בעיקרון החיפושים שלי התחילו ברגע שחזרנו לארץ, חיפשתי עבודה דרך מלא דופים ואנשים ומה לא וזה פשוט לא זרם מדי. איכשהו הדברים לא התקדמו מדי.
לפני הנסיעה לרוסיה הייתי בראיון למשרת רכזת הדרכה בגוף ההוא ולא חזרו אלי. התקשרתי לשאול אבל אמרו לי לחכות כי לא סיימו לראיין. למען האמת לא חשבתי שהתקבלתי כי אני לא לגמרי מתאימה ואמנם יש לי רקע אבל אני מגיעה מתחום די שונה. החלטתי שאם הם רוצים אותי, אני אלך על זה כי זאת הפעם הראשונה שהתלהבתי מהצעה ושדווקא שקלתי אותה למרות המינוסים. כאשר הגענו לרוסיה קיבלתי ווטסאפ (כי הודעתי שלא אהיה זמינה) שהן רוצות אותי ושאגיע אחרי שאחזור. אחרי שחזרתי אמרתי שבטח אגיע, אקבל חוזה ואלך לנוח בסופה"ש ולקרוא אותו. הסתבר שהתחלתי מהשנייה שנכנסתי לשם עוד לפני שקיבלתי חוזה לידיים בכלל. הבנות שם הסבירו לי קצת על המקום והכל ויצאתי הביתה. יום למחרת, זה היה חמישי הגעתי שוב והכירו לי את ויוי שתעבוד איתי כרכזת. היא הייתה מהממת ומאוד זכורה לי מאיפשהו. חוץ מאתנו יש רכזת שיצאה לחופשת לידה ואמורה לחזור בתחילת השנה ואת 3 הותיקות. אני אתן לכולן כינויים כדי שנוכל לההבין במי מדובר. יש את "המנהלת" שלי שזאת בחורה שצעירה ממני בשנתיים לכן מוזר לי שהיא תנהל אותי.. יש את יד ימינה שהיא אחראית על כמה פרויקטים ואת המזכירה. שלושתן בנות בערך והן ותיקות בארגון ועובדות המון שנים יחד. אני וויוי מצאנו מייד שפה משותפת ועפנו אחת על השנייה בקטע כייפי ביותר. אני אספר בקצרה על התפקיד כדי שיהיה קונטקסט. אני אמורה לקבל מדריכים ולהיות אחראית עליהם שהם מעבירים טוב את החומר בבתי הספר ושהכל מתקתק. התחלתי עכשיו מחצי משרה אבל זה אמור תוך חודשיים לעלות למשרה מלאה. מדובר במעט כסף יחסית ואני אמורה להיות כל הזמן עם האוטו שלי וניידת והם מחזירים 1.5 ש"ח על דלק וזהו. בין היתר אולי אצטרך להדריך גם פה ושם. היתרון מבחינתי הוא שאני אגע בעולם ההדרכה, אנהל מדריכים ואתנסה בעולם החינוך. החיסרון ש M בלי רכב והיום הוא קלט את זה ועשה לי סרטים כאילו הוא לא ידע מה מהות העבודה! שזה די מעט כסף ושיש מצב שיהיו מלא טרטורים.
תוך כדי שיחות ויוי ממש נפתחה אלי וסיפרה שהמזכירה חמודה אבל אסור לדבר לידה על כלום כי הכל עובר ישירות למנהלת. גם לבד שמתי לב שהמזכירה רכלנית ודי רעה למי שלא בא לה טוב.. וזה מסוג האנשים שיכול להתעורר ולהתהפך עלייך.. בקיצור מה שאני הכי שונאת, ללכת על ביצים.
ויוי אמרה שהמנהלת נותנת את כל החופש שבעולם והכי משחררת אבל אם יש פאשלה היא מתהפכת עלייך בטירוף. גם שמתי לב שהיא לא ברורה במסרים שלה ובבקשות שלה ואני ממש מתקשה לעבוד כאשר דברים לא ברורים. היא מהאנשים שמבקשים משהו ולא סגורים על עצמם ואחרי זה, לא משנה מה תעשי זה יהיה לא בסדר כי זה לא בדיוק מה שהם התכוונו, אבל הם גם לא מסבירים בצורה ברורה (או כי הם לא רואים את מה שהם רוצים בצורה ברורה בראש או כי הם משאירים לעצמם פתחי מילוט).. בקיצור אוי לי... ויד ימינה של המנהלת גם איתן.
ויוי סיפרה לי על הכל ואמרה לי לחשוב טוב אם אני באמת רוצה לעבוד שם..
אני מאוד נלחצתי, זאת לא מילה, באתי לקרוע את החוזה ולהמשיך לחפש. קיבלתי רגליים קרות שמגעיל לעבוד באוירה כזאת ושזה זמני אז מה הטעם, בקיצור הכי נלחצתי!
כל אחת שם בצבע, למה אני צריכה את זה!?
יצאתי משם חצי בוכה, דיברתי עם כל העולם ואשתו וכולם פה אחד אמרו לי לנסות להשאר.
לויוי אין שום אינטרס שאני לא אעבוד שם וגם היא הצטערה בטירוף שהנחיתה עלי את כל זה...
אחרי סופה"ש מורט עצבים החלטתי להשאר ולנסות.
השבוע העוקב עבר בסדר, עשינו משימות של ועדת קישוט וסה"כ היה נחמד, הבאסה שהנסיעה לשם מאוד ארוכה למרות שבק"מ זה קרוב לוקחת שעה וחצי לכיוון...
פתאום קלטתי שאני לא מבינה כלום בפוליטיקות ארגוניות כי מעולם לא התנסתי בזה, שאין לי ניסיון בהדרכה כי שנים לא עשיתי את זה ושאני עוד שנייה וחצי צריכה לקבל מדריכים ולנהל אותם וכל זה לאור הקטע של המנהלת עם פרפקציוניזם ועם הקושי שלה לקבל כשלונות ופאשלות. בנוסף כל הסיפור עם הרכב שאם M יצטרך אותו אנחנו נהיה בבעיה כי לא ממש ברור איך יוכל להגיע ורכב שני מבחינתי ממש לא בא בחשבון כי זה יקר וההחזר שלהם בשום מצב לא שווה את זה. לגבי הרכב אמרתי ל M שדיה לצרה בשעתה, מה יש לנו לחשוב על מצבים שלא בהכרח בכלל יקרו, ובכלל אם אני אכנס עכשיו להריון כבר באפריל אני אצא לחופש לידה אז ניסיתי לדרבן את M שזה הזמן חחח
אבל מה שכן מאוד מטריד אותי וכנראה שלא בצד ושזה עוד שיעור שמאוד כדאי לי ללמוד, זה איך לעשות פוליטיקות, איפה לא להיות הכי פתוחה ותמימה ולשמור את הקלפים קרוב לחזה. מה להגיד ולמי ואיך וכו'.. אני בוסרית בזה לחלוטין וזה מינוס לא קטן. הפלוס שזאת לא עבודת חיי ככל הנראה וזה המקום להתנסות בזה. זוכרים את הפטפטנית? בת דודה של M? אז היא אלופה בשטויות האלו ואני הולכת ללמוד ממנה. הגיע הזמן להפסיק על אנשים בעיני עגל ולהיות בטוחה שכולם רוצים רק בטובתי. כמובן שיש כאלו שכן אבל בעולם העבודה כנראה אפגוש כל מיני וכדאי שאהיה מוכנה.
כרגע אנחנו בשלב הראיונות, אני גם אתחיל לראיין ממחר מדריכים וזה שלב חשוב כי ככל שנבחר טוב יותר ככה העבודה שלנו הרכזות תהיה יותר נעימה וזורמת, השאלה היא כמה מתמודדים יש והאם יש מתוך מה לבחור..
אחרי שלב הראיונות הראשון יהיה שלב של סינון מתמודדים, למידה של תכנים ושיטות שביקשתי להשתתף בה ואז מתחילים. אני כבר מעכשיו לחוצה מכל דבר בערך ומפוחדת, הכי מתאים לי. בראיון שפעתי ביטחון ועכשיו אני בדיוק ההיפך כי באמת אין לי מושג. הכל חדש לחלוטין ואני לא בדיוק יודעת להפגיש ביטחון שקרי.
כל מה שבא לי לעשות זה לנקות את הבית, ככל שאני יותר לחוצה ככה הוא מרגיש לי יותר מלוכלך. M ממש סובל כי כל הפחדים והלחצים שלי יוצאים עליו ולא בצדק והוא טוען שאני עושה מיקרומנג'ינג..
אז זה השלב בינתיים אני מניחה...
תוך כדי שיחות ויוי ממש נפתחה אלי וסיפרה שהמזכירה חמודה אבל אסור לדבר לידה על כלום כי הכל עובר ישירות למנהלת. גם לבד שמתי לב שהמזכירה רכלנית ודי רעה למי שלא בא לה טוב.. וזה מסוג האנשים שיכול להתעורר ולהתהפך עלייך.. בקיצור מה שאני הכי שונאת, ללכת על ביצים.
