ערב טרום יום הולדת, זה תמיד מכניס אותי למין מצב רוח לא ברור, המחשבות רצות על 100, מה עשיתי השנה, מה הספקתי, מה למדתי, איפה הייתי, עם מי, הייתי טובה? במה אפשר להשתפר? במה התקדמתי? האם אני במקום טוב? האם אני אדם טוב? יותר מבשנה שעברה? מה התחדש? מה השתנה ועוד ועוד...
אז השנה האחרונה הייתה די מסחררת, מישהי שפגשתי בין דפי הרשת ופרסה בפניי את השנים הקרובות סיפרה לי שבשנת 2017 ביום הולדתי ה- 32 אני יוצאת משנה של חשבון נפש, ואכן שנת 2016 הייתה שנה מאוד קשה עם האבידה שחוינו, שם התחיל השינוי שלי, שם נכנסתי לעולם המבוגרים המפוקח ולאט לאט הכרתי את עצמי, את הזוגיות שלי, את המשפחה שלי מחדש במבט מהצד, את החברים שלי ובכלל הייתה מעין סקירה של הכל אבל במבט חדש ושונה. למדתי את עצמי ועל עצמי המון ונכנסתי לפאזה חדשה. כל הזמן שלפני כן כילדה חשבתי שאני צריכה להגיע לאנשהו ולא ברור לי לאן התבהרה, פתאום האור נדלק ודברים החלו ליפול למקום. ביום הולדתי ה- 33, כך היא אמרה, נכנסתי לשנה של התחלות וסיומות, שנה שבה כל מה שלא מתאים עוזב ומה שנכון וטוב מגיע. שנה לא פשוט גם כן, החזרה לארץ, ההתארגנות בארץ, מעבר לדירה שלנו ובניית הקן הקטן שלנו. חיפוש ומציאת עבודה תוך תהליך והבנות עם עצמי מה מתאים ומה לא. העבודה הזאת, לימדה אותי המון על עצמי, על מה אני מחפשת, במה אני טובה, נתנה לי טונות של ביטחון ושמה לי מראה חדשה מול הפנים, התבגרתי, למדתי על עצמי, למדתי על יחסים עם אנשים ועל אנשים מסוג אחר, שלא הייתי רגילה לגוש (ומסוגם מקווה שלא אפגוש יותר, ואם כן, אדע להתמודד). איבדתי בשנה הזאת סבתא וחוויתי תהליך פרידה אכזרי שעד היום לא העזתי לגעת בו ולהתמודד. הכרתי חברות נפש מדהימות שכל הקושי שעברתי, התגמד ליד החויה של מציאת אנשים מדהימים להמשיך איתם את הדרך. זאת הייתה שנה מאוד משמעותית של למידה, חויות, היכרות מחודשת עם עצמי ועוד ועוד...
גם הזוגיות שלנו עם M קיבלה מבחנים חדשים בדמות תהליכי ההזרעות וההשבחות והרופאים והיא התחזקה והתהדקה מזה. M מצא את מקומו בעבודה והתפנה להביט עלי שוב, התפנה לצרכים שלי, ראה אותי מחדש, הכיר אותי מחדש אחרי שכמה שנים טובות הייתי עקרת בית למופת ופתאום הפכתי לאישה עובדת, חזקה, מעניינת, עצמאית ועוצמתית. היחסים שלנו קצת סבלו מחוסר הזמן והכוח אבל התחזקו מזה שראינו אחד את השניה באור מחודש ומחמיא.
מחר, אני נכנסת לשנה חדש בחיים שלי, אהיה כבר בת 34 (הזויה בכלל להזמיד לעצמי את המספר הזה), היא אמרה שהשנה אכנס לתקופה חדשה, כל מה שאני חווה ועוברת נועד כדי שאתכוונן ואגיע לחיבור פנימי. המממ לא ממש יודעת מה זה אומר, היא גם אמרה שהשנה הקודמת והעבודה הקודמת היא גשר שחשוב לעבור כי זה יקדם אותי לכיוון נכון. בכל מקרה, אני אוהבת התחדשויות, תמיד מצפה לזה בקוצר רוח השנה גם למדתי לא לפחד מזה כל כך. זאת הייתה לגמרי שנה של למידה, הפקת לקחים, הגעה לתובנות, שנה מבגרת. מענין מה צופנת השנה החדשה :)
טוב, חדל חפירות, עוברים לעדכונים!
בשבוע שעבר הייתי בראיון עבודה, חברה ממש טובה, ביטחונית, עם ביטחון תעסוקתי והכל, התפקיד לא מעניין, קטן עלי והיתרון היחיד שם הוא שזאת חברה טובה. כבר בראיון אמרו לי שאני OQ ומי שראיין אותי בעיקר דיבר על הפחד שלו שאני אלמד מהר ואבין שזה קטן עלי וישעמם אותי כאשר הוא מחפש מישהי לשנתיים לפחות. הוא סוג של ניסה לשכנע אותי שהתפקיד לא מתאים לי.. הטיעונים שלו היו משכנעים למדי. גם השכר ושעות העבודה הניעו אותי לכיוון הלא. אמרו שיחזרו אלי עם תשובה. דיברתי על התפקיד עם M והוא אמר שהוא רוצה שאקום בשמחה לעבודה בבוקר וכיוון שזה לא המקרה, שאין טעם להתחיל מקום בידיעה ברורה שזה לא מה שאני מחפשת. תכלס צודק.
M שלי עבר ברביעי ניתוח. יש לו איזה גוש שומן על הצואר מאז שהוא בן 18 (קראנו לו ארנולד והחלטנו שזה התאום שלו שם..). הרופא שלח אותו לצילום וכיוון שהגוש גדול הוא החליט שעדיף להסיר. שלחו אותנו לביה"ח להסרה בהרדמה מקומית. הניתוח היה אמור להיות איזה חצי שעה ומשהו ממש קליל ומהיר. M המסכן שמפחד ורגיש והכל החליף בגדים וניסה להראות גיבור. אני הייתי ממש רגועה כי זה לא נחשב סיפור והתיישבתי לקרוא (אחרי שלא קראתי מאז שהתחלתי לעבוד אני חושבת) את הספר של מאיר שלו בביתו במדבר (אמלה איזה דיכאון אבל איזו כתיבה מהממת! תענוג!). בשלב מסוים ואחרי שקלטתי שעברה שעה נכנס אח והתחיל לדבר עם האחות שהכל מתעכב (ברגע שאני מנסה לצותת יש לי קטע כזה שהאזניים שלי כאילו נאטמות מהלחץ ואני לא מצליחה לשמוע כלום). לאחר 40 ד' נוספות הגיע הרופא. הוא הסביר שהגוש הרבה יותר עמוק ממה שהצילום הראה ושהוא לא יכול להוציא אותו בהרדמה מקומית בלי להכאיב מאוד ל M. הוא כן הוציא חלק כדי לשלוח לביופסיה והציע שעוד שבועיים כאשר M יגיע להסיר את התפרים, הם יוכלו להחליט מה הצעד הבא, האם להסיר בהרדמה מלאה או לא לגעת כי זה לא קריטי. רק המחשבה על M המסכן ששוכב שם ושומע הכל ועוד במהלך שעה וחצי גמרה אותי, רעדו לי הרגליים! הוא יצא משם די שפוך אבל שיחק אותה גיבור. כרגע הוא צוחק שהוא פרנקנשטיין וארנולד הפך לארני. נראה מה הרופא יגיד עוד שבועיים.
הזמנו טיסות!!!!!!!!!!! נוסעים בסוף מאי ל 10 ימים לפורטוגל!!! איזה כייף! כבר הזמנו מלונות (יותר נכון דירות קטנות וחמודות), רכב במקומות מסוימים ואת כרטיסי הטיסה כמובן! כבר שנה וחצי שלא יצא לנו לטוס וסופסוף זה קורה יאיי!
אנחנו ממש נרגשים מהטיול הזה. תכננו אותו ככה שנטוס אחרי שההורים שלי יחזרו מאיטליה
(הם חוגגים היום 35 שנה יחד!!! ויחגגו עוד באיטליה בחודש הבא). כדי שסבתא לא תהיה לבד אנחנו נטוס אחריהם ואז זה יוצא גם בסדר עם הטיפול הבא. החלטנו שאם מתחילים ב IVF אז נתחיל בתחילת יוני כאשר נחזור מפורטוגל.
חמותי ביררה לגבי הרופא וקיבלה פידבקים מאוד חיוביים אז אנחנו אם נתחיל אז אצלו.
בעבודה הכל מתקדם מעניין, המנהלת ויד ימינה ממשיכות להיות מאוווד נחמדות (חבל שבמהלך השנה זה לא היה ככה), המזכירה לעומ זאת חזרה לעצמה. סיוי גם התפטרה ותעזוב בתחילת יוני ומרו הולכת להתפטר עוד חודש וחצי, זאת תהיה המכה האמיתית. אני ממש שמחה בשבילה כי היא מצאה עבודה מצוינת דרך משרג החינוך ועוד קרוב לבית, מגיע לה שהסיוט הזה יגמר! בקיצור, הן יצטרכו צוות חדש לחלוטין לשנה הבאה, בעיה שלהן, הכל יכל להיות שונה בתכלית.
קיבלתי את המתנה הראשונה ליום ההולדת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קיבלתי מההורים ומסבתא את החתיך הזה שמייד אצרף את התמונות שלו! מיקסר בוש MUM59M55 הדגם האחרון עם כל התוספות והשכלולים (3 ווים שונים, מסחטת הדרים, קוצץ, מרסק, פומפיות, מטחנת בשר)!
הדבר היחיד שהיה חסר שם (וכבר הזמנתי לי) זה השייקר.
אז כמובן שכבר ניסיתי (כמעט) את כל התוספות שלו ואני חייבת לדווח שזה ממש כייף!
הדבר הראשון שהכנתי היה עוגיות הלימונענע שלי האמת, שיצאתי סתומה ורק אחרי שהכנתי, הבנתי שהשתמשתי בכלל בוו הלא נכון והיה לי כמעט התקף לב כאשר חשבתי שהוו שבגללו בכלל קניתי את כל הדבר הזה לא נמצא בסט. בכל מקרה, בפעם הבאה אדע באיזה וו להשתמש ובינתיים קצת תמונות:
גם הזוגיות שלנו עם M קיבלה מבחנים חדשים בדמות תהליכי ההזרעות וההשבחות והרופאים והיא התחזקה והתהדקה מזה. M מצא את מקומו בעבודה והתפנה להביט עלי שוב, התפנה לצרכים שלי, ראה אותי מחדש, הכיר אותי מחדש אחרי שכמה שנים טובות הייתי עקרת בית למופת ופתאום הפכתי לאישה עובדת, חזקה, מעניינת, עצמאית ועוצמתית. היחסים שלנו קצת סבלו מחוסר הזמן והכוח אבל התחזקו מזה שראינו אחד את השניה באור מחודש ומחמיא.
מחר, אני נכנסת לשנה חדש בחיים שלי, אהיה כבר בת 34 (הזויה בכלל להזמיד לעצמי את המספר הזה), היא אמרה שהשנה אכנס לתקופה חדשה, כל מה שאני חווה ועוברת נועד כדי שאתכוונן ואגיע לחיבור פנימי. המממ לא ממש יודעת מה זה אומר, היא גם אמרה שהשנה הקודמת והעבודה הקודמת היא גשר שחשוב לעבור כי זה יקדם אותי לכיוון נכון. בכל מקרה, אני אוהבת התחדשויות, תמיד מצפה לזה בקוצר רוח השנה גם למדתי לא לפחד מזה כל כך. זאת הייתה לגמרי שנה של למידה, הפקת לקחים, הגעה לתובנות, שנה מבגרת. מענין מה צופנת השנה החדשה :)
טוב, חדל חפירות, עוברים לעדכונים!
בשבוע שעבר הייתי בראיון עבודה, חברה ממש טובה, ביטחונית, עם ביטחון תעסוקתי והכל, התפקיד לא מעניין, קטן עלי והיתרון היחיד שם הוא שזאת חברה טובה. כבר בראיון אמרו לי שאני OQ ומי שראיין אותי בעיקר דיבר על הפחד שלו שאני אלמד מהר ואבין שזה קטן עלי וישעמם אותי כאשר הוא מחפש מישהי לשנתיים לפחות. הוא סוג של ניסה לשכנע אותי שהתפקיד לא מתאים לי.. הטיעונים שלו היו משכנעים למדי. גם השכר ושעות העבודה הניעו אותי לכיוון הלא. אמרו שיחזרו אלי עם תשובה. דיברתי על התפקיד עם M והוא אמר שהוא רוצה שאקום בשמחה לעבודה בבוקר וכיוון שזה לא המקרה, שאין טעם להתחיל מקום בידיעה ברורה שזה לא מה שאני מחפשת. תכלס צודק.
M שלי עבר ברביעי ניתוח. יש לו איזה גוש שומן על הצואר מאז שהוא בן 18 (קראנו לו ארנולד והחלטנו שזה התאום שלו שם..). הרופא שלח אותו לצילום וכיוון שהגוש גדול הוא החליט שעדיף להסיר. שלחו אותנו לביה"ח להסרה בהרדמה מקומית. הניתוח היה אמור להיות איזה חצי שעה ומשהו ממש קליל ומהיר. M המסכן שמפחד ורגיש והכל החליף בגדים וניסה להראות גיבור. אני הייתי ממש רגועה כי זה לא נחשב סיפור והתיישבתי לקרוא (אחרי שלא קראתי מאז שהתחלתי לעבוד אני חושבת) את הספר של מאיר שלו בביתו במדבר (אמלה איזה דיכאון אבל איזו כתיבה מהממת! תענוג!). בשלב מסוים ואחרי שקלטתי שעברה שעה נכנס אח והתחיל לדבר עם האחות שהכל מתעכב (ברגע שאני מנסה לצותת יש לי קטע כזה שהאזניים שלי כאילו נאטמות מהלחץ ואני לא מצליחה לשמוע כלום). לאחר 40 ד' נוספות הגיע הרופא. הוא הסביר שהגוש הרבה יותר עמוק ממה שהצילום הראה ושהוא לא יכול להוציא אותו בהרדמה מקומית בלי להכאיב מאוד ל M. הוא כן הוציא חלק כדי לשלוח לביופסיה והציע שעוד שבועיים כאשר M יגיע להסיר את התפרים, הם יוכלו להחליט מה הצעד הבא, האם להסיר בהרדמה מלאה או לא לגעת כי זה לא קריטי. רק המחשבה על M המסכן ששוכב שם ושומע הכל ועוד במהלך שעה וחצי גמרה אותי, רעדו לי הרגליים! הוא יצא משם די שפוך אבל שיחק אותה גיבור. כרגע הוא צוחק שהוא פרנקנשטיין וארנולד הפך לארני. נראה מה הרופא יגיד עוד שבועיים.
הזמנו טיסות!!!!!!!!!!! נוסעים בסוף מאי ל 10 ימים לפורטוגל!!! איזה כייף! כבר הזמנו מלונות (יותר נכון דירות קטנות וחמודות), רכב במקומות מסוימים ואת כרטיסי הטיסה כמובן! כבר שנה וחצי שלא יצא לנו לטוס וסופסוף זה קורה יאיי!
אנחנו ממש נרגשים מהטיול הזה. תכננו אותו ככה שנטוס אחרי שההורים שלי יחזרו מאיטליה
(הם חוגגים היום 35 שנה יחד!!! ויחגגו עוד באיטליה בחודש הבא). כדי שסבתא לא תהיה לבד אנחנו נטוס אחריהם ואז זה יוצא גם בסדר עם הטיפול הבא. החלטנו שאם מתחילים ב IVF אז נתחיל בתחילת יוני כאשר נחזור מפורטוגל.
חמותי ביררה לגבי הרופא וקיבלה פידבקים מאוד חיוביים אז אנחנו אם נתחיל אז אצלו.
בעבודה הכל מתקדם מעניין, המנהלת ויד ימינה ממשיכות להיות מאוווד נחמדות (חבל שבמהלך השנה זה לא היה ככה), המזכירה לעומ זאת חזרה לעצמה. סיוי גם התפטרה ותעזוב בתחילת יוני ומרו הולכת להתפטר עוד חודש וחצי, זאת תהיה המכה האמיתית. אני ממש שמחה בשבילה כי היא מצאה עבודה מצוינת דרך משרג החינוך ועוד קרוב לבית, מגיע לה שהסיוט הזה יגמר! בקיצור, הן יצטרכו צוות חדש לחלוטין לשנה הבאה, בעיה שלהן, הכל יכל להיות שונה בתכלית.
קיבלתי את המתנה הראשונה ליום ההולדת!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
קיבלתי מההורים ומסבתא את החתיך הזה שמייד אצרף את התמונות שלו! מיקסר בוש MUM59M55 הדגם האחרון עם כל התוספות והשכלולים (3 ווים שונים, מסחטת הדרים, קוצץ, מרסק, פומפיות, מטחנת בשר)!
הדבר היחיד שהיה חסר שם (וכבר הזמנתי לי) זה השייקר.
אז כמובן שכבר ניסיתי (כמעט) את כל התוספות שלו ואני חייבת לדווח שזה ממש כייף!
הדבר הראשון שהכנתי היה עוגיות הלימונענע שלי האמת, שיצאתי סתומה ורק אחרי שהכנתי, הבנתי שהשתמשתי בכלל בוו הלא נכון והיה לי כמעט התקף לב כאשר חשבתי שהוו שבגללו בכלל קניתי את כל הדבר הזה לא נמצא בסט. בכל מקרה, בפעם הבאה אדע באיזה וו להשתמש ובינתיים קצת תמונות:
אחחחחח!!! אני מאוהבת!!!
הדבר הנוסף שרציתי היה מדיח מן הסתם אבל M אמר שאין לנו איפה לשים והבטיח שנקנה כאשר אני אכנס להריון (כי זה איכשהו יגרום למטבח לגדול או למקום להמצא? לא לגמרי הבנתי את ההגיון אבל לא שמעתי את המחשבות של עצמי מעל הרעש של הבושי החדש שלי!).
המלצות:בדרה שראיתי את כולה למרות שהיא לטינאייג'רים: חינוך מיני.
מאוד חמוד וקיצ'י קצת אבל יש שם את הרגעים, יתאים למי שאהב את 13 סיבות
הדבר הנוסף שרציתי היה מדיח מן הסתם אבל M אמר שאין לנו איפה לשים והבטיח שנקנה כאשר אני אכנס להריון (כי זה איכשהו יגרום למטבח לגדול או למקום להמצא? לא לגמרי הבנתי את ההגיון אבל לא שמעתי את המחשבות של עצמי מעל הרעש של הבושי החדש שלי!).
המלצות:בדרה שראיתי את כולה למרות שהיא לטינאייג'רים: חינוך מיני.
מאוד חמוד וקיצ'י קצת אבל יש שם את הרגעים, יתאים למי שאהב את 13 סיבות
סדרה נוספת שהתחלנו לראות והמשכנו במרתון היא: ילדי האנרכיה.
צ'ארלי האנם חתיך הורס וזהו!
סתם, גם M אהב, אבל באמת, הביציות שלי לא נותרו אדישות לבחור הזה.. חחחח
נחמד, מעין סוג של טוין פיקס עכשוי, יש אקשן ואת צ'ארלי, מה יותר מזה...
סתם, גם M אהב, אבל באמת, הביציות שלי לא נותרו אדישות לבחור הזה.. חחחח
נחמד, מעין סוג של טוין פיקס עכשוי, יש אקשן ואת צ'ארלי, מה יותר מזה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה