתי שנחכה בחוץ כדי לא להביך את הזוג השני, בכל זאת הדברים מאוד עדינים. היא אמרה שאין שו צורך והתיישבנו. היא המשיכה להסביר ואני התכווצתי בכיסא כי שוב, אני לא מעוניינת לספר לכל זוג שנכנס מה עבר עלי ולא צופה רצון כזה מהצד השני. הצעתי שוב לצאת כדי לתת להם פרטיות ואמרתי שלא איכפת לנו לחכות. הרופאה שכנראה קלטה מה קורה הסבירה בחיוך שאלו מתלמדים שהצטרפו אליה היום. אני ו M פרצנו בצחוק, אמרתי שחשבתי שזה איזה טיפול חדשני שמיישמים בארץ ומתבצע בקב' כמו דינמיקה קבוצתית או משהו כזה 😂

הרופאה אמרה שאמנם הרפואה מאוד התקדמה אבל טרם חשבו על דינמיקה קבוצתית בענייני פוריות חחחח

לאחר כמה דקות התברר שאנחנו בכלל אצל הרופאה השנייה (האחות שהתבררה כנעל קרוקס הפנתה אותנו בטעות לרופאה הלא נכונה וסתם חיכינו מלא זמן). חזרנו לקרוקס וביקשנו תור נוסף. למזלנו לא היו עוד אנשים בתור לרופאה השנייה וישר נכנסנו. לא סתם ציינתי שהרופאה רוסיה ותיכף יהיה ברור למה. נכנסנו אליה, היא הייתה חמורת סבר וגערה בנו שהתבלבלנו ושאילו היו אליה עוד אנשים היא לא הייתה מכניסה אותנו. הסברנו שהנעל בלבלה אותנו ושאנחנו אצלה פעם ראשונה וחשבנו שאולי שינו משהו ושזאת לא אשמתנו (רוסים לא אוהבים תירוצים לכן עדיף היה אילו הייתי שותקת כי קיבלתי מבט של אל תעני לי חחחח...). שמתי לב שבהתחלה ישבנו שנינו כפופים ואז כשהיא התחילה לדבר אתנו אינסטנקטיבית התיישרנו כמו בשיעור בברה"מ ששם צריך לשבת ישר ולהרים את היד וכו'... 

היא התחילה משאלות כלליות על גיל וכמה זמן אנחנו נשואים וכו' לאחר מכן ביקשה שנספר לה מה עבר עלינו. התחלתי בכך שניסינו מלא זמן (שנה) ואז ממש לפני טיפול ההזרעה הראשון נכנסנו להריון ספונטאני שנגמר בשבוע 17 באופן ספונטאני. היא אמרה שזה ממש לא היה צריך לקרות (ואלה?! לא כי חשבתי שככה זה..) וביקשה להבין אם עשינו פוסט... הגשתי לה את צרור הניירות עם התרגום של חמותי (למזלי יום לפני סדרתי את כל החומר לפי נושאים ככה שהתמצאתי פרפקט איפה כל דבר והשכלתי לקחת הכל איתי). היא קראה בעיון ואמרה שכנראה מדובר בחשש לזיהום (זאת אומרת תשובה לא חד משמעית). לאחר מכן סיפרתי לה על ההריון השני אחרי שנה וחצי גם טבעי שהתחיל וישר נגמר בשבוע 6 ושוב גרידה and all that jazz... היא שאלה אם עברנו קריוטיפ (בדיקה גנטית) ואמרתי לה שכן ושהכל שם תקין. לאחר מכן היא שאלה אם עשיתי בדיקת קרישיות, העברתי לה את הניירת. M קפץ עם הפקטור הגברי והעברנו לה את הניירת בנושא שלו. היא דווקא אמרה שבדיקת הזרע השנייה שלו תקינה (ברמניה הם בהו בנו בעצב ואמרו שעם איכות הזרע הזה אנחנו יכולים רק לגשת לטיפול הפולשני ביותר... חתיכת סטנדרט יש לארים האלו...). היא שאלה מי הפנה את M לבדיקות הזרע והסברתי לה שאני חחחחח בשלב הזה נשבר הקרח. ידעתי לענות על כל השאלות שלה, להגיש לה את כל המסמכים הרלוונטיים שהיו מאורגנים למשעי והיא ראתה שאני מאוד בקיאה בכל הנושא מכל זוית אפשרית. הרופאה הקשוחה והאצילית הסתכלה עלי בשלב זה במבט קצת שונה, מלא בהערכה. מעולם לא הרגשתי כה גאה בעצמי 😄

זה היה כמו לקבל 100 במבחן בקורס מאוד קשה! היא מסוג האנשים שאני מאוד מכבדת כי היא מאוד מקצועית, מבינה מאוד בתחומה ומתמצאת (וזה למרבה הפלא לא דבר כל כך שכיח אפילו בקרב רופאים שאמורים להיות אנשים הכי מקצועיים שיש). כל ההתנהלות שלה תפסה אותי, הסדר והארגון, הירידה לפרטים והיסודיות. בקיצור אני מודה שקצת התאהבתי ואני מאחלת לעצמי שגם אותי יראו בצורה הזאת במקום העבודה שלי ובכלל.

בשלב הבא היא כבר השתחררה ושאלה אותנו על העבודה של M והשהות שלנו בגרמניה. מאוד מצא חן בעיניה שהוא נסע לשם בעקבות פוסט דוקטורט ונראה היה שזה היה בשבילה מין נק' זכות כזאת וגאווה לעדה/מוצא שלנו. יש סיכוי שבעיר בה היא מקבלת עיקר האוכ' לא הכי מלומד והתנהגות כמו שנאלצנו לראות קודם לכן די נפוצה. 

לאחר מכן היא בדקה אותי אחרי שהחמיאה לנו שאנחנו כן נחשבים מאוד צעירים והכל בסדר. היא אמרה שהכל אצלי נראה מאוד יפה טפו טפו טפו והתלבטה אם לשלוח אותי לצילום רחם שזאת בדיקה מאוד לא סימפטית אם כי מהירה ויכולה להיות מועילה. בסוף החלטנו שכן (אני תמיד מעדיפה לבדוק, M חושב שזה ממש מיותר..). 

היא רשמה לנו מיליון בדיקות וחייכה לעצמה כאשר ידעתי לשאול את השאלות הנכונות בנוגע להכנה לבדיקות בלי שדיברה על כך... היא הסבירה מה צריך לעשות הלאה ואמרה שנחזור אליה אחרי שנסיים את כל הבדיקות הדרושות.

נתנה הרגשה שהיא הולכת להכניס אותנו להריון ויהיי מה כי לזוג שכזה חייב להיות המשך חחח

יצאנו מאוד מרוצים וכבר בדרך חזרה קבעתי את כל הבדיקות הדרושות. הקלות שבה זה נעשה גרמה לי לציין שוב בפני עצמי שזה ממש טוב שחזרנו ושאנחנו מתעסקים בכל זה לפני מציאת העבודה כי באמת יש לנו את הזמן והכל מתבצע ללא לחץ וגם במקביל יוצר תחושת עשייה נעימה.

כבר עד סוף פברואר יהיו לנו את כל הבדיקות הדרושות ואפשר יהיה לגשת עם זה לרופאה אלא אם נחליט לחכות כמה שבועות ולהגיע אליה גם עם צילום רחם (תקעו לי אותו בתאריך די רחוק וזה פחות נוח)...

מקווה שזאת התחלה של הצלחה :)

כבר בימים הקרובים אנחנו אמורים לקבל את המפתחות מהדירה שלנו (הדירה של חמותי שאנחנו מקבלים יאייי!) ונוכל להתחיל לרהט ולביית אותה. מקווה שתוך איזה חודש כבר נוכל לעבור אבל זה אומר שאנחנו צריכים בזמן הזה לקנות רכב כי זה קצת מרוחק מההורים שלי ובעיר שלנו רכב זה הכרחי. בינתים התסכלנו קצת אבל עוד לא ממש נכנסנו לזה ברמת הללכת ולראות ולדבר עם אנשים. מקווה שנמצא משהו נחמד. בהתחלה רציתי רכב משפחתי כדי שנוכל להתרחב בכייף. 

אחר כך כאשר M מצא משהו אמרתי שזה ייקח זמן להתרחב אז מה הטעם לקנות רכב משפחתי עדיף קטן יותר חחח בקיצור שיגעתי אותו מסכן!

*** היינו בדירה, היא נראית חמודה, זכרתי אותה יותר קטנה האמת אבל היא בעיקר ביתית כזאת. כמובן שנצטרך לסדר הכל לטעמנו אבל אנחנו כבר עשינו את זה קודם ואין לי ספק שנצליח גם הפעם. קצת מבאס שהמטבח קטן מאוד (מצד שני זה הכי גדול שהיה לנו עד כה אז אני לא מתלוננת), חדר השינה גם פצפון ולזהלמען האמת אני ממש לא רגילה כי חדרי השינה שלנו גם במעונות וגם בגרמניה היו ענקיים... אפילו לא מתארת לעצמי איפה נוכל לאחסן דברים כי ברגע ששמים בחדר הזה ארון אין מקום לכלום והוא נראה ממש עמוס...

יש שם חדר נוסף שהיה בו התינוק שלהם והוא גם פצפון אז גם עליו אסור להעמיס בקיצור נראה...

הא ולא עובד שם דוד השמש ואחת הדלתות לגינה אז זה יהיה על חשבוננו, עוד הוצאה אבל לא נורא. 

אני מקווה שנציח לתכנן את זה איכשהו שיהיה מקום לדברים ומספיק מקומות איחסון...

כשיהיו בעזרת השם שני ילדים זה כבר יהיה יותר מאתגר...

בכל מקרה צריך להתחיל ממשהו :)