בסופה"ש הזה החלטתי שלא לחשוב על העבודה. זה אצלי כבר כמו איזו אובססיה ואני ממש מנסה לגרום לעצמי לשחרר. גם אם אתעסק בזה בזמן החופשי שלי וגם אם לא, התוצאה לא תשתנה. ובלי שום קשר, התוצאה תהיה די זהה לא חשוב כמו מחשבות מיותרות וסטרס מיותר אשקיע בזה. אז זהו, היה סופה"ש arbeit frei חחח או משהו דומה לזה.
אחרי ההתקלות הקודמת באמצע השבוע החלטתי להתרחק מהמשרד כמה שאפשר ולא להיות שם, אלא אם הבנות האחרות נמצאת (אנחנו השילוש המהמם לעומת השילוש הקדוש חחח).
(((נכנסת לאינסטוש, עושה unfollow למאמנת הזומבה המהממת שלי לשעבר שבאמצע הריון יפה... תפרגני, תפרגני, תפרגני... כל פעם שאני רואה את זה משהו בבטן ובלב שלי נצבט שאני חייבת להפסיק הכל ולתת לעצמי לנשום ולהרגע קצת. מזל שהשכנה המדהימה שלי בדרך אלי להכין יחד עוגיות תמרים והיא תמיד עושה לי מצב רוח טוב. בשלב הזה בחיים אני מקיפה את עצמי ושומרת על האנשים שעושים לי טוב, מתמקדת רק בהם, משקיעה, הם חשובים. המחשבות של אבל היא אפילו לא נשואה ועל רגע הגילוי שלה זוחלות לי לראש וממשיכות לצבוט את המקום שבו דמעות מתחילות, תפרגני, תפרגני, תפרגני... כל כך הרבה שנים ואני לא מצליחה להגיב אחרת, חשבתי שזמן לרפא או משנה או משהו.. M כבר מכיר את הטקס ועוטף אותי בהבנה שקטה. מי כמוהו מבין...))).
ואם כבר גלשתי לפה, עוד שבועיים יש לנו תור לרופא שממש המליצו לנו. האמת, שאני לא באמת חושבת שיהיה לו מה לחדש לנו אבל בשביל הספק שיש משהו, נלך. בוולנטיינז הייתי בבדיקת שד (הכל טוב) כחלק מהבדיקות שמבקשים ל IVF. האמת שאני עוד לא החלטתי ועוד יש לנו פרוטוקול לסיבוב אחד של הזרעה עם הורמונים אבל הרופאה רצתה שיהיה לי הכל למקרה שנחליט ושזה לא יעכב אותנו. אני מחכה שיעברו החודשיים שיש סיכוי שיצא לי ילד עקרב חחחח יש אותי ביותר פאטתית??? ואני עוד לא מאמינה במזלות, סתם זה מזל שנחשב רע מאוד אצלינו במשפחה. טוב מספיק חפרתי...
אז אחרי ההתקלות במשרד הוחלט שאני נוסעת יום למחרת לכפר (תראו מה העדפתי..) גיליתי ביה"ס פרטי ברמה פשוט אחרת! הילדים מצטייני מצטיינים, ההורים משלמים הון ואם לחזור לילדים הם מתעניינים, רוצים ללמוד, השמנת של המגזר ממש! ומאוד נהנתי, זה לא משנה לאיזה ביה"ס אני מגיעה, השפה עם הילדים מגיעה לי בקלות, יש לנו קליק מהיר מאוד ומשם הכל זורם בצורה מדהימה. המנהל עשה לי המון כבוד, הזמין אותי למשרד ושעה הדגים לי מצגת וסטטיסטיקות. אני הייתי מאוד מפרגנת (לגמרי מגיע להם) והשתדלתי להשאיר רושם מקצועי וממש טוב :) חושבת שהצלחתי.
באמצע השיעור מנסים להשיג אותי מלא פעמים אבל זה מהסוף להתחלה אז אתחיל בהתחלה.
כידוע התחלתי לחפש עבודה.
באחד מן הימים התקשרו מכוח אדם, לא רציתי לענות אפילו כי זה בד"כ ממש גרוע, עניתי, הציעו לי משהו ברשת חנויות די מפוקפקת, אמרתי שזה לא מתאים. אחרי כמה ימים, נתקלתי במודעה בפייסבוק וכתבתי לבחורה. היא חזרה אלי בערב והתחילה לספר לי על המשרה שהסברה כאותה האחת כמו שהציעו לי. מרב שלא התכוונתי בכלל להתעסק בזה, המשכתי עם הטיגונים וזרקתי לה סכום אסטרונומי (יחסית למשרה) כדי שלא תחזור אלי. היא צחקה לי בפנים, ממש ככה.
יום למחרת, בביה"ס, מחפשים אותי. היא רושמת לי שהסכימו לציפיית השכר שלי ורוצים אותי לתפקיד אחר ככל הנראה. שהמנהלת פותחת 2 סניפים ורוצה שאנהל אותם או משהו בסגנון. אני באותו הזמן מדסקסת רעיונות עם תלמידה מקסימה וכולי נחת וכייף מהעבודה. שמה את הדברים על כף המאזניים, המשמעות שבעבודה עם ילדים, לעומת לנהל סניפים של חנות מפוקפקת, אגב גם עבודה סביב השעון סביר להניח... חוץ מהכסף הכל נוטה לטובה מה שאני עושה עכשיו.
אבל חיפשו אותי כל כך אז אחזור אליהם... השיחה מתחילה לגמרי ברגל שמאל כי המנהלת רוצה שאספר על עצמי ואני, שלא רוצה לבזבז את הזמן שלי ושלה מבקשת שתספר על התפקיד. אני נכנעת ומתחילה...
"אני בעלת MA בכך וכך.. הניסיון שלי הוא כך וכך.." היא:"עצרי! באוי נחזור אחורה.. את נשואה? יש לך ילדים?".
אני בשוק טואטאלי כי בתור מנהלת משאבי אנוש היא אמורה להכיר את הא-ב ולדעת שזה לא חוקי בעליל לשאול דברים שכאלו. אני מסבירה לה שאלו שאלות שאסור לשאול ברעיון (כל כך הופתעתי שהגבתי בצורה די קלאמזית..). היא לא מבינה את הרמז הישיר וממשיכה. אני אומרת שאני אשמח לדעת איך זה רלוונטי לתפקיד ומסבירה לה שאם היא רוצה לשאול אותי על הזמינות שלי, זה לא קשור לכמות ילדים אלא לאדם שאני והיא מוזמנת לשאול על הזמינות ולא ללכת סחור, סחור עם שאלות לא ראויות. באיזשהו שלב, אני יוצאת סתומה ועוד מוסיפה שאני לא בעניין של גיוס (מה שמאוד נכון אבל ידעתי שהתפקיד כולל את זה, כנראה התת מודע שלי התעורר חח) ואנחנו מסיימות את השיחה. אני נשארת עם הרגשה קצת מחוללת. לוקח לי זמן לצאת מזה אבל ברגע שאני חוזרת לכיתה ומצליחה לסחוף את תלמידי כיתה ד בכיתה לא פשוטה בזמן שהמדריכה שלי צופה בהשתהות כי היא לא סובלת את הכיתה, ההרגשה כל כך עילאית שזה מוחק את כל השיחה. אולי כל צירוף המקרים הזה שפעם אחר פעם נתקלתי בתפקיד וכמה שניסיתי שלא יחזרו אלי בא להראות לי מה אני באמת רוצה. השאלה הנשאלת היא, איך אני מוצאת משהו שלא היה בשכר התנדבות, עם אנשים טובים ושהעבודה תהיה לא פחות משמעותית. אני מבינה שאני רוצה לעבוד עם ילדים, הם פותחים לי את הלב והנשמה ואני חוזרת עם מלא אנרגיות טובות, מצד שני, אני לא רוצה להיות מורה. נקודות למחשבה...
אני גם יודעת שהגילאים שאני הכי אוהבת זה ביה"ס יסודי הקטנים שבהם, הם כל כך בוסריים ופתוחים עדיין שאני לא עומדת בזה. רב המדריכים דווקא מעדיפים את הגדולים אבל אני חד משמעית, ליבי עם הקטנטנים. בא לי להקשיב להם, להעצים אותם, לגרום להם להאמין בעצמם, זה כל כך מספק שאין לי מילים לתאר.
איזה מבולים, ממש חורף גשום, אני לא מתלוננת למרות מה שזה עושה למצבי הרוח שלי. זה כזה אושר לשבת על הספה ולראות את הגינה המהממת שלנו! כבר מחכה שיגיעו ימים חמים יותר (מקווה שלא יהיו כל כך הרבה יתושים כמו בשנה שעברה).
האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא
בא לי לזרוק את עצמי על הרצפה ולצרוח!!!!!!!!!!!!! אין, אין דברים מעצבנים כמו דברים שלא הולכים באפייה!!! אין זה יכול לחרפן אותי! זה מוביל אותי לחשוב על כמה דברים באים לי קשה לפעמים, דברים שאמורים להיות כל כך פשוטים והופכים למטבח הפוך שרק לפני שניה היה מצוחצח ואותי מתפוצצת מעצבים! פעם שלישית (גלידה) עוגיות תמרים. בת דודה שלי עושה אותן מתוך שינה, אני עושה אותן מתוך ייסורים, רק היום היא הסבירה לי כמו שצריך, איך אמור להיות הבצק, פאקקקק הייתי בכלל לא בכיוון ואז אחרי שזה סופסוף הצליח, החלטתי לעשות אותן עם תמרים אמיתיים (מין חבילות כאלו של תמרים דחוסים. אבל מה, במקום שזה יימרח כמו הממרח זה קרע לי את הבצק וחירפן אותי סופית!
אני חושבת שמזמן לא הייתי כל כך עצבנית!!!! אחר כך הכנסתי את הגוש עם מים למעבד וזה השפריץ על כל המטבח.
אמנם זה הצליח אבל אני נשברתי. למה מה שכל כך קל לאחרים, בשבילי הופך לסיוט???
באמת אני לא מבינה...
למה כדי שמשהו יצליח צריך לצאת לי המיץ, למה?
אני יודעת שהשמצתי את המתכון בטירוף אבל אני מבטיחה שאם אתם לא אני, אין סיבה שזה לא יהיה קל ומהיר!
נקודות חשובות:
1. החמאה צריכה להיות בטמפרטורת החדר!
2. צריך מיקסר עם וו לישה!
3. צריך ללוש דקות ארוכות על קצב איטי ולהפסיק אך ורק כאשר יהיה גוש בצק חלק, לא לעצור עד אז.
אני כל פעם הייתי מוציאה כאשר עוד ראו חתיכות חמאה והוא היה פירורי, מוקדם מדי!!!
4. אם משתמשים בגוש תמרים, תחתכו לחתיכות קטנות והכניסו למערבל עם מים. אבל למען האמת, תשתמשו בממרח!
מתכון נוסף שרציתי לנסות זה פטאייר במילוי תרד אבל ההורים לא מצאו ועוד גערו בי שביקשתי מהם לעשות
בשבילי קניות בסופר (למרות שהם אלו שהציעו את זה....)...
אני מניחה שמחר אכנס לסופר ואקנה את מה שחסר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה