ואו כמה זמן לא כתבתי!
עכשיו יהיה לי לא מעט זמן פנוי שמיועד בין היתר לזה.
אני זורקת עדכונים קצרים שאני אפרט עליהם בהמשך, בגדול:
- התפטרתי וסיימתי לעבוד בעבודה ה"נהדרת" שלי- פוסט ארוך, מרגישה נפלא עם זה!
- היינו בטיול של 10 ימיפ בפורטוגל והיה פשוט מדהים!- סביר להניח שאכתוב פוסט או כמה בנושא כי יש המון לספר.
- התחלנו היום IVF- אני חושבת שעל זה אכתוב היום כי זה הכי בוער בי (ולי תרתי משמע).
אני בהלם שזה הגיע לזה בכלל למען האמת.
איכשהו האמנתי בסתר ליבי שאנחנו נצליח לבד ולא...
אני יודעת שזה ממש טיפשי ואלפי אנשים בארץ ובעולם עוברים את זה ומודים שיש בכלל את האפשרות
ויחד עם זאת אני מרגישה שקצת נכשלנו שהגענו לזה (מי ישמע זה היה בידיים שלנו..).
אני יודעת שלפני כמה חודשים כבר היינו אצל רופא שהיה מאוד נחרץ בנוגע לצורך שלנו להתחיל טיפולים ובהקדם אבל משכנו, עשינו עוד IUI שזה הזרעות עם הורמונים (יש כמובן גם בלי אבל שלנו היו עם) ואז עשינו הפסקה, ואז חשבנו וניתחנו והחלטנו שנלך על זה. אז הלכנו לביה"ח שבו הרופאה שלנו עובדת ובכלל מישהו אחר קיבל אותנו, אז הייתי בלחץ מזה ואז התברר שיש עליו המלצות טובות אז נרגעתי. אח"כ אמרנו שנטוס אחרי שאסיים לעבוד ובאמת שבוע וחצי אחרי הסיום הכה מיוחל שלי, טסנו לפורטוגל וקיוויתי שנצליח שם, כי הי, כל מה שצריך זה להרגע ולהרפות..
אז News flash! אני מאוד מאודדד רפויה ועדיין מסוחררת מכל היין ששתינו והכייף שעשינו ויחד עם זאת המחזור שלי הופיע בול בזמן. להגיד שהופתעתי? ברור שלא, אנחנו יחד כבר 23 שנים, אין הפתעות/
אז לפני כמה ימים טרטרו אותנו עם הטפסים, זה חסר, זה יש, תביאו, תוציאו...
היום היה היום הגדול.
הגענו לביה"ח, כולם מקסימים קיבלו אותנו מאוד יפה, הבונוס ששאר הזוגות היו הרבה יותר מבוגרים מאתנו (למרות שמצד שני להם כבר יש ילדים)...
הייתי בבדיקת דם ואפילו הצליחו למצוא את הורידים שלי למרות שהם ממש ניסו להסתתר (עשיתי עבודה טובה ושתיתי די הרבה אז הם נאלצו להחשף בסוף. ואז באולטרסאונד (ביום השלישי של המחוזר! איכס.. התנצלתי בפני הרופא but he didn't seem to care...), אמר לי שהכל נראה מצוין. לאחר מכן היינו בפגישה עם מנהלת המחלקה שדווקא הייתה נחמדה ועניינית, הסבירה בסבלנות על התהליך וענתה על שאלות. לבסוף עברתי אצל האחות שתיתן לי את ה"פרוטוקול" ככה אני חושבת שזה נקרא, זאת בגדול התכנית של מה אנחנו הולכים לעשות.
היא הסבירה לי שבחמשת הימים הקרובים אני אזריק מנופור ואז אגיע לבדיקת דם ואולטרסאונד ונראה משם. בגדול התהליך הוא כזה שמתחילים מסוג זריקה אחד (במקרה שלי, זה משתנה כמובן) ואז מוסיפים עוד 2-3... (או כמו שאמרו במבצע סבתא: "אתה מתחיל לרוץ הכי מהר שאתה יכול, ואז מגביר!"). אז בשבוע הבא יבדקו מה מצב הזקיקים שלי ויחליטו מה להוסיף ולכמה זמן ומתי הבדיקה הבאה. אחרי שאבשיל ברמה טובה ויהיו הרבה זקיקים, הם יקבעו לנו שאיבה ונקווה שבתוך כל הזקיקים הנפלאים שלי יהיו ביציות ושכולן יופרו ויגדלו יפה ואז נחזיר אחת ונקפיא את כל שאר לול התרנגולות שנייצר..
נשמע כמו תכנית.
ואז התחיל, תקני את הזריקה, צריך למהול אותה, היא לא מוכנה, אז תלכי לאחות שתעשה את זה...
עד כה סביר והגיוני, אבל, האם יש את הzריקה בבית המרקחת? ובכלל יש בכללית יום קצר ואני צריכה שיאשרו סופית שהזריקה מתאימה ומתחילים והכל נסגר מוקדם...
מפה לשם, ניסיתי את בית המרקחת, שקט תעשייתי, הגעתי לשם, קניתי את החפיסה האחרונה! פיוווו מזל!
הלכתי לחפש אחות והופ, מסתבר שהאחות לא יודעת איך למהול את התרופה!
יותר מזה, אף אחות בעיר לא יודעת...
זוכרים שיום קצר היום? ואני כבר לא מדברת על זה שקניתי תרופה ב 260 שח שזה עם 85% מימון שאני בכלל לא יודעת האם היא זאת שאצטרך כי יתקשרו להגיד לי רק ב 14:00? אז זה...
אבל רגע... יום קצר! מי ימהל אותה אם כולם עובדים עד 13:00????
לקחתי סיכון, החלטתי למהול לפני התשובה הסופית כי זה או 260 שח לפח או חודש אבוד כי חייבים להתחיל היום.
האחות וכל אחיותיה שלא יודעות למהול תרופה ואין אפילו צדיקה אחת בסדום, שולחות אותי לעיר השכנה, 30 ד' נסיעה כדי לגלות שכל מה שהיה צריך לעשות זה לקחת את הבקבוקון שבחפיסה, לקחת את שני המזרקים הכבר מוכנים (לא תגידו אפילו עוד בקבוקון כמו שהיה פעם) שבקופסא ולהזריק אותם לבקבוקון As simple as that! האחות בהלם שאני נסחבתי עד אליה בשביל זה, מראה ומסבירה...
אני חוזרת לעיר ומבינה שהכמה ימים של האוכל הבריא והזומבה זה נפלא אבל שאני חייבת להכניס לגוף חטיפים, דחוף!
קונה ערימה.
מגיעה הביתה ומתחילה לחקור לגבי התרופה, קודם, השתמשתי בגונאל F וזה היה ממש סבבה, מחט פיצפונת ועט שיש בו הכל, קלי קלות ולא כואב.
מהסרטונים מבינה שזה לא המקרה, בכלל!
התרופה הזאת מעבר למחט הרבה יותר גדולה, שורפת כמו MF!
מתקשרת ל M מתחילה לבכות.
כאילו כל המתח והלחץ והפחד התנקזו לזה, ללמה אני צריכה להכאיב לעצמי, למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי וכל הרצון שבעולם להאשים אותו במצב החרבנה הזה למרות שברור לי שזה לא קשור רק אליו או תלוי רק בו אם בכלל...
אז כמובן שכבר לא עשיתי את הזריקה ב 16:00 והחלטתי לחכות שהוא יחזור מהעבודה ונעשה את זה יחד.
אני יודעת שזה קצת מגעיל, אבל אני רוצה שיראה ויבין ויחווה את מה שאני עוברת.
היום בבוקר בתור לרופאה הוא התחיל לשחק בשיא הנונשלנט בשחמט! כמעט שרפתי אותו בנשיפת דראקאריס אחת הגונה!
מה נראה לך חמוד??? אתה תשפשף בכייף וזהו? הא האאאא דמיינו MA'AM שחורה עושה עם הראש!
No baby, אתה הולך להשתתף ביג טיים או שתחווה את הזעם שלי במלואו.
בגדול, רב הסיכויים שהוא יחווה אותו גם ככה, ככה לפחות זה מרגיש כרגע..
בקיצור, לתחושתי, כדאי שיבטל את הביקור אצל חמותי כי כולם יאכלו תחת בשבועיים הקרובים ושמישהו יעיז להגיד לי משהו! ובנימה אופטימית זו, הלכתי לנשום ולעשות יוגה..
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חשבתי שאהיה כזאת נעימה ורגועה בתהליך ושאעשה ויפאסנה על רגל אחת ואקבל את כל השיט הזה בהבנה,
אבל לא... אני ממש כועסת למען האמת וכמה שבא לי לעשות את זה "בכייף", כרגע אני צריכה לגייס הרבה כוחות כדי להגיע לשם...
***************************************************************************
אחרית דבר:
אספתי את M מהרכבת
פרסנו על השולחן את הבקבוקון, הזריזה עצמה, חיטוי, קרח ומה לא.
הוא עזר לי להוציא את הכמות הנכונה ולהפטר מבועות טורדניות .
אני קיררתי את המקום וצבטתי עד שלא הרגשתי אותו, המחט נכנסה סביר למרות העובי והחומר שרף אבל לא בצורה שחשבתי ופחדתי אלא ממש בקטנה אז לא יודעת על מה היה כל הבאז באינטרנט (למרות שלמשל בהורמון אחר שינו משהו והוא כבר לא שורף כמו פעם אז אולי גם פה..). מצב הרוח שלי השתפר, התנשקנו והלכנו לאכול.
לאחר מכן כבר מזגנו מיין הפורט, בן ה 10 שהבאנו מפורטוגל ושתינו אותו עם שוקולד מריר צ'ילי- לציין את יום הטיפול הראשון.
עכשיו יהיה לי לא מעט זמן פנוי שמיועד בין היתר לזה.
אני זורקת עדכונים קצרים שאני אפרט עליהם בהמשך, בגדול:
- התפטרתי וסיימתי לעבוד בעבודה ה"נהדרת" שלי- פוסט ארוך, מרגישה נפלא עם זה!
- היינו בטיול של 10 ימיפ בפורטוגל והיה פשוט מדהים!- סביר להניח שאכתוב פוסט או כמה בנושא כי יש המון לספר.
- התחלנו היום IVF- אני חושבת שעל זה אכתוב היום כי זה הכי בוער בי (ולי תרתי משמע).
אני בהלם שזה הגיע לזה בכלל למען האמת.
איכשהו האמנתי בסתר ליבי שאנחנו נצליח לבד ולא...
אני יודעת שזה ממש טיפשי ואלפי אנשים בארץ ובעולם עוברים את זה ומודים שיש בכלל את האפשרות
ויחד עם זאת אני מרגישה שקצת נכשלנו שהגענו לזה (מי ישמע זה היה בידיים שלנו..).
אני יודעת שלפני כמה חודשים כבר היינו אצל רופא שהיה מאוד נחרץ בנוגע לצורך שלנו להתחיל טיפולים ובהקדם אבל משכנו, עשינו עוד IUI שזה הזרעות עם הורמונים (יש כמובן גם בלי אבל שלנו היו עם) ואז עשינו הפסקה, ואז חשבנו וניתחנו והחלטנו שנלך על זה. אז הלכנו לביה"ח שבו הרופאה שלנו עובדת ובכלל מישהו אחר קיבל אותנו, אז הייתי בלחץ מזה ואז התברר שיש עליו המלצות טובות אז נרגעתי. אח"כ אמרנו שנטוס אחרי שאסיים לעבוד ובאמת שבוע וחצי אחרי הסיום הכה מיוחל שלי, טסנו לפורטוגל וקיוויתי שנצליח שם, כי הי, כל מה שצריך זה להרגע ולהרפות..
