אני לאט לאט אשפוך לפה את קורותי בחודשים האחרונים, אמרתי שאפנה לזה זמן ואני ממש במקום הזה אז תצטרכו לסבול אותי כנראה לא מעט פה בזמן הקרוב :)
מבחינת תהליך ה IVF שלנו (הפריה חוץ גופית- זה כבר כל כך מובן לי מאליו שאני מופתעת כאשר מישהו לא יודע) אנחנו היום ביום השביעי לתהליך. הייתי בבדיקות ביום שני והבדיקות העלו כמות יפה של זקיקים (לרגע נלחצתי שזה מעט מדי אבל חברה שלי אמרה שבשאיבה עצמה זה בד"כ יותר אז שאין לי מה לדאוג).
מאתמול אני מזריקה 2 זריקות ביום, אחת להמשך גירוי השחלות ואחת לדיכוי הביוץ כך שלא אהבייץ מוקדם מדי. אני ממשיכה עם 2 זריקות ביום עוד היום ומחר ואז בחמישי שוב בדיקה ואז מחליטים מה הלאה (כבר אמרתי שזה Full time job?). אני מעריכה שהשאיבה תהיה בראשון או שני...
אתמול הרופאה המטפלת שלי הייתה והיא ממש מקסימה, הסבירה לי הכל והתעסקה איתי למרות שלא הייתה חייבת. יש לנו מערכת יחסים של יותר משנה ואני רואה כמה איכפת לה. חמותי עובדת בביה"ח הזה אז אני מניחה שהיא תבוא לשאיבה. אנחנו אמורים להתייצב כבר ב 8 בבוקר במחלקה ואז אחרי השאיבה שאמורה לקחת משהו כמו 20 ד' אני עוד צריכה להשאר שם שעתיים שלוש ואז ניסע הביתה. ככל הנראה יום למחרת יגידו לנו כמה עוברים יש ויודיעו מתי ההחזרה וכמה מקפיאים. התקווה שלי היא שיהיו כמה שיותר עוברים "מצטיינים" כך שנצליח הפעם ושיספיק לנו גם לפעמים הבאות :)
בגדול כל התהליך לא מאוד שונה מה IUI עם הורמונים אז אני מתורגלת וגם למזלי אין לי פחד חזק מדי ממחטים וסף כאב גבוה אז אני מתמודדת בגבורה. עדיין מוזר להגדיר את עצמי במקום של IVF כי חשבנו שנצליח ולא נגיע לזה אבל זה מה שיש ואני יכולה להגיד שיש לי מזל גדול שאני יכולה להרשות לעצמי לעבור את התהליך בזמן שאני לא עובדת. זה מוריד המון לחץ וזה חשוב לדעתי, לפחות לפעם הראשונה.
אני ממשיכה ללכת לזומבה, אני מאווודד נהנת מזה!!! זה ממש מעלה את סף האושר שלי :) אני מניחה שאחרי השאיבה וההחזרה אחכה איזה שבוע עד שאחזור לזה, נראה איך ילך ומה יהיו המלצות הרופאים..
אני גם עושה יוגה בבית וגם זה ממש כייף לי. אני ממש מרגישה שאת הרוגע מתפשט בי מעצם השהייה שלי בבית. הפעם בניגוד לפעם הקודמת אני ממש מרשה לעצמי להרגע, אני עובדת בלהכנס להריון, זאת לא פחות עבודה מכל עבודה אחרת ואני לא מתבטלת אז הכל תקין, יש אישור מצפוני :)
העבודה!
אז באמת שמזמן לא כתבתי ואני אספר על מה שהיה שם...
בגדול לא היו הפתעות אבל בכל זאת..
יום ההולדת שלי היה בפסח אז יצא שהיה לי חופש של מעל שבוע ונהננו ממנו מאוד, היינו עם המשפחה שלי ואז נסענו לחמותי, גם שם היה ממש נחמד ונהננו.
כמו שסיפרתי כבר בתחילת אפריל הודעתי שאני עוזבת, המנהלת לא התרגשה מזה מדי וזה בסדר, כי מה איכפת לי סה"כ. אחרי החזרה מהחופש התחיל הטירוף כי בתחילת מאי הייתה התחרות שבגללה נשארתי חודש ולא שבועיים..
נסעתי מביה"ס לביה"ס והכנתי את הילדים לתחרות. היו לי 9 בתי ספר שהשתתפו (מתוך 12) וזה אומר 18 מפגשים כי כל ביה"ס מקבל שני מפגשים. היו בתי ספר יותר פשוטים והיו יותר קשים אבל בסופו של יום, החויה הייתה כיפית ורתמתי והדלקתי אותם ואת המורים המלווים שלהם, כך שכולם מאוד התרגשו לקראת התחרות. החודש עבר ממש מהר כי הייתי כל יום בכמה בתי ספר ובאמת שהיה נחמד למרות שקצת לחוץ.
עבודת ההוראה לא פשוטה ב כ ל ל! יוצאים סחוטים מהימים האלו אפילו שהילדים מקסימים.
בתחרות, אפשר היה ישר לדעת מי הקבוצות שלי כי הילדים והמורים כבר בכניסה היו מתחילים לברר איפה אני והילדים רצו להתחבק ולהתגאות בדגמים שיצרנו אתם. ההורים ניגשו להגיד תודה כי הילדים היו חוזרים נרגשים מהשיעורים שלנו והתלהבו מאוד. השתדלתי להוסיף לקבוצות ילדים מקבוצות אחרות שראיתי בהם משהו מיוחד והכי מצחיק שאלו היו ילדים עם יותר קשיים אבל הם היו כל כך שובים וכשרוניים שזה היה לגמרי בזכות!
שתי קבוצות שלי זכו (מתוך 28 קבוצות מתחרות) מקום ראשון ושלישי והייתי ממש כמו אמא אווזה חחח.
כמובן שהמנהלת, יד ימינה והמזכירה, לשנייה לא עצרו להגיד לי כל הכבוד כי מה אני קשורה בכלל להצלחה הזאת?!
אני לעומת זאת כתבתי למדריכות שלי ואמרתי להן שבלעדיהן זה לא היה קורה, מה שלגמרי נכון.
מהמדריכות שלי נפרדתי עוד קודם לכן, קניתי להן משהו קטן ועשינו שיחות טובות. שתיים מהן ממש התבאסו שאני עוזבת כי לאחת שימשתי ממש מנטורית ולשניה חברה טובה. השלישית בעיתית כי למרות שאנחנו ביחסים טובים ומבין הרכזות שהיו לה אותי היא העדיפה, קשה לי לעבוד עם שקרנים והיא לא הצליחה להתעלות ולהבין שאני עולה על כל השקרים שלה ושאין טעם לעבוד ככה.. ממנה כאמור, פחות הצטערתי להפרד חחחח
אז היום של התחרות היה יום העבודה האחרון, כאשר עמדנו כבר ביציאה היה צריך להיות איזשהו סוף ליום ולתעסוקה שלי שם. היה איזה משהו מאוד עגום כאשר בקושי איחלו לי בהצלחה. מיותר לציין שחיבוקים לא היו שם חחחח
המשכתי משם עם סיוי לשבת על קפה והיה ממש כייף. סיוי גם סיימה עכשיו, כמה שבועות אחרי.
אני יכולה לסיים את החוויה בשני טורים, אחד חיובי כי באמת העבודה הזאת נתנה לי יותר מהמון אבל גם היו כל כך הרבה דברים שליליים שאפילו התעלו פה ושם על החיוביים. ללא ספק הרבה לקחים נלמדו ומדי פעם יש לי עוד סיוטים עם הנפשות הפועלות חחח.
כפי שהבנתי משיחת הסיום של סיוי שם וכפי שידענו עוד קודם, המקום הזה חולה, הארגון הזה חולה מהבסיס ואילו זה לא היה ככה, היינו נשארות לפחות עוד שנה כי העבודה עצמה היא די אחלה. אילו היו מנהלים שיודעים להרים ולא רק להוריד ואילו הכל בערך היה אחרת חחח.
זה היה ניסיון כל כך אינטנסיבי ומשמעותי שאני לגמרי שמחה ועוד יותר על האנשים שהכרתי ופגשתי לאורך הדרך. זה העלה את הביטחון העצמי שלי וכיוון אותי ולכן אני לגמרי שמחה שבחרתי לעבור את החויה הזאת. שם כבר כלום לא ישתנה, אני לעומת זאת כבר במקום אחר לחלוטין.
מאתמול אני מזריקה 2 זריקות ביום, אחת להמשך גירוי השחלות ואחת לדיכוי הביוץ כך שלא אהבייץ מוקדם מדי. אני ממשיכה עם 2 זריקות ביום עוד היום ומחר ואז בחמישי שוב בדיקה ואז מחליטים מה הלאה (כבר אמרתי שזה Full time job?). אני מעריכה שהשאיבה תהיה בראשון או שני...
אתמול הרופאה המטפלת שלי הייתה והיא ממש מקסימה, הסבירה לי הכל והתעסקה איתי למרות שלא הייתה חייבת. יש לנו מערכת יחסים של יותר משנה ואני רואה כמה איכפת לה. חמותי עובדת בביה"ח הזה אז אני מניחה שהיא תבוא לשאיבה. אנחנו אמורים להתייצב כבר ב 8 בבוקר במחלקה ואז אחרי השאיבה שאמורה לקחת משהו כמו 20 ד' אני עוד צריכה להשאר שם שעתיים שלוש ואז ניסע הביתה. ככל הנראה יום למחרת יגידו לנו כמה עוברים יש ויודיעו מתי ההחזרה וכמה מקפיאים. התקווה שלי היא שיהיו כמה שיותר עוברים "מצטיינים" כך שנצליח הפעם ושיספיק לנו גם לפעמים הבאות :)
בגדול כל התהליך לא מאוד שונה מה IUI עם הורמונים אז אני מתורגלת וגם למזלי אין לי פחד חזק מדי ממחטים וסף כאב גבוה אז אני מתמודדת בגבורה. עדיין מוזר להגדיר את עצמי במקום של IVF כי חשבנו שנצליח ולא נגיע לזה אבל זה מה שיש ואני יכולה להגיד שיש לי מזל גדול שאני יכולה להרשות לעצמי לעבור את התהליך בזמן שאני לא עובדת. זה מוריד המון לחץ וזה חשוב לדעתי, לפחות לפעם הראשונה.
אני ממשיכה ללכת לזומבה, אני מאווודד נהנת מזה!!! זה ממש מעלה את סף האושר שלי :) אני מניחה שאחרי השאיבה וההחזרה אחכה איזה שבוע עד שאחזור לזה, נראה איך ילך ומה יהיו המלצות הרופאים..
אני גם עושה יוגה בבית וגם זה ממש כייף לי. אני ממש מרגישה שאת הרוגע מתפשט בי מעצם השהייה שלי בבית. הפעם בניגוד לפעם הקודמת אני ממש מרשה לעצמי להרגע, אני עובדת בלהכנס להריון, זאת לא פחות עבודה מכל עבודה אחרת ואני לא מתבטלת אז הכל תקין, יש אישור מצפוני :)
העבודה!
אז באמת שמזמן לא כתבתי ואני אספר על מה שהיה שם...
בגדול לא היו הפתעות אבל בכל זאת..
יום ההולדת שלי היה בפסח אז יצא שהיה לי חופש של מעל שבוע ונהננו ממנו מאוד, היינו עם המשפחה שלי ואז נסענו לחמותי, גם שם היה ממש נחמד ונהננו.
כמו שסיפרתי כבר בתחילת אפריל הודעתי שאני עוזבת, המנהלת לא התרגשה מזה מדי וזה בסדר, כי מה איכפת לי סה"כ. אחרי החזרה מהחופש התחיל הטירוף כי בתחילת מאי הייתה התחרות שבגללה נשארתי חודש ולא שבועיים..
נסעתי מביה"ס לביה"ס והכנתי את הילדים לתחרות. היו לי 9 בתי ספר שהשתתפו (מתוך 12) וזה אומר 18 מפגשים כי כל ביה"ס מקבל שני מפגשים. היו בתי ספר יותר פשוטים והיו יותר קשים אבל בסופו של יום, החויה הייתה כיפית ורתמתי והדלקתי אותם ואת המורים המלווים שלהם, כך שכולם מאוד התרגשו לקראת התחרות. החודש עבר ממש מהר כי הייתי כל יום בכמה בתי ספר ובאמת שהיה נחמד למרות שקצת לחוץ.
עבודת ההוראה לא פשוטה ב כ ל ל! יוצאים סחוטים מהימים האלו אפילו שהילדים מקסימים.
בתחרות, אפשר היה ישר לדעת מי הקבוצות שלי כי הילדים והמורים כבר בכניסה היו מתחילים לברר איפה אני והילדים רצו להתחבק ולהתגאות בדגמים שיצרנו אתם. ההורים ניגשו להגיד תודה כי הילדים היו חוזרים נרגשים מהשיעורים שלנו והתלהבו מאוד. השתדלתי להוסיף לקבוצות ילדים מקבוצות אחרות שראיתי בהם משהו מיוחד והכי מצחיק שאלו היו ילדים עם יותר קשיים אבל הם היו כל כך שובים וכשרוניים שזה היה לגמרי בזכות!
שתי קבוצות שלי זכו (מתוך 28 קבוצות מתחרות) מקום ראשון ושלישי והייתי ממש כמו אמא אווזה חחח.
כמובן שהמנהלת, יד ימינה והמזכירה, לשנייה לא עצרו להגיד לי כל הכבוד כי מה אני קשורה בכלל להצלחה הזאת?!
אני לעומת זאת כתבתי למדריכות שלי ואמרתי להן שבלעדיהן זה לא היה קורה, מה שלגמרי נכון.
מהמדריכות שלי נפרדתי עוד קודם לכן, קניתי להן משהו קטן ועשינו שיחות טובות. שתיים מהן ממש התבאסו שאני עוזבת כי לאחת שימשתי ממש מנטורית ולשניה חברה טובה. השלישית בעיתית כי למרות שאנחנו ביחסים טובים ומבין הרכזות שהיו לה אותי היא העדיפה, קשה לי לעבוד עם שקרנים והיא לא הצליחה להתעלות ולהבין שאני עולה על כל השקרים שלה ושאין טעם לעבוד ככה.. ממנה כאמור, פחות הצטערתי להפרד חחחח
אז היום של התחרות היה יום העבודה האחרון, כאשר עמדנו כבר ביציאה היה צריך להיות איזשהו סוף ליום ולתעסוקה שלי שם. היה איזה משהו מאוד עגום כאשר בקושי איחלו לי בהצלחה. מיותר לציין שחיבוקים לא היו שם חחחח
המשכתי משם עם סיוי לשבת על קפה והיה ממש כייף. סיוי גם סיימה עכשיו, כמה שבועות אחרי.
אני יכולה לסיים את החוויה בשני טורים, אחד חיובי כי באמת העבודה הזאת נתנה לי יותר מהמון אבל גם היו כל כך הרבה דברים שליליים שאפילו התעלו פה ושם על החיוביים. ללא ספק הרבה לקחים נלמדו ומדי פעם יש לי עוד סיוטים עם הנפשות הפועלות חחח.
כפי שהבנתי משיחת הסיום של סיוי שם וכפי שידענו עוד קודם, המקום הזה חולה, הארגון הזה חולה מהבסיס ואילו זה לא היה ככה, היינו נשארות לפחות עוד שנה כי העבודה עצמה היא די אחלה. אילו היו מנהלים שיודעים להרים ולא רק להוריד ואילו הכל בערך היה אחרת חחח.
זה היה ניסיון כל כך אינטנסיבי ומשמעותי שאני לגמרי שמחה ועוד יותר על האנשים שהכרתי ופגשתי לאורך הדרך. זה העלה את הביטחון העצמי שלי וכיוון אותי ולכן אני לגמרי שמחה שבחרתי לעבור את החויה הזאת. שם כבר כלום לא ישתנה, אני לעומת זאת כבר במקום אחר לחלוטין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה