עכשיו הבנתי שמזמן לא עדכנתי...
מה השתנה היום הזה?
הגינה שלי מ-ל-ב-ל-ב-ת!
מעבר לעציצים שקניתי וגדלים שתלתי תבלינים שמתחילים להציץ, חמניות (!!!) שגם מתחילות לצאת
ופנסים (ככה קוראים לזה ברוסית...)
בעלי מאוד אוהב אותם זה בטח משהו נוסטלגי אבל הם עוד טרם יצאו אז נראה איך זה ילך... מעבר לכך הפקעות משנה שעברה התחדשו וצומחות לתפארת מדינת גרמניה בניגוד לכל התחזיות ולחורך הנוראי שעבר (גם) עליהם, ככה זה בטבע...
בחוץ, חלום!
מייד כשאסיים לכתוב ארים את עצמי אעשה תרגילים כמו שהבטחתי למקרה שאני לא בהריון ואז אצא לי לטיול נחמד!
שבוע שעבר הייתי משוכנעת שהאינטואיציה אישית אמהית שלי צודקת ואני בהריון, מה אומר לכם... פחחחח
מעולם לא הייתה, אין ורב הסיכוים שלא תהיה לי שום אבל שום אינטואיציה הכל שקר וכזב אין לי שום כוחות על טבעיים ואפילו כשאני בטוחה שאני משוכנעת מה השני חושב ומשוכנעת במיליון אחוז שנכנסתי לו למוח, אני טועה ביג טיים. נו אז מה, מי אמר שאינטואיציה זה קריטי שתהיה לי הפתעה גם טוב!
החלטתי בזמן שבין לבין שמה שיוצא אני מרוצה זה win win ועכשיו ה win שלי מורה לי על זמן איכות עם השרירים ששכחתי מנוכחותם.
אחרי שמדדתי את בגדי הקיץ שלי הבנתי שלא יזיק להשיל קצת מצמיגי החיים הטובים ולהיכנס לג'ינס אבל...
החלטתי גם שאני לא הולכת לבכות על חלב שנשתה והוקצף טרם לכן ואזרוק את הבגדים שלא מחמיאים לי במקום להתבאס ולשמור אותם לימים צנומים יותר.
אחרי שגיליתי שאני נוסעת לטיול בלב שקט ובכוונות לטרוף את ספרד וגם לשתות אותה עד תום חברה טובה שלי מארה"ב הודיעה שהיא מגיעה!
אנחנו הכרנו בכיתה ג' היא הייתה קצת יותר זמן בארץ ועזרה לי קצת ללמוד לקרוא, אני התפעלתי מהיכולות המדהימות שלה בזמן שהמורה דיברה בשפה לא שפה ואולי אפילו פנתה אלי... לענות כמובן שלא יכלתי במיוחד אבל זה ממש לא הטריד אותי למיטב זכרוני. אני מרגישה שעברתי את כל שלב המעבר הזה בצורה מאוד הזויה.
הגענו כשהייתי אמורה לעלות לכיתה א' לקיבוץ, הצמידו לי מורה פרטית.
למדתי משהו והילדים התעניינו בי, הייתי מעין חייזר בבועה בכל המובנים הם מצידם הרגישו שהם רוצים לגעת, לתקשר, להבין ואז כשהבינו שהם לא מבינים נגמר להם העניין ואני מצידי הרגשתי בתוך בועה, שומעת מין רעש של דיבורים ולא קולטת כלום. אני חושבת שבימים ההם פיתחתי נשימה שנייה כמו שעיוורים לומדים לשמוע ולהריח בצורה הרבה יותר רגישה ועדינה אני למדתי לקלוט אנשים, סיטואציות, תנועות גוף, כוונה ונכון שאמרתי שאינטואיציה זה לא הצד החזק שלי אבל מבחינה של סיטואציה בזמן אמת ומבט מהצד על האנשים תמיד יגרמו לי להגיע להבנות מעניינות על התקשורת הבינאישית, המצב הויברציות באויר וזה משהו שלדעתי ניתן ללמוד רק כשלוקחים ממך משהו ובמקרה שלי זה היה לשים על מיוט את השפה ורק להביט, ללמוד, להיות רגישה לתקשורת
שאיננה כוללת את השפה שהיא הרבה פעמים הרבה יותר עמוקה, אמיתית וחשובה.
