עדכון שאיבה קצרצר למי שעוקב
אתמול עוד יצאתי בערב עם חברה לרוזלך בלנדוור (רוטב פירות יער חזר יאיי) וסופסוף חזרו אלי משקפי השמש שלי ששברתי בפורטוגל וקרולינה למקה החמודים תיקנו, לצערי נאלצתי להתחדש בעוד זוג שישב עלי נפלא ..
מ 00:00 הייתי בצום וכבר על הבוקר נסענו לביה"ח, התייצבנו ראשונים וחיכינו שייקחו מאתנו את הפרטים והזרע שהיה צמוד לגופי. היה מצחיק שמצד אחד מבעבעות בי מלא ביציות וקצת מעל מתערבלים בפנאן זרמים של זרעים חחח.
קיבלו אותנו די מהר, כרגי קיבלתי מתלמדת (זה סיפור חיינו בערך בכל תחום) אבל זה ממש לא היה משנה. החלפתי לחליפת שמלה סקסית שלמזלי לא הייתה פתוחה מאחורה לפחות.
עוד יותר למזלי הקשבתי ולקחתי גרביים חמות! היה די קר...
נכנסתי לחדר שבו הקסם קורה, הייתה שם היום הרופאה שלי שזה היה נחמד דווקא.
בשלב שבו החליטו לפתוח לי וריד היה ברור שזה הולך להיות תהליך, גם הייתי בצום מיובשת וגם קצת מפוחדת כך שלא עזר שאני שקופה, הורידים נעלמו מעל פני השטח..
מפה לשם, פתחו לי 3! ורידים כאשר האחרון שבהם על גב כף היד, לא אגיד שזאת פעם ראשונה אבל נעים זה לא.. תודה לך סבתא אהובה על ירושה נפלאה, הייתי מסתפקת בקרסוליים דקים ובגוף חסר שיער מיותר! אבל באמת תודה!
אחרי זה הגיע הטשטוש והתעוררתי כבר כאשר M וחמותי לצידי, האחיות הריעו על ההתעוררות המהירה והחדה, ישר היה לי מה להגיד חחח אמרתי להן שאני אדם של בוקר.
הרופאה הגיעה מאוחר יותר ואמרה ששאבו (גם כן מילה, שיגידו כבר קצרו וזהו) 7 ביציות...
זה מבאס כי היו לי 7 לפחות בכל צד והסתבר שאיכשהו למרות הכל בייצתי כנראה לפני הזמן וזה מה שהצליחו להוציא...
למה זה מעט לדעתי? כי היו הרבה והיה מלא פוטנציאל וגם היא חשבה שיהיו הרבה יותר והתבאסה וגם אם כבר חשש לגירוי יתר אז שיהיה שווה את זה לפחות :( ממש ממש מבאס!
וכמו שהיא הזהירה אותי עוד קודם, השחלות וגדלות ויש נוזל מסביב וכדי לתת לגוף להרגע ולחזור לעצמו הוחלט להקפיא מה שייצא ולהחזיר אחרי שאחזור לעצמי, זה כנראה עוד שבועיים או משהו כזה...
עכשיו, התהליך רק מתחיל פה, מחר צריכים להגיד לנו כמה מ-7 הביציות היפות שלי הופרו (אמן כולן!!!) ואז יגדלו אותן כמה ימים לפי האיכות שלהן ויגידו מתי מחזירים...
האמת שאני לא יודעת האם קודם מגדלים ואז מקפיאים או שמקפיאים את כל מה שהופרה ואז מגדלים כאשר מפשירים...
תיכף אעשה על זה גוגל..
לפני ששחררו אותי היו צריכים להוציא לי א הדבר הזה מהיד, נכנסת המתלמדת ואומרת לי, אני רק אסגור את זה בצור התחלה שהדם לא ישפריץ על המיטה.... אני בהלם מדמיינת שעוד שנייה הקירות מתמלאים דם.. בכל זאת אמרה דם משפריץ וזה.. מסתבר שזה הרבה פחות דרמטי מזה.
מה שהיה מצחיק שלידי בחדר הייתה בחורה אחרת שבאו להוציא לה את זה לחלוטין והיא צווחה כמו חזיר שחוט... האמת שכבר די נבהלתי והתכוונתי ללכת עם זה הביתה עד שיפול לבד אבל כאשר הוציאו לי, לא הבנתי מה היה הסיפור בכלל, לא כאב ולא כלום. כל אחת וסף הכאב והפחד שלה כנראה...
אחרי שחזרתי לעצמי חוץ מרגישות בבטן אני מרגישה, מזל! משתדלת לשתות הרבה ולהיות אופטימית..
חמותי האדם הכי מיותר אחרי תהליך שכזה כי על אף הכוונות הטובות שלה, יוצאים לה מהפה דברים הזויים כמו נו לא נורא נמשיך לנסות עד שנצליח ונעשה הכל (ואלה??? אני עוד שנייה מאמצת כלב ואת רוצה שאני אזריק עד אינסוף?!
היה בא לי לתקוע לה איזו מחט שתרגע רגע ותתאפס..). היא רופאה לכן הכל נראה לה בקטנה ואין לה מושג מה אני עוברת והיא לא התעמקה במיוחד כדי לבדוק אז מאיפה התובנות המקסימות???
לקחתי כמה נשימות בתוספת גלגול עיניים והפנתי את מחשבותיי למקום אחר.
נסענו למסעדה איטלקית ממש חמודה כולם יחד ואז הביתה.
ישנתי איזה 3 שעות ואמנם אני קצת חלשה, מקווה שמחר כבר ארגיש ממש טוב ונקווה לבשורות טובות!
***********************************************************************
אחרית דבר,
הבשורות הטובות לא הגיעו.
התקשרו בבוקר מהמעבדה ואמרו שלא הייתה אף הפריה.
שאלתי אם זה קשור לזרע אבל אמרו שהוא בסדר גמור ויכול להיות שהביציות ששאבו לא הבשילו או משהו בסגנון (כי יכול להיות שכמו שהרופאה חשדה בייצתי לפני הזמן שגם זה לא ברור איך קרה כי נתנו לי דוחי ביוץ).
בקיצור אני ממש מבואסת, כל ההזרקות, הכאבים והכל לפח.
אין לי מושג מה הלאה, ז"א יש לי מושג או שממשיכים או שלא אבל כרגע אני ממש מבואסת.
חשבתי שזה ירוץ בקלות ונצליח בפעם הראשונה ועוד יישארו מוקפאים.
כנראה שליקום הזה יש תכניות אחרות בשבילנו ואני ככה קרובה ללאמץ כלב ולהגיד סעאמק מה אני צריכה את כל השיט הזה גם ככה כולן רק מתלוננות על הילדים שלהן שהרסו להן את החיים.
ואז החלטתי להודיעה לכל מי שהיה מעורב כי כולם היו מאוד איתנו וזה לא משהו שאני מסתירה כי אני לא רואה טעם ולא איכפת לי שידעו גם (רק לחמותי ביקשתי ש M יודיע כי אני לא מסוגלת לשמוע את התגובות שלה וזה עדיף לשלום הבית.).
סבתא שלי באה ביציאה גאונית של אולי אתם צריכים להפסיק לשתות אלכוהול (כי הם חושבים שזה בערך כל מה שאנחנו עושים וכל הזמן, כמובן שזה לא נכון בכלל...), תפסיקי להרים כבד (מי ישמע אני הולכת לקרוס פיט, כולה קניות מדי פעם וגם אז נזהרת) וגולת הכותרת, "סיפרת למישהו? אולי עשו לך עין, אסור לדבר על כלום עם אף אחד ואף פעם..."
בקיצור שמייח...
מ 00:00 הייתי בצום וכבר על הבוקר נסענו לביה"ח, התייצבנו ראשונים וחיכינו שייקחו מאתנו את הפרטים והזרע שהיה צמוד לגופי. היה מצחיק שמצד אחד מבעבעות בי מלא ביציות וקצת מעל מתערבלים בפנאן זרמים של זרעים חחח.
קיבלו אותנו די מהר, כרגי קיבלתי מתלמדת (זה סיפור חיינו בערך בכל תחום) אבל זה ממש לא היה משנה. החלפתי לחליפת שמלה סקסית שלמזלי לא הייתה פתוחה מאחורה לפחות.
עוד יותר למזלי הקשבתי ולקחתי גרביים חמות! היה די קר...
נכנסתי לחדר שבו הקסם קורה, הייתה שם היום הרופאה שלי שזה היה נחמד דווקא.
בשלב שבו החליטו לפתוח לי וריד היה ברור שזה הולך להיות תהליך, גם הייתי בצום מיובשת וגם קצת מפוחדת כך שלא עזר שאני שקופה, הורידים נעלמו מעל פני השטח..
מפה לשם, פתחו לי 3! ורידים כאשר האחרון שבהם על גב כף היד, לא אגיד שזאת פעם ראשונה אבל נעים זה לא.. תודה לך סבתא אהובה על ירושה נפלאה, הייתי מסתפקת בקרסוליים דקים ובגוף חסר שיער מיותר! אבל באמת תודה!
אחרי זה הגיע הטשטוש והתעוררתי כבר כאשר M וחמותי לצידי, האחיות הריעו על ההתעוררות המהירה והחדה, ישר היה לי מה להגיד חחח אמרתי להן שאני אדם של בוקר.
הרופאה הגיעה מאוחר יותר ואמרה ששאבו (גם כן מילה, שיגידו כבר קצרו וזהו) 7 ביציות...
זה מבאס כי היו לי 7 לפחות בכל צד והסתבר שאיכשהו למרות הכל בייצתי כנראה לפני הזמן וזה מה שהצליחו להוציא...
למה זה מעט לדעתי? כי היו הרבה והיה מלא פוטנציאל וגם היא חשבה שיהיו הרבה יותר והתבאסה וגם אם כבר חשש לגירוי יתר אז שיהיה שווה את זה לפחות :( ממש ממש מבאס!
וכמו שהיא הזהירה אותי עוד קודם, השחלות וגדלות ויש נוזל מסביב וכדי לתת לגוף להרגע ולחזור לעצמו הוחלט להקפיא מה שייצא ולהחזיר אחרי שאחזור לעצמי, זה כנראה עוד שבועיים או משהו כזה...
עכשיו, התהליך רק מתחיל פה, מחר צריכים להגיד לנו כמה מ-7 הביציות היפות שלי הופרו (אמן כולן!!!) ואז יגדלו אותן כמה ימים לפי האיכות שלהן ויגידו מתי מחזירים...
האמת שאני לא יודעת האם קודם מגדלים ואז מקפיאים או שמקפיאים את כל מה שהופרה ואז מגדלים כאשר מפשירים...
תיכף אעשה על זה גוגל..
לפני ששחררו אותי היו צריכים להוציא לי א הדבר הזה מהיד, נכנסת המתלמדת ואומרת לי, אני רק אסגור את זה בצור התחלה שהדם לא ישפריץ על המיטה.... אני בהלם מדמיינת שעוד שנייה הקירות מתמלאים דם.. בכל זאת אמרה דם משפריץ וזה.. מסתבר שזה הרבה פחות דרמטי מזה.
מה שהיה מצחיק שלידי בחדר הייתה בחורה אחרת שבאו להוציא לה את זה לחלוטין והיא צווחה כמו חזיר שחוט... האמת שכבר די נבהלתי והתכוונתי ללכת עם זה הביתה עד שיפול לבד אבל כאשר הוציאו לי, לא הבנתי מה היה הסיפור בכלל, לא כאב ולא כלום. כל אחת וסף הכאב והפחד שלה כנראה...
אחרי שחזרתי לעצמי חוץ מרגישות בבטן אני מרגישה, מזל! משתדלת לשתות הרבה ולהיות אופטימית..
חמותי האדם הכי מיותר אחרי תהליך שכזה כי על אף הכוונות הטובות שלה, יוצאים לה מהפה דברים הזויים כמו נו לא נורא נמשיך לנסות עד שנצליח ונעשה הכל (ואלה??? אני עוד שנייה מאמצת כלב ואת רוצה שאני אזריק עד אינסוף?!
היה בא לי לתקוע לה איזו מחט שתרגע רגע ותתאפס..). היא רופאה לכן הכל נראה לה בקטנה ואין לה מושג מה אני עוברת והיא לא התעמקה במיוחד כדי לבדוק אז מאיפה התובנות המקסימות???
לקחתי כמה נשימות בתוספת גלגול עיניים והפנתי את מחשבותיי למקום אחר.
נסענו למסעדה איטלקית ממש חמודה כולם יחד ואז הביתה.
ישנתי איזה 3 שעות ואמנם אני קצת חלשה, מקווה שמחר כבר ארגיש ממש טוב ונקווה לבשורות טובות!
***********************************************************************
אחרית דבר,
הבשורות הטובות לא הגיעו.
התקשרו בבוקר מהמעבדה ואמרו שלא הייתה אף הפריה.
שאלתי אם זה קשור לזרע אבל אמרו שהוא בסדר גמור ויכול להיות שהביציות ששאבו לא הבשילו או משהו בסגנון (כי יכול להיות שכמו שהרופאה חשדה בייצתי לפני הזמן שגם זה לא ברור איך קרה כי נתנו לי דוחי ביוץ).
בקיצור אני ממש מבואסת, כל ההזרקות, הכאבים והכל לפח.
אין לי מושג מה הלאה, ז"א יש לי מושג או שממשיכים או שלא אבל כרגע אני ממש מבואסת.
חשבתי שזה ירוץ בקלות ונצליח בפעם הראשונה ועוד יישארו מוקפאים.
כנראה שליקום הזה יש תכניות אחרות בשבילנו ואני ככה קרובה ללאמץ כלב ולהגיד סעאמק מה אני צריכה את כל השיט הזה גם ככה כולן רק מתלוננות על הילדים שלהן שהרסו להן את החיים.
ואז החלטתי להודיעה לכל מי שהיה מעורב כי כולם היו מאוד איתנו וזה לא משהו שאני מסתירה כי אני לא רואה טעם ולא איכפת לי שידעו גם (רק לחמותי ביקשתי ש M יודיע כי אני לא מסוגלת לשמוע את התגובות שלה וזה עדיף לשלום הבית.).
סבתא שלי באה ביציאה גאונית של אולי אתם צריכים להפסיק לשתות אלכוהול (כי הם חושבים שזה בערך כל מה שאנחנו עושים וכל הזמן, כמובן שזה לא נכון בכלל...), תפסיקי להרים כבד (מי ישמע אני הולכת לקרוס פיט, כולה קניות מדי פעם וגם אז נזהרת) וגולת הכותרת, "סיפרת למישהו? אולי עשו לך עין, אסור לדבר על כלום עם אף אחד ואף פעם..."
בקיצור שמייח...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה