אני לא מאמינה אחרי שכתבתי איזה שעתיים הכל נמחק לי...
מהתחלה!
אז ככה:
ואווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווו ספרד אהובתי! אם אפשר היה לתאר את הטיול הזה בתמונה זה כנראה התמונה שלי בוכה במטוס בדרך חזרה.
זה היה הטיול הכי מדהים שהיה לנו כזוג אי פעם! היה בו את כל המרכיבים שעשו את זה לחוויה הכי מדהימה ממלאה ומושלמת שאפשר.
אנחנו לא טיילנו יותר מדי יחד ולבעלי היו כבר לא מעט חוויות טיולים במקומות אקזוטיים עם אנשים וחויות אקזוטיים אבל כזוג...
אני מאוד חיכיתי לטיול הזה ומסתבר שממש לא סתם.
יצרנו זכרונות מתוקים של מקומות מדהימים, של רוגע של ביחד ושל משהו חדש ונקי כזה כמו דף חדש, משהו שהיה שווה לחכות לו.
אני מרגישה שמאז שחזרנו אנחנו עדיין על ענן, א נחנו מתיחסים אחד לשני אחרת, אנחנו אוהבים ונוגעים אחרת, זה שינה וקירב אותנו
והוסיף לנו זכרונות שגם (אני מקווה) כשנהיה הרבה יותר מבוגרים נוכל להזכר בהם בהנאה ואולי אף למחות דמעת התרגשות קטנה.
התחנה הראשונה שלי הייתה Girona עיר מדהימה לחלוטין, מהשנייה שירדתי מהמטוס והרגשתי את האויר החמים והמלטף על העור שלי הבנתי שזו אהבה ממבט ראשון.
את המלון התקשתי מעט למצוא למרות שלפי גוגל הוא נמצא 5 ד' הליכה מהתחנה, טיילתי משהו כמו 40 ד' רק כי חוש הניווט שלי
עובד רק מפעם שנייה. פעם אחת אני טועה ומסתובבת שעות עם מפה ואז בפעם השניה מתבצע ניווט בתים וחנויות ואני בקלות מוצאת כל דבר
ומרגישה לחלוטין בבית אז חשוב לעבור את מסוכת הפעם הראשונה ואז הכל זורם.
אחרי שהתנחלתי במלון שאגב אני ממליצה עליו בחום, גם מיקום מושלם גם צוות מצוין דובר אנגלית וגם חדר ממש חמוד ומרווח עם מזגן
וכל זה במחיר די סמלי Hotel Margarit, Carrer Ultònia 1, Girona, Spain.
ישר יצאתי לטייל, די איבדתי את עצמי למרות שאמרו לי פשוט ללכת לאורך ה"נהר" זה בגרשיים כי אין שם באמת יותר מדי מים באופן מפתיע.
כאשר הבנתי שאני הולכת במאונך לנהר מצאתי מישהו שאוכל לעקוב אחריו בסמטאות הצרות וקראתי לו a young chinese high sparrow.
בעיר הזו צילמו את העונה הנוכחית של משחקי הכס ועוד ימשיכו לצלם את העונה הבאה החל מאוגוסט הקרוב.
בעודי הולכת בסמטאות הצרות, מתפעלת מהמבוכים הקטנים שנוצרו ונהנת מהקרירות שהקירות והמדרגות אינסופיות מספקות נפעמתי מיופי העיר.
כל הישן הזה שנותן הרגשה של אתר צילומים ולא מקום אמיתי שאנשים חיים בו והקסם שיש ללא ספק בעיר המדהימה הזו.
עמדתי כמובן על מדרגות הקתדרלה ועברה בגופי צמרמורת כי הרגשתי קצת מרג'ורי על המדרגות וניסיתי לדמיין איך כל הסצנה צולמה.
הטיול הקטן הזה הביא לי הרבה מאוד סיםוק והתרגשות כי מדובר בעיר קסומה שקשה להפסיק להתפעל ממנה.
הכל מריח מקסם מימים ימימה מעושר של תרבות אך גם סכסוכים ישנים תככים ומזימות שנרקמו במזדרונות הצרים והקרירים הללו.
http://winteriscoming.net/2015/08/23/check-out-pictures-of-the-girona-locations-game-of-thrones-will-be-filming-and-when/
כדי לא להכביר במילים פשוט אצרף תמונה:
בערב הגיע הבעלול והיה לנו מזל כי בדיוק כשהגענו 23.06 מתקיים חג מקומי שנקרא San Juan ונחגג בעיקר בערים שקרובות לים.
זה די דומה ללג בעומר, המון מדורות וזיקוקים. אומרים שמי שקופץ 3 פעמים מעל המדורה כל הצרוך שלו נשרפות והוא טהור ונקי, המשימה
אינה פשוטה כי המדורות גבוהות גבוהות וככל הנראה לא מיועדות לשריפת צרות אלא למעגלי רוקדים מה שגם מאוד משמח.
הסתובבנו ברחובות השקטים של העיר למשמע פיצוצי זיקוקים בודדים והתפעלנו מכל היופי הישן הזה.
מאוד נחמד להסתובב בעיר בשעות שאחרי 20:00 כיוון שאין אף אחד ברחובות ועדיין אור ואפשר לצלם באין מפריע ולשאוף את העיר.
בערב מצאנו מסעדה משעשעת בשם Porcus שהקטע שלה הוא הסנגריה ה Hamon שזה הקניק המקומי שנחתך ישירות מהרגל (של החזרזיר)
וטאפס שונים ומשונים. אנחנו מצאנו מבצע ב 15 יורו ואחרי ששכנענו את המלצר שזה באמת מה שאנחנו רוצים הוא התרצה והביא לנו המון צלוחיות
עם יצורים לא מזוהים.
אני, שמאוד שמרנית בררנית ומעצבנת באוכל פתאום נפתחתי.
התחלתי (להפתעתי ולהתפעת בעלי שהסתכל עלי בעיניים גדולות ועגולות) לטעום מהכל ולהתפעם מהטעם הימי והמיוחד של השרצים
שמעולם לא ראיתי! אני חושבת שהוא עוד קצת התאהב בי באותו רגע, יש לי תחושה שהוא אוהב לראות אותי נפתחת ומנסה
כמו שהוא אוהב דמויות מעיזות ומתפתחות בספרים וזו מהות היחסים שלנו, ההתקדמות.
ואני, אני כל כך אוהבת להרגיש אותו נהנה ממני ומתפעל שאני מוכנה לאכול אפילו שרצים :)
אבל שלא נתבלבל זה לא משחק באמת נפתח בי איזה משהו ורציתי לחוות הכל לטעום הכל לגעת בהכל!
היה לי חשוב וכייף לנסות דברים חדשים יחד ולעשות דברים יחד שהוא מעולם לא עשה עם אף אחד אחר וזה בהחלט היה אחד מהדברים.
את היום הבא החלטנו לבלות במוזיאון דאלי שנמצא בעיר Figueres את הכרטיסים רכשנו מראש באינטרנט כדי לחסוך מעצמינו את התור.
למרות ההכנה המוקדמת הגענו באיחור וכבר ציפינו לשמוע את הלא בכניסה. חיכתה לנו הפתעה נעימה בדמות התרבות הספרדית הכה שונה.
הגענו שעה וחצי אחרי הזמן, הבחור בכניסה בירר כמה צפוף בפנים ואמר לנו אין שום בעיה כנסו.
הסתכלנו עליו בתמיהה, מה? בלי לקנות כרטיס חדש ולחכות כמה שעות? פשוט ככה?
ואז הבנו, אנחנו שונאים את ההתנהלות והתרבות הגרמנית כל הלא הזה והסחבת והדחייה פשוט אין לזה מקום בחיים הקצרים שלנו.
הבנו שהיינו מעדיפים פוסט בספרד אפילו אם זה אומר שאני מתחילה ללמוד שפה חדשה :)
בכל מקרה נכנסנו וחיפשנו אזניות, כיוון שלא היו טיפה התבאסנו אבל בדיעבד הבנו שזה היה דווקא טוב מאוד.
האמנות של דאלי היא כל כך הזויה אבל עשויה בצורה נגישה יחסית כך שיש המון מקום לפרשנויות ודמיון מה שמאוד שימח אותנו.
התחושה הייתה שהוא קצת צוחק על כולם באומנות שלו שהוא אומר "בואו תסתכלו על זה ברצינות ותנסו לפרש אותי ואני בינתיים
אצייר לכן איזה זין על הפנים בזמן שאתם עושים מהצחוק שלי רצינות מיותרת" :)
התאהבנו במוזיאון הכל כל כך צבעוני וסוטה והזוי אבל גם ברור שאי אפשר להשאר אדישים, פשוט לא ניתן.
הוא יצר לעצמו מוזאון בעודו חי והרצון להנציח ולהאדיר את עצמו מהדהד בכל חדר ותמונה וזה בסדר גמור למה לא בעצם.
אנחנו צחקנו, היינו רציניים, נהננו ועפנו עם היצירות שלו היה שם הכל מהכל.
אפילו זרקנו 20 סנט כדי לראות את ישו נצלב בגללנו ובעלי צחק שהינה שוב היהודים צלבו את ישו :)
היה שם באמת הכל מהכל וגם את האהבה הגדולה שלו לגאלה שכל כך נגעה בנו.
הייתה יצירה אחת שהתאהבנו בה שנינו ברגע אחד, היא נקראת "Palace of the Wind" ומצוירת על התקרה באחד החדרים.
ניסינו לחפש באינטרנט את המשמעויות אבל אחרי שלא מצאנו נשארנו עם המשמעות שנתנו ליצירה הזו אנחנו.
ראינו שם גבר ואישה (דאלי וגאלה אנחנו מניחים) שנמצאים בין שמים וארץ ובוראים את העולם ואנשים חדשים.
הרי כאשר אנשים בוראים אנשים הם קצת אלוהים והגוף הזה של שניהם משני הצדדים שכה גדול ונמצא גם כאן וגם שם ועוסק בבריאת העולם כפי שהם רוצים אותו וכפי שהם אוהבים אותו היא מאוד מרגשת. המגירות בגוף הן התחושות הרגשות העבר וההווה שלנו ששמור אצלינו בפנים כמו זיכרון
שאנחנו לוקחים אתנו לכל מקום אבל מעל זה נמצא העתיד והבריאה.
אנחנו צובעים את העולם בצבעים שלנו אנחנו בוראים את העתיד ומסתכלים מלמעלה איך הכל קורה, אנחנו אלו שיושבים על הענן ואנחנו אלו שיושבים על הספסל אנחנו רואים ונראים בוראים ונבראים אנחנו העולם.
דאלי הנציח ובנה לעצמו ארמון שמאדיר ומתפעם ממנו הן בקריצה והן ברצינות, הם גם נקבר שם בקבר מעניין שהוא תכנן ויצר לעצמו בעודו נמצא בין היצירות שלו והפריטים שאהב. זה מזכיר לי את הספר המצוין שבעלי הכיר לי וגרם לי לחשוב לא מעט על החיים. הספר נקרא "אלמוות" של מילן קונדרה
הוא מדבר על איך אנשים רוצים שלא להישכח, להשאר רלוונטיים לנצחים שיזכרו אותם.
אני חושבת שמעבר להמצאות הגדולות וההתקדמות שהביאו אנשים שונים הם עשו זאת גם כדי שיזכרו אותם כדי שידעו את השם שלהם
עוד אלפי שנים קדימה, כדי שישארו בתודעה.
אני לא לגמרי מבינה למה הם צריכים את זה כי לי נראה שמספיק שהקרובים שלנו זוכרים אותנו בחיבה אבל כל אחד והרצונות שלו.
אחרי הביקור המרתק באחד המוזיאונים הטובים (לדעתנו) הלכנו לטייל בעיר ומצאנו לא מעט פינות חמד, באחת מהן אפילו עצרנו.
המקום חדש לגמרי מנוהל בידי ספרדיה צרפתיה שפתחה בר יין וטאפס גורמה במחירים מאוד נוחים ובאוירה מצוינת.
El racó de la Xeli שנמצא ב Carrer de la Jonquera מקום מעולה עם אויסטרז לא מהעולם הזה!
בערב חזרנו לגירונה והסתובבנו ברחובות המיוחדים שלה יצרנו זכרונות מתוקים והתפעמנו מהיופי המדהים הזה שדי אדם יצרו.
בבוקר החלטנו לנסוע ל Roses שזו עיירה על שפת הים, כשהגענו ראינו את הים המשגע והבנו שאולי שווה היה להזמין מקום לאיזה מופע ב
Ciutadella de Roses שזה מופע במקום גדול בין ההריסות הישנות ובמקום מאוד מרשים.
משם נסענו ל Cadaqués הבנו בדיוק למה דאלי החליט לבנות שם את ביתו ובטח שם יצר והמוזה הייתה פוקדת אותו תכופות.
העיר מדהימה היא מתחילה על גבעה והבתים הלבנים הקטנים יורדים כל הדרך אל שפת הים הכי כחול ונקי שראיתי מימי.
תיירים בלבן עם ארנק נפוח אוכלים לאורך החוף ושותים סנגריות ואנחנו אתם. טעמתי את הפלייה עם הלובסטר ובהחלט הבנתי מה מוצאים בלובסטר
אחד הדברים ללא ספק, כמו כן טעמתי את caracoles de mar שזו חיה שחיה בתוך קונכיה ענקית והיא מאוד מאוד טעימה.
שמעתי מבעלי כבר שנים על מרק הקרקול שהוא היה אוכל בהונדורס והינה גם אני כבר מכירה!
העיירה היא עיירה עשירה ומתויירת אבל בצורה מאוד נעימה. הסירות עומדות במים ורואים לא מעט אנשים שמנסים את כוחם בספורט ימי.
בעיקר מורגשת השמש המלטפת ויש רצון חזק ללכת לשכב על החול ליד המים ולהרגע.
הבתים הלבנים, הכנסיות הישנות האנשים המנומסים כל זה יחד יוצר איזשהו שקט פנימי שמזמן חיפשנו.
ג’רב! איזה יופי נהדר! חגיגה לעינים וללב. כל כך כיף לקרוא, לטייל איתכם, לשמוע כמה היה לך נפלא.
השבמחקהייתי בגירונה, כך שאני יודעת בדיוק על מה את מדברת. אמנם הייתי בחורף, ובלי השמש החמה והמלטפת, אבל גם בלי התיירים. הסימטאות היו ריקות לגמרי, וזה גם היה לפני משחקי הכס. אבל היא בהחלט עיר נפלאה.
אני מחלקת מקומות שאני מבקרת בהם ל’מקום שהייתי רוצה לגור בו’, ול’מקום שלא’. יש מקומות כאלה שאת מרגישה חיבור מיידי. נראה לי שכך היה לך שם.
הייתי עוברת לשם עכשיו, היום! מדהים!
השבמחק