לא אגיד שאני תותחית בניתוח אופי ובלקלוט אנשים (אף על פי שהייתי מאוד רוצה) אני הרבה פעמים שוגה, זה קורה גם כי אני רוצה שהם יהיו יותר טובים ממה שהם לעיתים וגם כי זה מבחינתי ברמת הניחוש והוא מאוד 50/50.
אני הרבה יותר חזקה בהבנת התקשורת שבין השורות כאשר אני בתוך קבוצה וגם זה כמובן מהומהם למקרה שאני לא באמת צופה מהצד אלא משתתפת פעילה כי את השפה כבר ברוך השם למדתי...
אז חברה שלי.
אני לא יודעת אם היינו באמת חברות קרובות אם היינו כל הזמן יחד למרות שאנחנו בתקשורת פעילה רב הזמן אבל זה לא כמו להמצא תמיד יחד. היא אדם שאפשר תמיד לסמוך עליו, היא משתתפת פעילה במצבים ז"א כאשר משהו קורה היא לא רק אמפתית לצורך העניין אלא היא לוקחת על עצמה ומאוד מנסה לעזור אם זה במילה ואם זה במחקר יסודי של הנושא ותשובות ופתרונות תכלסיים.
אני מאוד מעריכה את זה בה לא כל אחד ילך ויתעניין בך עד כדי כך שילך לחקור את הנושא שמטריד אותך...
היא יודעת להקשיב, אתה אני מרגישה שאני יכולה לברבר עד אינסוף ואין קץ לסבלנות.
היא בחורה דעתנית, חריפה, חכמה ומאוד רצינית, לפעמים בא לי להוריד קצת את רמות הרצינות ולהוסיף קצת יותר חיוך. אני למדתי אותה ואני יודעת את הגישה אליה לכן אנחנו מסתדרות.
כשמכירים אנשים לעומק יודעים איפה ללחוץ ואיפה להרפות כדי להוציא את המקסימום ממערכת היחסים ולהנות ממנה וזה מה שקורה. כמו שבחתונה שלי היא ידעה לעזור בשקט ובתכלסיות שלה ככה בחתונה שלה יכלתי לעלות את מצב הרוח, להוריד את מפלס הרצינות והחרדה ובאמת לגרום לדברים לקרות כמו שהיא רואה את זה בלי לעצבן אותה על הדרך.
היא באה מעולם מסוים ויש לה דעות מסוימות על דברים מסוימים שאני למדתי להרפות מהם, זה היה מאוד בולט ביחס לאיך שהיא ראתה את עניין "בני הדודים" שלנו בעיר.
מבחינתי כן, לא אסתיר, השפה הזו מלחיצה אותי מהרבה סיבות, אם זה הפחד מהלא נודע (למרות שברור לי שרב האנשים הם נורמטיביים ואין להם כוונה להזיק לי אבל מי יודע...), גם כי יש את השיח על הפליטים שיש לי דעות לגביו (בקצרה, אין לי בעיה (ממש מישהו שואל אותי) שיקבלו משפחות של פליטים (שמוכנות להשתלב ולא לכפות את העולם שלהם על העולם המערבי!!!) כי לרב אלו אנשים שרוצים להתקיים ולעבוד בשביל להתקיים לרווחת משפחתם ושוב אני מדגישה לא מי שהחליט שבגרמניה הוא יקים את מדינת העולם השלישי שממנה ייתכן שהגיע.
כן יש לי בעיה קשה עם גברים צעירים שמגיעים ומחפשים להזיק, להטריד, להתסיס ובערך כל דבר שעולה לטמבל ערס שהגיע מסוף העולם וחושב שמגיע לו עכשיו את העולם כולו ובכל מחיר...).
יש לי בעיה עם אנשים שמגיעים למקום שהוא לא שלהם ומצפים שכולם יעמדו דום ויעברו לחיות לפי החוקים שנוחים להם, תגידו פאקינג תודה שקיבלו אתכם ותתחילו להתנהג בהתאם בענווה וכאסירי תודה ולא כמי שחושב שהכל מגיע לו. הסיטואציה הזו מזכירה לי איך המשפחות שלנו הגיעו בשנות ה-90 ופרופסורים התחילו לעבוד כמנקים כי לא הסתדרו עם העברית והיו צריכים לקיים את משפחתם, מישהו צעק ואמר מגיע לי? מישהו ביקש או דרש משהו חלילה? לא! אז להגיע למדינה, לדרוש שיתלבשו בצנעה כי זה פוגע בווטאבר שיש להם!? להפסיק לשתות אלכוהול באוקטוברפסט כי הם עלולים לא לעמוד בפיתוי? להטיל אימה על האוכלוסיה? להטריד לאנוס לשדוד להרוג?
עננים שחורים מתקדמים וכבר באירופה וזו כבר לא רק נבואה. כמובן שיש גם אנשים נורמליים אבל הם נבלעים ואם פעם (לפני שנה) טיילתי בעיר להנאתי, שלשום חברה שלי הציע לקחת בקבוק זכוכית להגנה כי חזרנו מאוחר יחסית הביתה וזו השפה היחידה שיכלנו לשמוע מהדהדת.
אני בעד להתקדם וללמוד ולהשתלב ולשלב באמת שכן אבל כשבעיר שבה אני גרה בארץ עם הפארקים הכי יפים כל מה שניתן לראות זה שטיחים ואוכל וגרעינים וטיטולים וכל החרא הזה נשאר הרבה אחרי שהם עוזבים אז כאן עובר הגבול. כן, גם ישאלים עושים את זה, בהחלט והם לא יותר טובים כשהם עושים זאת וגם עם זה יש לי בעיה, אני לא מפלה. מעניין כמה שנות חינוך צריך בשביל שהתופעות האלו ילכו ויתמעטו.
בעלי לא הכי אוהב את החברות שלי וזאת לא שונה, הוא חושב שהיא קצת קשה ורצינית מדי לעיתים ולוקחת דברים קשה מדי ואני מבינה גם אותו וגם אותה. כשאני הולכת פה ברחוב אני לא מקשיבה לשפה ולא מסתכלת על המראה (אפילו לא לוקחת משקפיים) ככה אני לא מלחיצה את עצמי ולא שמה יותר מדי לב למשהו שלא תמיד קשור למציאות, סוגרת עיניים.
כי לפעמים רק עם עיניים סגורות אפשר לראות ורוד.
מק 22 :)
איזו הבנה נהדרת נתנה לך החווייה הלא פשוטה של ילדה זרה שלא מבינה את השפה. אני עברתי את זה בכיתה ה’ כשנסעתי עם ההורים לאנגליה לשבתון לשנה. מודה שקצת ניצלתי את זה, וכשהיו צועקים עלי בבית הספר פתאום הייתי נעשית כמו שלושת הקופים האלה, לא רואה לא שומעת לא מבינה.
השבמחקאגב, הכנתי את סלט הכרוב עם הצנוברים והשומשום, ויצא נהדר :)
אני הייתי עד כיתה ד’ בערך כמו הקופים :) למזלי עברתי בית ספר וקיבלתי מורה מדהימה שהצליחה להוציא ממני את המקסימום אני מאוד מודה לה עד היום, אמנם היה לי קשה להתניע אבל איך שזה קרה הכל רץ!
השבמחקאני שמחה שיצא טעים! בעלי השתגע על המטבוחה גם :)