הזמן היחיד שיש לי לעצמי זה הבקרים כשאבא שלי לוקח את אמיליה לטיול בוקר, הבעיה שבזמן הזה אני עושה עוד המון דברים כדי שהבית על פניו יראה הגיוני לפחות. לא, לא מצליחה לנצל את הזמן הזה לשינה, אלו השעות שאני הכי ערה בהן למרות העייפות המטורפת שמצטברת וגם כשעדיין יש שמש בחוץ לא מצליחה להביא את עצמי לפספס את זה.
לפעמים אני סתם יוצאת לעשות הליכה וגם זה מאוד ממלא.
אתמול היה לאמיליה "יום הולדת" 5 חודשים כבר! לא יאמן, הזמן פשוט טס, היא גדלה כל כך יפה וכל יום עושה משהו חדש, מראה לנו מי היא, מתרגלת לעולם, לומדת דברים חדשים.
מפחיד כמה מהר הזמן טס ואני מנסה לנצור כל שניה ודקה, כל מבט, כל חיבוק, כל מגע.
היא היצור הכי מושלם עלי אדמות והיצירה הכי גדולה שלנו ללא ספק. לא מבינה איך חיינו לפניה (עם הרבה שעות שינה, סקס ובילויים נו מילא חחח).
היא כבר שוקלת 5200גרם ו 59סמ הרופאים מאוד מרוצים ממנה, היא כבר מחייכת, מקשקשת, אפילו צוחקת בקול, לוקחת צעצועים ודוחפת לפה, שוכבת על הבטן (ומתמרמרת חח) מגלה חלקי גוף כמו רגליים ולשון (כל הזמן לועסת אותה חח), מזהה אותנו כמובן ומתחילה להבין מה היא רוצה ומה לא.
מה שבטוח זה שאם היא לא רוצה משהו, לא יקרה, ככה לפחות זה מרגיש חח
היא נהית יותר ויותר יפה, אמנם לא ג'ינג'ית כמו שקיווינו שאולי בכל זאת תהיה אבל בינתים שומרת על העיניים האפורות הענקיות עם הריסים הארוכים האף הקטן והפה האדום המושלם :)
אני לא מתאפקת ומלבישה אותה בבגדים שאני קונה בלי סוף למרות שברור לי שזה לתקופה קצרה ואין צורך, אמא שלי כל הזמן תוהה האם לא שיחקתי בזמנו מספיק בבובות אבל חיכיתה לה כל כך הרבה שאני סולחת לעצמי.
עכשיו זה חודש של הרבה חיסונים, עשינו גם את המחומש הקשה וגם את ה RSV, לא פשוט אבל נראה שעובר די סביר. המחומש גורם לה לשלשולים ככל הנראה ואתמול היא הייתה פשוט מכוסה, למדתי שיש לי כנראה 3 ידיים ואיכשהו הצלחתי לקלח אותה ולתפעל את הפיגוע המסריח
למזלי אמא וסבתא שלי גם כל הזמן מגיעות ועוזרות, מביאות לי אוכל והכל. סבתא סורגת לה בכמויות ודברים מעלפים!
הילדה כל שניה במשהו חדש! היא גם כל היום מחובקת ומנושקת ומה לא חחח
כבר העברנו אותה ל"מיטה של הגדולים", העריסה כבר צפופה והגיע הזמן. את המהלך יזמה אמא שלי כמובן שאחראית על ההתפתחות שלה, רואה סרטונים ומאלצת אותה לעבוד קשה, זה מעולה כי אצלי היא מרשה לעצמה להתפנק כמובן.
M עובד, עובד קשה, קיבל המון גראנטים ואתמול קיבל עוד אחד ענק על כמעט מיליון כמו הראשון ההוא שפתח את הצוהר להכל! אני חושבת שהוא מביא הכי הרבה כסף למכון. אמרתי לו שהגיע הזמן לבקש את הקידום דרגה והקביעות שלו, בהחלט מגיע לו, לפני שמקפיאים את כל זה כי למישהו נדמה שבמגזר הציבורי מרוויחים יותר מדי, ביזיון!
ל M כבר יש 2 פוסטדוקיות, 3 סטודנטים ועובדת מעבדה מה שאין לו זה משרד משלו אבל גם זה בעבודה. הוא לא אוהב את החלק של ניהול מעבדה, מרגיש שזה לא בשבילו להתעסק בכל המסביב שהוא לא מדע אבל מה לעשות..
עם אמיליה הוא גם מהמם אבל כבר נמצא אתה הרבה פחות, גם כי השתלטתי על התחום וגם כי הוא גם ככה מגיע מאוחר אז יוצא שהוא אתה רק בסופי שבוע באמת. למזלי לפחות לאט לאט השינה מסתדרת לה, עוד לא מושלם אבל הרבה יותר טוב. היא הולכת לישון די מוקדם וקמה פעם אחת בלילה ואז מוקדם בבוקר. אני חושבת שיוצא לי משהו כמו 5-6 שעות שינה לא טובה בלילה, זה מה יש.
חמותי וגיסי מגיעים לבקר בסופה"ש הם בפוטנציאל אמורים להגיע כל 3 שבועות (אז יש "בייביסיטר" למייסד, הוא על הפנים, ממש מסכן למען האמת ועוד יותר מסכנה חמותי שצריכה לטפל בו ועושה את זה באמת מדהים, במסירות מטורפת אבל נורא קשה לה רחוק מאמיליה, היא מאוהבת בה קשות).
ומחר עוד יש את יום ההולדת של סבא שלי שכולם חוץ מהחלק שלנו במשפחה ניתקו אתו קשר. הצעתי לו שיבוא אלינו ונחגוג לו אצלינו בגינה כי אני פחות רוצה לסחוב את אמיליה אליו, בכלל אנחנו הולכים אתה רק להורים שלי וזה לוגיסטית הכי פשוט נוח. חמותי חיה בסרט שמתישהו בקרוב נגיע אליה אבל הבהרתי שאני לא הולכת לשגע אותה שעה וחצי לכיוון באוטו כאשר היא כבר אחרי 5 ד בכיסא תינוק בוכה ועוד אני אצטרך לסחוב לשם את כל השיט שלנו ואיכשהו לשאוב שם בשביל יום וחצי שתראה אותה, ממש לא יקרה. אמרתי לה שעכשיו כשהיא לא עובדת היא מוזמנת לבוא מתי שהיא רוצה, יכולה להשאיר את גיסי עם המייסד, גם ככה הוא עובד מהבית ולבוא ברכבת.
למזלי M גם לא מתעקש לנסוע לשם ונחסך ממני הטרטור הנוסף הזה, חוץ מזה אני תמיד יכולה לשלוף את כרטיס העייפות ואת זה שאני לא מוכנה בשביל זה לדפוק לאמיליה את הלוז שכבר יצרנו, פשוט זה לא יהיה.
בכל מקרה, בינתים אנחנו ממשיכים בהסתתרות ועוד לא נפגשנו עם שום חברים מאז מרץ!
מטורף ממש אבל אני כל הזמן דוחה את המפגש, אני די חייבת כבר להפגש עם חברות לפני שאני מאבדת את זה סופית אז אני מניחה שאזמין אותן אלי לגינה שבוע הבא כי גם ככה אין לנו איזה התרחשויות..
תודה לאל נגמרו הגזים, אויש זה היה קשה אבל עדיין יש לה אישיוז עם אוכל, היא מתפתלת ובוכה בחלק מהארוחות. הייתי בטוחה שהתחילו לה שיניים אבל הרופא אמר שזה לא נשמע ככה והציע אפשרויות אחרות. עכשיו אני חושבת שזה או צרבת או שהיא פשוט לא רוצה עדיין לאכול. העניין הוא שהיא מתחילה לבקש או שככה זה נראה והמרווחים שלה הם סביבות 2.5-3 שעות שזה די מעט ואז פתאום צורחת ולא רוצה. מבלבל מאוד.
עוד מעט כבר נתחיל טעימות! בעיקרון היא רק בת 3 חודשים מתוקן ואמרו לי לחכות ל 4 מתוקן ואז בין 4-6 נתחיל תלוי במוכנות שלה. כל אחד אומר משהו אחר, אחות טיפת חלב רוצה ב 4, דיאטנית רוצה שרק נגיע אליה ב 4 והרופא אמר תתחילו עכשיו.. בכל מקרה אני עוד לא רואה איזו התעניינות מיוחדת מצידה אז לא מרגישה צורך ממש למהר.
****************************************************************************
עבר חודש מאז שכתבתי את זה ועוד לא הבאתי את עצמי לפרסם.
הרבה דברים קרו לאחרונה אבל נתחיל מהנעימים, אמיליה בסוף השבוע כבר בת חצי שנה!
היא כזאת מהממת קטנה! יש לה קטע עם גברים מזוקנים, כנראה הם מזכירים לה את M והיא ממש מתעניינת בהם, שאר ה"בנות" פחות מרשימות אותה והיא לא מנדבת חיוכים סתם אלא אם באמתמגיע :)
היא כבר כזאת בוגרת, יודעת מה היא רוצה ומה לא וכבר מושכת את עצמה לישיבה.
עוד לא התחלנו טעימות כי אמרו לנו שעוד מוקדם (היא בת 4 חודשים מתוקן) ושהיא לא מוכנה, אז נחכה.
חודש הבא יש לה עוד פעם את החיסון המחומש וגם את ה RSV ואז יש הפסקה מהחיסונים בין אפריל ליוני, גם משהו.
בחלק הלא נעים, המייסד נפטר. זה היה צפוי רק לא היה ברור מתי, הוא היה במצב פיסי נורא ולדעתי גם נפשי. אני חושבת שדי צלול און & אוף אבל עדיין. חמותי במצב נוראי, M נסע לשם כבר בשישי כאשר כל המשפחה של המייסד הייתה שם וכאשר הם נפרדו. בדיוק עמדנו לחגוג יום הולדת לאמא שלי וחנוכה כשחמותי הזעיקה אותו.
עצוב כמובן אבל לאור היחסים המעורבים שלי אתו הרגשות שלי גם מעורבים. אני מרגישה שאני נוטרת לו על מלא דברים ועדיין לא מצליחה לשחרר למרות שבדיעבד אנחנו לא בקשר כבר המון זמן (וזה לא שאי פעם היינו) ולא ביקרתי שם מאז ינואר. בכל מקרה, הדבר הזה אומר שינויים, שינויים גדולים ואין דבר שאני חווה יותר קשה משינויים.
אני יודעת להסתגל טוב אבל העובדה שמשהו הולך להשתנות וחוסר הודאות מאוד קשים לי.
עכשיו השבעה ו M כנראה כל השבעה יהיה שם, היום ההורים שלי נסעו לשם. התלבטתי אם לנסוע אבל החלטנו ש"לא נעים לי" לא מצדיק לתת לאמיליה פורמולה כל היום ועדיף שאמא שלי תיסע וגם ככה חמותי וגיסי כבר בסוף השבוע יגיעו לעיר שלנו. העניין הוא שכנראה מתישהו אמורים לשלם על השטח של הבית שם המון כסף למשפחה והם מתחלקים בזה (חמותי לא תראה מזה כלום אבל הם הבטיחו לדאוג לה למגורים איפה שתרצה אם תתפנה משם, אחרת היא יכולה לחיות שם כמה שהיא רוצה). העניין הוא לפני שבאמת קונים מהם את השטח, הבעיה שחמותי לא באמת רוצה להשאר שם ולהיות רחוק מאתנו ומאחותה ובכלל כל המשפחה שגרה בעיר שלנו. אז התכנית להבנתי זה שהיא תשכיר פה דירה, אני לא יודעת איך בדיוק זה יתנהל כלכלית וכרגע פחות מעניין אותי. נתחיל מזה שהיא מגיעה עכשיו לאחותה ותהיה בעיר מהסופה"ש הקרוב עד לא ברור מתי. בעיקרון יש לנו את החדר של אמיליה ששם כיוון שהוצאנו את המיטה שלה והעברנו אלינו אפשר לארח אבל אני לא רוצה לתת רעיונות ובינתים M לא הגיע לאפשרות הזאת. אני פשוט חוששת שאשתגע אם בנוסף לביקורים היא תחיה אצלינו. לא כי היא רעה או חסרת טאקט אבל כי זה פשוט לא מתאים, לי.
גם ככה הולכת להיות מלחמה על מי עם אמיליה ומתי, תחשבו שיש אותנו (אותי, רכושנית שלא יודעת לשחרר) את אמא, אבא וסבתא שלי וסבא שלי ועכשיו תתווסף חמותי וכולם ירצו להיות אתה. מצד אחד כמובן שזאת עזרה והכל, מצד שני, אין לי סבלנות שמישהו כל הזמן יהיה אצלינו. עם ההורים וסבתא הם מטיילים אתה בבוקר ובערב וכאשר אני מבקשת, הם קופצים אלי לעזור אבל זה אחרת עם חמותי שבטח לא תרצה כל היום להתקע אצל אחותה (יש לה בעל די מעצבן..).
בקיצור לא פשוט...
אני ממש בסטרס מכל השינוי הזה וכרגע לפחות עד שהיא עוברת לעיר זה יהיה לתקופות קצובות שיהיה צריך לקחת אויר ולחשוב על תכנית שתהיה נוחה לכולם. כשהיא תעבור (זה בטח יקח כמה חודשים לפחות) יהיה כבר יותר מסובך בטח. אני מבינה שזה יפנה לי מלא זמן לחברות, לעצמי, לדירה ללפחות להכין אוכל, יחד עם זאת, אני בחששות.
כל הגוף שלי בהכנה למלחמה וחלוקה, אחי אמר לי שזה לגמרי בראש שלי ושזה עניין של גישה, אני יכולה להתייחס לזה כמו אל מלחמה או כמו אל עזרה מבורכת שבהחלט לא תזיק לי, הוא צודק ועדיין אני דרוכה.
אני מרגישה שכש M שם הוא עבר למוד אחר, ההרגשה שאיתי הוא תחת ההשפעה שלי וכשהוא שם אז אפילו בקול שלו אני שומעת שהוא מרוחק. אני יודעת שלא הכל בחיים מאבק ומלחמה וחלוקת גבולות והצבת גבולות פשוט כרגע הכל כל כך לא ברור ואני שונאת את המצב הזה.
לפעמים אני סתם יוצאת לעשות הליכה וגם זה מאוד ממלא.
אתמול היה לאמיליה "יום הולדת" 5 חודשים כבר! לא יאמן, הזמן פשוט טס, היא גדלה כל כך יפה וכל יום עושה משהו חדש, מראה לנו מי היא, מתרגלת לעולם, לומדת דברים חדשים.
מפחיד כמה מהר הזמן טס ואני מנסה לנצור כל שניה ודקה, כל מבט, כל חיבוק, כל מגע.
היא היצור הכי מושלם עלי אדמות והיצירה הכי גדולה שלנו ללא ספק. לא מבינה איך חיינו לפניה (עם הרבה שעות שינה, סקס ובילויים נו מילא חחח).
היא כבר שוקלת 5200גרם ו 59סמ הרופאים מאוד מרוצים ממנה, היא כבר מחייכת, מקשקשת, אפילו צוחקת בקול, לוקחת צעצועים ודוחפת לפה, שוכבת על הבטן (ומתמרמרת חח) מגלה חלקי גוף כמו רגליים ולשון (כל הזמן לועסת אותה חח), מזהה אותנו כמובן ומתחילה להבין מה היא רוצה ומה לא.
מה שבטוח זה שאם היא לא רוצה משהו, לא יקרה, ככה לפחות זה מרגיש חח
היא נהית יותר ויותר יפה, אמנם לא ג'ינג'ית כמו שקיווינו שאולי בכל זאת תהיה אבל בינתים שומרת על העיניים האפורות הענקיות עם הריסים הארוכים האף הקטן והפה האדום המושלם :)
אני לא מתאפקת ומלבישה אותה בבגדים שאני קונה בלי סוף למרות שברור לי שזה לתקופה קצרה ואין צורך, אמא שלי כל הזמן תוהה האם לא שיחקתי בזמנו מספיק בבובות אבל חיכיתה לה כל כך הרבה שאני סולחת לעצמי.
עכשיו זה חודש של הרבה חיסונים, עשינו גם את המחומש הקשה וגם את ה RSV, לא פשוט אבל נראה שעובר די סביר. המחומש גורם לה לשלשולים ככל הנראה ואתמול היא הייתה פשוט מכוסה, למדתי שיש לי כנראה 3 ידיים ואיכשהו הצלחתי לקלח אותה ולתפעל את הפיגוע המסריח
למזלי אמא וסבתא שלי גם כל הזמן מגיעות ועוזרות, מביאות לי אוכל והכל. סבתא סורגת לה בכמויות ודברים מעלפים!
הילדה כל שניה במשהו חדש! היא גם כל היום מחובקת ומנושקת ומה לא חחח
כבר העברנו אותה ל"מיטה של הגדולים", העריסה כבר צפופה והגיע הזמן. את המהלך יזמה אמא שלי כמובן שאחראית על ההתפתחות שלה, רואה סרטונים ומאלצת אותה לעבוד קשה, זה מעולה כי אצלי היא מרשה לעצמה להתפנק כמובן.
M עובד, עובד קשה, קיבל המון גראנטים ואתמול קיבל עוד אחד ענק על כמעט מיליון כמו הראשון ההוא שפתח את הצוהר להכל! אני חושבת שהוא מביא הכי הרבה כסף למכון. אמרתי לו שהגיע הזמן לבקש את הקידום דרגה והקביעות שלו, בהחלט מגיע לו, לפני שמקפיאים את כל זה כי למישהו נדמה שבמגזר הציבורי מרוויחים יותר מדי, ביזיון!
ל M כבר יש 2 פוסטדוקיות, 3 סטודנטים ועובדת מעבדה מה שאין לו זה משרד משלו אבל גם זה בעבודה. הוא לא אוהב את החלק של ניהול מעבדה, מרגיש שזה לא בשבילו להתעסק בכל המסביב שהוא לא מדע אבל מה לעשות..
עם אמיליה הוא גם מהמם אבל כבר נמצא אתה הרבה פחות, גם כי השתלטתי על התחום וגם כי הוא גם ככה מגיע מאוחר אז יוצא שהוא אתה רק בסופי שבוע באמת. למזלי לפחות לאט לאט השינה מסתדרת לה, עוד לא מושלם אבל הרבה יותר טוב. היא הולכת לישון די מוקדם וקמה פעם אחת בלילה ואז מוקדם בבוקר. אני חושבת שיוצא לי משהו כמו 5-6 שעות שינה לא טובה בלילה, זה מה יש.
חמותי וגיסי מגיעים לבקר בסופה"ש הם בפוטנציאל אמורים להגיע כל 3 שבועות (אז יש "בייביסיטר" למייסד, הוא על הפנים, ממש מסכן למען האמת ועוד יותר מסכנה חמותי שצריכה לטפל בו ועושה את זה באמת מדהים, במסירות מטורפת אבל נורא קשה לה רחוק מאמיליה, היא מאוהבת בה קשות).
ומחר עוד יש את יום ההולדת של סבא שלי שכולם חוץ מהחלק שלנו במשפחה ניתקו אתו קשר. הצעתי לו שיבוא אלינו ונחגוג לו אצלינו בגינה כי אני פחות רוצה לסחוב את אמיליה אליו, בכלל אנחנו הולכים אתה רק להורים שלי וזה לוגיסטית הכי פשוט נוח. חמותי חיה בסרט שמתישהו בקרוב נגיע אליה אבל הבהרתי שאני לא הולכת לשגע אותה שעה וחצי לכיוון באוטו כאשר היא כבר אחרי 5 ד בכיסא תינוק בוכה ועוד אני אצטרך לסחוב לשם את כל השיט שלנו ואיכשהו לשאוב שם בשביל יום וחצי שתראה אותה, ממש לא יקרה. אמרתי לה שעכשיו כשהיא לא עובדת היא מוזמנת לבוא מתי שהיא רוצה, יכולה להשאיר את גיסי עם המייסד, גם ככה הוא עובד מהבית ולבוא ברכבת.
למזלי M גם לא מתעקש לנסוע לשם ונחסך ממני הטרטור הנוסף הזה, חוץ מזה אני תמיד יכולה לשלוף את כרטיס העייפות ואת זה שאני לא מוכנה בשביל זה לדפוק לאמיליה את הלוז שכבר יצרנו, פשוט זה לא יהיה.
בכל מקרה, בינתים אנחנו ממשיכים בהסתתרות ועוד לא נפגשנו עם שום חברים מאז מרץ!
מטורף ממש אבל אני כל הזמן דוחה את המפגש, אני די חייבת כבר להפגש עם חברות לפני שאני מאבדת את זה סופית אז אני מניחה שאזמין אותן אלי לגינה שבוע הבא כי גם ככה אין לנו איזה התרחשויות..
תודה לאל נגמרו הגזים, אויש זה היה קשה אבל עדיין יש לה אישיוז עם אוכל, היא מתפתלת ובוכה בחלק מהארוחות. הייתי בטוחה שהתחילו לה שיניים אבל הרופא אמר שזה לא נשמע ככה והציע אפשרויות אחרות. עכשיו אני חושבת שזה או צרבת או שהיא פשוט לא רוצה עדיין לאכול. העניין הוא שהיא מתחילה לבקש או שככה זה נראה והמרווחים שלה הם סביבות 2.5-3 שעות שזה די מעט ואז פתאום צורחת ולא רוצה. מבלבל מאוד.
עוד מעט כבר נתחיל טעימות! בעיקרון היא רק בת 3 חודשים מתוקן ואמרו לי לחכות ל 4 מתוקן ואז בין 4-6 נתחיל תלוי במוכנות שלה. כל אחד אומר משהו אחר, אחות טיפת חלב רוצה ב 4, דיאטנית רוצה שרק נגיע אליה ב 4 והרופא אמר תתחילו עכשיו.. בכל מקרה אני עוד לא רואה איזו התעניינות מיוחדת מצידה אז לא מרגישה צורך ממש למהר.
****************************************************************************
עבר חודש מאז שכתבתי את זה ועוד לא הבאתי את עצמי לפרסם.
הרבה דברים קרו לאחרונה אבל נתחיל מהנעימים, אמיליה בסוף השבוע כבר בת חצי שנה!
היא כזאת מהממת קטנה! יש לה קטע עם גברים מזוקנים, כנראה הם מזכירים לה את M והיא ממש מתעניינת בהם, שאר ה"בנות" פחות מרשימות אותה והיא לא מנדבת חיוכים סתם אלא אם באמתמגיע :)
היא כבר כזאת בוגרת, יודעת מה היא רוצה ומה לא וכבר מושכת את עצמה לישיבה.
עוד לא התחלנו טעימות כי אמרו לנו שעוד מוקדם (היא בת 4 חודשים מתוקן) ושהיא לא מוכנה, אז נחכה.
חודש הבא יש לה עוד פעם את החיסון המחומש וגם את ה RSV ואז יש הפסקה מהחיסונים בין אפריל ליוני, גם משהו.
בחלק הלא נעים, המייסד נפטר. זה היה צפוי רק לא היה ברור מתי, הוא היה במצב פיסי נורא ולדעתי גם נפשי. אני חושבת שדי צלול און & אוף אבל עדיין. חמותי במצב נוראי, M נסע לשם כבר בשישי כאשר כל המשפחה של המייסד הייתה שם וכאשר הם נפרדו. בדיוק עמדנו לחגוג יום הולדת לאמא שלי וחנוכה כשחמותי הזעיקה אותו.
עצוב כמובן אבל לאור היחסים המעורבים שלי אתו הרגשות שלי גם מעורבים. אני מרגישה שאני נוטרת לו על מלא דברים ועדיין לא מצליחה לשחרר למרות שבדיעבד אנחנו לא בקשר כבר המון זמן (וזה לא שאי פעם היינו) ולא ביקרתי שם מאז ינואר. בכל מקרה, הדבר הזה אומר שינויים, שינויים גדולים ואין דבר שאני חווה יותר קשה משינויים.
אני יודעת להסתגל טוב אבל העובדה שמשהו הולך להשתנות וחוסר הודאות מאוד קשים לי.
עכשיו השבעה ו M כנראה כל השבעה יהיה שם, היום ההורים שלי נסעו לשם. התלבטתי אם לנסוע אבל החלטנו ש"לא נעים לי" לא מצדיק לתת לאמיליה פורמולה כל היום ועדיף שאמא שלי תיסע וגם ככה חמותי וגיסי כבר בסוף השבוע יגיעו לעיר שלנו. העניין הוא שכנראה מתישהו אמורים לשלם על השטח של הבית שם המון כסף למשפחה והם מתחלקים בזה (חמותי לא תראה מזה כלום אבל הם הבטיחו לדאוג לה למגורים איפה שתרצה אם תתפנה משם, אחרת היא יכולה לחיות שם כמה שהיא רוצה). העניין הוא לפני שבאמת קונים מהם את השטח, הבעיה שחמותי לא באמת רוצה להשאר שם ולהיות רחוק מאתנו ומאחותה ובכלל כל המשפחה שגרה בעיר שלנו. אז התכנית להבנתי זה שהיא תשכיר פה דירה, אני לא יודעת איך בדיוק זה יתנהל כלכלית וכרגע פחות מעניין אותי. נתחיל מזה שהיא מגיעה עכשיו לאחותה ותהיה בעיר מהסופה"ש הקרוב עד לא ברור מתי. בעיקרון יש לנו את החדר של אמיליה ששם כיוון שהוצאנו את המיטה שלה והעברנו אלינו אפשר לארח אבל אני לא רוצה לתת רעיונות ובינתים M לא הגיע לאפשרות הזאת. אני פשוט חוששת שאשתגע אם בנוסף לביקורים היא תחיה אצלינו. לא כי היא רעה או חסרת טאקט אבל כי זה פשוט לא מתאים, לי.
גם ככה הולכת להיות מלחמה על מי עם אמיליה ומתי, תחשבו שיש אותנו (אותי, רכושנית שלא יודעת לשחרר) את אמא, אבא וסבתא שלי וסבא שלי ועכשיו תתווסף חמותי וכולם ירצו להיות אתה. מצד אחד כמובן שזאת עזרה והכל, מצד שני, אין לי סבלנות שמישהו כל הזמן יהיה אצלינו. עם ההורים וסבתא הם מטיילים אתה בבוקר ובערב וכאשר אני מבקשת, הם קופצים אלי לעזור אבל זה אחרת עם חמותי שבטח לא תרצה כל היום להתקע אצל אחותה (יש לה בעל די מעצבן..).
בקיצור לא פשוט...
אני ממש בסטרס מכל השינוי הזה וכרגע לפחות עד שהיא עוברת לעיר זה יהיה לתקופות קצובות שיהיה צריך לקחת אויר ולחשוב על תכנית שתהיה נוחה לכולם. כשהיא תעבור (זה בטח יקח כמה חודשים לפחות) יהיה כבר יותר מסובך בטח. אני מבינה שזה יפנה לי מלא זמן לחברות, לעצמי, לדירה ללפחות להכין אוכל, יחד עם זאת, אני בחששות.
כל הגוף שלי בהכנה למלחמה וחלוקה, אחי אמר לי שזה לגמרי בראש שלי ושזה עניין של גישה, אני יכולה להתייחס לזה כמו אל מלחמה או כמו אל עזרה מבורכת שבהחלט לא תזיק לי, הוא צודק ועדיין אני דרוכה.
אני מרגישה שכש M שם הוא עבר למוד אחר, ההרגשה שאיתי הוא תחת ההשפעה שלי וכשהוא שם אז אפילו בקול שלו אני שומעת שהוא מרוחק. אני יודעת שלא הכל בחיים מאבק ומלחמה וחלוקת גבולות והצבת גבולות פשוט כרגע הכל כל כך לא ברור ואני שונאת את המצב הזה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה