מאתמול כבר מחכה להגיע למחשב ולכתוב קצת, ולא, כלום לא השתנה, רק הצורך לכתוב חזר!
תודה לאור בשולי הענן שהזכירה לי כמה חשוב זה זמן איכות עם עצמי למרות הלחץ והסביבה..
ואפילו עכשיו חוט המחשבה הגם ככה רופף שלי נקטע ע"י שיחת טלפון...

אני אמשיך ליילל על העבודה שלי, אין מנוס חחח
לזכותי יאמר שסידרתי שוב את קורות החיים והתחלתי לחפש בצורה אקטיבית אז אני כבר בדרך הנכונה!
אתמול חזרתי הביתה ממש זומבי כי יצאתי מהמשרד ממש מאוחר ועד שיצאתי כבר נתקעתי בשיא הפקקים.
אני חייבת להתחיל להקשיב לפודקאסטים בנסיעה אחרת זה ממש בזבוז זמן!
אני משתדלת להשלים שיחות עם אנשים במהלך הנסיעה אבל זה לא הכי בריא ובטוח...
אם יש המלצות לפודקאסטים שווים, אשמח לשמוע!
היום ניסיתי לצאת מוקדם ויצאתי כרגיל, גם זה משהו...
בהלוך התפנקתי בצ'אי לאטה של ארומה, גיליתי שזה ממש טעים! מפוצץ סוכר אבל ממש טעים ומנחם.
בחזור, פינקתי את עצמי REBAR בריאות ירוק וסקסי שגרם לי להספיק ממש בשנייה האחרונה לרכבת...
הבחור שעובד שם סיפק שירות לבבי וחמוד מה ששיפר את מצב הרוח שלי (אני סאקרית לשירות שווה...)
אפילו חידשתי את המועדון למרות שבתת מודע זכרתי שיש לאחי ושני סתם עושה את זה..
בהגיעי הביתה (אומרים ככה!?) הכנתי לעצמי קפסולה חדשה של נספרסו (איסטנבול מהדורה מוגבלת) ואני חייבת לציין שמאוד נהנתי! מזמן לא ישבתי והקלדתי עם כוס אספרסו קטנה. זה כמעט לא קורה לאחרונה כי אני כל כך לחוצה

ועצבנית בעבודה שאם עוד אוסיף לזה קפאין, M יסבול קשות ואני כאמור, בחורה מתחשבת.
אגב בעניין אתרים שווים, האתר של האקדמיה ללשון עברית פשוט נהדר! יש שם הכל!
מה שכן, נראה לי שלעולם לא אלמד את חוקי הניקוד כמו שצריך ולעולם הגיית המילים שלי אם לא יתקנו אותי תהיה לא ממש טובה ונכונה...
כאשר כבר התיישבתי ברכבת, ישבו לא רחוק זוג גברים דוברי ערבית עם עברית ממש טובה. בשלב מסוים מישהו שלישי החל לנגן איזה קליפים בערבית בקולי קולות. הגברים התכווצו במקום כי אני הסתכלתי (בתוכחה) על הבחור..
הם ממש הרגישו לא בנוח בגללו, אפילו הסתובבו והעירו כדי שאראה שהם לא חלק מזה חחח
עמד לי על קצה הלשון שאני מבינה שלא כל X הוא ככה חחח, זה הזכיר לי שבכל פעם שאני שומעת על ישראלית שעשו כך וכך בחול אני ממש מתכווצת מבושה ומתבאסת שככה אנחנו נראים...
בכל מקרה, אני עושה את מה שביכולתי כדי לתקן את הרושם חחח
אגב אצלי זה בשתי חזיתות, גם בחזית הרוסית :)
אבל גלשתי מהיום הגרוע בעבודה. וזה לא שגרוע שם באופן מיוחד אלא שכרגיל גרוע...
היום אני ומרו (הרכזת השלישית שסיפרתי עליה שחזרה מחל"ד ועכשיו היא בצוות הטובים שלנו ואני מדרבנת
אותה להפסיק לפחד ולהשמיע קול.. היא כזאת עובדת חרוצה ומהממת אבל מה, נותנת לכולן לרדות בה..).
בבוקר הגענו למשרד והיינו אמורות לעבוד על הדגמים. עכשיו, העמותה שלנו נכנסת לבתי ספר והמדריכים מעבירים קורסים. הילדים אמורים ללמוד וליישם ע"י בניית גדמים, מצגות ופרזנטציה אבל לשילוש מאוד מאוד חשוב איך זה נראה, הרבה יותר מהאם הילדים למדו משהו (כי המנהלים משלמים..)... ובנוסף, למדריכים יש כמות שיעורים מוגבלת שאסור לגלוש. אני ומרו הלכנו בשבוע שעבר והכנו את הדגמים של ביה"ס אחד ואז הבאנו למשרד לשיפורים.
נשים רגע בצד את זה שאין לי שמץ של מושג איך בונים ושיש לי ידיים מרכז-שמאל כזה...
כאשר הגענו, לא יודעת מה נכנס בי והטחתי במנהלת ויד ימינה שזה מטומטם שאנחנו בונות הכל. במקום לרדת לשורש הבעיה, המנהלת החליטה לרדת עלינו והסבירה לנו שאסור לבנות במקום אלא צריך לשתף וכו'..
עכשיו, כל דיבור עם השילוש מסתיים בגערות ובזה שלא משנה מה היינו אומרות זה יתהפך עלינו.
בשבוע שעבר מרו הייתה איתי בחלק מהזמן ואז נסעתי לביה"ס אחר, הילדים שם לא מדברים עברית (גם בראשון לא אבל לפחות היא תרגמה..) וגם הם כיתה לא פשוטה בכלל. המנהלת מאשימה תמיד את המדריכים, והשילוש, במקום להיות הגב שלנו, מאשים אותנו גם ותמיד לוקח את הצד של מנהלי ביה"ס. אז אנחנו בין הפטיש לסדן, אם נספר מה קורה, ירדו עלינו, אם לא נספר, יגידו למה לא אמרתן...
כאשר התפוצצתי היום, הוחלט שהמנהלת ויד ימינה יסעו לביה"ס ויעזרו לילדים לבנות, לי היה חשוב שזה יקרה כדי שיבינו מה המצב שם ושלא יאשימו את המדריכים ואותי סתם... כי אני מתקשה להאמי שיצא משם משהו ואו כמו שהן מצפות...
ואם לא ייצא ואו, הן יגידו, אבל למה לא אמרת שיש בעיה??? אז הינה! אמרתי!
בכלל, השילוש מוציא ממני אדם אחר שהוא ממש לא אני!
אני מצטריית פסימית, חרדתית, לחוצה, מרירה, משהו שבסביבה ותנאים אחרים בחיים לא היה בא לידי ביטוי!
ונמאס לי, זה פשוט לא אני וזה מבאס שזה מה שיוצא ממני כל זמן שאני בסביבתן.
באיזשהו שלב במהלך היום בניתי דגם ממש יפה! מרו אמרה לי שזה מעולה ושלחה אותי להראות למנהלת.
התגובה שלה הייתה משהו לא יאמן, היא עיוותה את הפרצוף שלה ושאלה:"רגע, אבל זה בכלל לא מה שצריך לבנות..."...
אני בשלב הזה די איבדתי את זה ויצאתי מהחדר. היא פשוט לא מסוגלת בשום אבל בשום צורה לפרגן!
סביבת העבודה שם כל כך דוחה ומגעילה שקבעתי לעצמי פגישה באיזה כפר שאני דוחה כבר מלא זמן כי אני פחות אוהבת לנסוע לכפרים, בגדול זה לא כזה נורא כי אני נוסעת עם המדריכה וזה ביה"ס פרטי וטוב וזה גם ביום אבל תמיד הפעם הראשונה פחות נעימה. אז, זה... ועדיין העדפתי את זה על פני להיות במשרד לבד איתן מחר.
למזלי גם בחמישי אני כל היום בבתי ספר ובראשון! יש!!!
הסתבר שהחלום המשותף של השילוש המהמם שלנו זה להתפטר כולן יחד חחח פשוט לבוא ולהגיד, ביוש!!!
התנדבתי לעבוד על קורות החיים של הבנות ואני כבר שולחת למרו הצעות עבודה שוות, עם סיוי יותר מסובך אבל היא כל כך מקושרת שאם היא סופסוף תחליט להפעיל קצת קשרים (היא האדם הכי צנוע ביקום!) אז בטוח תמצא משהו שווה.
היום ברכבת קראתי פוסט של מישהי מהממת שאני מזמן עוקבת אחריה והיא דיברה על להתכוונן ועל להאמין וככה כמו שאני התחלתי לבכות, ברכבת, אין חדש.. בכל מקרה, זה באמת חשוב, אנחנו תמיד מאמינים במשהו אז למה לא שמשהו טוב קורה ויקרה..

טוב זהו, חדל ברברת, כבר צריכה לצאת לאסוף את M מהרכבת, זמן האיכות שלי עם עצמי נגמר..
הערה אחרונה, בלי ששמנו לב המשך העונה ה 9 של Shameless חזרה!
חובההה!!!!

רוצה להמליץ על אתר מצוין שגיליתי עם כתבות שמאוד התחברתי אליהן: מהות החיים
                                                                    ועוד חבר ישן למי שפספס: אלכסון