התפטרתי ובקרוב אצא מעבדות לחירות :)

אבל יאלה לפי הסדר :)
היה שבוע עמוס וגדוש ועבר ממש מהר אז זה מאוד נחמד ואנחנו נהננו מהרבה מפגשים חברתיים. אני שמחה שהבחירות לפחות העניקו יום חופש שניצלנו בהחלט אז אין לי טענות :)

לפני שבועיים עשינו השבחה והזרעה, הפעם לא הייתה המשביחה הטובה ויצאו תוצאות גרועות מאוד (למרות שהרופאה שלנו אמרה שזה טוב משום מה). היום קיבלתי מה שאומר שככל הנראה אני צדקתי..

היינו ביום חמישי כבר בפגישה לקראת IVF. ייבשו אותנו שעתיים על השעון בתור כי הרופאים היו במשהו בבוקר ואז היו עוד שני זוגות לפנינו ממש ביזיון. אז פשוט ישבנו וחיכינו שעתיים! הרופאה שלי לא הייתה אז הכניסו אותנו לרופא אחר. נראה די צעיר ועם סוג של אספרגר כי הוא דיבר איתנו בצורה קצת מיוחדת אז אני חושבת שהאיבחון שלי מדויק :)

הוא שאל את כל הפרטים ורשם הכל בתיק רפואי (אנחנו בשנת 1900??? תעדכן במחשב! העיקר יש לו שעון שהוא מקבל אליו הודעות). הוא היה מוזר וחמוד שאל אותי מה הגובה שלי ואז מה המשקל שלי (עניתי לו 55 ואחרי זה הפסקתי להשקל). "אז מה זה אומר על ה BMI שלך?" "שזה טעון שיפור?" הוא התכוון לשאול מה ה BMI שלי חחחח ודי לא הבין את ההערה הגאונית שלי חחח. בכל מקרה, הוא החליט על תכנית ולא ממש עדכן אותי אלא זרק את שם ההורמון והסביר די מהר על התהליך. כאשר הגעתי הביתה, קראתי קצת והתבאסתי כי ההורמון שהוא רשם מקבוצת ההורמונים שנלקחת משתן של נשים בגיל הבלות (סקסי) כמו ההורמון שלקחתי בפעם האחרונה. הבעיה שהוא לא ממש השפיע עלי לעומת ההורמונים המהונדסים ולמרות שהצפתי את העניין הוא לא ממש הגיב לזה ולדעתי זה חשוב. ביקשתי מחמותי שבראשון תרחרח מי הוא ומה הרקורד שלו ושאם זה לא ימצא חן בעיני אבקש לעבור לרופאה שלי שמכירה אותי ואני סומכת עליה. חמותי מכירה את ראש המחלקה אז אולי אצליח להתארגן על חוות דעת יותר מקצועית...

החלטנו להתחיל בחודש יוני כי במאי רצינו לטוס לאיזה טיול איפשהו.

בסוף השבוע חגגנו יום הולדת לסבתא שלי ואח שלה (דוד שלי (לא באמת אבל ככה נוח לנו לקרוא לו)) הגיע. הוא איש ממש מגניב אבל יש ביניהם דינמיקה לא פשוטה והם אנשים קשים ובמיוחד יחד אז זה לפעמים מאתגר. הם שניהם עקשנים, דעתנים, חושבים שהם יודעים הכי טוב, לא מרוצים כי יכול להיות או אפשר לעשות יותר טוב, תמיד יש המון ביקורת ושיפוטיות והרגשה שצריך לרצות אותם. עם סבתא שלי זה קצת נרגע אבל כאשר הוא מגיע זה בשיא. וזה קורע כי אנחנו מאוד אוהבים אותו והוא אותנו. את יום ההולדת ארגנו בגינה שלנו, עשינו על האש והיה ממש טעים וכייף. היינו בהרכב חלקי כי דוד שלי ואשתו היו בחול אבל הבנות שלהם היו והיה מאוד נחמד.

בערב הלכנו להופעה של ווקה פיפל, ישבתי עם אמא שלי באמצע ובצדדים סבתא ואח שלה. את המתח אפשר היה ממש לחוש. יכולתי לשמוע כמעט את המחשבות והביקורת שלהם, זה רועש מדי, זה לא ברור, הם לא טובים מספיק, ראינו יותר טוב וכו'... יש לנו קטע במשפחה ובכלל של לרצות. אם יש אורחים לרצות אותם ושיהנו וכו ואם זה לא יוצא אז זאת האחריות שלי.. זה ממש קשה חחח.

בקיצור הם לא נהנו אבל זה מה יש..

אני גם לא עפתי, היה נחמד אבל ההופעות הקודמות שלהם היו הרבה יותר מוצלחות והפעם היה קצת חלש לצערי.

M החמוד הזמין ליום הבחירות את כל החברה שלו אלינו. זה היה רעיון נחמד כי אנחנו כבר שנה בדירה והם עוד לא היו אצלינו. העניין הוא שהם משהו כמו 15 איש ולכל זוג 2 ילדים בגיל שבו הם כבר רצים ועושים בלאגן וכיוון שהחכם הזמין לשלישי בצהרים, זה בעייתי מאוד. אמרתי לו שהוא עשה טעות טראגית ושמהגינה היפה שלו לא ישאר זכר אם הוא יכניס לשם 10 ילדים! כאשר M הבין את זה, ההזמנה שונתה לערב קוקטילים למבוגרים ביום שני. היה מאוד מוצלח, ישבנו בגינה ואמנם היה טיפה צפוף מאוד נהננו. M הכין קוקטילים שונים והתארגנו על נישנושים נחמדים אז היה כייף.

בשלישי עשינו על האש בפארק והיה גם מאוד נחמד. הייתה אוירה טובה ולמרות שהיו אנשים מכל המגזרים וישבנו מאוד קרוב ולכל קבוצה היה רמקול יותר גדול מהשני, הצלחנו איכשהו לא לדקור אחד את השני ולצלוח בשלום את יום הבחירות.

יום לאחר מכן הגיע הזמן לספר למנהלת שאני מתפטרת!!! הכנתי מכתב והכל לפי החוק. הלכתי אליה, היא הייתה מאוד חולה וישבה מולי עם משקפיים אפילו. הסברתי שאני עוזבת ושאני מוכנה לתת הודעה מוקדמת של חודש במקום השבועיים שאני חייבת כי יש תחרות ואני רוצה לעזור לסיים עם זה. היא הייתה די רגועה ולא הביעה פליאה או אכזבה מיוחדת. לא אמרה שום דבר בקשר לעבודה (היוצאת מן הכלל שאני עושה או ההישגים שבזכותי הגענו אליהם) וקיבלה הכל בשיוויון נפש. בגדול זה לא כזה משנה אבל לא היה הורג אותה לפרגן קצת למישהי שהוציאו לה את הנשמה עם התפקיד הזה.. בכל מקרה, היא התעניינה למה החלטתי וכיוון שלא רציתי ללכלך ולא היה טעם לפתוח הכל, אמרתי שזה בגלל הנסיעות והאינטנסיביות של התפקיד. הצעתי גם להבא לקחת רכזת דוברת ערבית לאיזור שלי כי אם אלו ימשיכו להיות בתי הספר שבהם הייתי השנה, היא צריכה מישהי נוספת שתעבוד עם הילדים וחבל..

מה שהייתי צריכה להגיד ולא אמרתי זה שאני עוזבת כי המזכירה לא יודעת להתנהל והיא מתלהמת ודרמטית ושקרנית ומלשנית ופשוט אדם דוחה וכיוון שעובדים מולה לא מעט, כדאי להחליף אותה. לא אמרתי שהתמורה יחסית לעבודה ממש לא משתלמת ושערך הרכב שירד על כל הנסיעות שלי יוצא יותר (בכסף) ממה שהרווחתי, לא אמרתי שבלתי אפשרי לעבוד במצב תמידי של לחץ, דרמות לא נגמרות וחוסר ודאות טוטאלי. שאי אפשר לעבוד כאשר אין נהלים ברורים וכאשר הציפיות ממך והמשימות מתגלות או שצריך לגלות אותן לבד וכדרך אגב במקום שיהיה ברור איך עושים את הדברים ומי אחראי על מה. לא אמרתי שהצביעות שלהן, שצורת התקשורת הנוראית וזה שרק הנראות מעניינת אותן זאת סביבה מגעילה לעבודה ועוד שורה של טענות חחחחח

סיוי שהייתה אמורה להגיש התפטרות עוד לפני וכיוון שהמנהלת כל הזמן דחתה את השיחה איתה, נאלצה להיכנס איתי באותו היום. איתה השיחה הייתה כבר הרבה יותר ארוכה (היא הייתה מדריכה שם במשך שנתיים ואז התחננו אליה שתגיע להיות רכזת). הן גם מעריכות אותה יותר אני חושבת. ממנה המנהלת ניסתה לדוג יותר פרטים וסיוי בצורה היפה שלה העבירה את הדברים. המנהלת ביקשה ממנה להשאר עוד כמה שבועות מעבר להודעה כדי לסיים כמה עניינים. אני מניחה שהיא תסכים. מרו, שלשמחתנו הרבה מצאה עבודה חדשה ותתחיל שם בספטמבר אמרה חד משמעית שהיא בסוף אפריל מתפטרת. אחרי שאנחנו התפטרנו, המנהלת קראה לה אליה ואמרה לה שהיא מציעה לה משרה מלאה (מה שהיא אמרה בין השורות כנראה ואני לא בטוחה שמרו באמת מבינה את זה, זה שזה יקרה בשנת הלימודים ולא עכשיו...). מרו הכי נדפקת במקום הזה, עובדת משרה מלאה ומקבלת על חצי וכאשר ביקשה לעלות ל 80% ההיא מרחה אותה והעלתה לה ל 64%, נבלה! בקיצור נראה מה היא תחליט והאם תישאר. מהרגע שהודענו, כל השילוש, הפך להיות סופר נחמד! הן פשוט נופת צופים! נוטפות דבש ונחמדות, נראה מתי הן יחזרו לעצמן ולא ברור מה עובר עליהן ומה המטרה של השקר הזה! הכי קטע שבסוף מאי אמורים להגיע לצפון כל הרכזים של העמותה ואנחנו אני וסיוי כבר אמורות שלא לעבוד שם (אלא אם סיוי תישאר עד יוני כפי שהמנהלת ביקשה). כאשר הם יראו ש 3 הרכזות התפטרו זה יראה רע מאוד...