היי :)
ממש תרגיל הודיני מה שעשיתי פה...
עכשיו רק הבנתי שעברו 4 חודשים מאז שכתבתי בפעם האחרונה. האמת שלא הרבה השתנה אז בואו נוריד את זה כבר עכשיו מהפרק... זה מה שיש.
ממש תרגיל הודיני מה שעשיתי פה...
עכשיו רק הבנתי שעברו 4 חודשים מאז שכתבתי בפעם האחרונה. האמת שלא הרבה השתנה אז בואו נוריד את זה כבר עכשיו מהפרק... זה מה שיש.
אני מניחה שאני פה אולי כי זה יום השנה השלישי מאז ההפלה ואיכשהו בכיתי את כל הדרך החוצה בבלוג אז לא אקפוץ להגיד שלום לכל מי שתמך ובלעדיו לא יודעת מה היה עובר עלי? אז תודה :)
אלו היו 4 חודשים כל כך עמוסים בעבודה שלא היה שום סיכוי שאתיישב לכתוב, העבודה הזאת סוחטת רגשית ברמות שלא ניתן לתאר ולא משאירה מקום לשום דבר אחר.
אולי אני כותבת גם כי אנחנו אחרי טיפול חמישי (שלישי עם הורמונים וכל המזרקים והג'אז) ועם זרע משובח ביותר שהתעלה על כל, אבל כל הפעמים הקודמות (זרע מצטיין כמו שהרופאה אומרת :)) ואני שוב עם הכתמות מה שסוגר את הסבב הזה ב 5:0 לרעתנו ככל הנראה.
יאלה עדכונים:
טוב, לגבי מצב הפוריות שלנו כבר עדכנתי, אמנם זה לא סגור הרמטית אבל ככל הנראה הסבב הזה לא קרה. קבעתי תור למומחה פריון לסוף פברואר, נראה מה הוא אומר. בעיקרון הרופאה שלנו אמרה שאם הסבב הזה לא הולך היא ממליצה לנו ללכת על IVF אבל אני עוד לא יודעת כמה אני שם, למרות שבטח במסגרת יום ההולדת המתקרב שלי והגיל הפאקינג מופלג (34 או בשמו השני "לא להאמין שאני עוד לא אמא"!) אני בטח אשבר ואמשיך לדקור את עצמי עד שלא ישאר עלי מקום חי...
עבודה: וול... גם בגזרה הזאת כלום לא השתנה, אם כבר המצב ממש הורע. הבוסית, יד ימינה והמזכירה ממשיכות להתנכל לי ולסיוי אם כי הן מצליחות לעשות את זה בדרכים יצירתיות כל כך שיש ימים שאני חושבת שאני הוזה את הסיטואציות, ואז חוטפת כאפת מציאות. באוקטובר ביקשתי שיעבירו אותי למשרה מלאה והסבירו לי שאם זה מה שאני רוצה אני אצטרך להיות הרכזת של כל הבנות מהמגזר וחצי מבתי הספר שלי יהיו של המגזר. הסכמתי, אני מהמסתדרים... לאחר מכן הייתה ההכשרה הארצית, היה פשוט מעולה. הביאו מרצי חוץ שדיברו על נושאים שמעולם א תיארתי לעצמי שאכיר, כל העולם שלי נפתח לחידושים ופרחתי! יצרתי גם קשר ממש קרוב עם המדריכות והן אמרו לי כולן שהן רוצות שאהיה הרכזת שלהן (בצדק חחח). קיבלתי 4 מדריכות, 3 חדשות ואחת ותיקה וגם מדריך שיעביר רק סדנאות, סה"כ 5 אנשים. קיבלתי גם טונה של קורסים עבור המדריכות שלי (31 קורסים, מכובד לכל הדעות :)). אחרי ההכשרה המחוזית התחיל האטרף שמנע ממני לכתוב. הנסיעות לעבודה שלא בעיר שלי הפכו לטרטור רציני והמשמעות היא בעיקר שכדאי לי ב 21 להיות במיטה כי ההשקמה היא ב 05:45! המדריכות שלי מקסימות, כל אחת עולם אחר. כולן חוץ מהמדריך מהמגזר ולכן יש גם את נושא השפה וחוסר ההבנה שלא פעם תופס אותי לא מוכנה. אני חושבת אבל, שברגע שאנשים מבינים ורואים את האיכפתיות דברים הופכים להיות קלים יותר. המשימה, להעביר את כל הקורסים בשלום (מבחינתן) ומבחינתי, לדאוג לכל הצרכים של הבנות בין אם מדובר בציוד, בעצה, בעזרה פדגוגית, בהתמודדות עם בתי הספר המנהלים או המורים ועוד ועוד...
היו מיליון קריססים, מיליון וחטפתי על הראש בפאסיב אגרסיב ומה לא אבל כרגע אני יכולה להגיד, שאני לחלוטין גאה בדרך שעברתי. המדריכות שלי מטופלות ומקבלות מענה לכל דבר, בתי הספר ואנשי הקשר גם והכל מתקתק. בכלום זמן למדתי את התפקיד ולתפקד ואני כבר שוחה לא רע בחומר. זה עלה לי בדם, אבל מתחילים להרגיש את התוצאות. גם אני קיבלתי קורס אחד להדריך. ילדים נוטפי הורמונים בכיתה ח' חחח, לא פשוט אבל בהחלט כיפי. אנחנו כבר בסוף ואני ממש מקווה שאני אצליח לייצר אתם דברים יפים. זאת כיתה של 32 תלמידים רועשים בטירוף, אבל אם הם מגיעים הביתה ומספרים שהיה להם כייף, אני את שלי עשיתי (גיליתי כדרך אגב שזה ככה תוך כדי זה שהשילוש הקדוש לוקח על כך קרדיט...). בכל מקרה, הפעם לא אכנס לפרטים ואספר על כל מדריכה אבל באמת שיש סיפורים מעניינים.
יש הרבה דברים שאני יכולה להלין עליהם בעבודה הזאת והם לצערי עולים על היתרונות ולכן אני מחכה כבר למצוא משהו חדש, אבל, אין ספק שזה מקום שבו אני לומדת בחודש מה שלא הייתי לומדת במקומות אחרים בשנה וזה מאוד חיזק וקידם אותי. אני הרבה יותר אני, אני הרבה יותר מבינה את המטריקס והרבה בזכות סיוי שהיא אחד האנשים הנהדרים והנדירים שפגשתי. היא מעין מפגש שהיה חייב לקרות כי יש לנו מיליון דברים במשותף ויש לנו מיליון נקודות חופפות ואנשים חופפים שמפתיע איך לא הכרנו עד עכשיו...
העשייה בעמותה הזאת באמת מאוד מבורכת וחשובה, הבעיה, שבמחוז שלנו הנראות היא המטרה ולא הילדים, החינוך, התהליך וכו'... כל מה שמעניין את השילוש, זה איך נצטייר בעיני מחוזות אחרים וזאת, לא סיבה שמספיקה לי בכדי להמשיך. במצב אחר הייתי מוכנה להבליג על השכר והכל ולהגיד המטרה מקדשת את האמצעים אבל לצערי, לא הפעם.
עכשיו אנחנו בשלב סיום הקורסים, הרבה נסיעות ואני עוד צריכה לסיים את הקורס שלי. בסוף יהיו תחרויות עם דגמים מצגות ותוצרים אבל עד אז יש עוד דרך.. הבנתי שהלחץ אמור להסתיים באמצע יוני ואז נתחיל במלאכת ההכנה לשנה הבאה, שיפורים ופיתוח ההדרכה לשנה הבאה. אני לא יודעת אם אשאר לחלק הזה, אני מקווה שאני אמצא עד אז משהו טוב... בעיקרון חשבתי שאם הפעם אני בהריון, כבר אחכה לחל"ד ואז פשוט לא אחזור ממנו, אבל אם זה לא המצב, חזרנו לעד מאי 19...
אני לא אלאה בסיפורים על השילוש כי אין מספיק דפים אבל רק אגיד שהן יוצרות סביבת עבודה עויינת ומתסכלת, בלתי נסבלת למעשה. הכל רכילות, תככים ומזימות ואילו היו משקיעות חצי מהזמן הזה בעבודה שלנו, הכל היה נראה אחרת.
לא סיפרתי אבל את הנוביי גוד אירחנו אצלינו, פעם ראשונה בסוג של בית משלנו :) בישלנו פי 2 מהנחוץ ואירחנו 16 איש מה שלא היה הגיוני לגודל הדירה אבל היה מאוד שמח וכייף! כולם נהנו מאוד! באמת היה מעולה, האוכל היה מצוין והעוד לא ראיתי את המשפוחה שלי שותה כל כך הרבה ומשתחררת כל כך, שרנו קריוקי וקשקשנו והיה ממש כייף!
חוץ מזה הכל ממש כמו תמיד, בסופי השבוע אנחנו לרב בבית כי יוצא שאני עובדת פה ושם ימי שישי ואז אין לי חיים כל כך.. חזרתי לחוג זומבה! אמרתי שאם זה כל כך כייף לי זה לא יכול להיות מזיק ואני ממש מודה לעצמי כל פעם מחדש שהלכתי כי אני מאוד נהנת!
עם הבישולים לא הייתי חברים כבר תקופה מאוד ארוכה. פשוט אין לי כוח לבשל! אני כל כך מתעייפת שלא נשאר ממני אבל מה שכן הכנתי ממולאים לפי המתכון של קרוטית וזאת הייתה הצלחה מסחררת (יש לי מלא הסגות על המתכון אבל בכל זאת): כרוב בצורת עלי גפן ממולאים של קרוטית
בימים אלו יכולה להמליץ על 2 סדרות קורעות למבוגרים, אחת נקראת ארצ'ר:
אלו היו 4 חודשים כל כך עמוסים בעבודה שלא היה שום סיכוי שאתיישב לכתוב, העבודה הזאת סוחטת רגשית ברמות שלא ניתן לתאר ולא משאירה מקום לשום דבר אחר.
אולי אני כותבת גם כי אנחנו אחרי טיפול חמישי (שלישי עם הורמונים וכל המזרקים והג'אז) ועם זרע משובח ביותר שהתעלה על כל, אבל כל הפעמים הקודמות (זרע מצטיין כמו שהרופאה אומרת :)) ואני שוב עם הכתמות מה שסוגר את הסבב הזה ב 5:0 לרעתנו ככל הנראה.
יאלה עדכונים:
טוב, לגבי מצב הפוריות שלנו כבר עדכנתי, אמנם זה לא סגור הרמטית אבל ככל הנראה הסבב הזה לא קרה. קבעתי תור למומחה פריון לסוף פברואר, נראה מה הוא אומר. בעיקרון הרופאה שלנו אמרה שאם הסבב הזה לא הולך היא ממליצה לנו ללכת על IVF אבל אני עוד לא יודעת כמה אני שם, למרות שבטח במסגרת יום ההולדת המתקרב שלי והגיל הפאקינג מופלג (34 או בשמו השני "לא להאמין שאני עוד לא אמא"!) אני בטח אשבר ואמשיך לדקור את עצמי עד שלא ישאר עלי מקום חי...
עבודה: וול... גם בגזרה הזאת כלום לא השתנה, אם כבר המצב ממש הורע. הבוסית, יד ימינה והמזכירה ממשיכות להתנכל לי ולסיוי אם כי הן מצליחות לעשות את זה בדרכים יצירתיות כל כך שיש ימים שאני חושבת שאני הוזה את הסיטואציות, ואז חוטפת כאפת מציאות. באוקטובר ביקשתי שיעבירו אותי למשרה מלאה והסבירו לי שאם זה מה שאני רוצה אני אצטרך להיות הרכזת של כל הבנות מהמגזר וחצי מבתי הספר שלי יהיו של המגזר. הסכמתי, אני מהמסתדרים... לאחר מכן הייתה ההכשרה הארצית, היה פשוט מעולה. הביאו מרצי חוץ שדיברו על נושאים שמעולם א תיארתי לעצמי שאכיר, כל העולם שלי נפתח לחידושים ופרחתי! יצרתי גם קשר ממש קרוב עם המדריכות והן אמרו לי כולן שהן רוצות שאהיה הרכזת שלהן (בצדק חחח). קיבלתי 4 מדריכות, 3 חדשות ואחת ותיקה וגם מדריך שיעביר רק סדנאות, סה"כ 5 אנשים. קיבלתי גם טונה של קורסים עבור המדריכות שלי (31 קורסים, מכובד לכל הדעות :)). אחרי ההכשרה המחוזית התחיל האטרף שמנע ממני לכתוב. הנסיעות לעבודה שלא בעיר שלי הפכו לטרטור רציני והמשמעות היא בעיקר שכדאי לי ב 21 להיות במיטה כי ההשקמה היא ב 05:45! המדריכות שלי מקסימות, כל אחת עולם אחר. כולן חוץ מהמדריך מהמגזר ולכן יש גם את נושא השפה וחוסר ההבנה שלא פעם תופס אותי לא מוכנה. אני חושבת אבל, שברגע שאנשים מבינים ורואים את האיכפתיות דברים הופכים להיות קלים יותר. המשימה, להעביר את כל הקורסים בשלום (מבחינתן) ומבחינתי, לדאוג לכל הצרכים של הבנות בין אם מדובר בציוד, בעצה, בעזרה פדגוגית, בהתמודדות עם בתי הספר המנהלים או המורים ועוד ועוד...
היו מיליון קריססים, מיליון וחטפתי על הראש בפאסיב אגרסיב ומה לא אבל כרגע אני יכולה להגיד, שאני לחלוטין גאה בדרך שעברתי. המדריכות שלי מטופלות ומקבלות מענה לכל דבר, בתי הספר ואנשי הקשר גם והכל מתקתק. בכלום זמן למדתי את התפקיד ולתפקד ואני כבר שוחה לא רע בחומר. זה עלה לי בדם, אבל מתחילים להרגיש את התוצאות. גם אני קיבלתי קורס אחד להדריך. ילדים נוטפי הורמונים בכיתה ח' חחח, לא פשוט אבל בהחלט כיפי. אנחנו כבר בסוף ואני ממש מקווה שאני אצליח לייצר אתם דברים יפים. זאת כיתה של 32 תלמידים רועשים בטירוף, אבל אם הם מגיעים הביתה ומספרים שהיה להם כייף, אני את שלי עשיתי (גיליתי כדרך אגב שזה ככה תוך כדי זה שהשילוש הקדוש לוקח על כך קרדיט...). בכל מקרה, הפעם לא אכנס לפרטים ואספר על כל מדריכה אבל באמת שיש סיפורים מעניינים.
יש הרבה דברים שאני יכולה להלין עליהם בעבודה הזאת והם לצערי עולים על היתרונות ולכן אני מחכה כבר למצוא משהו חדש, אבל, אין ספק שזה מקום שבו אני לומדת בחודש מה שלא הייתי לומדת במקומות אחרים בשנה וזה מאוד חיזק וקידם אותי. אני הרבה יותר אני, אני הרבה יותר מבינה את המטריקס והרבה בזכות סיוי שהיא אחד האנשים הנהדרים והנדירים שפגשתי. היא מעין מפגש שהיה חייב לקרות כי יש לנו מיליון דברים במשותף ויש לנו מיליון נקודות חופפות ואנשים חופפים שמפתיע איך לא הכרנו עד עכשיו...
העשייה בעמותה הזאת באמת מאוד מבורכת וחשובה, הבעיה, שבמחוז שלנו הנראות היא המטרה ולא הילדים, החינוך, התהליך וכו'... כל מה שמעניין את השילוש, זה איך נצטייר בעיני מחוזות אחרים וזאת, לא סיבה שמספיקה לי בכדי להמשיך. במצב אחר הייתי מוכנה להבליג על השכר והכל ולהגיד המטרה מקדשת את האמצעים אבל לצערי, לא הפעם.
עכשיו אנחנו בשלב סיום הקורסים, הרבה נסיעות ואני עוד צריכה לסיים את הקורס שלי. בסוף יהיו תחרויות עם דגמים מצגות ותוצרים אבל עד אז יש עוד דרך.. הבנתי שהלחץ אמור להסתיים באמצע יוני ואז נתחיל במלאכת ההכנה לשנה הבאה, שיפורים ופיתוח ההדרכה לשנה הבאה. אני לא יודעת אם אשאר לחלק הזה, אני מקווה שאני אמצא עד אז משהו טוב... בעיקרון חשבתי שאם הפעם אני בהריון, כבר אחכה לחל"ד ואז פשוט לא אחזור ממנו, אבל אם זה לא המצב, חזרנו לעד מאי 19...
אני לא אלאה בסיפורים על השילוש כי אין מספיק דפים אבל רק אגיד שהן יוצרות סביבת עבודה עויינת ומתסכלת, בלתי נסבלת למעשה. הכל רכילות, תככים ומזימות ואילו היו משקיעות חצי מהזמן הזה בעבודה שלנו, הכל היה נראה אחרת.
לא סיפרתי אבל את הנוביי גוד אירחנו אצלינו, פעם ראשונה בסוג של בית משלנו :) בישלנו פי 2 מהנחוץ ואירחנו 16 איש מה שלא היה הגיוני לגודל הדירה אבל היה מאוד שמח וכייף! כולם נהנו מאוד! באמת היה מעולה, האוכל היה מצוין והעוד לא ראיתי את המשפוחה שלי שותה כל כך הרבה ומשתחררת כל כך, שרנו קריוקי וקשקשנו והיה ממש כייף!
חוץ מזה הכל ממש כמו תמיד, בסופי השבוע אנחנו לרב בבית כי יוצא שאני עובדת פה ושם ימי שישי ואז אין לי חיים כל כך.. חזרתי לחוג זומבה! אמרתי שאם זה כל כך כייף לי זה לא יכול להיות מזיק ואני ממש מודה לעצמי כל פעם מחדש שהלכתי כי אני מאוד נהנת!
עם הבישולים לא הייתי חברים כבר תקופה מאוד ארוכה. פשוט אין לי כוח לבשל! אני כל כך מתעייפת שלא נשאר ממני אבל מה שכן הכנתי ממולאים לפי המתכון של קרוטית וזאת הייתה הצלחה מסחררת (יש לי מלא הסגות על המתכון אבל בכל זאת): כרוב בצורת עלי גפן ממולאים של קרוטית
בימים אלו יכולה להמליץ על 2 סדרות קורעות למבוגרים, אחת נקראת ארצ'ר:
ואחת נקראת הנורדים, זאת מעין פרודיה על vikings שפוגשת את המשרד חחח
הא ופנינה נוספת היא העונה החדשה של מיס מייזל!!! מאוהבת בזה!!!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה