סיפורים בהמשכים...

כבר חפרתי את החיים עם העבודה הזאת אבל זה פשוט לא נגמר! כל יום משהו חדש..
לפני כמה ימים בקרנו במרכז, כיוון שזה מקום שקשה להגיע אליו בתחב"צ נאלמצתי לנהוג וגיליתי על עצמי שאני נוהגת לא רע בכלל, כל השנים שפחדתי לנהוג למרכז הסתברו כשטות ואני יופי של נהגת

בסופה"ש הזה החלטתי שלא לחשוב על העבודה. זה אצלי כבר כמו איזו אובססיה ואני ממש מנסה לגרום לעצמי לשחרר. גם אם אתעסק בזה בזמן החופשי שלי וגם אם לא, התוצאה לא תשתנה. ובלי שום קשר, התוצאה תהיה די זהה לא חשוב כמו מחשבות מיותרות וסטרס מיותר אשקיע בזה. אז זהו, היה סופה"ש arbeit frei חחח או משהו דומה לזה.

מאתמול כבר מחכה להגיע למחשב ולכתוב קצת, ולא, כלום לא השתנה, רק הצורך לכתוב חזר!
תודה לאור בשולי הענן שהזכירה לי כמה חשוב זה זמן איכות עם עצמי למרות הלחץ והסביבה..
ואפילו עכשיו חוט המחשבה הגם ככה רופף שלי נקטע ע"י שיחת טלפון...

היוש :)

אני חוזרת לעצמי לאט לאט אחרי כמה ימים לא פשוטים! חטפתי וירוס בטן (או מהפיצה או מכל הילדים שבאו לחבק אותי ולא אני לא פוליטיקאית, רק עזרתי לסיים קורס למריכה שלי חח). בשלישי נסעתי עם אחת המדריכות לביה"ס שבו מתקיימים כמה קורסים, להכיר את המנהלת ולראות איך הולך שם. היה נחמד, הילדים אף על פי שבקושי יודעים עברית התחברו אלי תוך דקות ספורות והמצאנו יחד אחלה רעיונות!

היי :)
ממש תרגיל הודיני מה שעשיתי פה...
עכשיו רק הבנתי שעברו 4 חודשים מאז שכתבתי בפעם האחרונה. האמת שלא הרבה השתנה אז בואו נוריד את זה כבר עכשיו מהפרק... זה מה שיש.

מרמורי עבודה

העבודה הזאת גם כן... אוף! יש כל כך הרבה דברים בצוות ובהתנהלות שמעצבנים אותי שאני מחזיקה את עצמי בכוח שלא להתחפף ואומרת לעצמי שזה איכשהו שווה את זה!

כאשר העבר וההווה נפגשים ביום הכי מעייף בעולם

ואו איזה יום עבר עלי... זה כבר יותר מדי... (לא זוכרת את המשך השיר...).
האמת שהשבוע הזה היה בהחלט מלא והסתיים היום עוד יותר מלא.

שנה חדשה

שנה טובה לכולם!
איזה כייף כל החופש הזה רק חבל ש M צריך לעבוד לכן אני גם מול המחשב מחפשת את עצמי. כדאי שאתחיל לעבור על חומרים לשנה החדשה אבל אני עוד לא יודעת אילו קורסים אצטרך להעביר ולכן לא יודעת למה להתכונן כל כך. אני כל הזמן חושבת איך אדבר עם המדריכים שלי ואיך אני הולכת להסביר להם שלמרות שזאת שנה ראשונה שלי ואין לי שום ניסיון הם יכולים להיות בכל זאת רגועים.

מונעת מהורמונים

אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! השבוע האחרון היה כל כך קשה רגשית שרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואת השפיות שלי. התקווה היחידה הייתה שזה משהו זמני. אולי זה הכל יחד ואולי כל דבר בנפרד אפילו לא יודעת.

אז היום אנחנו חוגגים את יום הנישואין השישי שלנו :) זה מצחיק כי אנחנו חוגגים כל פעם פעמיים ב 23.08 את התאריך הרשמי בו התחתנו בפראג וב 30.08 את זה שהיה המסיבה עם כל המשפוחה וזה התאריך שכולם זוכרים כי נכחו שם..

ימים מעניינים עוברים עלינו. עכשיו כאשר אני עובדת יש הרבה יותר אקשן מכל הבחינות ואנחנו משתדלים להספיק ממש הכל כמה שאפשר. בחודש שעבר איחר לי באופן די משמעותי וחשבתי שכבר נקלטתי אבל לא אז החלטנו לחזור לרופאה שלנו שנעלמנו לה מאז יוני.

חוזרת לשוק העבדות ז"א העבודה :)

בעיקרון החיפושים שלי התחילו ברגע שחזרנו לארץ, חיפשתי עבודה דרך מלא דופים ואנשים ומה לא וזה פשוט לא זרם מדי. איכשהו הדברים לא התקדמו מדי. 

סבתא שלי

החודש היה... ואו היה.. אני מתכוונת ליולי שבו בקושי עדכנתי ועד שאני עכשיו מגיעה לעדכן גם זה לא פשוט כי כל כך הרבה הצטבר. כמו שאני תמיד כותבת צריך להתחיל מאיפשהו וזה מה שאני אעשה. ניסיתי להתיישבת כל כך הרבה פעמים שאני מרגישה כאילו כבר כתבתי הכל וזה רחוק מלהיות המציאות. אני בקושי נמצאת ומתעדכנת פה וזה ממש חבל לי...

שוב שלום, נעלמתי לאחרונה ואני בשוק שלא כתבתי חודש, זה די הגיוני בהתחשב בזה שהיה חודש מאוד עמוס בפעילות ואירועים אבל למעשה כלום לא השתנה.

עוד קצת מהכל

אני כרגיל אצלול ישר אל הדברים, היום יהיה פחות פור פליי. אני לא רגועה, לא ישנה טוב וכל מיני מחשבות כמו חרקים זוחלות לי לראש. בלילה זה הכי קשה, מחשבות על בינוניות, על חוסר הגשמה, על פחדים וחרדות הכל מתרכז בראש ומטריד בפולסים שהם כמו גלים, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות.