ספרד חלק 2

החלטתי להפריד כדי לא להכביד (בעיקר על עצמי :)) וכדי להנות מהזכרונות לעוד יום ולהעסיק את עצמי כמובן.
החלק השני של הטיול שלנו כלל מעבר לברצלונה!
על ברצלונה שמענו לא מעט דברים מדהימים והחלטנו שחשוב מאוד שנראה את כל היופי הזה במו עיניינו.
הגענו לשם ממש בקלות התחבורה הציבורית ממש נהדרת ובלי הסתבכויות מיותרות הגענו למלון.
האמת שציפתה לנו הפתעה כי תיארנו לעצמנו שמלון במרכז בעלות יחסית ממוצעת יראה די גרוע אבל הסתבר שזה אחלה מלון
ממש ממש במרכז הרמבלה, משופץ ונעים כל מה שיכולנו לבקש.
מה שכן, קיבלנו חדר שנראה לי שזה החדר הכי קטן במלון ולטעמי לא מיועד לזוג אלא ליחיד, לא היו שקעים בחדר אלא רק בשרותים
והדלת לשרותים נעשתה בצורה כל כך טפשית שלא באמת הייתה פרטיות או הפרדה...
הבנו אבל שזה החדר היותר גרוע במלון כך שבגדול אפשר חופשי להמליץ, hostel Operaramblas, Carrer de Sant Pau, Barcelona.
לידינו ממש הייתה גם מסעדונת ממש חמודה שגם אני חושבת ששווה לבקר אם אתם כבר באזור נקראת Tabarlot.
האמת שבשלב מסוים די מאסנו בטאפס המקומיים וחשקה נפשנו בקצת ירקות. הטאפס הן מנות קטנות לרב של מאכלי ים, זיתים,
ועוד מני דברים בשריים, המון מטוגן כמובן. כמו כן יש את ה Hamon המפורסם שהוא מגיע בדרגות קושי שונות ומוגש בתוך או על גבי
לחם לא טרי במיוחד (שזה מפתיע לאור העובדה שזה משהו מאוד קבוע בתפריט) כאשר על הלחם מרוחה עגבניה ושמן זית.
האמת שדווקא אהבתי את השילוב אבל הרגשתי שחסר שהלחם יהיה טרי ואולי טיפת שום כדי שיהיה לזה יותר טעם. 
לזכותם יאמר או שלהיפך שהאוכל מאוד מאוד מלוח ולשמן הזית יש טעם מאוד מודגש שאהבתי.
לאחר שבחנו את הסביבה יצאנו לטייל החלטנו שאם כבר יש לנו את חצי היום אנחנו חורשים את הסביבה וכך היה,
התחלנו מהרחוב הראשי לה ראמבלה שהאמת שלמרות הגודל לא התרשמתי ממנו במיוחד.
היה לי קצת קשה עם כמות התיירים ועם המאפיה המקומית שמורכבת מגברים בעיקר שחורים או דוברי ערבית על ניביה שמנסים לשדל לקנות דברים
או להגיע למועדונים מסוימים וכו והם ניגשים ממש כל שניה. מאוד בולט היה גם כל הסחר מכר שהלך שם, המוני גברים שחורים שאני מניחה מגיעים מסודן 
ושכנותיה ומוכרים בערך כל זבל אפשרי. לי זה ממש הציק בעין אבל אחרי שדיברנו על זה החלטנו שזה עדיף על זה שהם יתרוצצו וישדדו אנשים
ככה לפחות יש להם איזו מטרה ובטח היררכיה פנימית וקשוחה, לא אגיד שזה לא הציק לי בעין אבל...
הרחובות הרחבים והבתים הישנים אך המשופצים השאירו רושם רב ללא ספק אפשר ללכת קילומטרים והכל ימשיך להיות מפואר, גדול ומרשים.
ראינו את הבתים של גאודי והמשכנו לכנסית Sagrada la familia שבנו אותה לאורך השנים ועיצבו אנשים שונים וביניהם גאודי.
אני לא יכולה להגיד שהתרשמתי במיוחד אני יותר בעניין של סגנון קלאסי ופה הכל נלקח לכיוון מאוד מודרני ואף הרגיש לי שקצת
ציני, במיוחד הישו ששמו שם על איזה מעקה כאילו הוא עומד לירוק עליך או לקפוץ למטה.
אחרי שהבנו שאנחנו לא הולכים לעמוד בתור ולהצטופף עם כל התיירים המשכנו כדי למצוא משהו לאכול.
מצאנו מסעדה קטנה חסרת שם ועם מסך ענק, בדיוק היה משחק של צרפת נגד לא זוכרת מי והצרפתי שאגו בעונג כאשר חבריהם קלעו לשער.
אנחנו אכלנו טאפס ואני חייבת לציין שנהננו מאוד! אין על הבעל שסוחב אותי למקומות הכי עממים שמסתברים כטובים ביותר.
משם המשכנו לשער הניצחון ולפארק Ciutadella שהיה מרשים ביותר ובהחלט שווה ביקור.
איכשהו מצאנו את עצמינו ברובע הגותי שממש קרוב לפארק והתאהבנו מייד.
אני שראיתי כנסיה קלאסית פתאום הייתי חייבת להיכנס וברגע שנכנסתי הרגשתי משהו אחר.
האנרגיה במקום הייתה כל כך מיוחדת, הרגשתי שפתאום הכל אפשרי ושרק צריך לבקש, הכנסיה עצמה פשוטה יחסית אבל מאוד יפה.
הבעל התחיל להשתעמם ונאלצתי לשלוח אותו החוצה כי פשוט לא יכולתי לצאת מהמקום הזה.
כשהתיישבתי ניסיתי לשאוב את כל הדבר הזה והרגשתי בבית, לא יודעת איך להסביר את זה.
אחרי כמה זמן הסיפור התקשר לי והבנתי איפה אני נמצאת.
הספר המעולה שקראתי "הקתדרלה ליד הים" של אידלפונסו פאלקונס מבוסס על סיפור בנית הקתדרלה של מריה דל מאר
Basilica of Santa Maria del Mar ושם בדיוק עמדתי. חברה ספרדיה סיפרה שאבא שלה מספר שזו כנסיה של דייגים של אנשים פשוטים 
(וככה גם הספר גורס) ושיש שם אנרגיות מיוחדות ואני בהחלט מסכימה היה שם איזה קסם מיוחד שאי אפשר להסביר 
משהו ישן ומדהים עם הריח הקצת טחוב של הכנסיות והשקט שנקטע רק ע"י שירה או נגינה שמיוחדים כל כך למקומות האלו.
אני התרשמתי עמוקות והייתי מאוד רוצה להגיע לשם עוד.
משם המשכנו לטייל ברובע העתיק והתרשמנו מהבניה ומהסמטאות, החנויות הקטנות והמסעדות המצוינות.
באחד הערבים עצרנו שם במסעדת Bodega La Puntual שממש קרובה לבזיליקה ונהננו מטאפס קצת יותר יוקרתיים ומיין מ Porron.
זהו כד שנראה כמו באנג קצת עם קצה צר מאוד וקצה רחב.
מסתבר שזה מיועד כדי שכל אחד יוכל לשתות בלי לגעת בפיה מטעמי היגיינה (הפיה צרה מאוד מאוד ולכן יוצא משם זרם מדויק)
וכדי שהיין ואויר יפגשו כמה שפחות.
בימים הבאים המשכנו לטייל בברצלונה בעיקר ברובע הגותי שכל כך מצא חן בעיניינו , מצאנו שם שוק מצוין ששווה לבקר Mercat de Santa Caterina
ובעלי נהנה לטייל אך מתוך סולידריות לא אכל הרבה והיום הוא מצר על כך ;)
העניין היה שביום השלישי שלנו שם חטפתי איזה וירוס מעצבן שהיתרון היחיד שלו היה שהורדתי כמה קילו...
בעלי טיפל בי בנאמנות ולמרות שכן טיילנו קצת באותו יום הוא הוקדש בעיקר לצפיה בסדרות במלון ושתיית מים עם תרופות. למזלי תוך
24 שעות הייתי בריאה ושלמה והמשכנו לטייל.
ביקרנו בכנסיה הראשית והמהממת של ברצלונה Cathedral of Barcelona שרק צריך לשים לב וללבוש מכנס לפחות עד הברך כדי להיכנס.
הכל היה שם מאוד מרשים וגדול אבל היה לי חסר את האינטימיות של הקתדרלה שכבר הייתי מאוהבת בה...
בערב הלכנו לים, החוף משגע אם כי מאוד מתויר כמובן.
ניסינו להגיע לפארק Guell והצלחנו אבל כיוון שלא ידענו שצריך להזמין כרטיסים מראש לא זכינו לראות את נפלאות היצירה של גאודי 
ובגלל החום נמלטנו משם אחרי זמן קצר בלבד.
אני חייבת לציין שמאוד אהבתי את ברצלונה ואפילו חשבנו על פוסט בספרד אבל איכשהו הערים הקטנות מצאו חן בעיני קצת יותר.



התחנה הבאה והאחרונה של הטיול שלנו היו הערים שלאורך החוף.
החלטנו בעקבות המלצת ההורים שלי והאינטרנט לעצור ב Lloret de mar.
כבר בתחנה המרכזית הרגיש לי שמשהו לא תקין וככל שהתקדמנו לאורך המלון הבנתי שמשהו מאוד לא תקין.
העיר הזכירה לי משהו מוכר ולא אהוב ואז הבנתי, היא הזכירה לי את בת ים.
הו האימה... תיירים רוסים וגרמנים בכל מקום (גם צרפתים לא חסר) ילדים בני 18 שמחפשים מסיבות, בנייה משעממת
שאין לה קשר ולו הקלוש ביותר לספרד והדבר היחיד שרץ לי בראש זה השיר של דדי דדון, רודוס רק אני ולוקוס ו 500 רוסים...



חנויות התיירים כמו אילת של פעם רק עוד יותר עלוב, מסעדות לא טעימות וחיי הלילה בכאילו של ילדים בני 18 שמריירים אחד על השני.
רציתי לבכות ואז להמלט אבל החלטנו לנסות להפיק את המיטב ואחרי שמצאנו אך בקושי את המלון שדווקא היה נקי וממוקם ליד הים
הלכנו לעשות סיבוב בבת ים הספרדית.
הבנתי שהשד לא כך כך נורא ושהצד של הים מרהיב ביופיו.
החוף ארוך ולא מפוצץ מדי בזכות הגודל ובצדדים יש פארקים מצד אחד פארק Santa Clotilde Gardens שמשקיף אל הים הכי כחול שיש
ובצד השני ה Puig de Castellet Iberian Settlement שזה מסלול מרהיב לאורך הים שמגיע עד העיר הבאה Tossa de mar. 
כאשר טיילנו וישבנו באיזורים האלו הבנתי מהו שקט ורוגע. הרעש של הים והגלים הרוח השמש הכל יחד הביא מין שלווה אחרת לחלוטין.
בשלב הבא מצאנו מסעדה מצוינת שנקראת El gaucho כן כן כמו בארץ או בארגנטינה ונהננו מבשר טעים מאוד במחירים אטרקטיביים.
אני חושבת שכלקח הייתי ממליצה לא לעצור בעיר הזו אלא ב Tossa  ולהגיע לעיר הזו רק ליום כדי לטייל.



באחד הימים נסענו ל Tossa ובה התאהבנו מייד.
היא כמו יורט אבל ספרדית ומדהימה יש בה את כל מה שאין שם פשוט הכל והבנו שאם אנחנו נרצה שלווה ים ושקט זה המקום.
אפילו התיירים מדברים בשקט כדי לא להרוס את האוירה המיוחדת.
זו עיר משגעת שבנויה בסגנון הקבוע עם הבתים הישנים והנמוכים ונמצאת על שפת הים עם חוף קצת יותר קטן אבל יפה לא פחות.
הטבע גם כאן עוצר נשימה והכל מוקף ביער אורנים עם ריח משגע שמזכיר את הכרמל. 
אם עולים קצת יותר גבוה יש מבנים ישנים ושוב, הנוף...
אפשר לשבת שם שעות ולחכות למוזה שמגיעה מהר מאוד, זה בדיוק מקום לכתוב בו שירים ולצייר...
לא פלא שמוזיאון שגאל נמצא שם.
העיר הזו "העיפה" אותנו ושנינו החלטנו שזה ה מקום, מאוד רצינו להישאר.
הבעלול שסובל מחרדות ולחץ השתחרר ונשמנו עמוק עמוק אויר הרים צלול כיין בריח אורנים, הסתכלנו על נפלאות הטבע ורחצנו בים.
מה עוד צריך? החיים יפים!