ויוי אמרה שהמנהלת נותנת את כל החופש שבעולם והכי משחררת אבל אם יש פאשלה היא מתהפכת עלייך בטירוף. גם שמתי לב שהיא לא ברורה במסרים שלה ובבקשות שלה ואני ממש מתקשה לעבוד כאשר דברים לא ברורים. היא מהאנשים שמבקשים משהו ולא סגורים על עצמם ואחרי זה, לא משנה מה תעשי זה יהיה לא בסדר כי זה לא בדיוק מה שהם התכוונו, אבל הם גם לא מסבירים בצורה ברורה (או כי הם לא רואים את מה שהם רוצים בצורה ברורה בראש או כי הם משאירים לעצמם פתחי מילוט).. בקיצור אוי לי... ויד ימינה של המנהלת גם איתן.
ויוי סיפרה לי על הכל ואמרה לי לחשוב טוב אם אני באמת רוצה לעבוד שם..
אני מאוד נלחצתי, זאת לא מילה, באתי לקרוע את החוזה ולהמשיך לחפש. קיבלתי רגליים קרות שמגעיל לעבוד באוירה כזאת ושזה זמני אז מה הטעם, בקיצור הכי נלחצתי!
כל אחת שם בצבע, למה אני צריכה את זה!?
יצאתי משם חצי בוכה, דיברתי עם כל העולם ואשתו וכולם פה אחד אמרו לי לנסות להשאר.
לויוי אין שום אינטרס שאני לא אעבוד שם וגם היא הצטערה בטירוף שהנחיתה עלי את כל זה...
אחרי סופה"ש מורט עצבים החלטתי להשאר ולנסות.
השבוע העוקב עבר בסדר, עשינו משימות של ועדת קישוט וסה"כ היה נחמד, הבאסה שהנסיעה לשם מאוד ארוכה למרות שבק"מ זה קרוב לוקחת שעה וחצי לכיוון...
פתאום קלטתי שאני לא מבינה כלום בפוליטיקות ארגוניות כי מעולם לא התנסתי בזה, שאין לי ניסיון בהדרכה כי שנים לא עשיתי את זה ושאני עוד שנייה וחצי צריכה לקבל מדריכים ולנהל אותם וכל זה לאור הקטע של המנהלת עם פרפקציוניזם ועם הקושי שלה לקבל כשלונות ופאשלות. בנוסף כל הסיפור עם הרכב שאם M יצטרך אותו אנחנו נהיה בבעיה כי לא ממש ברור איך יוכל להגיע ורכב שני מבחינתי ממש לא בא בחשבון כי זה יקר וההחזר שלהם בשום מצב לא שווה את זה. לגבי הרכב אמרתי ל M שדיה לצרה בשעתה, מה יש לנו לחשוב על מצבים שלא בהכרח בכלל יקרו, ובכלל אם אני אכנס עכשיו להריון כבר באפריל אני אצא לחופש לידה אז ניסיתי לדרבן את M שזה הזמן חחח
אבל מה שכן מאוד מטריד אותי וכנראה שלא בצד ושזה עוד שיעור שמאוד כדאי לי ללמוד, זה איך לעשות פוליטיקות, איפה לא להיות הכי פתוחה ותמימה ולשמור את הקלפים קרוב לחזה. מה להגיד ולמי ואיך וכו'.. אני בוסרית בזה לחלוטין וזה מינוס לא קטן. הפלוס שזאת לא עבודת חיי ככל הנראה וזה המקום להתנסות בזה. זוכרים את הפטפטנית? בת דודה של M? אז היא אלופה בשטויות האלו ואני הולכת ללמוד ממנה. הגיע הזמן להפסיק על אנשים בעיני עגל ולהיות בטוחה שכולם רוצים רק בטובתי. כמובן שיש כאלו שכן אבל בעולם העבודה כנראה אפגוש כל מיני וכדאי שאהיה מוכנה.
כרגע אנחנו בשלב הראיונות, אני גם אתחיל לראיין ממחר מדריכים וזה שלב חשוב כי ככל שנבחר טוב יותר ככה העבודה שלנו הרכזות תהיה יותר נעימה וזורמת, השאלה היא כמה מתמודדים יש והאם יש מתוך מה לבחור..
אחרי שלב הראיונות הראשון יהיה שלב של סינון מתמודדים, למידה של תכנים ושיטות שביקשתי להשתתף בה ואז מתחילים. אני כבר מעכשיו לחוצה מכל דבר בערך ומפוחדת, הכי מתאים לי. בראיון שפעתי ביטחון ועכשיו אני בדיוק ההיפך כי באמת אין לי מושג. הכל חדש לחלוטין ואני לא בדיוק יודעת להפגיש ביטחון שקרי.
כל מה שבא לי לעשות זה לנקות את הבית, ככל שאני יותר לחוצה ככה הוא מרגיש לי יותר מלוכלך. M ממש סובל כי כל הפחדים והלחצים שלי יוצאים עליו ולא בצדק והוא טוען שאני עושה מיקרומנג'ינג..
אז זה השלב בינתיים אני מניחה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה