מצוננת בבית, כבר למדתי שאני לא צריכה לאנוס את עצמי ללכת לעבודה רק בשביל להראות נוכחות, fuck it, אני יכולה להיות פרודוקטיבית הרבה יותר מהבית. ביקשתי מהמנהלת אישור ונשארתי.
אתמול היה יום ההולדת של חמותי. קניתי לנו כרטיסים להרצאה של היסטוריון אופנה רוסי שהגיע לארץ. סבתא שלי התלהבה והיא ואמא שלי הצטרפו אלינו גם מה שהיה ממש ממש נחמד.
אנחנו מכירים אותו מתכנית ריאליטי רוסית על אופנה ואפילו M אוהב לראות את השינויים ואת המידע שהמנחים מספרים. יש לחלקם רוסית ממש טובה (איכותית, קצת של פעם, משהו שכבר לא שומעים ב TV) ועיצות לא רעות. אז הצעתי גם לM להצטרף אהל הוא ויתר וחבל כי היה מאוד נחמד. הבאסה היחידה הייתה שזה התחיל רק ב 20:00 בערב ונמשך 3 שעות עם הפסקה באמצע, לי, שקמתי ב 6 היה די קשה להשאר ערה אבל הוא העביר את הדברים בצורה כל כך זורמת, בטונים נהדרים, עם קריצה, עם ביטוים ושפה משובחת וכיוון שהנושא היה אופנה וסקס לאורך ההיסטוריה היה כל הזמן משהו משעשע. הוא מרצה בחסד, ההערה היחידה שלי הייתה שהוא לא מסתכל על הקהל אלא מתמקד ומדבר לשורות הראשונות. מצד אחד כיוון שעיקר תשומת הלב היא על התמונות במצגת, זה פחות קריטי אבל כאשר מסתכלים עליו זה חסר. מה שלא יהיה, נהנתי והשכלתי :)
היום התעוררתי עם כאב גרון (שכבר מאתמול הציק לי), עייפות וחולשה אז החלטתי לעבוד מהבית. המנהלת לא התעקשה למזלי אז ישנתי עד שעה מאוחרת יותר וקמתי במצב הרבה יותר טוב. עדיין מנוזלת והכל אבל הגרון נראה שעובר. מקווה שאוכל ללכת מחר לזומבה!
אני ממשיכה בחיפושי העבודה, לא חזרו אלי משום מקום לצערי ואני מקווה שהדברים יתחילו לזוז כבר כי אני ממש לא מסוגלת כבר לנסוע ולהיות במשרד. הפוליטיקה החדשה שלי היא לחלוטין לזרום עם המנהלת. כל אבל כל דבר אני שואלת ומחדדת איתה, אולי ככה היא תבין מה היא רוצה מאתנו ותדע להסביר את זה.
לפני כמה ימים שאלו אותי בת כמה אני ולקח לי כמה שניות טובות לענות, אני לגמרי לא קולטת את הגיל שלי. יום ההולדת המתקרב גורם להרבה בלבול, החלטתי להתמקד בעתיד היותר קרוב אחרת זה ממש מקשה אז זה משאיר אותי עם הראש מעל המים. אני מרגישה הרבה יותר בשלה ובמקום נכון מאשר לפני עשור למשל. אז הרגשתי שיש משהו, שאני משהו וזה היה מעין משהו שאני יכולה לחוש עם קצות האצבעות אבל לא מצליחה ממש לגעת ועכשיו אני מרגישה ממש בתוך המהות של עצמי, כאילו פיענחתי את המטריקס, כאילו שכל מה שעברתי נועד כדי להביא אותי להבנות ולאדם שאני היום. אכן, אדם מאוד שונה, הרבה יותר טובה ו user friendly. חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן וקורבנות, אבל מי יודע, אולי ללא הדרך לא היו תובנות.
אחת מהן היא שאף פעם לא הייתי אדם של You catch more bees with honey ועכשיו אני מבינה כמה זה נכון. אני תמיד הייתי יוצאת למלחמות, למסעות עם קורבנות, עצבים, לחץ כי ידעתי שאני אנצח, כאשר אני בטוחה וצודקת, אני מנצחת. פתאום הייתה לי הארה, שאולי אני יכולה לנצח בגדול גם בלי הקורבנות וכל התחושות הרעות שמלוות את רוחות המלחמה. מקרה כזה הזדמן לי שלשום. הזמנו במתנה לסבתא שלי טלפון נייד. סבתא לא אוהבת שינויים ורצתה רק את הדגם שיש לי ולאמא, הבעיה, שהוא ישן במונחי טלפונים ונאלצנו לשלם עליו סכום מופרך (עלות של טלפון מדגם חדש) אבל מה לעשות. הוא הגיע עם שליח אבל בתוך הקופסא הכל היה זרוק כמו איזה משהו ישן. בטח שלא זו הצורה שאני מוכנה לקבל בה מוצר חדש שהזמנתי.
התגובה הראשונה שלי הייתה להתעצבן ולהגיד לאמא שלי שמחר ראשים הולכים לעוף.
ביום המחרת, החלטתי (למרות שאני במחזור..) להיות נעימה ולראות האם זה יעבוד כמו לצרוח את חיי על אנשים לא קשורים.. הסברתי את הבעיה לשירות הלקוחות באופן אדיב ונעים והם חזרו אלי לטפל בזה. החלטנו שאנחנו נגיע לחנות למרות שהזמנו באינטרנט וניקח מכשיר חדש זהה או שנחליף לאחד יקר ב 150 ש"ח מזה על חשבונם.
אכן פתרון נוח וגם הבחורה שטיפלה בי הייתה מאוד נעימה אז הרגשתי בנוח להתנהל מולה (ובאופן מפתיע הם עונים מיידית על הטלפונים אז בכלל). הבחורה אמרה לי לגשת לסניף וששם הכל מוכן ומחכה. הגענו לסניף, כאשר המנהלת ראתה אותנו חשכו עינייה, היא ישר הייתה באנטי ולא רצתה לעזור בשום צורה. גייסתי את כל הכוחות שלי, הבנתי את הצד שלה ואמרתי שננסה לפתור את זה יחד ואם זה לא קשור אליה הכל בסדר אנחנו נטפל בזה דרך שירות הלקוחות ושלא תדאג. מפה לשם, היא רבה עם הבחורה של שירות הלקוחות אבל הרגישה שאנחנו ממש בסדר איתה לכן התחילה לחשוב יחד אתנו על פתרונות. היא בדקה כמה בכלל עולה הטלפון בסניף והסתבר ששילמנו 300 ש"ח יותר ממה שהיינו אמורים בכלל, היא הציעה בהתחלה שנבקש משירות הלקוחות לשלוח לנו מכשיר כמו שלנו אבל חדש לסניף שלה ושנעשה את ההחלפה. הסכמנו, אבל אז היא התחילה לבדוק ואמרה שחבל שנעשה את זה ושעדיף שניקח באותו הסכום מכשיר שיצא השנה (בדיוק מה שאמרתי לאמא שלי...) נכון שהמסך שלו גדול יותר אבל יש סיכוי שסבתא לא תשים לב ובמקרה הכי הכי גרוע אני אביא לה את שלי והיא תתן לי את החדש אבל הגודל ממש בלתי נסבל מבחינתה. בקיצור יצאנו מהסניף עם מכשיר חדש ויותר יקר וטוב בלי ששילמנו יותר, המוכרת הייתה מרוצה וכולם היו מרוצים. אני תוהה מה היו התוצאות אילו הייתי יוצאת למלחמה ומגיעה למסקנה שלא בטוח שמישהו היה יוצא מרוצה מזה.
אני מודה שלקח לי הרבה שנים להגיע למסוגלות לשים בצד את אלת המלחמה אבל נראה שזה דווקא טוב.
אנחנו מכירים אותו מתכנית ריאליטי רוסית על אופנה ואפילו M אוהב לראות את השינויים ואת המידע שהמנחים מספרים. יש לחלקם רוסית ממש טובה (איכותית, קצת של פעם, משהו שכבר לא שומעים ב TV) ועיצות לא רעות. אז הצעתי גם לM להצטרף אהל הוא ויתר וחבל כי היה מאוד נחמד. הבאסה היחידה הייתה שזה התחיל רק ב 20:00 בערב ונמשך 3 שעות עם הפסקה באמצע, לי, שקמתי ב 6 היה די קשה להשאר ערה אבל הוא העביר את הדברים בצורה כל כך זורמת, בטונים נהדרים, עם קריצה, עם ביטוים ושפה משובחת וכיוון שהנושא היה אופנה וסקס לאורך ההיסטוריה היה כל הזמן משהו משעשע. הוא מרצה בחסד, ההערה היחידה שלי הייתה שהוא לא מסתכל על הקהל אלא מתמקד ומדבר לשורות הראשונות. מצד אחד כיוון שעיקר תשומת הלב היא על התמונות במצגת, זה פחות קריטי אבל כאשר מסתכלים עליו זה חסר. מה שלא יהיה, נהנתי והשכלתי :)
היום התעוררתי עם כאב גרון (שכבר מאתמול הציק לי), עייפות וחולשה אז החלטתי לעבוד מהבית. המנהלת לא התעקשה למזלי אז ישנתי עד שעה מאוחרת יותר וקמתי במצב הרבה יותר טוב. עדיין מנוזלת והכל אבל הגרון נראה שעובר. מקווה שאוכל ללכת מחר לזומבה!
אני ממשיכה בחיפושי העבודה, לא חזרו אלי משום מקום לצערי ואני מקווה שהדברים יתחילו לזוז כבר כי אני ממש לא מסוגלת כבר לנסוע ולהיות במשרד. הפוליטיקה החדשה שלי היא לחלוטין לזרום עם המנהלת. כל אבל כל דבר אני שואלת ומחדדת איתה, אולי ככה היא תבין מה היא רוצה מאתנו ותדע להסביר את זה.
לפני כמה ימים שאלו אותי בת כמה אני ולקח לי כמה שניות טובות לענות, אני לגמרי לא קולטת את הגיל שלי. יום ההולדת המתקרב גורם להרבה בלבול, החלטתי להתמקד בעתיד היותר קרוב אחרת זה ממש מקשה אז זה משאיר אותי עם הראש מעל המים. אני מרגישה הרבה יותר בשלה ובמקום נכון מאשר לפני עשור למשל. אז הרגשתי שיש משהו, שאני משהו וזה היה מעין משהו שאני יכולה לחוש עם קצות האצבעות אבל לא מצליחה ממש לגעת ועכשיו אני מרגישה ממש בתוך המהות של עצמי, כאילו פיענחתי את המטריקס, כאילו שכל מה שעברתי נועד כדי להביא אותי להבנות ולאדם שאני היום. אכן, אדם מאוד שונה, הרבה יותר טובה ו user friendly. חבל שזה לקח כל כך הרבה זמן וקורבנות, אבל מי יודע, אולי ללא הדרך לא היו תובנות.
אחת מהן היא שאף פעם לא הייתי אדם של You catch more bees with honey ועכשיו אני מבינה כמה זה נכון. אני תמיד הייתי יוצאת למלחמות, למסעות עם קורבנות, עצבים, לחץ כי ידעתי שאני אנצח, כאשר אני בטוחה וצודקת, אני מנצחת. פתאום הייתה לי הארה, שאולי אני יכולה לנצח בגדול גם בלי הקורבנות וכל התחושות הרעות שמלוות את רוחות המלחמה. מקרה כזה הזדמן לי שלשום. הזמנו במתנה לסבתא שלי טלפון נייד. סבתא לא אוהבת שינויים ורצתה רק את הדגם שיש לי ולאמא, הבעיה, שהוא ישן במונחי טלפונים ונאלצנו לשלם עליו סכום מופרך (עלות של טלפון מדגם חדש) אבל מה לעשות. הוא הגיע עם שליח אבל בתוך הקופסא הכל היה זרוק כמו איזה משהו ישן. בטח שלא זו הצורה שאני מוכנה לקבל בה מוצר חדש שהזמנתי.
התגובה הראשונה שלי הייתה להתעצבן ולהגיד לאמא שלי שמחר ראשים הולכים לעוף.
ביום המחרת, החלטתי (למרות שאני במחזור..) להיות נעימה ולראות האם זה יעבוד כמו לצרוח את חיי על אנשים לא קשורים.. הסברתי את הבעיה לשירות הלקוחות באופן אדיב ונעים והם חזרו אלי לטפל בזה. החלטנו שאנחנו נגיע לחנות למרות שהזמנו באינטרנט וניקח מכשיר חדש זהה או שנחליף לאחד יקר ב 150 ש"ח מזה על חשבונם.
אכן פתרון נוח וגם הבחורה שטיפלה בי הייתה מאוד נעימה אז הרגשתי בנוח להתנהל מולה (ובאופן מפתיע הם עונים מיידית על הטלפונים אז בכלל). הבחורה אמרה לי לגשת לסניף וששם הכל מוכן ומחכה. הגענו לסניף, כאשר המנהלת ראתה אותנו חשכו עינייה, היא ישר הייתה באנטי ולא רצתה לעזור בשום צורה. גייסתי את כל הכוחות שלי, הבנתי את הצד שלה ואמרתי שננסה לפתור את זה יחד ואם זה לא קשור אליה הכל בסדר אנחנו נטפל בזה דרך שירות הלקוחות ושלא תדאג. מפה לשם, היא רבה עם הבחורה של שירות הלקוחות אבל הרגישה שאנחנו ממש בסדר איתה לכן התחילה לחשוב יחד אתנו על פתרונות. היא בדקה כמה בכלל עולה הטלפון בסניף והסתבר ששילמנו 300 ש"ח יותר ממה שהיינו אמורים בכלל, היא הציעה בהתחלה שנבקש משירות הלקוחות לשלוח לנו מכשיר כמו שלנו אבל חדש לסניף שלה ושנעשה את ההחלפה. הסכמנו, אבל אז היא התחילה לבדוק ואמרה שחבל שנעשה את זה ושעדיף שניקח באותו הסכום מכשיר שיצא השנה (בדיוק מה שאמרתי לאמא שלי...) נכון שהמסך שלו גדול יותר אבל יש סיכוי שסבתא לא תשים לב ובמקרה הכי הכי גרוע אני אביא לה את שלי והיא תתן לי את החדש אבל הגודל ממש בלתי נסבל מבחינתה. בקיצור יצאנו מהסניף עם מכשיר חדש ויותר יקר וטוב בלי ששילמנו יותר, המוכרת הייתה מרוצה וכולם היו מרוצים. אני תוהה מה היו התוצאות אילו הייתי יוצאת למלחמה ומגיעה למסקנה שלא בטוח שמישהו היה יוצא מרוצה מזה.
אני מודה שלקח לי הרבה שנים להגיע למסוגלות לשים בצד את אלת המלחמה אבל נראה שזה דווקא טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה