היי :)
ממש תרגיל הודיני מה שעשיתי פה...
עכשיו רק הבנתי שעברו 4 חודשים מאז שכתבתי בפעם האחרונה. האמת שלא הרבה השתנה אז בואו נוריד את זה כבר עכשיו מהפרק... זה מה שיש.

מרמורי עבודה

העבודה הזאת גם כן... אוף! יש כל כך הרבה דברים בצוות ובהתנהלות שמעצבנים אותי שאני מחזיקה את עצמי בכוח שלא להתחפף ואומרת לעצמי שזה איכשהו שווה את זה!

כאשר העבר וההווה נפגשים ביום הכי מעייף בעולם

ואו איזה יום עבר עלי... זה כבר יותר מדי... (לא זוכרת את המשך השיר...).
האמת שהשבוע הזה היה בהחלט מלא והסתיים היום עוד יותר מלא.

שנה חדשה

שנה טובה לכולם!
איזה כייף כל החופש הזה רק חבל ש M צריך לעבוד לכן אני גם מול המחשב מחפשת את עצמי. כדאי שאתחיל לעבור על חומרים לשנה החדשה אבל אני עוד לא יודעת אילו קורסים אצטרך להעביר ולכן לא יודעת למה להתכונן כל כך. אני כל הזמן חושבת איך אדבר עם המדריכים שלי ואיך אני הולכת להסביר להם שלמרות שזאת שנה ראשונה שלי ואין לי שום ניסיון הם יכולים להיות בכל זאת רגועים.

מונעת מהורמונים

אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! השבוע האחרון היה כל כך קשה רגשית שרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואת השפיות שלי. התקווה היחידה הייתה שזה משהו זמני. אולי זה הכל יחד ואולי כל דבר בנפרד אפילו לא יודעת.

אז היום אנחנו חוגגים את יום הנישואין השישי שלנו :) זה מצחיק כי אנחנו חוגגים כל פעם פעמיים ב 23.08 את התאריך הרשמי בו התחתנו בפראג וב 30.08 את זה שהיה המסיבה עם כל המשפוחה וזה התאריך שכולם זוכרים כי נכחו שם..

ימים מעניינים עוברים עלינו. עכשיו כאשר אני עובדת יש הרבה יותר אקשן מכל הבחינות ואנחנו משתדלים להספיק ממש הכל כמה שאפשר. בחודש שעבר איחר לי באופן די משמעותי וחשבתי שכבר נקלטתי אבל לא אז החלטנו לחזור לרופאה שלנו שנעלמנו לה מאז יוני.

חוזרת לשוק העבדות ז"א העבודה :)

בעיקרון החיפושים שלי התחילו ברגע שחזרנו לארץ, חיפשתי עבודה דרך מלא דופים ואנשים ומה לא וזה פשוט לא זרם מדי. איכשהו הדברים לא התקדמו מדי. 

סבתא שלי

החודש היה... ואו היה.. אני מתכוונת ליולי שבו בקושי עדכנתי ועד שאני עכשיו מגיעה לעדכן גם זה לא פשוט כי כל כך הרבה הצטבר. כמו שאני תמיד כותבת צריך להתחיל מאיפשהו וזה מה שאני אעשה. ניסיתי להתיישבת כל כך הרבה פעמים שאני מרגישה כאילו כבר כתבתי הכל וזה רחוק מלהיות המציאות. אני בקושי נמצאת ומתעדכנת פה וזה ממש חבל לי...

שוב שלום, נעלמתי לאחרונה ואני בשוק שלא כתבתי חודש, זה די הגיוני בהתחשב בזה שהיה חודש מאוד עמוס בפעילות ואירועים אבל למעשה כלום לא השתנה.

עוד קצת מהכל

אני כרגיל אצלול ישר אל הדברים, היום יהיה פחות פור פליי. אני לא רגועה, לא ישנה טוב וכל מיני מחשבות כמו חרקים זוחלות לי לראש. בלילה זה הכי קשה, מחשבות על בינוניות, על חוסר הגשמה, על פחדים וחרדות הכל מתרכז בראש ומטריד בפולסים שהם כמו גלים, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות.

הישגים קולינריים

סוף השבוע השקט שהכרזנו עליו היה די רגוע למען האמת, אני הייתי עסוקה בבישולים ו M היה עסוק בגינה ובניסיון לנוח אם אפשר לקרוא ככה ליום שלם של סחיבת אדמה וארגון עוד חלק מהגינה. כמה שכעסתי על המייסד שהשקיע הון בגינות, היום אני רק מודה לו כי אנחנו בחיים לא היינו עושים את זה. M אמר שהוא לא מוכן לעזוב פה גם כשיהיו לנו 3 ילדים בדירת 2 חדרי שינה והמקסימום שהוא מוכן זה לקנות את הדירה שצמודה לזאת, לשבור את הקיר ולהרחיב חחח

עוד יום ושום דבר חדש מדי...
השבוע לא כלל יותר מדי התרגשויות, עוד כמה קורות חיים נשלחו למשרות סתם, עוד קצת דברים נקנו באיביי ואליאקספרס אבל בגדול די כלום...

הסופה"ש היה כל כך ארוך ומעייף שהיו כבר שני ואני עדיין לא מבינה איפה אני ומה אני עושה. אחרי המפלה הגדולה ואחרי שהבנתי שכרגע כל הראיונות נגמרו ושמתחילים הכל מהתחלה הרגשתי את המועקה, שוב מההתחלה, ונכון שאולי אני פשוט מחכה לעבודה הנכונה, הכל נכון אבל זה לא ממש עזר. אז ניקיתי את הבית כדי להרגיש נקיה גם מבפנים, זה איכשהו תמיד עוזר לי אבל לא ממש הפעם.

המשך לעלילת חיפושי העבודה שלי

אתמול התקשרה אלי הבחורה מהמשרה השנייה (שהתראיינתי עם המנכ"ל). זאת שהייתי אמורה להחליף ושדיברנו איתה לפני ואחרי הראיון (עבודה מספר 3). אל התפנית הזאת לא הייתי מוכנה בכלל...

חיפושי עבודה או מקום מספר 3

הבעיה כאשר לא כותבים מלא זמן שצריך לצמצם הכל לפוסט אחד וזה בכלל לא פשוט :)
אז אחרי שהייתי בראיון ההוא, ממש באותו היום התקשרו אלי מעוד מקום וקבעו לי ראיון. גם את הראיון הזה הרגשתי שעברתי ממש טוב ושהצלחתי להרשים ושהכל זרם ממש ממש טוב. יום למחרת הראיון התקשרה אלי הבחורה שאני אמורה להחליף ושעוזבת וביקשה לקבוע לי ראיון עם מנכ"ל החברה והמנהל העתידי שלי במידה ואתקבל.