כבר חפרתי את החיים עם העבודה הזאת אבל זה פשוט לא נגמר! כל יום משהו חדש..
לפני כמה ימים בקרנו במרכז, כיוון שזה מקום שקשה להגיע אליו בתחב"צ נאלמצתי לנהוג וגיליתי על עצמי שאני נוהגת לא רע בכלל, כל השנים שפחדתי לנהוג למרכז הסתברו כשטות ואני יופי של נהגת

נסענו יחד עם סיוי והיה ממש ממש כייף! קשקשנו כל הדרך על כל דבר שבעולם, אני פשוט מעריצה את הבחורה היא מדהימה! כאשר הגענו הייתה לנו סדנת דיבייט שממש פתחה לי את העיניים לגבי הרבה נושאים. דיברנו על מעמד מוסר (מי אני ומה חושבים עלי) שזה ממש מעניין כי הנטיה הטבעית (שלי לפחות) הייתה לחשוב שמה שחשוב באמת זה המסר אבל מסתבר בצורה די הגיונית שהרבה יותר חשוב מי אומר את זה ושאנחנו מתייחסים שונה לחלוטין למסרים שמגיעים מאנשים שונים. דיברנו על מסרים גלויים וסמויים, על העברת רעיון בצורה בלתי מילולית שכל כך חשובה, ש 93% מהמסר נקלט באמצעותה ורק 7% מתלבשים על המסר המילולי. דיברנו על הבלתי רציוני (ובכלל לא במקרה :)) אגב, לא חושבת שסיפרתי אבל היינו עם M בהופעה של דן אריאלי וליאור סושארד והיה די מגניב! האמת שזה היה לא זול ולכן התבאסנו שזה לא היה מלוטש מספיק לטעמנו וטיפונת חובבני אבל כל אחד מהם בנפרד פשוט מעולה!!! את המסרים של דן אריאלי נהנתי יותר לקרוא בספר, איכשהו בלייב לא הצלחתי להתרכז מספיק כדי לרדת לסוף דעתו אבל ליאור סושארד.. אחחח! נאלצתי לנזוף בשכנה לידי כאשר התחילה לגלות איך הוא עושה דברים כי רציתי להנות מהקסם וממש לא עניין אותי האיך, רציתי פשוט להנות :). אז איפה הייתי? הסדנא הייתה נהדרת! המסרים מעניינים והמרצה מקסימה, אישה יפה עם ביטחון וטון דיבור שמתאים בול, פשוט מושלמת! מאוד נהנתי להקשיב לה! וזה לא שהמסרים לגמרי חדשים, פשוט אף פעם לא ממש התרכזתי בדברים הנכונים ועכשיו אני מבינה הרבה יותר וזה בודאות ישפר את יכולות העברת המסר שלי :)
בשלב מסוים המרצה הכריזה שעכשיו נתכונן וכל אחד ידבר בפני האחרים. כל הגוף שלי התחיל פיסית לרעוד. אני ממש נכנסתי לפאניקה בפן הפיסי, שזה מצחיק כי אני עוברת בין בתי ספר ונכנסת לכיתות שונות עם ילדים בגילאים שונים ואין לי שום פחד במה אפילו לשנייה ופה, פשוט נחרדתי! סיוי הציעה את עצמה והתחלנו להתכונן. הכנתי אותה כפי שאני מכינה את M להרצאות שלו, איפה לקצר איפה להאריך מה ואיך להגיד (לא שהיא צריכה את זה, היא מעבירת מסרים בחסד!). בשלב מסוים היא החליטה שאני מבינה ויודעת את זה יותר טוב ועדיף שאעשה את זה אני! אני, נחרדתי... הקטע המצחיק שכל המדריכים כולם, עברו את אותה הפאזה, כולם, אני מדברת על אנשים שזה מה שהם עושים שנים התרגשו והזיעו בטירוף. בסוף הגיע תורנו. סיוי עלתה, היא הייתה פשוט בפאניקה. היא הייתה טובה, כרגיל אבל ההתרגשות והלחץ שלה הורגשו מאוד (שזה בסדר גמור). ואז... הציעו לי ואני גאה לומר שהחלטתי לא לוותר לעצמי ובלב כבד ודופק הלכתי. התבדחתי עם האנשים עד שהפעלתי מה שרציתי ושחררתי את האוירה. הייתי מאוד לחוצה והיה לי בלק אאוט רציני והרגשתי שאני לא מצליחה להעביר את הרעיון בצורה מובנת. אגב זה הפחד הגדול שלי, שאני מדברת יותר מדי ולא מצליחה להעביר את הרעיון בצורה ברור וחדה. התחלתי להתאמן על הקטע הזה ולשפר אותו מאז שהכרתי את M כי הרגשתי שאני מפליגה בתיאורים וטענות ושהוא מאבד אותי מהר. כנראה שהשנים עשו את שלהן כי אחרי ההרצאה המרצה נתנה לי פידבק שלא תאם לחלוטין את החוויה שלי. היא אמרה שהיא לא הרגישה בכלל את ההתרגשות שלי (רעדו לי הידיים עוד שעה אחר כך..) ושהעברתי את המסר בצורה בהירה ונעימה. בחוויה שלי לא הצלחתי להעביר בצורה ברורה משפטים ולא קישרתי כמו שצריך את הדברים בכלל וגמגמתי.. סיוי אמרה את אותו הדבר, שהייתי טבעית ונינוחה והעברתי יופי את המסר. מדהים כמה מה שרואים משם לא רואים מכאן :)
המנהלת בטח הייתה אומרת שהייתי נוראית אבל התרגלתי לזה חחח האישה הזאת לא מסוגלת לפרגן, זה מכאיב לה בכל הגוף, אז נסלח לה.
היום נפתחו פצעים חדשים ונאלצתי לדמם מול כולם בארוחת הצהרים.
יש לי ביה"ס שאני מדריכה בו קורס מאוד משעמם. מדובר ב 34 תלמידי כיתה ח' שנאלצים לשמוע חומרים משעממים אבל כיוון שיש בסוף ביקור מאוד גדול והצגת התוצרים הכל צריך להיות פיקס. היו שיעורים שהצלחנו יותר (כאשר המחנכת נוכחת) והיו שהצלחנו פחות או נכשלנו כמו למשל בשבוע שעבר, המחנכת הלכה ואני שרק רציתי להעביר להם פעילות חוויתית לא הצלחתי להוציא מילה מהפה כי 34 ילדים מדברים זה הסתבר כיותר מדי ופיזרתי אותם לעבוד בקבוצות. חלק מהתוצרים שצריך, מוכנים אבל יש חלק אחד שהקבוצה פשוט לא משתפת איתי פעולה. יש תכנית והם המציאו מה יהיה ותכננו אבל אני לא מצליחה לקבל מהם את הדברים וחוץ מלעשות במקומם אני כבר לא יודעת מה לעשות. החלטתי שלשיעור של יום ראשון (שיעור אחרון) אני אאפה עוגיות ואעשה להם פעילות כייפית כדי לסכם בטוב ואז אנסה להגיע עוד ימים מעבר כדי לסיים. היום סיפרתי על התכנית למנהלת, הבעיה שזה היה בארוחת צהרים כאשר המזכירה אתנו (מזל לפחות יד ימינה לא הייתה). אני ממש הרגשתי כישלון אחרי השיעור האחרון כי לסבתא שלי (מורה לאנגלית זה בחיים לא היה קורה, לפי הסיפורים שלה כולם עמדו דום כאשר רק ראו אותה והכל בטוב ועם מעט עונשים ואני פשוט לא הצלחתי להכריע אותם בשום צורה אז מה זה אומר עלי??? מצד שני בואו לא נשווה ביה"ס סובייטי ל 2019 בארץ.. אבל אלו כבר תירוצים). אז כיוון שעוד כמה שבועות הפרזנטציה והכל צריך להיות פיקס סיפרתי למנהלת איפה אני עומדת  איתם ואת התסכול שלי (סיוי ומרו לא עושות דברים כאלה ומסתדרות לבד כמה שאפשר אבל מבחינתי זה היה או לפתוח קלפים ולהודות בכישלון או לעמוד אח"כ בלשכת ראש העיר ולחטוף מבטים זועמים של למה לא אמרת שזה המצב, ולזה, אני לא מוכנה להגיע...). המנהלת התפעלה מאוד מהמצב העגום שלי ואיך זה שלא הצלחתי והציעה שאלך ללמוד מסיוי או מיד ימינה איך צריך לעשות את זה... כל זה, כאשר היא והמזכירה משפריצות ריר הנאה מהחומר שהן קיבלו לידיים שיאפשר להן עוד לא מעט שיחות כיפיות. אני חושבת שהמזכירה גמרה לפחות 3 פעמים למשמע דבריי. נו לפחות מישהי נהנתה.
היא גם טרחה להגיד שההפנינג שהיא ארגנה למשל, היה פשוט יוצא מהכלל!, נכון המנהלת??? שהנהנה בהנאה צרופה (רק לא נשכח שהמנהלת זרקה אותה מאחורי הגב מתחת לגלגלים פעם אחר פעם ואמרה כמה ההדרכה שלה גרועה..).
אז אחרי שכולן סיימו להנות, המנהלת אמרה שאין סיבה לתת לילדים צ'ופר על חוסר התפקוד שלהם ושאין טעם שאסע בראשון אלא אם ישלחו לי דברים עד אז. שיתפתי את המחנכת שאיימה עליהם וגם המנהלת רשמה להם. התוצאה: עדיין לא קיבלתי כלום והם שונאים אותי ואת הקורס, יאיי...
מדהים כמה השילוש הקדוש מחפש ונהנה מהכישלונות שלנו ורק מחכה להגיד "אבל כאשר אני הגעתי לכיתה הזאת הכל התנהל מדהים! לא מבינה איך לא הצלחת??"...
וזה תקף לגבי שלושתנו הרכזות.
כל כך בא לי כבר לסיים עם הקורס הזה.. קיוויתי שאני אצליח איכשהו לתפוס ולעניין את הילדים, שיתחברו אלי וזה באמת פה ושם קרה אבל איכשהו גם לא וזה ממש מבאס. עם הילדים היותר קטנים זה קורה הרבה יותר ולכן אני גם אוהבת לעבוד אתם.

סדרה חדשה שהתחלתי וסיימתי :) לאוהבי הזאנר הקומיקס/מרוול/גיבורי על ממש מותח ותפס אותי אבל לא את M
The umbrella academy