סיפורים בהמשכים...
יש מים שזרמו בנהר המשרדי שלנו מאז המקרה הקודם והכל הלך והפך יותר ויותר גרוע...
הסיפור עם בית הספר שאני מלמדת הגיע לשיא חדש בשבוע שעבר ולא בגלל התלמידים שדווקא נשמעו לאיומים והתיישרו אלא דווקא בגלל המזכירה הנבלה שכל מה שהיא עושה זה לפתוח טוב טוב את האזניים ולהעביר למנהלת ולהדחף לעניינים לא לה. לצערי הפעם היא החליטה ליפול עלי..
דבר ראשון היא פרשה לא נכון משהו שאמרתי וישר רצה למנהלת וההיא בתורה אפילו לא טרחה לשאול אותי וזרמה עם המזכירה, שזה חבל כי למען האמת עשיתי הכל בסדר (לא שזה עניין אותה במיוחד). בהמשך לסיפור בית הספר, המזכירה החליטה על דעת עצמה להתקשר למנהלת של בית הספר ולהגיד לה שכלום לא מוכן ולא עובד וכאשר הגעתי לשם אחרי שהילדים דווקא עבדו, קיבלה אותי המחנכת שלהם בשאלה, למה התקשרתי למנהלת ואמרתי לה ששום דבר לא מתקדם... הייתי בהלם ואז בעצבים והשארתי הודעה מאוד כועסת למנהלת שלי בה ביקשתי שהמזכירה, לא תתערב כי לפני שניה וחצי היא טענה שלא מתפקידה לעשות את העבודה שלי ופתאום היא החליטה שכן? מפה לשם זומנתי אני ושאר הרכזות לשיחת נזיפה. המנהלת שלנו היא מלכת המונולוגים והיא גם פוליטיקאית, היא מדברת מעולה ובשלב מסוים שוכחים כמה אבסורדי מה שהיא אומרת חחחח. היא כל כך עיצבנה אותנו בכל המישורים שראיתי את הרצון והלסתות הקפוצות של שאר הרכזות. החלטנו שלא לדבר כי זה ממש לא משנה. המטרה בניגוד מוחלט למה שהיא אמרה הייתה לנזוף, לעבור על כל מה שאנחנו עושות לא בסדר (לא הוזכרו במילה דברים טובים ולא חסר למזלן). היו מיליון מסרים סמויים שהיו מובנים מאוד והאוירה הייתה מתוחה להפליא. סיוי עקצה פה ושם, אני לא הייתי מסוגלת. המזכירה לא העזה להסתכל לי בעיניים בזמן שני ישבתי מולה ובהיתי בה ישירות ותהיתי מתי החוצפנית תרים מבט. המנהלת ביקשה שנדבר בלי לתת דוגמאות ספציפיות מה שאומר שאין לנו בכלל מה לומר ונאלצנו לשתוק, מאוד נוח עבורן. כל כך הרבה שקרים, כל כך הרבה אי ודאות ומסרים סותרים שמאוד נוחים להן כי זה אחלה כסת"ח למקרה הצורך. נשים נשים, שק של נחשים...
אני יצאתי עם כאב ראש אטומי מהשיחה הגדולה, המנהלת, יד ימינה והמזכירה יצאו מאוד מרוצות מעצמן כרגיל.
המנהלת נתנה הוראה מעכשיו והלאה להתנהל כאילו לא קרה כלום והמזכירה כמו חיילת טובה חזרה לדבר איתי כאילו כלום, ברור לשתינו שלא נשכח ולא נסלח אבל נאלצנו לשחק את המשחק. גועל נפש.
השבוע, שיבצתי לעצמי את כולו בשטח כך שבכלל לא אאלץ להגיע למשרד ולראות אותן, מה טוב!
בינתים בשיעור האחרון הילדים היו מקסימים שלא כהרגלם חחח וסיפרו שממש נהנו איתי על אף החומר המשעמם. רצו לעשות מסיבת סיום (אני הבטחתי להביא כמה דברים טעימים אם הם אכן יצליחו להתארגן). בכל מקרה אנחנו לא באמת נפרדים כי יש לנו עוד פעילות שלמה להעביר ועוד ביקור רשמי אצל ראש העיר והצגת תוצרים בקיצור כאב ראש עצום עבורי.
באחד מהימים קבעתי לנו תור לרופא מומחה לפוריות, המליצו עליו מאוד במשרד. הגענו אליו, בתור כבר היה משהו מוזר כי היו זוגות בשנות ה 70 וצחקנו שאם הם בעניין, לנו יש יותר סיכוי :)
כאשר נכנסנו אליו הוא לא הבין למה בכלל באנו. מסתבר שיש תורים לפוריות ותורים רגילים רק שזה לא מעודכן באתר בו מזמינים תורים. אז הוא אמר שיש לנו 5 ד. הוא חשב שהגענו כי הפנו אותנו ל IVF. אמרתי שבעיקרון רצינו להתייעץ ולשמוע את דעתו. הוא הסתכל על צילום הרחם שלי ואמר שהצילום, תחזיקו חזק, קטסטרופלי!!! ושהוא בכלל לא היה שולח אותנו להזרעות כי אין טעם בכלל. אני ו M היינו בשוק טוטאלי, דבר ראשון מהצורה הבוטה והישירה שלו ודבר שני מזה שהרופאה שלנו לא אמרה שום דבר מהסוג הזה! היא אמרה שהיא לא חושבת שזאת יכולה להיות הסיבה בכלל... בקיצור היינו בהלם, הוא הציע שנקבע אליו תור והוא כבר יסדר אותנו ל IVF לא שביקשנו. יצאנו ממש המומים. התחלנו לדסקס, פלוסים, מינוסים, תכלס בלי קשר לצילום הרחם שלי הרופאה כבר אמרה לי שכדאי להתקדם וגם מבחינת הגיל ואם ישאבו ויצליחו לייצר הרבה עוברים טובים ונצליח מהר ישאר לאחר כך.. מפה לשם איכשהו הגענו להבנה שאנחנו מוכנים להתקדם. אני, שהייתי כל כך נגד החלטתי שהגיע הזמן, הבשלתי. פתאום הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. בכל מקרה אחרי מחשבה והתיעצויות החלטנו שלא לחזור לרופא הזה אלא להמשיך עם הרופאה שלנו בביה"ח אחר כי במרפאה שלנו לא עושים IVF. קיבלנו תור די רחוק וביקתי מחמותי שתבדוק אם אפשר להקדים, נראה.. אם תצליח, אולי כבר החודש נעשה את השאיבה וההחזרה, מי יודע. אם לא, זה יכול להתעכב גם עד מאי כי עם פסח והכל זה יכול להיות קצת מסובך. נקווה לטוב ונחזיק לנו אצבעות, הגיע הזמן כבר שנצליח :)
אני חושבת שכל התהליך, אפילו בנקודות השפל עשה אותנו יותר טובים, יותר אמפתיים, יותר מבינים, יותר חברים, אז יש גם נקודות אור, בטוחה שהילדים העתידיים שלנו ירוויחו מזה המון.
לפני שבועיים ניסיתי להכין פטאייר תרד ויצא ממש מממממש טעים!!!
המתכון הזה מעולה!
הערות:
1. תכינו כמות כפולה או משולשת!!!!
2. תוציאו כמה שניתן את המים מהמילוי כי הוא מאוד מאוד מיימי וכל הזמן צריך לסחוט אותו!
3. בנוסף למילוי שבמתכון קצצתי לימון שלם (בלי הקליפה), תטעמו את המילוי ורק אחרי שתהיו בטוחים שהוא טעים תפסיקו לתבל
4. כאשר מכינים את הבצק, שמים שמרים וכתוב שתוך 10 ד' הם מבעבעים, אם זה לא קורה, שימו את הקערה במקום חמים וחכו לקסם.
5. כאשר סוגרים את הפטאייר, שימו לב שהידיים ממש יבשות!
6. לאכול רק אחרי שהתקרר, הרבה יותר טעים!
הסיפור עם בית הספר שאני מלמדת הגיע לשיא חדש בשבוע שעבר ולא בגלל התלמידים שדווקא נשמעו לאיומים והתיישרו אלא דווקא בגלל המזכירה הנבלה שכל מה שהיא עושה זה לפתוח טוב טוב את האזניים ולהעביר למנהלת ולהדחף לעניינים לא לה. לצערי הפעם היא החליטה ליפול עלי..
דבר ראשון היא פרשה לא נכון משהו שאמרתי וישר רצה למנהלת וההיא בתורה אפילו לא טרחה לשאול אותי וזרמה עם המזכירה, שזה חבל כי למען האמת עשיתי הכל בסדר (לא שזה עניין אותה במיוחד). בהמשך לסיפור בית הספר, המזכירה החליטה על דעת עצמה להתקשר למנהלת של בית הספר ולהגיד לה שכלום לא מוכן ולא עובד וכאשר הגעתי לשם אחרי שהילדים דווקא עבדו, קיבלה אותי המחנכת שלהם בשאלה, למה התקשרתי למנהלת ואמרתי לה ששום דבר לא מתקדם... הייתי בהלם ואז בעצבים והשארתי הודעה מאוד כועסת למנהלת שלי בה ביקשתי שהמזכירה, לא תתערב כי לפני שניה וחצי היא טענה שלא מתפקידה לעשות את העבודה שלי ופתאום היא החליטה שכן? מפה לשם זומנתי אני ושאר הרכזות לשיחת נזיפה. המנהלת שלנו היא מלכת המונולוגים והיא גם פוליטיקאית, היא מדברת מעולה ובשלב מסוים שוכחים כמה אבסורדי מה שהיא אומרת חחחח. היא כל כך עיצבנה אותנו בכל המישורים שראיתי את הרצון והלסתות הקפוצות של שאר הרכזות. החלטנו שלא לדבר כי זה ממש לא משנה. המטרה בניגוד מוחלט למה שהיא אמרה הייתה לנזוף, לעבור על כל מה שאנחנו עושות לא בסדר (לא הוזכרו במילה דברים טובים ולא חסר למזלן). היו מיליון מסרים סמויים שהיו מובנים מאוד והאוירה הייתה מתוחה להפליא. סיוי עקצה פה ושם, אני לא הייתי מסוגלת. המזכירה לא העזה להסתכל לי בעיניים בזמן שני ישבתי מולה ובהיתי בה ישירות ותהיתי מתי החוצפנית תרים מבט. המנהלת ביקשה שנדבר בלי לתת דוגמאות ספציפיות מה שאומר שאין לנו בכלל מה לומר ונאלצנו לשתוק, מאוד נוח עבורן. כל כך הרבה שקרים, כל כך הרבה אי ודאות ומסרים סותרים שמאוד נוחים להן כי זה אחלה כסת"ח למקרה הצורך. נשים נשים, שק של נחשים...
אני יצאתי עם כאב ראש אטומי מהשיחה הגדולה, המנהלת, יד ימינה והמזכירה יצאו מאוד מרוצות מעצמן כרגיל.
המנהלת נתנה הוראה מעכשיו והלאה להתנהל כאילו לא קרה כלום והמזכירה כמו חיילת טובה חזרה לדבר איתי כאילו כלום, ברור לשתינו שלא נשכח ולא נסלח אבל נאלצנו לשחק את המשחק. גועל נפש.
השבוע, שיבצתי לעצמי את כולו בשטח כך שבכלל לא אאלץ להגיע למשרד ולראות אותן, מה טוב!
בינתים בשיעור האחרון הילדים היו מקסימים שלא כהרגלם חחח וסיפרו שממש נהנו איתי על אף החומר המשעמם. רצו לעשות מסיבת סיום (אני הבטחתי להביא כמה דברים טעימים אם הם אכן יצליחו להתארגן). בכל מקרה אנחנו לא באמת נפרדים כי יש לנו עוד פעילות שלמה להעביר ועוד ביקור רשמי אצל ראש העיר והצגת תוצרים בקיצור כאב ראש עצום עבורי.
באחד מהימים קבעתי לנו תור לרופא מומחה לפוריות, המליצו עליו מאוד במשרד. הגענו אליו, בתור כבר היה משהו מוזר כי היו זוגות בשנות ה 70 וצחקנו שאם הם בעניין, לנו יש יותר סיכוי :)
כאשר נכנסנו אליו הוא לא הבין למה בכלל באנו. מסתבר שיש תורים לפוריות ותורים רגילים רק שזה לא מעודכן באתר בו מזמינים תורים. אז הוא אמר שיש לנו 5 ד. הוא חשב שהגענו כי הפנו אותנו ל IVF. אמרתי שבעיקרון רצינו להתייעץ ולשמוע את דעתו. הוא הסתכל על צילום הרחם שלי ואמר שהצילום, תחזיקו חזק, קטסטרופלי!!! ושהוא בכלל לא היה שולח אותנו להזרעות כי אין טעם בכלל. אני ו M היינו בשוק טוטאלי, דבר ראשון מהצורה הבוטה והישירה שלו ודבר שני מזה שהרופאה שלנו לא אמרה שום דבר מהסוג הזה! היא אמרה שהיא לא חושבת שזאת יכולה להיות הסיבה בכלל... בקיצור היינו בהלם, הוא הציע שנקבע אליו תור והוא כבר יסדר אותנו ל IVF לא שביקשנו. יצאנו ממש המומים. התחלנו לדסקס, פלוסים, מינוסים, תכלס בלי קשר לצילום הרחם שלי הרופאה כבר אמרה לי שכדאי להתקדם וגם מבחינת הגיל ואם ישאבו ויצליחו לייצר הרבה עוברים טובים ונצליח מהר ישאר לאחר כך.. מפה לשם איכשהו הגענו להבנה שאנחנו מוכנים להתקדם. אני, שהייתי כל כך נגד החלטתי שהגיע הזמן, הבשלתי. פתאום הרגשתי שזה הדבר הנכון לעשות. בכל מקרה אחרי מחשבה והתיעצויות החלטנו שלא לחזור לרופא הזה אלא להמשיך עם הרופאה שלנו בביה"ח אחר כי במרפאה שלנו לא עושים IVF. קיבלנו תור די רחוק וביקתי מחמותי שתבדוק אם אפשר להקדים, נראה.. אם תצליח, אולי כבר החודש נעשה את השאיבה וההחזרה, מי יודע. אם לא, זה יכול להתעכב גם עד מאי כי עם פסח והכל זה יכול להיות קצת מסובך. נקווה לטוב ונחזיק לנו אצבעות, הגיע הזמן כבר שנצליח :)
אני חושבת שכל התהליך, אפילו בנקודות השפל עשה אותנו יותר טובים, יותר אמפתיים, יותר מבינים, יותר חברים, אז יש גם נקודות אור, בטוחה שהילדים העתידיים שלנו ירוויחו מזה המון.
לפני שבועיים ניסיתי להכין פטאייר תרד ויצא ממש מממממש טעים!!!
המתכון הזה מעולה!
הערות:
1. תכינו כמות כפולה או משולשת!!!!
2. תוציאו כמה שניתן את המים מהמילוי כי הוא מאוד מאוד מיימי וכל הזמן צריך לסחוט אותו!
3. בנוסף למילוי שבמתכון קצצתי לימון שלם (בלי הקליפה), תטעמו את המילוי ורק אחרי שתהיו בטוחים שהוא טעים תפסיקו לתבל
4. כאשר מכינים את הבצק, שמים שמרים וכתוב שתוך 10 ד' הם מבעבעים, אם זה לא קורה, שימו את הקערה במקום חמים וחכו לקסם.
5. כאשר סוגרים את הפטאייר, שימו לב שהידיים ממש יבשות!
6. לאכול רק אחרי שהתקרר, הרבה יותר טעים!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה