IVF day 14 ועוד מיני דברים

כנראה שלא ימאס לי לכתוב שאני עדיין לא מעכלת שאנחנו בתוך הדבר הזה, שאני לא האמנתי שנגיע לזה בכלל, הרי אנחנו בסדר, אנחנו חמודים כאלו, דברים זורמים לנו..
אז הגענו, נו ו? מתקדמים כאילו זה הכי טבעי בעולם..

אז זה כבר היום ה- 14 לטיפול. מצחיק, כאשר אמרתי ל M אנחנו כבר ביום X, הוא אמר לי "אנחנו כבר הרבה יותר זמן מזה בכל הדבר הזה".. זה היה עצוב ונכון אבל רק עכשיו אני באמת מרגישה שאנחנו במשהו ממש גדול. כאילו שעד עכשיו שיחקנו משחקים, טעמנו מזה ומזה והתחמקנו מהדבר שהוא ביג דיל ופתאום אנחנו פה ולא ברור איך זה בכלל קשור אלינו. האמת שהמינונים שלי הם סבירים מאוד והרופאים ממש משתדלים שלא להגזים איתי כי נראה שאני מגיבה כצפוי. ביום חמישי אחרי שלושה ימים של שתי זריקות ביום (מזלי ש M ביולוג ותותח מעבדה כי אני בטח לא הייתי מרכיבה את כל הזריקות האלו טוב כמוהו), נשברתי. אמרתי שזהו, לא מסוגלת, וזה לא שאני הורמונלית אפילו. מצב הרוח שלי בסדר ואני אפילו די על הגובה מבחינת ההרגשה, כמעט ולא נופלת אבל בחמישי הייתה ממש נקודת משבר. לא יודעת אם אלו המחטים העבים והמציקים, זה שכאב לי הראש והייתה לי בחילה, הפחד מגירוי יתר שקראתי עליו דברים מאוד מפחידים או בכלל הפחמד ממה שזה עושה לגוף שלי ומהתהיות האם זה יצליח ויניב פרי.
בבדיקה הייתה הרופאה שלי שהרגיעה אותי, אמרה שהכל נראה טוב ושנגדל את החברה עוד כמה ימים ואז נקבע שאיבה. אז נתנו לי עוד יומיים של שתי זריקות ביום אבל במינון נמוך עוד יותר ואתמול הייתי צריכה לעשות שתי זריקות של מה שיגרום להבשלת הביציות וביוץ מחר. האמת שכל הזריקות שכולן התמרמרו עליהן שהן השטן היו ממש בסדר, אפילו לא שרף לי מדי והודתי לעצמי על הצמיגון שגידלתי כי אילולא הוא, הייתי מזריקה לשריר וזה כאבים נוראיים וסימנים כחולים ענקיים. אז סה"כ אין הרבה מה להתלונן. אני משתדלת לשתות הרבה (אמרו שזה עוזר כדי שלא יהיה גירוי יתר), נותנת לגוף לנוח ועושה רק מה שמרגיש לי טוב (כביסות ואפייה חחח). M אומר שאני גיבורה, צודק תכלס חחח
מחר זה היום הגדול, השאיבה! אני מכינה את הדירה ומנקה כאילו אני נוסעת לחול או מינימום צריכה להגיע לבית היולדות מחר. ההגיון מאחורי זה הוא שאני לא יודעת איך ארגיש בימים שאחרי השאיבה. יכול להיות שיעבור ממש בקלות והכל מעולה, זאת התקווה אבל ליתר ביטחון.
מצחיק שהתהליך הגדול והלא פשוט הזה הוא רק חלק פצפון בכל התהליך הענק והארוך הזה עד שמקבלים תינוקי לידיים ובוכים מאושר. פעם, כאשר הייתי תמימה וצעירה במספרים, חשבתי שהופס נכנסים להריון והופס מגיע היום המיוחל ומשם הכל היסטוריה. עכשיו, כאשר אני כבר למודת קרבות (אף על פי שיש מי שאני טירונית מושתנת לידן ואני מעדיפה שכך..) אני מבינה שזה כל כך הרבה יותר מזה..
תחשבו שרק התהליך שעכשיו עוברים שלמרות שהוא נחשב מתקדם יחסית, עדיין...
14 ימים של זריקות הורמונים בתקווה שהגוף יגיב כמו שצריך וזה עוד הפרוטוקול הקצר, בארוך מזריקים חודש> שאיבה שבה שואבים את הזקיקים וזה בהרדמה מלאה> כמה זקיקים נשאבו?> בתוך כמה זקיקים יש ביציות?>
כמה ביציות הופרו?>  מה איכות ההפריות?> כמה מהן הצליחו לגדול לימים 3-5?> כמה ניתן להחזיר/ להקפיא?
ואז מתחיל תהליך ההחזרה שהוא כמובן שטויות לעומת כל מה שהיה קודם מבחינת התהליך (בהנחה שהגוף בסדר ובלי שום סיבוכים...)
 ואז עולים שלב:
האם החזירו משהו בן 3 ימים או בלוציסט שזה בן 5 ימים שאמור להיות מצטיין כי הצליחו לגדל אותו במעבדה ליום החמישי והדילמה של מה עדיף להחזיר, יום 3 ושיתפתח בפנים או 5? טרם הגיעו להחלטה ברורה בנושא> ואז, האם השתרש?> בדיקת בטא, האם תקינה?> האם מכפילה את עצמה?> האם יש שק ברחם (או חלילה במקום אחר ואז סיבוכים) > האם יש דופק?> ואז כל סדרות הבדיקות הרגילות.. כל זה בהנחה שלא היו מראש סרטים גנטיים ולא היה צריך לברור את העוברים ולעשות להם מיפויים גנטיים וכו'..> ואז בבדיקות הרגילות, האם הכל בסדר?> לעשות מי שפיר או לא ושאר רשימת הבדיקות ובמי השפיר האם לעשות את המיפוי הגנטי?....> סקירות והכל בהנחה שאין כל מיני התקצרויות רחם ושטויות אחרות לא עלינו...> ואז סופסוף מגיעים איכשהו ללידה, ושם מתחיל סיפור חדש שאני עוד לא בקיאה בו אפילו... ואם, אם צולחים את כללללללל זה, מקבלים תינוקי בתקווה שהוא בריא ושלם ושהכל בסדר ושומרים עליו מכל משמר ועוד יש ציפיה שלא נהיה חרדתיים מדי, כי כן, כל הדבר שעברנו עד כה ממש מרמז על נפש רגועה ונטולת דאגות...
בקיצור, מי חשב, שכללל זה, יהיה כל כך מסובך?
ואז רואים את כל אלו (ולא חסר תודה לאל ואני מאחלת להן לחלוטין את כל האושר שבעולם מכל אבל כל הלב) שזה כזה עובר לידן ואי אפשר שלא להיות בהלם שככה זה בעצם, אמור ויכול להיות, שזאת לא אגדה אורבנית אלא מציאות, של זוג אחר. וזה לא שאני מתלוננת חלילה חחחחח האמת? באמת שלא, אני ואנחנו מי שאנחנו בזכות כל מה שאנחנו עוברים, אין לי ספק בזה. אני כבר מזמן בחלק של הקבלה ולא של היאוש, קבלה צינית אולי אבל לפחות משהו, זה פשוט קצת מצחיק וקצת הזוי.
בקיצור מחר אנחנו מתייצבים ומקווים לטוב :)

טוב, עכשיו קצת על מה ראיתי ומה הכנתי, זה יהיה החלק האמנותי.
האמת שדי שחזרתי הצלחות עבר ופחות דברים חדשים למרות שיש כמה!
אז ככה:
הכנתי את עוגיות הפרמזן המעלפות האלו:

כמה טיפים שווים:
1. תעשו כמות כפולה כי זה יאכל תוך שניות!

2. שווה להשתמש במיקסר עם וו גיטרה, התוצאה מצוינת וממש מהר ופשוט

3. אין טעם להתעסק בלהדביק את התבלינים אלא אם זה הולך לאינסטגרם...

4. לערבב סוגי גבינות ומאוד כדאי שיהיה שם פרמזן (פעם אחרונה עשיתי פרמזן וקשקבל)

5. לשטח ככה הם יוצאים קרנצ'יים, לא להשאיר שמנמנים מדי..
6. להוציא מהתנור רק כאשר יש ממש בועיות קטנות וחומות אחרת זה לא קרנצ'י מספיק או מוכן, אם הוצאתם ואפילו קיררתם וזה לא קרנצ'י מספיק, להכניס חזרה לתנור, זה שווה את זה!
7. לגמרי שווה את המאמץ ולא באמת יותר מדי עבודה או כלים בכייור

הכנתי שוב (ושוב ושוב ושוב) את לחמניות השום פרמזן המעולה האלו!כמה טיפים:
1. הכנתי אותן מקוטג' שעבר התאריך שלו והיה חבל לזרוק ומכל הגבינות שנותרו משבועות, הכל הולך!

2. תכינו כמות כפולה ותקפיאו, ככה אפשר להפשיר ולזרוק לתנור ישר ויש לכם משהו להביא אתכם לצד הסלט
3. אני השתמשתי במיקסר ווו גיטרה וזה יצא הרבה יותר טוב ומהר מבד"כ אז ממליצה
בכלל ממליצה בחום על BOSCH MUM5 אחת המתנות הכי שווה שקיבלתי ואני חורשת עליו!

הכנתי גם עוגיות שוקולד צ'יפ, מתכון אלוהי!
הכי פשוט בעולם להכנה, באמת! צריך קערה אחת וסבלנות וזהו!
פעם קודמת משום מה לא יצא לי כמו שצריך ואני חושדת שזה רק כי לא פעלתי לפי ההוראות. חשוב מאוד מאוד לעשות בדיוק אבל בדיוק מה שהיא אומרת וזה ה-כל! לא להחליף, לא להמציא, פשוט לעשות בדיוק מה שהיא כותבת!
שימי לב לזה שיש שם סוכר לבן וסוכר חום כהה (לא דמררה, לא סוכר חום בהיר אלא אחד שזה מה שכתוב עליו). לא לוותר על סודה ועל שוקולד איכותי קצוץ דק ולא פצפוצי השוקולד הרגילים.
חשוב מאוד גם לעשות כדור פינג פונג כפי שהיא רושמת ולהכניס לתנור ב 190 מעלות ל 12 ד' בדיוק כמו שהיא רושמת!
לא לשכוח לקרר! אני לא יודעת אם אתם זוכרים את עוגיות הנענע שהייתי מכינה? אז נראה לי שאנסה את המתכון הזה בתוספת נענע וגרידת לימון. המרקם יצא פשוט מושלם! הא ולא לשכוח, לפחות לילה אחד במקרר!
מה שאתם רואים אצלי בתנור זה כבר אחרי שהכדורים נמסו אבל זה התחיל מכדורים עגולים.
הייתי מציעה לעשות עם ילדים אבל הקטע שזה צריך לעמוד לילה במקרר ולא יודעת כמה סבלנות תהיה להם...
יכולתי לקצוץ את השוקולד דק יותר אבל התעצלתי...

דבר נוסף שהכנתי שפה דווקא המרכיבים יצאו פחות שווים אבל ההגשה,
הכנתי סלט אבטיח, הבעיה ששילבתי אותו עם מוצרלה משעממת במקום לתת לו קיק עם בולגרית או אפילו גבינה כחולה שיכולה לבוא אתו פשוט מושלם! מה שרציתי שתשימו לב אליו זה דווקא הכדורים שיצרתי עם הכפית החמודה הזאת מעלי אקספקס חחח אלטרנטיבה שווה לזה, היא לעשות שיפודים עם עיגולי אבטיח וגבינה כחולה למשל שיראו מהמם בהגשה!