יאאאא לא התעוררתי לזומבה איזו באסה!!! :(
ואז התחיל מבול, מה זה גרמניה פה!? ולא שאני חלילה מתלוננת! גשם זה חשוב וטוב ושימשיך, אבל אפשר הפוגות בסופה"ש כדי שנוכל לבלות קצת? :)

העבירו את השעון לשעון קיץ, אני דווקא ממש בעד כי אני אוהבת את שעות האור הארוכות והגיע הזמן כבר לקצת אור :)
היה לי שבוע מטורף אבל זה כבר old news..
סופה"ש שעבר היה נחמד, רגוע כזה, לא עשינו יותר מדי, הייתי גם חולה אז בכלל.. נהרות של נזלת והכל. מה שכן, הספקנו לטייל טיפה ליד הבית כאשר יצאה השמש וצילמתי קצת את הגבעה היפה שלנו שמכוסה בפרחים מהממים. עכשיו בכלל כל הגבעות מהממות וירוקות ולמרות התלונות שלי על הגשם, ברור שזה בזכותו.

התחלתי את הטיפול ההורמונלי האחרון לפני מעבר ל IVF. מקווה שזה יצליח. הבאסה שהחליפו לי הורמונים, קיוויי שזה לטובה אבל לא הגבתי כמו שאני מגיבה בד"כ והמשמעות היא שאני צריכה להזריק עוד 5 ימים נוספים לעומת המצב הרגיל. בכלל היה לי סיפור לפני כמה ימים! חשבתי שהלך עלי אבל איכשהו במצבים הכי הזוים הכל מסתדר. הרופאה התקשרה להגיד שאקנה עוד מזרק ואמשיך עוד כמה ימים. מפה לשם, איכשהו שכחתי וגם שכחתי שבתי המרקחת בימי רביעי נסגרים מוקדם ואת זה שלא את כל תרופות הפוריות יש בכל מקום... 17:00 ואני נזכרת שצריך לעשות זריקה, פותחת את המקרר ומגלה שאין שם כלום... המוח מתחיל לטוס, מתקשרת לסופר פארם, אין להם את התרופה, מתקשרת לסופר פארם בעיר רחוקה 40 ד ממני, גם אין. מתקשרת למוקד אחיות של כללית, מישהי מקסימה מציעה לי להוריד אפליקציה של כללית ששם אפשר לראות איפה נמצא איזה מלאי של התרופה. ובמקביל היא מפנה אותי לבית מרקחת ממש רחוק. בבית המרקחת לא עונים, בניסיון אחרון מחפשת את התרופה באפליקציה... מסתבר שיש אותה בסופר פארם בעיר שלי, יש!!!!!!!!!!!! תחושת הקלה מטורפת (ולחשוב שלפני רגע התבאסתי מזה שצריך לנסוע לסופר פארם בעיר להביא אותה אך לאור האלטרנטיבות..). טסה לשם ומראה לרוקח שיש, מסתבר שהוא לא הבין את האיות... פווווו איזו הקלה!
בראשון בדיקה והחלטה מתי עושים השבחה, מקווה שנספיק בזמן ושהכל ילך חלק ויצליח!

על הדרך ממליצה על הסדרה: "חברים מהקולג'" משהו דומה קורה לזוג שם ואני לא יכולתי להפסיק לבכות מהלחץ שיש סיכוי שהיא הזריקה לשווא כל החודש...

ואו איפה לא הייתי השבוע! הייתי באיזה 3 כפרים בבתי ספר שונים בכל יום, מטורף, היה יום שבו חזרתי ב 20:00 הביתה, ממש הזוי ולא שווה את זה! וכמה לחץ ובלאגן איף!
החלטנו עם סיוי שאנחנו מודיעות בתחילת אפריל על עזיבה. אני לא חייבת התראה כל כך מוקדמת אבל החלטתי להתעלות על עצמי ולתת. אנחנו רוצות לסיים עם התחרות שבתחילת מאי כי אחרת אם מרו לא תמצא עבודה ותעזוב גם, זה יפול עליה. גם ככה כל ימי השיא של בתי הספר שלי עליה כי הכל בערבית אז עוד להוסיף את זה..
אמרתי לה שהיא חייבת למצוא משהו עד יוני, אחרת חבל לה על הזמן ואני כל הזמן שולחת לה הצעות, ממש ממש מקווה שהיא תמצא משהו. אני וסיוי יכולות להרשות לעצמינו לעזוב גם אם לא נמצא מראש אבל מרו לא יכולה, הם עם שני ילדים קטנים ומשכנתא.. אז אני ממש מקווה שהכל יסתדר לנו בקרוב.

ביום שלישי היו לי 2 בתי ספר כאשר השני נמצא ממש רחוק על איזה הר וההגעה אליו דרך כפר אחר שהכל בו סמטאות ועליות של איזה 90 מעלות, משהו ממש מטורף! למזלי איכשהו הצלחתי להגיע בלב דופק, הטקס עבר בסדר ויצאתי למגרש המכוניות. שם עוד היה מנהל בית הספר וכמה מורים. לא הייתה קליטה סלולרית לאף אחד, משהו השתבש שם. כאשר רציתי לנסוע הרגשתי כאילו אני על ארמברקס, יצאתי מהאוטו וראיתי שהגלגל שלי פשוט שוכב על הכביש מחוסר רוח חיים. למזלי עבר על פנינו איזה בחור שהמנהל קרא לו והיא ניפת לי את הגלגל ונסעתי אחריו את כל הדרך מהכפר (לא כמו שבאתי). הוא ממש עזר לי. בדרך חזרה, חזרה הקליטה (מאלוהים שלא יצאתי אחרי כולם ונתקעתי שם בלי קליטה אחרת אני באמת לא יודעת מה היה קורה!). ל M לא יכולתי להתקשר כי בזמן שכל זה קורה הוא היה בהפלגה באמצע הים... התקשרתי לאבא שאמר לי לאיזו פנצ'ריה לנסוע. הגעתי לשם ואמרו לי שכיוון שנסעתי על פנצ'ר הלך הגלגל (והוא חדש יחסית) ושמעבר לזה צריך להחליף את הגלגלים האחוריים כי הם כבר ישנים ונשחקו, אוףףףף
בקיצור, 15 ד' ו 1050 ש"ח מאוחר יותר, יצאתי משם...
אבא שלי החמוד אמר שהם ממנים גלגל אחד חחח

ברביעי הייתי בעוד 3 בתי ספר וחזרתי גמורה (זה היום שבו גיליתי שאין לי את הזריקה.. אז אחרי כל היום הזה, עוד זה...).
בחמישי הייתי בכפר שבו שירתתי! כאשר הייתי בצבא הייתי מדריכת נוער ובאיזור שלי לא נשארו תקנים ואיכשהו מצאתי את עצמי הבחורה הראשונה והיחידה במגזר הדרוזי צ'רקסי. זה כל כך מסוג המצבים שבהם אני מוצאת את עצמי! מפה לשם, ההורים שלי נסעו איתי לכפר לראות שזה לא מפחיד מדי והכל והתחלתי לעבוד שם. נתנו לי 2 בתי ספר והבטיחו למנהלים להחליף אותי אחרי חצי שנה בחייל דרוזי. הצלחתי כל כך שזה ממש לא היה נדרש ונתנו לי עוד כפר במקום לעשות החלפות! אני הרווחתי כי לא הייתי צריכה להיות במסגרות ערב כמו רב החברים שלי וגם בכל החגים והפסקות הלימודים שלהם, הייתי בחופש יאייי! ואני כבר לא מדברת על זה שכל יום הייתי ב 14:00 בבית! אחלה שירות!
אז אתמול חזרתי לכפר הזה אחרי 15 שנה כמעט! סיפרתי למנהל, הוא היה ממש מופתע והוא מכיר את מי שהיו המפקדים שלי :)  מצחיק! עכשיו, אני לכפר נסעתי רק עם המורים (אחד אגב הטריד אותי כמו שהבנתי כאשר קצת התבגרתי..). אבא שלי סיפר שהכפר ממש בזוית ושיש עליות בלתי אפשריות אבל את הדרך לשם עשיתי דרך הכביש הראשי ולא היו שום בעיות. בחזור, הוויז שלי החליט שבא לו להעניק לי הרפתקאות ולקח אותי דרך סמטאות כל כך צרות ועם מעין כלום מפחיד בצד שרעדו לי הברכיים. העליות היו פי 4 יותר חדות מבכפר הקודם. ממש הרגשתי שאני שוכבת בכיסא כאשר עליתי. באמצע עוד נאלצתי להסתובב, ואו... חוויה!
כאשר חזרתי הביתה M אמר לי שמספיק ודי ושאגיש כבר התפטרות!

התקשרו אלי גם מאיזו חברה שהגשתי אליה קו"ח, תפקיד שלצערי אני מאוד OQ עבורו ומאוד תפעולי, מצד שני, אין את כל הנסיעות, מקום מסודר שאם מתקדמים בו יש עתיד טוב ומובטח ולמרות שהשכר כמו בעבודה הזאת, עדיין זה שווה. מה שכן, זה היה שלב סופר ראשוני והמיונים לשם לוקחים הרבה זמן כי צריך סיווג...
נראה, אני מאוד מאודדד מקווה שזה יצליח כי אני צריכה עבודה שמכבדת את הזמן שלי לאחריה, מה שהיה עד עכשיו פשוט בלתי אפשרי!

אתמול ראינו מופע מצחיק בנטפליקס של איימי שומר :)
החלק הפמניסטי שם היה קצת ארוך ומציק לדעתינו אבל בגדול היה נחמד:

ממש גם נכנסנו ללראות את "איך פגשתי את אמא" זה ממש חמוד, M עף על זה, הכי גייז שלו חחח!