אז News flash! אני מאוד מאודדד רפויה ועדיין מסוחררת מכל היין ששתינו והכייף שעשינו ויחד עם זאת המחזור שלי הופיע בול בזמן. להגיד שהופתעתי? ברור שלא, אנחנו יחד כבר 23 שנים, אין הפתעות/
אז לפני כמה ימים טרטרו אותנו עם הטפסים, זה חסר, זה יש, תביאו, תוציאו...
היום היה היום הגדול.
הגענו לביה"ח, כולם מקסימים קיבלו אותנו מאוד יפה, הבונוס ששאר הזוגות היו הרבה יותר מבוגרים מאתנו (למרות שמצד שני להם כבר יש ילדים)...
הייתי בבדיקת דם ואפילו הצליחו למצוא את הורידים שלי למרות שהם ממש ניסו להסתתר (עשיתי עבודה טובה ושתיתי די הרבה אז הם נאלצו להחשף בסוף. ואז באולטרסאונד (ביום השלישי של המחוזר! איכס.. התנצלתי בפני הרופא but he didn't seem to care...), אמר לי שהכל נראה מצוין. לאחר מכן היינו בפגישה עם מנהלת המחלקה שדווקא הייתה נחמדה ועניינית, הסבירה בסבלנות על התהליך וענתה על שאלות. לבסוף עברתי אצל האחות שתיתן לי את ה"פרוטוקול" ככה אני חושבת שזה נקרא, זאת בגדול התכנית של מה אנחנו הולכים לעשות.
היא הסבירה לי שבחמשת הימים הקרובים אני אזריק מנופור ואז אגיע לבדיקת דם ואולטרסאונד ונראה משם. בגדול התהליך הוא כזה שמתחילים מסוג זריקה אחד (במקרה שלי, זה משתנה כמובן) ואז מוסיפים עוד 2-3... (או כמו שאמרו במבצע סבתא: "אתה מתחיל לרוץ הכי מהר שאתה יכול, ואז מגביר!"). אז בשבוע הבא יבדקו מה מצב הזקיקים שלי ויחליטו מה להוסיף ולכמה זמן ומתי הבדיקה הבאה. אחרי שאבשיל ברמה טובה ויהיו הרבה זקיקים, הם יקבעו לנו שאיבה ונקווה שבתוך כל הזקיקים הנפלאים שלי יהיו ביציות ושכולן יופרו ויגדלו יפה ואז נחזיר אחת ונקפיא את כל שאר לול התרנגולות שנייצר..
נשמע כמו תכנית.
ואז התחיל, תקני את הזריקה, צריך למהול אותה, היא לא מוכנה, אז תלכי לאחות שתעשה את זה...
עד כה סביר והגיוני, אבל, האם יש את הzריקה בבית המרקחת? ובכלל יש בכללית יום קצר ואני צריכה שיאשרו סופית שהזריקה מתאימה ומתחילים והכל נסגר מוקדם...
מפה לשם, ניסיתי את בית המרקחת, שקט תעשייתי, הגעתי לשם, קניתי את החפיסה האחרונה! פיוווו מזל!
הלכתי לחפש אחות והופ, מסתבר שהאחות לא יודעת איך למהול את התרופה!
יותר מזה, אף אחות בעיר לא יודעת...
זוכרים שיום קצר היום? ואני כבר לא מדברת על זה שקניתי תרופה ב 260 שח שזה עם 85% מימון שאני בכלל לא יודעת האם היא זאת שאצטרך כי יתקשרו להגיד לי רק ב 14:00? אז זה...
אבל רגע... יום קצר! מי ימהל אותה אם כולם עובדים עד 13:00????
לקחתי סיכון, החלטתי למהול לפני התשובה הסופית כי זה או 260 שח לפח או חודש אבוד כי חייבים להתחיל היום.
האחות וכל אחיותיה שלא יודעות למהול תרופה ואין אפילו צדיקה אחת בסדום, שולחות אותי לעיר השכנה, 30 ד' נסיעה כדי לגלות שכל מה שהיה צריך לעשות זה לקחת את הבקבוקון שבחפיסה, לקחת את שני המזרקים הכבר מוכנים (לא תגידו אפילו עוד בקבוקון כמו שהיה פעם) שבקופסא ולהזריק אותם לבקבוקון As simple as that! האחות בהלם שאני נסחבתי עד אליה בשביל זה, מראה ומסבירה...
אני חוזרת לעיר ומבינה שהכמה ימים של האוכל הבריא והזומבה זה נפלא אבל שאני חייבת להכניס לגוף חטיפים, דחוף!
קונה ערימה.
מגיעה הביתה ומתחילה לחקור לגבי התרופה, קודם, השתמשתי בגונאל F וזה היה ממש סבבה, מחט פיצפונת ועט שיש בו הכל, קלי קלות ולא כואב.
מהסרטונים מבינה שזה לא המקרה, בכלל!
התרופה הזאת מעבר למחט הרבה יותר גדולה, שורפת כמו MF!
מתקשרת ל M מתחילה לבכות.
כאילו כל המתח והלחץ והפחד התנקזו לזה, ללמה אני צריכה להכאיב לעצמי, למה אני צריכה לעשות את זה לעצמי וכל הרצון שבעולם להאשים אותו במצב החרבנה הזה למרות שברור לי שזה לא קשור רק אליו או תלוי רק בו אם בכלל...
אז כמובן שכבר לא עשיתי את הזריקה ב 16:00 והחלטתי לחכות שהוא יחזור מהעבודה ונעשה את זה יחד.
אני יודעת שזה קצת מגעיל, אבל אני רוצה שיראה ויבין ויחווה את מה שאני עוברת.
היום בבוקר בתור לרופאה הוא התחיל לשחק בשיא הנונשלנט בשחמט! כמעט שרפתי אותו בנשיפת דראקאריס אחת הגונה!
מה נראה לך חמוד??? אתה תשפשף בכייף וזהו? הא האאאא דמיינו MA'AM שחורה עושה עם הראש!
No baby, אתה הולך להשתתף ביג טיים או שתחווה את הזעם שלי במלואו.
בגדול, רב הסיכויים שהוא יחווה אותו גם ככה, ככה לפחות זה מרגיש כרגע..
בקיצור, לתחושתי, כדאי שיבטל את הביקור אצל חמותי כי כולם יאכלו תחת בשבועיים הקרובים ושמישהו יעיז להגיד לי משהו! ובנימה אופטימית זו, הלכתי לנשום ולעשות יוגה..
פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
חשבתי שאהיה כזאת נעימה ורגועה בתהליך ושאעשה ויפאסנה על רגל אחת ואקבל את כל השיט הזה בהבנה,
אבל לא... אני ממש כועסת למען האמת וכמה שבא לי לעשות את זה "בכייף", כרגע אני צריכה לגייס הרבה כוחות כדי להגיע לשם...
***************************************************************************
אחרית דבר:
אספתי את M מהרכבת
פרסנו על השולחן את הבקבוקון, הזריזה עצמה, חיטוי, קרח ומה לא.
הוא עזר לי להוציא את הכמות הנכונה ולהפטר מבועות טורדניות .
אני קיררתי את המקום וצבטתי עד שלא הרגשתי אותו, המחט נכנסה סביר למרות העובי והחומר שרף אבל לא בצורה שחשבתי ופחדתי אלא ממש בקטנה אז לא יודעת על מה היה כל הבאז באינטרנט (למרות שלמשל בהורמון אחר שינו משהו והוא כבר לא שורף כמו פעם אז אולי גם פה..). מצב הרוח שלי השתפר, התנשקנו והלכנו לאכול.
לאחר מכן כבר מזגנו מיין הפורט, בן ה 10 שהבאנו מפורטוגל ושתינו אותו עם שוקולד מריר צ'ילי- לציין את יום הטיפול הראשון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה