אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! השבוע האחרון היה כל כך קשה רגשית שרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואת השפיות שלי. התקווה היחידה הייתה שזה משהו זמני. אולי זה הכל יחד ואולי כל דבר בנפרד אפילו לא יודעת.
השבוע התחיל דווקא נחמד, בראשון ושני הייתי ב"חופש", אני פשוט חצי משרה ועובדת 3 ימים.. החלטנו להפגש עם חמותי וגיסי במסעדה. כבר מראש הייתי אנטי בטירוף וקיוויתי שאצליח להיות חברה נעימה למרות שהרגשתי שאני לא מסוגלת לסבול את חברתם. הפגישה עברה מצוין, אכלנו אחלה אוכל וקשקשנו וברגע שנפגשנו לא הרגשתי את כל ההקדמה שהרגשתי בבית ומאוד שמחתי על זה. ביום שני נסענו להרצאה מאו מעניינת על פת גוף ולמדתי המון, עכשיו אני שמה לב לכל דבר :) ממש ממליצה על הנושא הזה!
ואז הגיע יום שלישי (מיותר לציין שמאז ההזרעה ועד היום או יותר נכון עד הבדיקה אני צריכה להשתמש בפרוגסטרון. השתמשתי בו בעבר ולא היו לי תופעות לואי מיוחדות מדי). בכל מקרה, בשלישי הייתי בעבודה. עד כה עסקתי במיונים וראיונות אישיים וברביעי חמישי היו אמורים להגיע כל המדריכים שבחרנו להכשרה של יומיים כאשר ביום השני אני הייתי אמורה להעביר סדנא. בשלישי התכוננו להכל בהתרגשות רבה ואף התיעצתי עם סיוי איך להעביר את הסדנה והראתי ל והיא אמרה שזה נראה לה בסדר. כאשר הגעתי הביתה בשלישי לחלוטין שכחתי שאמור להיות לי דיקור וכמעט פספסתי אותו (בכלל לא ידעתי איזה יום היום..). בכלל הייתי קצת רגישה כבר בשלישי וכל דבר גרם לי לבכות.
ברביעי היינו בהתרגשות שיא! המדריכים הגיעו והיה יום שלם של הרצאות שהעבירה בעיקר המנהלת וקצת פעילויות שהעבירה סיוי ו"הצעירה" (עוש מישהי שעובדת איתנו, היא קטנה מאתנו, מדריכה והציעו לה להיות רכזת אבל כיוון שהיא לומדת לתואר שני היא סרבה. מה שכן היא אוהבת לסנג'ר את כולם, שדברים יעשו איך שהיא רוצה, להראות מצטיינת וכדי להראות ככה מישהו חייב להראות יותר גרוע, להרים לעצמה ולהתחנף לשילוש הקדוש (המנהלת, יד ימינה והמזכירה)). האמת שהצעירה בפעם הראשונה נראתה לי מתוקה מאוד ואז ביום השני הבנתי שהיא מתוקה מדי ושבא לי לחנוק אותה יותר מאשר להיות חברה שלה.. בכל מקרה, בשביעי הכל הלך מאוד חלק חוץ מדבר אחד. הגיעה מישהי שראיינו ערב לפני והיא הייתה מוזרה לפרקים. היה לה מבטא כבד ותנועות ידיים מוגזמות, עיניים גדולות, כחולות ופקוחות בקיצור מוזרה. באינטואיציה הראשונה שלי הרגשתי אליה אנטי מאוד מאוד חזק. ניגשתי למנהלת ואמרתי לה שהיא לא נראית לי בכלל. המנהלת אמרה שנחכה ונבחן אותה. במהלך היום ההרגשה השתחררה והחלטתי שטעיתי. בהמשך הבנות שמעו אותה מרעילה מדריכים אחרים שלא כדאי לעבוד אצלינו והחליטו שלא להמשיך איתה כי היא הייתה גם אגרסיבית למזכירה. בסוף היום היא נכנסה או יותר נכון פרצה למשרד לשיחה אישית. התנועות המוגזמות שלה הפכו לעוד יותר מוגזמות והיא הייתה בהיפר היי הזוי. המנהלת הסבירה לה שהיא פחות מתאימה ושדרכנו נפרדות. היא, במקום התגובה המתבקשת נכנסה להיי פסיכוטי, העיניים שלה היו פסיכיות לגמרי והתחילה לקפץ ולהגיד כמה היה לה כייף אתנו ושאיזה יופי שהיא קבלה יום חופש מחר בזכותנו ורצתה להתחבק. אחרי שהיא יצאה מהמשרד, המנהלת רעדה.. עוד הייתה סכין יפנית על השולחן והרגשנו שבנס לא חטפנו איזו דקירה ממנה... בקיצור אני אמנם נבהלתי אבל המנהלת ממש ממש לקחה את זה קשה. גם ברביעי הייתי מאוד רגשנית ועל הצד הבכייני ובמין היי ממש רציני.
בחמישי הגעתי די בלחץ כי הייתי אמורה להעביר סדנא שלמדתי ממערך ומעולם לא העברתי בעצמיץ מה גם שהמדריכים בהתנסות יצטרכו להעביר אותה ואני אמורה להסביר איך. העברתי אותה די טוב אבל הסברתי איך להעביר ולא העברתי אותה. מה שהיה כמובן טעות אבל לא משהו שיכולתי באותו הרגע לשנות משום מה. קלטתי שהמנהלת לא מרוצה ושסיוי גם עם פני פוקר.. בכלל הייתי באובר רגישות על מה נראה לי שחושבים עלי ואומרים עלי וכו והתחיל לי דאון ממש ממש רציני. בשלב מסוים בכיתי לסיוי. אח"כ תפסה אותי הצעירה כי היא הרגישה צורך לתת לי ביקורת בונה, מה שיכל להיות בסדר גמור אם היא לא הייתה נהנת מזה ברמה שהיא מאוד התקשתה להסתיר... ביקשתי לשבת עם המנהלת ושתיתן לי משוב. היא אמרה שזה לא היה טוב למישהי ותיקה אבל עבורי זה היה בסדר ושאני צריכה לצבור ניסיון ושהכל בסדר. אני בכיתי כבר גם אצלה...
כאשר יצאנו משם (ואני טסתי משם, לא הייתי מסוגלת להיות שם עוד רגע) התקשרתי למנהלת מהרכבת וביקשתי שתפרט מה לשנות ומה היא מצפה ממני. הייתה שיחה טובה וסחטתי ממנה שהיא חושבת שיש לי את זה בתור מדרריכה ושאילו היא לא הייתה חושבת ככה היא הייתה אומרת לי. נפגשתי עם M והוא אמר משהו לא זהיר בנוגע לאיזו החלטה שלי ואני נכנסתי ללופ עם עצמי והתחלתי לבכות בהיסטריה. לא יכולתי להרגע. בערב יצאתי עם הבנות וקצת נרגעתי אבל לא הצלחתי לשתות יין לא היה בא לי בכלל.. מה שכן כל מה שאי פעם אסור בהריון אכלנו שם. M אמר שזה בכל מקרה כמו להדליק סיגריה כאשר מחכים לאוטובוס.
לפני איזה שבוע הזמנו את חמותי גיסי והמייסד אלינו לראש השנה וליום ההולדת של אבא שלי (זה באותו היום). הם הסכימה אבל אז גיסי החליט שלא מתאים לו שחמותי והמייסד ייסעו כי הוא טס בשני בבוקר אז הוא עשה ריגשי לחמותי (יש אותו ביותר אגואיסט?? שמישהו יחגוג לפחות מי אשם שבחרת לך טיסה לשני בבוקר!? הזוי!). הקטע הוא שחמותי והמייסד הוזמנו גם לדודה של M והיו אמורים כבר לכסות את כולם בחג ובגלל הדווקא של גיסי בכלל לא יהיה להם חג.. ילד קקה. בכל מקרה היא הציעה להגיע בשבת. בהתחלה הסכמתי ואז אמרתי שאני מעדיפה בשישי כי בשבת אנחנו ננקה לקראת החג וגם אמא שלי ובראשון אמא שלי בכלל עובדת וכל ההכנות של האוכל יהיו עלי. חמותי אמרה שהיא לא בטוחה לגבי שישי ושזה לא מסתדר כנראה ובזה הכל נגמר. בשום שלב היא לא אמרה לי או ל M שהם החליטו בסוף להגיע. בחמישי חזרתי ב 1 לפנות בוקר מערב בנות ונפלתי לישון. בשישי בבוקר שיחת טלפון. אני פותחת עין אחת, חמותי (מה את מתקשרת כל כך מוקדם!?) "אנחנו בדרך", ואני בשיא התמימות "לאן?" היא אומרת לי "אליכם!" אני בשוק... הבית נראה כמו מהפכה, אין פירור אוכל ואני עוד צריכה לשים פרוגסטרון ולשכב 20 ד'... הרמתי בצעקות את M שלא הבין מה קשור שהם באים עכשיו.. התחלנו לקרצף את הדירה (אני לא מסוגלת לקבל אורחים כאשר מלוכלך), מזל שהם במרכז ואנחנו בצפון הרחוק! במהלך הקרצופים בעודי מחלקת הוראות וטסה ברחבי הדירה, M העז להגיד לי משהו, הו אז התחלתי לצרוח. אני לא צרחתי ככה בכל 33 שנותי, לא שמעתי את עצמי ככה, לא תיארתי לעצמי שאני מסוגלת, אני פשוט לא יכולתי להפסיק. היא היה בשוק, למען האמת גם אני. כאשר סיימנו אמרתי שאני נוסעת להביא עוגות מהמאפייה כי אין לנו ממש כלום במקרר ושהוא יחכה להם. כאשר חזרתי הם כבר הגיעו ואני בהיותי שחקנית גרועה לא הצלחתי להראות שמחה במיוחד... כולם היו למען האמת עם פרצוף תחת.. הכנתי לבנים שתיה ושמתי הכל בסלון ואני וחמותי נשארנו במטבח. קשקנו קצת ואז התחלתי מזה לבכות!!! ואמרתי לה שאני הורמונלית בטירוף ושזה כמו איזה גם שמציף אותי ושאני לא מסוגלת להפסיק! היא, בשיא החכמה במהלך הניחומים שלה אמרה שנעשה מה שצריך ושהמטרה שלנו חשובה ובקיצור החליטה להסביר לי שפחות חשוב הסבל שלי ומה שההורמונים עושים לגוף שלי ולעודד אותי בזה שאפשר להכניס לגוף עוד מהם והלהתקדם בתהליך, יאיי כל הכבוד לך באמת! איכשהו הצלחתי להבליג כי כבר היו הקטעים האלו ולמדתי לא להתיחס ולזרוק זין.. ישבנו קצת ואז נסענו לאכול, באיזשהו שלב קיבלתי סמס מהמנהלת שהמדריכים פתחו קב' סודית ושהם מתמרמרים שלא שלחנו להם עדיין מערכי שיעור ושיבוצים. היא בקשה שאשלח להם הודעה. הראש ההזוי שלי בזמן הזה פיתח תיאוריה שהם שונאים אותי, שכולם רוצים להיות המדריכים של סיוי (היא העבירה סדנא נהדרת ברמה אחרת לחלוטין כמובן). הסיפור הזה התנפח לי בכל הגוף למימדי ענק. באיזשהו שלב ראיתי בשיבוצים שמישהי שהייתה מיועדת להיות המדריכה שלי שובצה אצל סיוי והחלטתי שזה או כי המנהלת חושבת שלא כדאי להביא לי מדריכים או כי המדריכה ביקשה או ציינה בחוות דעת של ההכשרה שהיא רוצה את סיוי. או אז... הכל התפוצץ! המשפחה שלי הגיעו (כי גם את אמא שלי כל עניין ההגעה של חמותי תפס לא מוכנה!) ואיך שהם הגיעו התחלתי לילל בקולי קולות בהיסטריה! הם לא יכלו להבין מה קרה בכלל ואני לא יכולתי להרגע! בכיתי ובכיתי!!! אחר כך התקשרה סיוי ואמרה שבכלל המדריכה מראש הייתה אמורה להיות שלה ושזה לא קשור לשום דבר שנאמר או הוחלט בעקבות ההרצאה! ירדה לי אבן מהלב ונרגעתי. פשוט הכל היה כל פעם שוטף אותי כמו גל והכל היה כל כך גדול ונורא! אני בחיים שלי לא הייתי במצב הזה, בחיים! אני מתלבטת אם זה קשור לפרוגסטרון אבל מצד שני בפעמים הקודמות הוא לא השפיע עלי ככה. מצד שלישי בהריונות לא הייתי ככה גם... בקיצור נצטרך לחכות ולראות ויש עוד זמן אבל אני כל הזמן על הקצה ולא יודעת איך להתמודד עם זה! ממש טירוף! חברה שלי דיברה על זה בהקשר של הבן שלה שיש לו בעיה בויסות הרגשי וזה מה שהרגשתי, שזה הכל גדול עלי!
היום בבוקר חברות שלי קפצו לקפה ואחת סיפרה שהיא הייתה ככה בהריון והשנייה שהיא ככה לפני מחזור ובהריונות אז אי אפשר להבין מזה כלום רק את זה שאני לא מסוגלת להיות ככה לאורך זמן. היום קרצפתי את הבית שלי פעם שנייה. מחר יום עמוס. בבוקר דיקור ואני רוצה לקפוץ לסבא להגיד לו חג שמח ואז בישולים בראבק! בא לי גם עוד פעם לשטוף ולטהר את הבית! נעשה את זה מחר! OCD מישהו? אבל אני לא מסוגלת להפסיק..
עכשיו אני בגינה המהממת שלנו מנסה להגע קצת ולנוח מעצמי חחחח
ואז הגיע יום שלישי (מיותר לציין שמאז ההזרעה ועד היום או יותר נכון עד הבדיקה אני צריכה להשתמש בפרוגסטרון. השתמשתי בו בעבר ולא היו לי תופעות לואי מיוחדות מדי). בכל מקרה, בשלישי הייתי בעבודה. עד כה עסקתי במיונים וראיונות אישיים וברביעי חמישי היו אמורים להגיע כל המדריכים שבחרנו להכשרה של יומיים כאשר ביום השני אני הייתי אמורה להעביר סדנא. בשלישי התכוננו להכל בהתרגשות רבה ואף התיעצתי עם סיוי איך להעביר את הסדנה והראתי ל והיא אמרה שזה נראה לה בסדר. כאשר הגעתי הביתה בשלישי לחלוטין שכחתי שאמור להיות לי דיקור וכמעט פספסתי אותו (בכלל לא ידעתי איזה יום היום..). בכלל הייתי קצת רגישה כבר בשלישי וכל דבר גרם לי לבכות.
ברביעי היינו בהתרגשות שיא! המדריכים הגיעו והיה יום שלם של הרצאות שהעבירה בעיקר המנהלת וקצת פעילויות שהעבירה סיוי ו"הצעירה" (עוש מישהי שעובדת איתנו, היא קטנה מאתנו, מדריכה והציעו לה להיות רכזת אבל כיוון שהיא לומדת לתואר שני היא סרבה. מה שכן היא אוהבת לסנג'ר את כולם, שדברים יעשו איך שהיא רוצה, להראות מצטיינת וכדי להראות ככה מישהו חייב להראות יותר גרוע, להרים לעצמה ולהתחנף לשילוש הקדוש (המנהלת, יד ימינה והמזכירה)). האמת שהצעירה בפעם הראשונה נראתה לי מתוקה מאוד ואז ביום השני הבנתי שהיא מתוקה מדי ושבא לי לחנוק אותה יותר מאשר להיות חברה שלה.. בכל מקרה, בשביעי הכל הלך מאוד חלק חוץ מדבר אחד. הגיעה מישהי שראיינו ערב לפני והיא הייתה מוזרה לפרקים. היה לה מבטא כבד ותנועות ידיים מוגזמות, עיניים גדולות, כחולות ופקוחות בקיצור מוזרה. באינטואיציה הראשונה שלי הרגשתי אליה אנטי מאוד מאוד חזק. ניגשתי למנהלת ואמרתי לה שהיא לא נראית לי בכלל. המנהלת אמרה שנחכה ונבחן אותה. במהלך היום ההרגשה השתחררה והחלטתי שטעיתי. בהמשך הבנות שמעו אותה מרעילה מדריכים אחרים שלא כדאי לעבוד אצלינו והחליטו שלא להמשיך איתה כי היא הייתה גם אגרסיבית למזכירה. בסוף היום היא נכנסה או יותר נכון פרצה למשרד לשיחה אישית. התנועות המוגזמות שלה הפכו לעוד יותר מוגזמות והיא הייתה בהיפר היי הזוי. המנהלת הסבירה לה שהיא פחות מתאימה ושדרכנו נפרדות. היא, במקום התגובה המתבקשת נכנסה להיי פסיכוטי, העיניים שלה היו פסיכיות לגמרי והתחילה לקפץ ולהגיד כמה היה לה כייף אתנו ושאיזה יופי שהיא קבלה יום חופש מחר בזכותנו ורצתה להתחבק. אחרי שהיא יצאה מהמשרד, המנהלת רעדה.. עוד הייתה סכין יפנית על השולחן והרגשנו שבנס לא חטפנו איזו דקירה ממנה... בקיצור אני אמנם נבהלתי אבל המנהלת ממש ממש לקחה את זה קשה. גם ברביעי הייתי מאוד רגשנית ועל הצד הבכייני ובמין היי ממש רציני.
בחמישי הגעתי די בלחץ כי הייתי אמורה להעביר סדנא שלמדתי ממערך ומעולם לא העברתי בעצמיץ מה גם שהמדריכים בהתנסות יצטרכו להעביר אותה ואני אמורה להסביר איך. העברתי אותה די טוב אבל הסברתי איך להעביר ולא העברתי אותה. מה שהיה כמובן טעות אבל לא משהו שיכולתי באותו הרגע לשנות משום מה. קלטתי שהמנהלת לא מרוצה ושסיוי גם עם פני פוקר.. בכלל הייתי באובר רגישות על מה נראה לי שחושבים עלי ואומרים עלי וכו והתחיל לי דאון ממש ממש רציני. בשלב מסוים בכיתי לסיוי. אח"כ תפסה אותי הצעירה כי היא הרגישה צורך לתת לי ביקורת בונה, מה שיכל להיות בסדר גמור אם היא לא הייתה נהנת מזה ברמה שהיא מאוד התקשתה להסתיר... ביקשתי לשבת עם המנהלת ושתיתן לי משוב. היא אמרה שזה לא היה טוב למישהי ותיקה אבל עבורי זה היה בסדר ושאני צריכה לצבור ניסיון ושהכל בסדר. אני בכיתי כבר גם אצלה...
כאשר יצאנו משם (ואני טסתי משם, לא הייתי מסוגלת להיות שם עוד רגע) התקשרתי למנהלת מהרכבת וביקשתי שתפרט מה לשנות ומה היא מצפה ממני. הייתה שיחה טובה וסחטתי ממנה שהיא חושבת שיש לי את זה בתור מדרריכה ושאילו היא לא הייתה חושבת ככה היא הייתה אומרת לי. נפגשתי עם M והוא אמר משהו לא זהיר בנוגע לאיזו החלטה שלי ואני נכנסתי ללופ עם עצמי והתחלתי לבכות בהיסטריה. לא יכולתי להרגע. בערב יצאתי עם הבנות וקצת נרגעתי אבל לא הצלחתי לשתות יין לא היה בא לי בכלל.. מה שכן כל מה שאי פעם אסור בהריון אכלנו שם. M אמר שזה בכל מקרה כמו להדליק סיגריה כאשר מחכים לאוטובוס.
לפני איזה שבוע הזמנו את חמותי גיסי והמייסד אלינו לראש השנה וליום ההולדת של אבא שלי (זה באותו היום). הם הסכימה אבל אז גיסי החליט שלא מתאים לו שחמותי והמייסד ייסעו כי הוא טס בשני בבוקר אז הוא עשה ריגשי לחמותי (יש אותו ביותר אגואיסט?? שמישהו יחגוג לפחות מי אשם שבחרת לך טיסה לשני בבוקר!? הזוי!). הקטע הוא שחמותי והמייסד הוזמנו גם לדודה של M והיו אמורים כבר לכסות את כולם בחג ובגלל הדווקא של גיסי בכלל לא יהיה להם חג.. ילד קקה. בכל מקרה היא הציעה להגיע בשבת. בהתחלה הסכמתי ואז אמרתי שאני מעדיפה בשישי כי בשבת אנחנו ננקה לקראת החג וגם אמא שלי ובראשון אמא שלי בכלל עובדת וכל ההכנות של האוכל יהיו עלי. חמותי אמרה שהיא לא בטוחה לגבי שישי ושזה לא מסתדר כנראה ובזה הכל נגמר. בשום שלב היא לא אמרה לי או ל M שהם החליטו בסוף להגיע. בחמישי חזרתי ב 1 לפנות בוקר מערב בנות ונפלתי לישון. בשישי בבוקר שיחת טלפון. אני פותחת עין אחת, חמותי (מה את מתקשרת כל כך מוקדם!?) "אנחנו בדרך", ואני בשיא התמימות "לאן?" היא אומרת לי "אליכם!" אני בשוק... הבית נראה כמו מהפכה, אין פירור אוכל ואני עוד צריכה לשים פרוגסטרון ולשכב 20 ד'... הרמתי בצעקות את M שלא הבין מה קשור שהם באים עכשיו.. התחלנו לקרצף את הדירה (אני לא מסוגלת לקבל אורחים כאשר מלוכלך), מזל שהם במרכז ואנחנו בצפון הרחוק! במהלך הקרצופים בעודי מחלקת הוראות וטסה ברחבי הדירה, M העז להגיד לי משהו, הו אז התחלתי לצרוח. אני לא צרחתי ככה בכל 33 שנותי, לא שמעתי את עצמי ככה, לא תיארתי לעצמי שאני מסוגלת, אני פשוט לא יכולתי להפסיק. היא היה בשוק, למען האמת גם אני. כאשר סיימנו אמרתי שאני נוסעת להביא עוגות מהמאפייה כי אין לנו ממש כלום במקרר ושהוא יחכה להם. כאשר חזרתי הם כבר הגיעו ואני בהיותי שחקנית גרועה לא הצלחתי להראות שמחה במיוחד... כולם היו למען האמת עם פרצוף תחת.. הכנתי לבנים שתיה ושמתי הכל בסלון ואני וחמותי נשארנו במטבח. קשקנו קצת ואז התחלתי מזה לבכות!!! ואמרתי לה שאני הורמונלית בטירוף ושזה כמו איזה גם שמציף אותי ושאני לא מסוגלת להפסיק! היא, בשיא החכמה במהלך הניחומים שלה אמרה שנעשה מה שצריך ושהמטרה שלנו חשובה ובקיצור החליטה להסביר לי שפחות חשוב הסבל שלי ומה שההורמונים עושים לגוף שלי ולעודד אותי בזה שאפשר להכניס לגוף עוד מהם והלהתקדם בתהליך, יאיי כל הכבוד לך באמת! איכשהו הצלחתי להבליג כי כבר היו הקטעים האלו ולמדתי לא להתיחס ולזרוק זין.. ישבנו קצת ואז נסענו לאכול, באיזשהו שלב קיבלתי סמס מהמנהלת שהמדריכים פתחו קב' סודית ושהם מתמרמרים שלא שלחנו להם עדיין מערכי שיעור ושיבוצים. היא בקשה שאשלח להם הודעה. הראש ההזוי שלי בזמן הזה פיתח תיאוריה שהם שונאים אותי, שכולם רוצים להיות המדריכים של סיוי (היא העבירה סדנא נהדרת ברמה אחרת לחלוטין כמובן). הסיפור הזה התנפח לי בכל הגוף למימדי ענק. באיזשהו שלב ראיתי בשיבוצים שמישהי שהייתה מיועדת להיות המדריכה שלי שובצה אצל סיוי והחלטתי שזה או כי המנהלת חושבת שלא כדאי להביא לי מדריכים או כי המדריכה ביקשה או ציינה בחוות דעת של ההכשרה שהיא רוצה את סיוי. או אז... הכל התפוצץ! המשפחה שלי הגיעו (כי גם את אמא שלי כל עניין ההגעה של חמותי תפס לא מוכנה!) ואיך שהם הגיעו התחלתי לילל בקולי קולות בהיסטריה! הם לא יכלו להבין מה קרה בכלל ואני לא יכולתי להרגע! בכיתי ובכיתי!!! אחר כך התקשרה סיוי ואמרה שבכלל המדריכה מראש הייתה אמורה להיות שלה ושזה לא קשור לשום דבר שנאמר או הוחלט בעקבות ההרצאה! ירדה לי אבן מהלב ונרגעתי. פשוט הכל היה כל פעם שוטף אותי כמו גל והכל היה כל כך גדול ונורא! אני בחיים שלי לא הייתי במצב הזה, בחיים! אני מתלבטת אם זה קשור לפרוגסטרון אבל מצד שני בפעמים הקודמות הוא לא השפיע עלי ככה. מצד שלישי בהריונות לא הייתי ככה גם... בקיצור נצטרך לחכות ולראות ויש עוד זמן אבל אני כל הזמן על הקצה ולא יודעת איך להתמודד עם זה! ממש טירוף! חברה שלי דיברה על זה בהקשר של הבן שלה שיש לו בעיה בויסות הרגשי וזה מה שהרגשתי, שזה הכל גדול עלי!
היום בבוקר חברות שלי קפצו לקפה ואחת סיפרה שהיא הייתה ככה בהריון והשנייה שהיא ככה לפני מחזור ובהריונות אז אי אפשר להבין מזה כלום רק את זה שאני לא מסוגלת להיות ככה לאורך זמן. היום קרצפתי את הבית שלי פעם שנייה. מחר יום עמוס. בבוקר דיקור ואני רוצה לקפוץ לסבא להגיד לו חג שמח ואז בישולים בראבק! בא לי גם עוד פעם לשטוף ולטהר את הבית! נעשה את זה מחר! OCD מישהו? אבל אני לא מסוגלת להפסיק..
עכשיו אני בגינה המהממת שלנו מנסה להגע קצת ולנוח מעצמי חחחח
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה