מונעת מהורמונים

אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל! השבוע האחרון היה כל כך קשה רגשית שרגשתי שאני מאבדת את עצמי ואת השפיות שלי. התקווה היחידה הייתה שזה משהו זמני. אולי זה הכל יחד ואולי כל דבר בנפרד אפילו לא יודעת.

אז היום אנחנו חוגגים את יום הנישואין השישי שלנו :) זה מצחיק כי אנחנו חוגגים כל פעם פעמיים ב 23.08 את התאריך הרשמי בו התחתנו בפראג וב 30.08 את זה שהיה המסיבה עם כל המשפוחה וזה התאריך שכולם זוכרים כי נכחו שם..

ימים מעניינים עוברים עלינו. עכשיו כאשר אני עובדת יש הרבה יותר אקשן מכל הבחינות ואנחנו משתדלים להספיק ממש הכל כמה שאפשר. בחודש שעבר איחר לי באופן די משמעותי וחשבתי שכבר נקלטתי אבל לא אז החלטנו לחזור לרופאה שלנו שנעלמנו לה מאז יוני.

חוזרת לשוק העבדות ז"א העבודה :)

בעיקרון החיפושים שלי התחילו ברגע שחזרנו לארץ, חיפשתי עבודה דרך מלא דופים ואנשים ומה לא וזה פשוט לא זרם מדי. איכשהו הדברים לא התקדמו מדי. 

סבתא שלי

החודש היה... ואו היה.. אני מתכוונת ליולי שבו בקושי עדכנתי ועד שאני עכשיו מגיעה לעדכן גם זה לא פשוט כי כל כך הרבה הצטבר. כמו שאני תמיד כותבת צריך להתחיל מאיפשהו וזה מה שאני אעשה. ניסיתי להתיישבת כל כך הרבה פעמים שאני מרגישה כאילו כבר כתבתי הכל וזה רחוק מלהיות המציאות. אני בקושי נמצאת ומתעדכנת פה וזה ממש חבל לי...

שוב שלום, נעלמתי לאחרונה ואני בשוק שלא כתבתי חודש, זה די הגיוני בהתחשב בזה שהיה חודש מאוד עמוס בפעילות ואירועים אבל למעשה כלום לא השתנה.

עוד קצת מהכל

אני כרגיל אצלול ישר אל הדברים, היום יהיה פחות פור פליי. אני לא רגועה, לא ישנה טוב וכל מיני מחשבות כמו חרקים זוחלות לי לראש. בלילה זה הכי קשה, מחשבות על בינוניות, על חוסר הגשמה, על פחדים וחרדות הכל מתרכז בראש ומטריד בפולסים שהם כמו גלים, חלקם חזקים יותר וחלקם פחות.

הישגים קולינריים

סוף השבוע השקט שהכרזנו עליו היה די רגוע למען האמת, אני הייתי עסוקה בבישולים ו M היה עסוק בגינה ובניסיון לנוח אם אפשר לקרוא ככה ליום שלם של סחיבת אדמה וארגון עוד חלק מהגינה. כמה שכעסתי על המייסד שהשקיע הון בגינות, היום אני רק מודה לו כי אנחנו בחיים לא היינו עושים את זה. M אמר שהוא לא מוכן לעזוב פה גם כשיהיו לנו 3 ילדים בדירת 2 חדרי שינה והמקסימום שהוא מוכן זה לקנות את הדירה שצמודה לזאת, לשבור את הקיר ולהרחיב חחח

עוד יום ושום דבר חדש מדי...
השבוע לא כלל יותר מדי התרגשויות, עוד כמה קורות חיים נשלחו למשרות סתם, עוד קצת דברים נקנו באיביי ואליאקספרס אבל בגדול די כלום...

הסופה"ש היה כל כך ארוך ומעייף שהיו כבר שני ואני עדיין לא מבינה איפה אני ומה אני עושה. אחרי המפלה הגדולה ואחרי שהבנתי שכרגע כל הראיונות נגמרו ושמתחילים הכל מהתחלה הרגשתי את המועקה, שוב מההתחלה, ונכון שאולי אני פשוט מחכה לעבודה הנכונה, הכל נכון אבל זה לא ממש עזר. אז ניקיתי את הבית כדי להרגיש נקיה גם מבפנים, זה איכשהו תמיד עוזר לי אבל לא ממש הפעם.

המשך לעלילת חיפושי העבודה שלי

אתמול התקשרה אלי הבחורה מהמשרה השנייה (שהתראיינתי עם המנכ"ל). זאת שהייתי אמורה להחליף ושדיברנו איתה לפני ואחרי הראיון (עבודה מספר 3). אל התפנית הזאת לא הייתי מוכנה בכלל...

חיפושי עבודה או מקום מספר 3

הבעיה כאשר לא כותבים מלא זמן שצריך לצמצם הכל לפוסט אחד וזה בכלל לא פשוט :)
אז אחרי שהייתי בראיון ההוא, ממש באותו היום התקשרו אלי מעוד מקום וקבעו לי ראיון. גם את הראיון הזה הרגשתי שעברתי ממש טוב ושהצלחתי להרשים ושהכל זרם ממש ממש טוב. יום למחרת הראיון התקשרה אלי הבחורה שאני אמורה להחליף ושעוזבת וביקשה לקבוע לי ראיון עם מנכ"ל החברה והמנהל העתידי שלי במידה ואתקבל.

חיפושי עבודה מקום מס' 2

פייסבוק כל הזמן מקפיץ זכרונות וזה מאפשר או גורם כל הזמן להיות מודע למה היה לעומת מה שקורה עכשיו ודברים מהסוג הזה, להתחרות עם עצמך, להשוות וכו'..
אז אחרי שהוא הקפיץ את התמונה של M עם שיער ארוך מ 2009 מהדירה שבה אנו חיים היום (אז היא רק נכנסה להשכרות ואני ו M עברנו לגור יחד במעונות הסטודנטים), היום הוא מזכיר לי איך לפני שנה בדיוק בזמן הזה בילינו חודש בתאילנד ומעלה את התמונות המרהיבות והזכרונות הצבעוניים עם הריחות והטעמים והרגשת החופש המטורפת שהייתה שם. אני חושב שזה היה הטיול של החיים! ואני מאוד מקווה שיהיו לנו עוד המון כאלו.

מה זה הגשם הזה??

כאשר חזרנו אמרו לנו שזאת שנה שחונה וכו'... אז זהו חברים, שהבאנו אתנו את הגשם חחח!!!!
אני בת ערובה בבית של ההורים שלי, כי משום מה הנחתי שזה רעיון טוב להשאיר את האוטו בבית שלנו ולא לקחת את המחשב ועכשיו עם הרעמים והברקים וגם זה שתכלס אין לי כרגע שום דבר אמיתי לעשות או דרך אמיתית לעשות כי אני בלי הלפטופ שלי די מאפשרת לי לכתוב פה אני מניחה... :)

כאשר הייתי בבית הספר נהגנו לשחק מחניים, לא הייתי טובה במיוחד וגם לא השתתפתי במיוחד, לא תפסתי או מסרתי, רק דאגתי שלא יפגע בי הכדור וככה היה יוצא שגם אם הייתי בקב' המפסידה הייתי נשארת בין האחרונים על המגרש עד שהמורה הייתה שורקת שאין טעם יותר.
מאז נותרה בי ההרגשה הזאת, שהחיים הם קצת משחק מחניים, משהו לא פוגע ומשהו פוגע ומעיף אותך מהמשחק וזה הסוף. תמיד הפתיע אותי איך השחקנים הטובים יותר נפגעו, הם הרי תופסים וזורקים, הם כל כך טובים ועדיין זה פגע בהם והם עברו לצד השני, קצת כמו בחיים. 

שוב שלום :)

עבר חודש מאז שכתבתי! מטורף! אבל הינה אני שוב אתכם 😍
ואו איך שהזמן טס עכשיו... עבר חודש ובכלל לא שמתי לב. חזרנו לארץ לפני 4 חודשים כבר ולאט לאט אנחנו מתקדמים ומתפתחים וכל יום יש משהו חדש ומזג האויר משמח אותי מאוד אז הכל אחלה בגדול.