אוקטובר 26, 2017


והביקור ממשיך בכייף אבל היום נאלצתי לשלוח את אחי לטייל קצת לבד, צריכה קצת זמן לעצמי.

נשארו לנו פה חודשיים ויומיים ומזג האויר רק גורם לי לחשוב כמה זה היה רעיון טוב להחליט לחזור סופסוף.
כבר בא לי למכור/לחלק את הדברים שבדירה, שבעלת הדירה תחזיר לנו את כל מה שהיא חייבת לנו נסגור פינה וניסע בכייף להתחלה החדשה והכייפית שלנו בארץ הקודש :)
M מתלבט בקשר לעבודה, לא מצליח להבין מה הוא רוצה מעצמו ומה הוא מחפש ואני משתדלת להגיד לו כל פעם מחדש שכל מה שהוא יבחר מקובל עלי כל עוד גרים ליד ההורים שלי כי אני זקוקה לזמן שלי ליד המשפחה.
לגבי עצמי גם אני עוד מודדת מה כדאי ומה בא לי וזה שיש את האפשרות לבחור כל קורס שבא לי ממשרד הקליטה והתמת מעוד מעודד ומעניין, העניין הוא שבא לי ממש הכל :)
החלטתי שלא להחליט מבחינת איך הריון ישתלב בכל הסיפור הזה כי זה ממש לא משנה, זה הדבר הראשון בסדר
העדיפויות שלי וכל שאר הדברים יסתדרו בהתאם לזה וזה מה שחשוב.
מבחינת הדירה כרגע אנחנו אמורים להיות אצל ההורים שלי עד שהיא תתפנה ואני אעשה איתם שיחת תיאום ציפיות
כדי שלכולם יהיה את השקט שלהם ומינימום עצבים והעלבויות. אני רוצה שכולם ישארו מרוצים כמה שאפשר מכל הסיטואציה.
עם חמותי עדיין לא דיברתי אחרי סיפור הדירה, בהתחלה כדי לא להגיש שטויות ואחר כך כי לא יצא, לא יכולה להגיד שאני לגמרי פושרת לגבי הסיפור אבל גם לא כועסת מדי, זה מרגיש לי כמו פינה לא לחלוטין סגורה והייתי שמחה אם היא הייתה מרימה את הכפפה ומתנצלת בקטנה, פשוט אומרת שזה יצא לא לעניין, זה היה מעודד אותי האמת.
אני מנסה בימים אלו לנשום עמוק ואפילו מצליחה.
סיימתי לקרוא את הספר המצוין שיחות עם אלוהים- לקחתי משם כמה וכמה תובנות ואנסה לשלב אותן באורח החיים שלי. מאוד תפס אותי עניין המחשבה יוצרת מציאות והתהליך של זה, תמיד הרגשתי שאני הולכת סביב זה ופה יש ממש הסבר איך כמה למה.
זה נחמד :) משום מה דווקא הדברים שהייתי לגמרי סגורה ובטוחה בהם מתוך ידיעה בעקבות קריאת הספר קצת התערערו.
האם אני באמת יודעת ובטוחה? אבל אני מניחה שזה בסדר.
הספר בהחלט מצא חן בעיני, לעניין, בלי ודוו שמודו קוסמי מדי ונק' מבט מעניינת על חשיבה ועל החיים.
חושבת שלא אמשיך לספרים הבאים (לפחות לא כרגע) כדי לא לקלקל לעצמי.
מעניין שכל פעם שקראתי הרגשתי התעלות ואופטימיות כי הרי אם הכל בא ממני ותלוי בי מה יותר נהדר מזה!?
אני חושבת שזה ספר שצריך לחזור אליו ולעשות קריאה פעילה עם מירקורים וכל הפאן, יש שם תהליך למידה מלהיב!

הלכנו עם אחי לראות IT כי לא היה שום דבר אחר בקולנוע שמתורגם לאנגלית.
חד וחלק בזבוז כסף! אין עלילה הכל תלוש מהמציאות או הקונטקסט ולדעתי בולשיט אחד גדול.
החלטתי שאין מצב שספר שכל כך הצליח יהיה כל כך חלש והתחלתי לקרוא את הספר.
הספר נראה לי בהחלט מעניין רק נורא ארוך ולא הכל אני מבינה (קוראת אותו באנגלית).. מה שכן נושא הפחד וההתמודדות אתו דווקא כן דיבר אלי והיום אפילו הלכתי לראות עכביש שקופץ לי בדירה וזה ממש לא הציק לי (נראה מה היה אילו זה היה ג'וק.. חחח)
בכל מקרה, אני מתלבטת אם לקרוא כי מצד אחד לא רוצה לפחד (בכלל לא אוהבת את ג'אנר סרטי האימה ועוד יותר את כל ענייני המדע הבדיוני...) ומצד שני גם זה סוג של התמודדות עם פחדים.
לסיכום יכולה רק לומר, הסרט גרוע ברמות חחח
נק' האור היחידה מבחינתי הייתה צורת וזויות הצילום כאשר מנסים להעביר טבע, הצילום היה משובח לדעתי.
מעט מאוד פעמים אני מרגישה שמצליחם להעביר מזג אויר וצבעים בקולנוע ופה הם ממש הצטיינו!

ועכשיו לספרים שאני תוקעה באמצע שלהם ולא מצליחה לסיים:
הספר השלישי בטרילוגית המאה של קן פולט קצה הנצח- שני הראשונים זרמו לי ממש בעניין ובקלות וזה, לא מצליחה
להתגבר עליו! כבר קראתי ואז הקשבתי ואני תקועה באמצע ולא מצליחה! אוף
ועוד עכשיו יצא ספר חדש שלו "עמוד האש" ואני ממש מתלבטת אם כדאי לקרוא כי אני לא רוצה להרוס לעצמי
את הרושם עליו. כתבו שזה מפוצץ מדי מידע ודמויות וקצת חוטא להיסטוריה...

הספר השני שאני תקועה בו הוא "סיפורי השפחה" החלטתי לקרוא את הספר לפני שאני רואה את הסדרה ואני תקועה 
בהתחלה אמצע איפשהו ולא מצליחה להתקדם. או שזה רבוי התיאורים או שזה כי התחלתי להקשיב כשהייתי בהריון
וזה הלחיץ אותי, לא יודעת אבל קשה לי לחזור לזה.

הספר השלישי הוא "סבתא שלי מוסרת דרישת שלום וסליחה" של פרדריק בקמן. קראתי את הספר הקודם שלו
"איש ושמו אובה" יותר נכון שמעתי אותו והתאהבתי, ממש בהכל הוא קנה אותי ונהנתי ממנו מאוד מאווווד!
בספר הזה משום מה אני מתקשה להתקדם למרות שזה ספר שיש לו לדעתי פוטנציאל.
לא הצלחתי עדיין להבין מה תוקע אותי.

הספר הרביעי הוא הספר של יונס יונסון שכתב את הספר המעולה "האיש בן ה100 שיצא מהחלון ונעלם" 
לאחר מכן יצא הספר הממש גרוע שלו האנלפבתית שממש סבלתי מלקרוא אותו כי הוא מנסה וכלום לא יוצא ועכשיו גם הספר
הרוצח אנדרס או משהו כזה שהרעיון שם סה"כ מעניין אבל זה פשוט לא עובד...

מבחינת סדרות יש  סדרה חדשה שהתחלתי לראות שנקראת "Mindhunter" מותחת ומעניינת:







וגם התחלנו לראות את "כיפת הברזל" ובינתיים מאוד נהנים! בכלל אני מאוד אוהבת סדרות ישראליות!





אוקטובר 22, 2017

אחי הקטן הגיע לביקור!!! אני ממש מתרגשת ושמחה 


אתמול היינו ביריד והיה ממש כייף, מה שהורס זה בעיקר מזג האויר, מאוד גשום ואיכס עכשיו


הייתי בהחלט שמחה לשמש שתחמם אותנו ולימים יפים יותר כדי שבאמת יוכל להנות מהטיול.


הביקור מתאפיין במלא צחוקים על הזהות המינים שלו שיצאה מהארון לאחרונה ומהניסיונות הכושלים שלו בעולם הגייז שהסתבר כמורכב לא פחות מעולם הסטרייטים אם לא יותר...


יש כל כך הרבה קטגוריות ועל מה "ההסכם" יכול ליפול כך שזה כמו רשימת מכולת הכוללת מראה, גיל, רמת כושר, העדפות תנוחה (למעלה/למטה), לאום, איזור מגורים ועוד ועוד...


בקיצור עולם קשוח בו אחי מנסה לפלס את דרכו החדשה ואנחנו נהנים מהסיפורים המצחיקים והוא נהנה מהכל חוץ
ממין חחח
שזה דווקא מרגיע כי משום מה כל הסיפור הזה מלחיץ אותי...
שלא יפגעו בו שלא ינצלו אותו וכו'...


כשאני חושבת על גיל ההתבגרות שלי והניסיונות שלי בעולם הבוגרים היו כל כך הרבה מקומות בהם יכולתי ליפול/להפגע וזה לא קרה אז למה שהוא יפול שם? העניין הוא שבגלל הפרש הגילאים בנינו אני מרגישה קצת אמא שלו ומרגישה כל הזמן צורך לגונן עליו ומאוד קשה לי לקבל את זה שהוא בוגר ואחראי ויהיה בסדר.


עצרתי את עצמי לפחות 10 פעמים ביומיים האחרונים מלהגיד לו ללבוש מעיל, לסגור סוודר מה לאכול ומה לעשות ואיך וכו'... הקטע הוא שכאשר אני נכנסת לשוונג הזה גם M סובל כי זה כמו ocd אצלי לא עוזב אותי כשאני לחוצה.


אני חייבת לחלק הוראות אחרת אני מרגישה שהדברים זולגים לי מבין האצבעות...


אז אני ממש מנסה לשחרר וכשהוא מודיע שהוא נוסע עם חברים לחול וטרם סיפר לאמא אני מכבה את הפולניה ומפרגנת ורק מתחננת שיהיה זהיר ואחראי, שלא יסתכן... 


כל כך בא לי לעטוף אותו ולהגן עליו שזה מגוחך שאני 155 והוא שרירי וגדול ממני בשני ראשים..!


היום חלמתי שאני נכנסת לאיזושהי קהילה חרדית ושיש לי שם בן ככל הנראה ואני בזהירות מחלצת אותו משם ומוציאה אותו, לוקחת אותו איתי ומגנה עליו. בחלום זה ילד קטן ומתוק שפשוט בא איתי כי הוא סומך עלי וכי הוא רוצה להיות איתי ואני מרגישה שזה הכי נכון לו. הרבה פעמים בחיים הצורך שלי להגן ולשמור גורם לי להשמע כמו אמא מאשר אשה וזה משהו שאני צריכה לעבוד עליו. לא כולם ילדי או כרגע, בכלל.


זה מביא אותי לזה שבימים האחרונים אני "נתקלת" במלא לידות ובמלא חברות בהריון וזה זורק אותי אחורה בכל הכוח.


כל העבודה שאני עושה על עצמי נזרקת לפח כשאני בקשר עם הבנות שאמורות ללדת כשאני הייתי אמורה והכל בסדר, הכל תקין ואני שמחה בשבילן ובוכה בשבילי.


וזה לא שהן מדברות על זה אפילו זה, זה זה שאני יודעת שכולנו היינו אמורות ללדת במרץ והן כולן כן ואני רק לא.


ואני מנסה לא לחשוב על זה ואני מכריחה את עצמי להמשיך אבל האמור הזה שהוא כידוע שם של דג  כל מקרה דוקר אותי עמוק בלב כל פעם מחדש.


עוד חודשיים אנחנו נחזור לארץ והנושא הזה יצטרף לשאר הנושאים לטיפול ואולי אף יטמע בין כל שאר הדברים ובמיוחד אם הדיירים של חמותי לא יצאו ונצטרך לחיות 4 חודשים לפחות אצל ההורים שלי.


הנושא הזה כאמור נשאר פתוח ואני נשארתי עם הכעס שלי על הטיפול הגרוע בו ועל זה שאף אחד מהאחראים לא לוקח אחריות ולפחות מתנצל על כל הפיאסקו הזה שנוצר. 


לאחרונה נמנעתי מלהצטרף לשיחות הסקייפ עם חמותי כי פחדתי להתעצבן ולהגיד משהו לא במקום .


ביקשתי מ M לדבר על הנושא ולהיות השליח שלי אבל הוא לא בענין ואפשר להבין אותו ואת חוסר הרצון שלו לריב עם המשפחה שלו (מן הסתם זה לא מה שביקשתי) מצד שני, כולם החליטו להתעלם מהנושא ומהכעס שלי באלגנטיות אז הכל כביכול סבבה אגוזים ונשארתי רק אני עם המועקה שלי, אבל למי איכפת...


אני לא יודעת למה חשוב לי שאנשים יקבלו אחריות על הפאשלות שלהם כי הרי זה לא משנה את העובדות כמו ש M אומר אבל כן, היה יכול להיות נעים אם היו מתיחסים לזה בכובד ראש ומודים...


יש לי נטיה "לדחוף את הראש של הכלב לחרא שלו עצמו" כדי להדגיש נק' וכדי שלהבא לא יקרה.


M בטוח שכולם אינטלגנטיים מספיק בשביל שלא יהיה צורך בזה. אני כאמור פחות משוכנעת. 


אבל את העובדות זה כמובן לא משנה ולא ברור מה יהיה אתנו. זה כמובן לא ביג דיל ומאוד זמני אבל מאוד בא לי נחיתה רכה, לסדר את הקן שלנו ולהתחיל לבנות חיים בארץ בצורה נעימה ופשוטה ככל האפשר.


ואני כבר לא מדברת על זה שאני אצטרך למצוא את עצמי בכל הסיפור הזה עבודה והכל כאשר כל נושא הילדים לא ברור איך הוא נכנס ולאן...


בינתים אני עסוקה בלנסוץ למכור את תכולת הדירה שלנו ומתרגלת לרעיון שאולי לא נרוויח על זה מה שאני מצפה ושזה בסדר ולא סוף העולם. אבל יוצא שכביכול כל דבר שלא יוצא הוא לא סוף העולם אבל אם להיות אמיתיים בשבילי זה כן ועם הרגשה קשה להתווכח.


נמאס לי להתפשר אני רוצה שהדברים ירוצו כמו שאני רוצה וזהו, זכותי.


בינתים הם רצים איך שבא להם, זכותם.

אוקטובר 17, 2017

השבוע יש מזג אויר ממש נפלא, כנראה הוריקן אופליה שהגיע לאירופה גרם לנו למזג אויר טוב...
אנחנו ניצלנו את זה במהלך סוף השבוע ויצאנו לסשן צילומי פטריות וטבע.
החלטתי שבא לי גם את גלידת הביו בחוות החופש וגם טיול בסירה על הנהרון הקטן שלנו בפארק אבל תפסת מרובה לא תפסת ולא הספקנו כלום אז M פינק אותי בארוחה במסעדה החרושה שאני אוהבת VAPIANO  זאת רשת איטלקית חמודה ואז ביין חם בטעמים בפסטיבל שיש לנו עכשיו.
היין החם בטעמי הפירות זה אחד הההה דברים פה! זה כל כך טעים ומשכר בטירוף!
בסוף השבוע אחי מגיע ואני מקווה שיזכה גם הוא במזג אור מצוין.
אתמול נפגשתי עם ישראלית חדשה בעיר שלנו, היא תפסה אותי באיזה מקום שהייתי בו עם החברה שלי שהגיעה לביקור ובהתחלה לא היה לי כל כך רצון להתיידד אז לקח לי שבוע להחליט שאני כן פנויה לקשר חדש לפני שאנחנו עוזבים.
מאז עשיתי לה כבר מדריך כתוב לעיר מסכנה חחחח
האמת שאני שמחה שנפגשתי איתה אתמול, קודם כל היה מאוד נחמד והיא נראית לי מאוד נעימה אם כי מופנמת קצת...
מקווה שאצליח לעלות אותה כי היא באה די מבוהלת מכל המעבר הזה ועוד החורף לפניה אז מקווה שאצליח לעודד אותה. כשאנחנו הגענו הייתי בדיוק ההיפך באתי בשיא המרץ ועם הזמן ירדו לי האנרגיות, מקווה שאצלה רק יעלו!
אז הזמן עבר עלינו ממש בנעימים ויש סיכוי שאני אוריש לה את כל הדברים שלא ברור אם אצליח למכור...
הצלחתי לצלם גם קצת:






טוב עכשיו לפינת ההמלצות היומית!
נתחיל מאוכל!

גיליתי סלט מעולההה והכי פשוט בעולם וחינמי מבחינת קלוריות:

סלט גזר, גינגר וכוסברה חינמי (אין קלוריות):

מרכיבים :

מלח, פלפל שחור גרוס דק

1 כפית שמן שומשום

1/4 חבילת כוסברה קצוצה דק

1 שן שום כתושה (לא חובה)

1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורד דק

2 גזרים בגודל גדול

לעיטור: כף שומשום שחור קלוי



אופן הכנה :

מגרדים את הגזרים או חותכים אותם למקלונים דקים.

מערבבים את כל המרכיבים ומתבלים לפי הטעם.

מעבירים לקערת הגשה ומעטרים בשומשום.

חופשי בשפיות

רוטב שהמצאתי כדי לשים על (למשל) סלמון בתנור אחרי האפייה:
בבלנדר של שייקים:
כפית חרדל דיג'ון
מיץ מחצי לימון
2 שיני שום
חתיכת ג'ינגר (אופציונלי)
מקל סלרי
כוסברה/פטרוזיליה
נענע אופציונלי
בזיליקום
הכל אופציונלי אפשר לשחק עם המרכיבים איך שרוצים
את כל זה מבלנדרים :) ויוצא מאוד טעים!

המלצות למוצרים ברשת:
ראיתי 2 המלצות, את שני המוצרים טרם ניסיתי אבל שניהם נראו לי מעניינים!
מוצק ראשון "סילונית" מין ברז לניקוי שיניים שאמור להשאיר הרגשה נקייה ולעזור מאוד!
אני קניתי את הדגם PANASONIC EW 1211 W אבל זה כי פה הוא עולה 170 ש"ח (בארץ סביבות 400...)
טרם ניסיתי, היתרון שלו זה שהוא נייד ואפשר למלא אותו במי פה, החיסרון שאומרים שהטנק לא מספיק גדול וצריך למלא כמה פעמים.
ההמלצה הזולה יותר ששלחו זה אותו דבר אבל שמתחבר לברז ואפשר לקנות ב 8-10 דולר באיביי!
כתבו שעם זה הזרם הרבה יותר טוב והחיסרון היחיד שזה קצת מכוער..

דבר נוסף וזה לבעלות הכמות המכובדת של הנעליים: אפשרות אחסון שנראתה לי דווקא מגניבה!
http://www.ebay.com/itm/201459911883כל החברות שלי כבר הזמינו חחחח

אתר מצוין שאם נרשמים לקבלת הודעות שולח הודעה כל פעם שיש פרק חדש בסדרה שאתם אוהבים!

שתי סדרות שאני אוהבת שחזרו לעונה 2:
Better Things - Season 2 Trailer









Good behavior season 2 trailer








אוקטובר 12, 2017

אז כמה דברים:

למי שעוד לא ראה את הסדרה הנהדרת "החיים עצמם"/This is us תראו!
נכון, זה מתוק ולפעמים לא מספיק מחוספס בפתרונות אבל מבטיחה שתשבו עם ממחטה פרק פרק עם טעם מתוק בפה. יש איזושהי מן אמת פתוחה כזאת בדיאלוגים שאני מכורה אליה, שאם לא היו לנו מיליון מסיכות ואגו ושטויות בדיוק ככה היינו מתקשרים ואני שואפת לזה בבית שלי. 
בדיוק הם חזרו לעונה שנייה והם לא מפסיקים להפתיע ולרגש!









משהו חמוד נוסף שאנחנו רואים בימים אלו (ואני מזכירה שאנחנו עם M ג'אנקים של ריאליטי וטראש TV)
זה "דייט ראשון"!
פורמט שנקנה מאנגליה ורץ עכשיו גם בארה"ב ובארץ.
אני ו M קראנו לעצמינו אנתרופולוגים של מערכות יחסים בתחילת הדרך בתרבויות שונות ונהננו מכמה וכמה פרקים.
המסקנות בינתיים: הישראלי פחות מוצלח משני האחרים מהסיבה הפשוטה שהאנשים (לדעתי) קצת פחות אותנטיים (לא כולם ויש מלאאא זוגות מתוקים להפליא) אני מרגישה שבגרסא הישראלית איכשהו האנשים יותר משחקים, יותר מסתגרים יותר קשים...
בגרסא האנגלית המקורית (עונה 9) אמנם יש את העניין שהם מתעסקים גם בצוות המסעדה כסייד קיק וזה מיותר,
מצד שני יש שם את פרד שאם היו לי Daddy issues לגמרי הייתי עפה עליו ולתמיהתו של M ריירתי עליו כל הפרק...
בגרסא האנגלית הם גם לא תמיד מדברים ברור אבל האנשים מאוד אמיתיים, הם נפתחים ישר והם מתוקים!
כמובן שלא כולם אבל עדיין.
גם באופן מפתיע בגרסא האמריקאית הם די אמיתיים (חלקם) כאילו אנשים מגיעים בשביל להכיר בקטע הכי אמיתי שיש פחות בשביל ה Show off  ויותר כי הם באמת מחפשים וזה נורא כייף לראות, את הזרימה והניצוץ והשטויות באמת נחמד!









אמנם רק בעמוד 70 אבל הספר "שיחות עם אלוהים" בגרסא המקורית ממש תפס אותי.
הרבה רעיונות טובים שנראים לי נכונים והניסיון שלי להתנהל בצורה שהם מציעים מעלה לי מאוד את האנרגיות.
בבטחה יכולה לומר שאם הייתי קוראת את זה לפני שפניתי לאימונים זה לא היה עושה שום הבדל כי לדעתי צריך גם עבודת רקע כדי באמת להפנים את הדברים אבל האמת שהספר הזה בא לי בזמן נכון וטוב.
זאת פעם ראשונה שאני קוראת קריאה איטית ואקטיבית (מסמנת רעיונות מעניינים) ובאמת מתעמקת.
אפשר להוריד את 3 הספרים בלינק

לאוהבי השופינג אני יכולה להמליץ בחום גדול על האתר Zalando זה רץ באירופה וזה נדיר!
המשלוח חינם ואפשר להחזיר הכל חזרה עד 100 ימים ולקבל כסף חזרה (רצוי לעיין בתנאים, שמעתי שבאיטליה זה לא ממש ככה)...
אני נראה לי הכי נהנת מהלהחזיר ולראות את הכסף חוזר לחשבון חחח אבל זה באמת רעיון נהדר מודדים בבית ואם לא מתאים מחזירים!
מנסה לנצל את החוויה עד שחוזרים וחייבת לציין שעד כה אני ממש מרוצה ויצאתי בממש מעט הפסדים כספיים.
אתר נוסף ומגניב שגילו לי זה אתר ישראלי בברלין, מוצרים גרמניים ששולחם לארץ אני כל כך הולכת לעוף על זה 
וכבר יודעת שזה יצמצם מאוד את הדברים שאסחוב איתי חזרה!!!
כן, המשלוח עולה כסף אבל גם אם סופגים את זה יוצא הרבה יותר זול ואם יודעים מה רוצים אז בכלל כי אפשר
לבקש שימצאו את המוצר!
אני ערכתי רשימה של אתרים שאני אוהבת להזמין מהם, הם בעיקר של איפור וטיפוח בעיקרון אבל יכולה למצוא המלצות שוות גם על אתרי קניית בגדים אם צריך:

ויטמינים, תרופות טיפוח:
https://il.iherb.com/
http://www.vitaminlife.com/ 

http://www.vitacost.com/
יופי: 
strawberrynet.com
http://www.feelunique.com
https://eu.cosmeticsnow.com/
https://www.guilty.co.il/
https://www.beautybay.com
https://www.lookfantastic.com
https://www.hqhair.com
https://www.echemist.co.uk/
https://www.glambot.com
החזרת כסף: 
http://www.mrrebates.com/
https://www.cashback.co.il/?uref=32041
בגרמניה:
https://www.zalando.de/
https://www.douglas.de/
כ
ללי:
berlinbuy.com
http://www.next.co.uk/
http://www.asos.com/

אוקטובר 11, 2017

על חוסר אחריות וחמות אחרות

כאשר אני ו M הכרנו הוא גר בדירה של אמא שלו, דירה קטנה וחמודה, בנויה בטמטום עם רצפה שמי
ששם אותה clearly לא אדם פרקטי שמבין שלא לכולם יש זמן לשטוף אותה כל פעם שמישהו דורך עליה..
בכל מקרה, כל החיים הזוגיים שלנו אני שומעת שהדירה הזאת תעבור ל M ושהיא שלו ברגע שירצה
ובאמת, כל זמן שחמותי גרה בארה"ב ואני ו M עברנו לגור יחד השכרנו אותה וזה היה מאוד נוח כמובן.
לפני שעזבנו את הארץ אמא של M החליטה להמשיך להשכיר אותה אבל כדי לעשות זאת עשתה שיפוץ ענקי שעלה המון כסף.
לדעתי זה היה די טמטום כי בשורה התחתונה זה שיפר רק ב 200 ש"ח לחודש את שכר הדירה אז מה עשינו בזה,
עדיף הייתה נותנת לנו את הכסף ואנחנו היינו משפצים כשהיינו חוזרים אבל מילא...
הדירה הושכרה ובזה נסגר הסיפור.
כאשר חמותי ובעלה ביקרו אותנו לפני שנה וחצי הם שאלו אם להשכיר את הדירה כי הדיירים עומדים לעזוב או שאנחנו חוזרים ורוצים אותה. אמרנו להם שאנחנו מתכננים לחזור אז שישכירו אבל עם תנאי שברגע שנחזור (עם הודעה מוקדמת כמובן) הדיירים יהיו מודעים לנושא ויעזבו.
כולנו הסכמנו וכאשר הם מצאו דיירים במאי האחרון שאלנו אותם אם הם אמרו להם שיש סיכוי טוב שנחזור ונצטרך את הדירה לפני תום החוזה שלהם, חמותי אמרה שאין מה לדאוג ובזה הנושא נסגר.
לפני כמה חודשים החלטנו שחוזרים ואמרנו לחמותי על הכוונות שלנו ושאלנו מה עם הדירה,
היא שאלה אותנו אם אנחנו בטוחים וסגורים על העניין ואמרנו שכן...
היא דחתה ומרחה ומה לא עד שהתעצבנתי ואמרתי ל M שאני אמנם מבינה את הדאגה שלה (שנחזור ונמצא עבודה במרכז והיא כבר תעזיב את הדיירים ותהיה בבעיה) אבל שאנחנו ילדים גדולים ואם החלטנו מקסימום נישא בתוצאות.
כאשר הייתי בארץ באוגוסט שוב דיברנו על העניין ואמרתי לה חד משמעית שאנחנו חוזרים בסוף דצמבר.
היא אמרה תסגור את הנושא עם הדיירים ונתנה לי להבין שאין שום בעיה.
כיוון שידענו שיש לנו דירה הודענו לבוסית של M וסידרנו את הנושא, קנינו כרטיסי טיסה והודענו ל
בעלת הדירה שלנו פה.
אתמול על הדרך חמותי פתאום אומרת "אנחנו דיברנו עם הדיירים ואנחנו במשא ומתן אתם
אבל אולי תהיה בעיה ותצטרכו לחכות עד מאי".
אני... ואי ואי.... עלתה לי כל הרוסיה וקפץ לי הוריד (כמובן שחיכיתי לסוף השיחה שאיכשהו הצלחתי
להשתלט על עצמי)....
באמא שלך??????????????????????????????????????????????????????
איזה מין חוסר אחריות!? איך יכול להיות שנושא שכל כך ברור ודשנו ולשנו ודיברנו ומה לא... לא סגור!?
עכשיו יש הרבה דברים שאני איכשהו יכולה לבלוע אבל חוסר אחריות קשה לי...
הרי זה לא שאת שומעת out of the blue שאנחנו באים, דיברנו על זה שזאת אופציה סבירה ושהדיירים מודעים וכו'...
איך ייתכן שזה חדש והזוי לך ואת במשא ומתן איתם ושזה לא סגור? למה חיכית עד עכשיו כאשר את כבר חודשיים יודעת מזה!?
הקש ששבר את גב הגמל היה כשהיא אמרה, "נו מקסימום תחיו אצלינו קצת נהיה משפחה שוודית".....
את אמיתית??? מה קשור עכשיו!? אם היא הייתה אומרת מראש היינו מתכננים הכל אחרת, היינו נשארים פה יותר זמן
הרי ברור שיותר נוח לנו בדירה ובשקט שלנו מאשר על הראש של ההורים אז לתת לנו להיות בטוחים שהכל סגור ואז להחליט לבדוק!?
ואו... ממש מעצבן ונכון שעוד לא קיבלנו ממנה תשובה לפה או לפה (אגב יכלה לחסוך לנו את העצבים
ולא לספר הרי זה עוד יכול להסתדר..).
בכל מקרה, הדחף הראשוני שלי כמובן להגיד להם כל מה שאני חושבת על הסיטואציה as is כמובן.
אני מבינה בהגיון שאין טעם לעשות את זה אבל נורא בא לי, אבל אני מתאפקת.
אני ילדה גדולה, אני מבינה שצריך להיות פוליטיקאית, אני מבינה הכל אבל בא לי לצרוח שהם לא ילדים בני שנתיים ושיקחו פאקינג אחריות!
כל הדבר הזה מדיף ריח של זלזול, חוסר אחריות וחוסר איכפתיות "מקסימום תחיו אצלינו..." וזה מה שמרתיח אותי...
כמו שמאיתנו ציפית לקחת אחריות ולטפל במצב במקרה שדברים ישתנו אצלינו אני גם מצפה ממנה שתפטור את הענין ולא מעניין אותי איך.
אז כמובן שאת כללל זה אני לא אגיד להם אבל דווקא חבל כי פעם הבאה שהם יבקרו אותנו
על ההחלטות שלנו יש סיכוי שיהיו צרחות...








אוקטובר 10, 2017

מי היה מאמין שעוד חודשיים וחצי נחזור לארץ!?!?!?
עוד 10 ימים אחי הקטן (נו די עם זה כבר זה לא שיש לי אחד גדול!) מגיע!!! איזה כייף!!!
עוד אין תכנית ברורה אבל בטוח יהיה כייף!
בינתים הזמן עובר באופן די שגרתי אפשר לומר, אמנם שבוע שעבר נצנצתי על ההתנדבות בגלל האי נוחות הרפואית 
והם בטח לא לגמרי האמינו שבדיוק באותו היום התעוררתי עם חום אבל אני הרי לא יכולה לכתוב להם, הי התעוררתי עם טחור שגומר אותי אז אני צ'טערת לא אגיע היום...
בכל מקרה מחר שוב ההתנדבות ואני כן אלך. כל פעם שזה מגיע יש לי ריב עם עצמי להכריח את עצמי ללכת,
אין מה לעשות כשזה מאורע שמתוך כולו אני מבינה 40% בלחץ, זה פחות נעים וכייף
אבל הי, למדתי לעשות חיבור וחיסור :)
הם מאוד אוהבים אותי שם כי אני חרוצה ואני עוזרת לכולם ואני סופר אנרגטית וקולטת מהר אז מה יותר מזה...
מה שכן יצא ממש לא נעים עם מסגרת הערב ההיא שאמרתי להם בלי התראה מוקדמת שאני לא הולכת להגיע יותר..
האמת שבמקור זה היה בגלל ההריון כי פחדתי להדבק בדברים מילדים וכי קצת סבלתי שם בלי שום קשר ואני לא אוהבת להיות במצבים שבהם אני מרגישה ממש לא נוח... בסופו של דבר יצא שגם ככה אחרי ההריון וסיומו נסעתי לאיזה חודש אבל אני מרגישה מהוויב של מי שאחראית לסיפור שהם די נדפקו מזה וזה ממש לא נעים... אוף.
אולי אני אקפוץ לשם איזו פעם לפני שנעזוב להגיד שלום לשתי הנשים שעובדות את משמרת הערב שממש חיבבתי...

אתמול התקשרתי שוב לחברה של בעלת הדירה (בעלת הדירה בביה"ח מסכנה)... 
היא החמיאה לי על הגרמנית אבל למעשה הבנתי ממש מעט ממה שהיא אמרה אז ביקשתי מ M עם מישהו מקומי לדבר אתה... הסתבר שהבנתי נכון והיא לא רוצה שנביא דיירים במקומנו אלא הם מתכוונים למכור את הדירה כי זה קשה מדי לבעלים...
מבחינתנו זה סה"כ סבבה אבל זה אומר שנצטרך למכור/להפטר מכל הציוד ואני מקווה שזה יהיה קל.
מה גם שאין לה בעיה עם זה שלא נצבע את הדירה (זה חתיכת סיפור פה וזה כבר טוב) ואני רק מקווה שנקבל את כספי הפקדון ועוד איזה כסף שהיא חייבת לנו (גובים מאתנו מראש יותר ועושים בסוף שנה חישובים והם לא עשו את זה שנתיים...). בכל מקרה היא הבטיחה לדבר עם רואת החשבון של בעלת הדירה על הנושא...
כאשר חברה שלי מהארץ הגיעה לפה וטיילנו תפסה אותנו איזו בחורה שנורא הופתעה לשמוע עברית ונתנה לי את המס' שלה. האמת שהייתי בקטע של אין לי כוח לאנשים חדשים ומה קשור עכשיו ואחרי שחברה שלי עזבה החלטתי לכתוב לבחורה בצורה ממש תמציתית שזה המס' שלי ושאם היא צריכה משהו אז בכייף.
היא שמחה ונשמעה נחמדה וממש לא קרציתית... לא יודעת אגב למה החלטתי שהיא תתלבש עלי יותר מדי מראש...
בכל מקרה הם רק עברו אז אמרתי שאנחנו נמכור חלק מהדברים וחלק נמסור ואם הם רוצים משהו שתהיה בקשר..
מפה לשם כיוון שהייתי באמצע שאיבת אבק ואני שונאת את זה מצאתי את עצמי כותבת לה ספר
על העיר ומה שווה פה וכו'...
מפה לשם אנחנו בטח ניפגש לקפה חחח לא מבינה למה שללתי את זה מראש בכלל... עוד אחד ממצבי הרוח שלי כנראה...

לימים החלטתי שעפנו פה עם המזון ושהמשקל שלי מראה מספרים פחות מוכרים מהרצוי...
ובאמת איכשהו זה קל פה ועלינו לא המון אבל בצורה די מורגשת...
החלטתי לנסות את דיאטת חלי ממן עכשיו בד"כ המילה דיאטה גורמת לי להיות רעבה אבל בדיאטה שלה אוכלים מלא אז אמרתי שאין סיבה לא לנסות... אני כבר איזה 4 ימים ודווקא מרגיש לא רע... הקושי זה להקים את עצמי לעשות ספורט ועוד בחורף ועוד להוריד מעצמי את הגרביים שהם גם נעלי בית הפלאפיות והכיפיות שלי... אבל אין מה לומר, לאחר מכן מרגישים מממש טוב!
אז מבחינת התכנית מאוד נוח לבנות מה אוכלים בכל יום: https://www.heli-group.co.il/diets.php?mpid=19
וההחלטה כמה קלוריות לצרוך הייתה לפי החישוב הבא: http://www.zooloo.co.il/calc/C_Diet_BMR_BMI.asp
בכל מקרה, כאשר זה מזון נוח ופשוט אין בעיה אבל אם מדובר במאכל שמכינים יש בהחלט קושי אז
בינתים אני רצה עם הנוח.
וסרטון ממש מצחיק שראיתי אתמול:








התחלתי לקרוא ספר מעניין שנקרא "שיחות עם אלוהים" Conversations with God - Neale Donald Walsch אני ממש בהתחלה אבל יש רעיונות מעניינים והוא השראתי שכזה... אני לא בן אדם של מיסטיקה בכלל אבל אני לא מרגישה וייב שכזה משם.
מה שכן, ראיתי שהוא כתוב הרבה יותר ברור בשפת המקור בעברית לא ממש אהבתי/הבנתי את התרגום..
כנראה שהאלוהים שלי דובר אנגלית חחח 
בכל מקרה, בינתים אני נהנת מקריאה איטית ואקטיבית (עם סימונים וקשקושים כי זה בטאבלט) וזה זורם.
הייתי שמחה לשמוע דעות אם מישהו קרא את הספר...

אני רוצה להוסיף גם מדיטציה מעניינת ששלחו לי ואפילו הצלחתי לשקוע בה ולהתרכז בלי לחשוב על דברים אחרים (מאוד לא אופייני לי).
רוצה לציין שיש שם משפטים שנורא צרמו לי כמו "על הימים שחשבתי שאני מכוערת ושמנה..."
טוב... למה ישר ככה... חחח
אבל היו גם שעוררו אצלי תגובה רגשית חזקה ואפילו בכי כמו "על כל הפעמים שלא האמנתי בעצמי או ששללתי מעצמי כי לא חשבתי שאני מסוגלת.."
יש גם גרסא גברית אגב...







בסופה"ש היינו בפסטיבל ההמבורגר והבירה אבל כיוון שההמבורגרים הגרמנים פשוט לא טעימים אכלתי Pulled pork שזה מעולה! ואפילו לא עפתי על עצמי יותר מדי והרגשתי ממש גיבורה :)
בדרך חזרה צילמתי קצת:
בדיוק אמרתי ל M שאני מקווה שגם אנחנו נהיה ככה כשנהיה זקנים והוא אמר שאנחנו כבר ככה... זקנים חחח!




אוקטובר 04, 2017

חג סוכות שמח לכולם!!!
באיזור כיפור נכנסתי קצת לדיכי זה כרגיל מזג האויר הנוראי שיש פה אפור, גשום, דוחה..
דווקא בשבת האחרונה היה לנו ממש מזל ויצאה השמש וכולם יצאו לפארק לטייל ובאמת היה יום ממש נפלא (אחרי לילה ממש מבאס שבו M ניסה להוציא אותי מלנסות למצוא את משמעות החיים באמצע הלילה..
לא מצאתי obviously)...
בכל מקרה צילמנו מלא וטיילנו והיה ממש ממש כייף!
כשהגענו לפארק שכנעתי את M לקחת סירה קטנה ולשוט במורד הנהר, מסיבה לא ברורה הוא תמיד התנגד והפעם הסכים והיה פשוט מדהים! עכשיו הוא רוצה שנעשה את זה שוב כשיבוא יום יפה.
אחרי השייט החלטנו לחזור הביתה כי כבר היינו רעבים ובתפריט היה סלט קיסר בתוספת לא מסורתית
של פטריות יער לבנות וחתיכות בקר במקום עוף.
לרוטב דווקא מצאתי מתכון מצוין שאין בו ביצים חיות (מיונז במקום) ובלי אנשובי שסתם שכחנו לקנות..
רוטב קיסר בלינק בכלל אני ממש ממליצה על האתר נראה שיש בו מתכונים מעולים!
מה שכן כפי שהשפית רושמת הרוטב מיועד ל 5 סלטים ואצלינו יצא ענק אז שפכנו הכל אבל
זה הרגיש הרבה יותר מדי אז להזהר...
הפטריות היו מיותרות למרות שכל הסיפור היה סביבן ומקומן היותר טבעי היה דווקא לצד תפוחי אדמה באופן מסורתי...
M אוהב מאוווד פטריות במיוחד את הלבנות וכאשר סבתא שלי ברוסיה מייבשת אותן ואנחנו עושים מהן מרק זה באמת ממש מעולה אבל חיות ועוד במחיר הזה היה קצת גדול עליי..
אני מאוד אוהבת פטריות כמהין וכל מה שתגידו לי שיש בו פטריות כמהין (או ארטישוק) אני עפה על זה!
אפילו מוכרים פה מדי פעם אבל קשה לתפוס את התקופה..

אתמול היו כמה אירועים כאשר המרגש מביניהם היה העליה/חזרה ארצה של האח של M.
הסיפור של המשפחה של M בכלל מאוד מעניין, הם עלו לארץ ב 91 כמונו וגרנו מסתבר באותה עיר קרוואנים רק שהוא גדול ממני ב 5.5 שנים אז מן הסתם דרכינו לא הצטלבו שם...
בכל מקרה, לאמא שלו הוצעה עבודה בקריבים והיא עזבה לשם ב 97, עבדה שם שנה כאשר M ואחיו הקטן ממנו ב 9 שנים חיים בארץ עם אבא אלכוהוליסט, סבתא מצד אמא ודודה מצד אמא עם שני הילדים שלה... בקרואן אחד.
ב 97 אבא ואח של M נסעו לאמא והשתקעו שם ו M היה צריך לסיים ביה"ס ועבר אליהם רק ב 98.
אחרי קצת יותר מחצי שנה בקריבים M חזר לארץ כדי לעשות את השירות הצבאי שלאחריו נסע שוב לשם ונשאר שם 3 שנים מתוכן שנה בתאילנד, כל הזמן הזה הדריך צלילה.
בגיל 24 M חזר לארץ והתחיל את התואר הראשון כאשר אמא ואבא שלו התגרשו והאבא חזר לארץ והטיפול בו ובכל עניין האלכוהוליזם נופל עליו.
אמא ואח שלו נשארו בקריבים, אמא התחתנה שוב ואחרי כמה שנים אמא שלו עם בעלה ואח שלו עזבו לארה"ב וגרו שם איזה 7 שנים. לפני משהו כמו 7 שנים אמא שלו ובעלה חזרו לארץ והתיישבו פה וככה התחיל פרק איחוד המשפחה מחדש. אח שלו נשאר בארה"ב, למד וחי שם אבל אחרי הרבה תחינות מצד אמא הוא החליט שעושה עלייה מחודשת.
אז אתמול הוא חזר לארץ אחרי 20 שנים מחוץ לארץ!
בדצמבר כשאנחנו נחזור זאת תהיה הפעם הראשונה מזה 20 שנים שכל המשפחה שלהם יחד במקום אחד!
ממש טלנובלה וזה עוד לא נכנסתי לפרטים חחחח

אתמול גם היה יום איחוד גרמניה מה שמבחינתנו אומר חופש, החברים האיטלקים הזמינו אותנו אליהם לפיצה
אבל הזמינו די מאוחר והחנות כבר לא עבדה ונתקעתי בידיים ריקות!
בכל מקרה הצלחתי לעשות קצת יש מאין והכנתי כמה דברים:

סלט עגבניות:
עגבניות טריות וריחניות וקשות חותכים הרבה עגבניות לחצי פרוסות
כוסברה/פוטרוזיליה חופן טוב כזה קצוצה
בצל ירוק/ עירית קצוץ
2 שיני שום טרי כתוש
מיץ מחצי לימון
מלח, פלפל
מערבבים את כל זה ונותנים לזה קצת לנוח שיתן מיצים אבל לא בחום שהעגבניות לא יבלו, אפשר לאכול חצי שעה אחרי הכנה או ישר..

פלפלים כבושים שמוכנים תוך כמה שעות!פלפלים בכל הצבעים- מוציאים מה את הליבה וחותכים לחצי, מכניסים לתנור עד שהם קצת נשרפים
מוציאים מהתנור וחותכים לרצועות
לוקחים צנצנת זכוכית ומכינים שכבות:
שכבה של שום חתוך גס, כוסברה/פטרוזיליה/בזיליקום, מלח, שמן זית, שמן קנולה, קצת פלפל, קצת סוכר
שכבה כל פלפלים
וכן הלאה עד שממלאים הכל.
בסוף משקשקים ומסתכלים אם יש עוד מקום, אם כן, מוסיפים שמן (קנולה) עד הסוף.
משקשקים ואחרי איזה שעתיים טועמים כדי לתקן טעמים.
אם מלוח מדי להוסיף סוכר (להשתדל שלא יהיה מתוק מדי).

עוד לקחתי בולגרית ועשיתי קוביות עם שמן זית וזעתר ולקחנו גם גבינה וחאמון ממש טעימים...
היה ערב מאוד נחמד חוץ מבעיה בריאותית מביכה שצצה לי ולא נתנה לי מנוח אוףףףף!

ועכשיו לחלק האומנותי:
יש 2 סדרות שאנחנו רואים לאחרונה ואני יכולה להמליץ עליהן:

הראשונה סדרת מאפיה ישנה יחסית של HBO המעולים שהתחלנו והפסקנו כי אני לא הבנתי המ שהם אומרים.
עכשיו התחלנו שוב עם כתוביות וזה עולם אחר, העניין שם שהאנגלית בה משתמשים תואמת את התק' ואת המדינה
ממנה הדמות במקור וזה ממש מעניין אבל יכול גם להקשות. ממליצה בחום (אבל עם כתוביות!!!)
סדרה מלאה בשפה מרתקת, אלימות, אקשן ומה לא!

Boardwalk empire
סטיב בושמי פשוט אגדי!







סדרה שאני לא לחלוטין סגורה עליה אבל לא יכולה להפסיק!
בכיכובו של ג'ואי מחברים ובהתחלה נראתה לי לגמרי טפשית אבל הסתברה כמצחיקה
והדיאלוגים בעיקר של הדמויות האנגליות שוות את ניסיון הצפיה :)

Episodes 





ומשהו אחרון לקינוח, הגוגל שלי לקח תמונה שצילמתי בחורף שעבר ועשה ממנה משהו מדהים.
אני חושבת שבתוך כל האפור הזה החורך המושלג כאשר העצים מתכסים ב Frost זה המראה הכי מדהים בעולם!
מעניין אם השנה זה אולי יגיע מוקדם ועוד נספיק להנות מזה עד שנטוס חזרה




טוב אני כמובן בבית ודוחה בחוץ אז אני מציעה סקירה של סדרות חדשות לשנת 2017:
אז למי שחובב את The big bang theory  אחת הסדרות הכי מעולות שיצא לי לראות אי פעם!
כנראה יתלהב גם מהסדרה החדשה שנקראת Young Sheldon ומספרת את סיפור הדמות הראשית שיש לה אספרגר.
מצחיק, חמוד, מרגש you name it!
יש כרגע רק פרק אחד אבל אני בהחלט צופה לזה עתיד מזהיר!





ספטמבר 29, 2017

היום ערב יום כיפור ונראה לי שהגיע הזמן שאבקש סליחה ממי שאני פוגעת בה הכי הרבה, מעצמי.
אני חושבת שאם הייתי מתייחסת ככה למישהי אחרת היה לי מאוד כואב לראות את זה מהצד...
אני רוצה לבקש מעצמי סליחה על שהייתי כל כך קשה וביקורתית,
על ששפטתי תמיד בחומרה יתרה,
על שבמקום להתגאות תמיד התביישתי וסלדתי
על שבמקום להנות ממה שאני רואה במראה עיקמתי את האף וחשבתי איך לשנות.
אני מבקשת מעצמי סליחה על זה שלא תמיד טרחתי להתרומם ובדרך הפלתי גם אחרים, על רגעי הקושי בהם במקום לעודד כעסתי.
על חוסר הביטחון והכישרון בהם איפיינתי את עצמי ועל הפחד להודות שאולי כן יש בי משהו מיוחד.
אני מבקשת סליחה מעצמי על חוסר הפרגון והקושי לקבל מחמאות גם כשבאמת באמת הגיע לי.
אני מתנצלת בפני עצמי שהשוותי והתלוננתי ותמיד הטחתי בעצמי שאני פחות משהו מ... ולא השכלתי להסתכל על הצדדים החיוביים.
אני מתנצלת בפני כל אותם האלו בהם קינאתי כאשר הייתי צריכה לפרגן ולשמוח עבורם בלב שלם
אבל אני סולחת לעצמי על זה שלא הצלחתי וגם זה בסדר גמור.
אני סולחת לעצמי על שנשברתי והייתי חסרת סבלנות כלפי עצמי ולא נתתי לעצמי מנוח.
אני רוצה לקוות שבשנה החדשה אני אצליח לאהוב ולכבד את עצמי יותר, להתייחס לעצמי בסלחנות ובהבנה
ואצליח לראות בעעצמי את מה שמשפחתי וחברי רואים בי.
גם זאת הייתה שנה לא פשוטה מהרבה בחינות אבל הצלחתי לעבור אותה בראש מורם ולהתקדם גם אם לא תמיד זה מרגיש לי ככה.
אני רוצה לקוות ולאחל שהשנה החדשה תביא לנו אושר, בריאות, שמחה והצלחה,
הרבה אהבה וגם ניסים קטנים וגדולים.
גמר חתימה טובה לכולם!






ספטמבר 26, 2017

זה היה נראה לי קצת קטנוני לכתוב על זה אבל משום מה נראה לי שזה מעניין לתאר טיפוסים
שונים שאנחנו פוגשים לאורך הדרך.
היום בפינתנו "אנשים" (בכוונה לא טיפוסים כי יש לזה צליל שלילי) מתארחת מישהי חמודה.
היא עבדה ב 3 השנים האחרונות עם M במשרד, בחורה מקסיקנית מאוד חמודה שקטנה ממני ב 3 שנים (בת 29
משום מה חשבתי שהיא צעירה יותר), מאוד חכמה ובאופן כללי אני מאוד מחבבת אותה.
מ M הבנתי שהיא רכלנית (אבל בנינו מי לא אוהב סיפור עסיסי) ושצריך לשים לב לא לספר לה דברים אלא אם כן רוצים שהם יתפרסמו מהר בכל המכון. בגדול אין לי עם זה בעיה וסתם הייתי שמה לב לעצמי ולמה אני מספרת לה.
אז היה את סיפור החבר הישראלי פה שאשתו עזבה (והיה שם סיפור שלם ומאוד מלוכלך) והוא חזר לארץ ואני נשארתי אתו בקשר צמוד ורציף. אשתו היא חברה טובה של הבחורה הזאת.
אז יצא לא פעם שהיא הייתה שואלת מה קורה עם הבחור וכל מיני שאלות כאלו מגששות אבל אני לא נכנעתי ולא מסרתי ממש שום מידע גם כי אם זה לא למטרות רכילות היא יכולה לשאול אותו לבד (הם חברים) וגם כי לא ענייני ואני לא הולכת להזין את העניין שלה בזה...
היא כמובן יודעת את סיפור ההפלה הראשון שלי כי היא מהמעגל היחסית קרוב בגרמניה וידעה שאני בהריון..
יש לנו עוד חברה משותפת בגילי שהתחתנה ועברה לעיר אחרת ואחרי שתפסה את מחלת הטיפוס שהתפתחה ועברה משהו ממש מפחיד, שבוע אחרי השחרור מבית החולים היא הודיעה שהיא בהריון ואמורה ללדת מתי שאני הייתי אמורה הפעם.
אנחנו שמחנו בשבילה, נעצבנו בשבילנו והתקדמנו.
כמובן שעל ההפלה הנוכחית לא סיפרנו לאף אחד ובטח לא לבחורה הזאת...
בכל מקרה, היא ובעלה עוזבים לאנגליה וכיוון שהם מוסרים את הדירה הזמנו אותם להתארח אצלינו עד הטיסה.
אני מארחת טובה, בישלתי, סידרתי טרחתי וכו'...
אז היום הבחורה נשארה איתי לארוחת בוקר כאשר M הלך לעבודה..
דיברנו על כל מיני נושאים ואז משום מקום היא אומרת, "החברה X נכנסה להריון ספונטאני וממש ממש מהר,
איזה קטע זה..."
אני קצת נאבדתי לרגע כי מה קשור עכשיו, ההודעה של הבחורה ההיא הייתה מזמן ואין הרבה מה לפתח את הנושא מה גם שדיברנו על זה יומיים לפני כן כשהיא קפצה אלינו ואיכשהו זה התגלגל לשם..
אמרתי כמובן שאני מאוד שמחה בשבילה, שאלתי מתי הלידה (במרץ אלא מה) ועזבתי את הנושא.
התחושה שלי הייתה שהיא ממש ממש רוצה לדבר ולרכל על זה ולראות מה אני חושבת...
עכשיו בהגיון בריא, את לא יודעת שעברתי עכשיו הפלה וזה גם לא משנה, מבחינתך אנחנו לא מצליחים כבר שנתיים אחרי ההפלה הקודמת איזה מין חוסר רגישות להתחיל לחפור לי על זה, וגם מה אני אמורה לענות לך בדיוק?
וגם לפני יומיים העלת את זה כבר מה את רוצה שאני אגיד על זה עכשיו?
בכל מקרה הרגשתי שהיא מנסה להוציא ממני תגובה כלשהי, משהו מעניין לא אדיש מדי...
ואני חושבת לעצמי בשביל מה? מה מעניין אותך מה יצא לך מזה?
הרי היא לא איזו צעירונת תמימה שלא מבינה כמה זה כואב ומסובך אז למה לחפור בצלקת הזאת?
פייר קצת הופתעתי, אני זוכרת את הניסיונות האלו שלה עם נושאים אחרים אבל בנושא כזה רגיש?
אני ממש מחבבת אותה אבל התכונה הזאת מאוד מורידה לי ממנה ואולי אני קטנונית אבל בשביל מה לך ללכת לשם?

ספטמבר 25, 2017

נזכרת ששכחתי לספר :)
אז יש כרטיסים בכיוון אחד!!! 28.12.17 אנחנו חוזרים הביתה!!!






חפרתי את האינטרנט עד שדודה שלי עזרה לי למצוא פתרון לכל המזוודות שלנו ויצא יחסית לא יקר ונוח.
יותר קרוב לתאריך נחליט כבר אם להשכיר רכב בשדה ולנסוע ישר לצפון (אנחנו מגיעים ב 2:20 ביום שישי) או שלנסוע
לישון אצל חמותי ונראה משם.. אני מעדיפה לסיים עם הכל ישר ולקחת את הדברים לצפון כך שאחר כך נתםנה לעניינים שלנו.
אני פחות אוהבת לעשות דברים בשלבים וזה נראה לי סתם מסבך..
גם אח של M חוזר או יותר נכון במקרה שלו עולה לארץ עוד איזה שבוע ויהיה להם ממש איחוד משפחות.
הם לא חיו כולם באותו המקום באיזה 15 שנים האחרונות ואני מקווה בשבילם שהאיחוד הזה יעשה טוב לכולם.
הסכם העבודה של M מסתיים בסוף ינואר אבל כיוון שנורא רצינו לחגוג נוביי גוד בהרכב מלא החלטנו לחזור בסוף דצמבר. כבר כתבתי לבעלת הדירה ואני מאווודדד מקווה שעניין העברת הדירה והחזרת התשלומים שהיא חייבת לנו יתבצע מהר ובקלות.
התחלנו כבר קצת להתווכח בנוגע למיקום החזרה שלנו, אני רוצה צפון כי יש לנו שם דירה שאנחנו יכולים לגור בה כמעט בחינם ו M חושב על מרכז כי יהיה יותר קל למצוא שם עבודה (רק שוכח שההוצאות שם שונות בהתאם..) בכל מקרה הפעם החלטתי להיות חכמה ולא לריב על זה כי אנחנו רבים וזה ואז בסוף נוצרת אפשרות שלישית ויחידה וכל הדיונים הללו היו מיותרים אז אני לא מתעסקת בזה יותר מדי, נחיה ונראה...
כן כבר מגרדות לי הידיים לעצב את הדירה בצפון ולחיות קרוב להורים לשם שינוי אבל נראה הכל פתוח.
אחי אמור להגיע עוד חודש להתארח אצלי, זה ממש נחמד! האמת שאני מאוד אוהבת לארח ואותו גם אפנק כי זה אח שלי המתוק!!!
היום ומחר מתארחים אצלינו זוג חברים מהמעבדה של M. הם עוזבים עוד יומיים לאנגליה ואנחנו עזרנו להם אתמול
לצבוע את הדירה כי הגרמנים נוראאא פדנטים והכריחו אותם לצבוע מלבן ללבן כולל רדיאטורים ודלתות, לפרק ולהוציא מטבח ועוד מיני שטויות לכן M מקווה שאת הדירה שלנו נעביר לחברים שלא יכריחו אותנו לבצע שום שינויים קטנוניים...
אני בעד כל עוד הם יקנו את מה שבדירה ומאוד מקווה שלא אצא פראיירית כי זה כואב לי בלב ממש!
אין קשה לי לצאת פראיירית ושמישהו יגיד ואי ואי איזה דיל עשיתי עליה...
עדיין נזכרת באוטו החמוד שלנו שמכרתי במהלך המלחמה בחצי מחיר :(
ואם כבר מדברים על מכוניות תספתי רגע ממש יפה, אפשר אפילו לראות את הכלה מתאפרת מאחור



ספטמבר 21, 2017

שנה טובה!!!

חברה הכי טובה שלי באה לביקור של כמה ימים!!!
M הבין את הצורך שלנו להתחבר מחדש ואפילו עשה קמפינג בסלון (מילים שלו) ופינה לנו את החדר
ללילות קידוח וחפירות!
אז אמנם נפט לא מצאנו אבל אחת את השניה שוב, בהחלט כן.
זה הזכיר את ימי המעונות שלנו שגרנו שנתיים בחדר מלבני צר וישנו מיטה מול מיטה וכאשר
הייתי מפליגה בדיבורים היא הייתה אומרת "פנים לקיר" זה היה הסימן שלי שהגיע הזמן לישון :)
הכל עבר ממש בכייף, טיילנו מלא, קשקשנו, נסענו יחד שלושתינו לטיול לילי בעיר קרובה גדולה ושם ראינו את חי הלילה הסוערים וממש נהננו מהביחד! זאת הייתה לגמרי הזדמנות חד פעמית כי היא עם שני קטנים בבית ואני בהלם שהיא באמת באה הסוף!
ל M התחיל שבוע "שדה" שבו הם מציגים מה שהם עושים ודנים בזה ובערב יש מין חלק אומנותי עם על האש והכל...
אתמול הוא היה אמור להציג מה שאומר הזעת יתר קשה מאוד... הוא ממש סובל מזה בשנים האחרונות.
בביקור האחרון בארץ קניתי לו את האנהידרול פורטה, איזו זוועה רעילה שאמורה לפתור את הבעיה באופן מקומי.
אז כשהוא שם את זה (צריך לילה לפני) זה ממש שרף וגירד אבל איזה פלא! ההזעה נעלמה,
הוא היה ממש ממש מבסוט!
אבל אני מקווה שלא ישתמש בזה באופן קבוע כי בריא זה בטח לא...
אז אתמול אחרי ההתנדבות רוח החג נכנסה בי וקיבלתי אנרגיות שיא, הלכתי לסופר וקניתי את כל המצרכים,
חזרתי הביתה ועשיתי מיליון כביסות (אחת המכונות בבנין משום מה נותקה מהעניין של התשלום ואפשר
לכבס בה חינם יאיי!!!), ניקיתי ושטפתי רצפה ובעיקר בישלתי!
אז הכנתי מרק עוף עם קניידלך עוף, שוקיים ותפו"א בתנור ועוגת חלה עם צימוקים, אגוזי מלך וקינמון.
נו וכמובן תפוח בדבש ורימון...
כתבתי ל M כמה הודעות מאיימות למקרה שיתבלבלב וישאיר אותי לבד בחג כדי להיות בעל האש
מהעבודה והוא הבין את הרעיון...
הגיע בזמן ואפילו קצת עזר לפני שהתישבנו!
היה ממש ממש נחמד! חגיגה בהחלט ראויה ופתיחת שנה נהדרת!
כל המתכונים מצד ימין

חג שמח!!!!



ספטמבר 12, 2017

3 משימות יש לי להיום:
לכתוב מכתב בגרמנית לבעלת הדירה (אין לה מייל כי היא ממש מבוגרת) שאנחנו רוצים לעזוב
לארגן את כל המסמכים לגנטיקאי מחר
לכתוב תכנית לחופשה של החברה הכי טובה שלי שמגיעה בשישי בלילה.

ומה אני עושה?
יושבת ובוכה
למה?
כי עוד חברה הודיעה שהיא תהפוך לאמא, שלשום זאת הייתה מישהי מפה והיום גם החברה הזאת.
הייתי אמורה להיות איתה באותו השבוע.
אני חוזרת בראש על כל המנטרות וזה שאין בעולם פייר או לא פייר או הטבות על התנהגות טובה או נק' זכות או אפילו איזון מזדיין. אני אומרת לעצמי שוב שאלו חברות ושאני מפרגנת להן ושאני לא עושה לעצמי Pitty party ושצריך לעבור דרך הקשה כדי לצאת בצד השני ושזה לא על חשבוני ולא קשור אלי בכלל 
אבל בשורה התחתונה, כואב לי.
אז אני חוזרת לבכות על המקלדת מה שמעניין זה שלפני כן כשלא ידעתי עליהן הכל היה בסדר, הייתה לי תכנית היו לי משימות הכל זרם על מי מנוחות אז למה מספיק שרומזים על משהו כזה אני מתפרקת? הרי הייתי בסדר לפני כן,
למה ידיעות על מישהו אחר מערערות את הכל וזורקות אותי אחורה!?
למה כל מידע כזה הוא סטירה בפרצוף, למהאחרי כמעט 3 שנים של להיות בכל זה אני לא חסינה כבר!?
ואני כבר לא מרגישה אובססיבית כמו קודם ולא מתעסקת בזה כמו קודם כי עם מספיק מפלות גם אני
למדתי להרים ידיים אבל בכל זאת משהו כזה כל פעם מחדש מערער אותי.
עייפתי מלנסות להרים את עצמי כל פעם מחדש
לקנות משהו כבר לא עוזר ולסדר לא עוזר ולהעסיק את עצמי בשיט שלא מעניין אותי לא עוזר
אני לא ממש יודעת מה עוזר
אני מניחה שרק זמן עוזר ושגם זה יעבור



יושבים על הספה, M צוחק שהתמשמנתי קצת באיזור הבטן
אני: נו מה אתה רוצה, אני כבר 3 שנים בהריון...
אני כמו פילה... פילה המפילה... 
המממ נראה לי רמת הציניות שלי הפתיעה אפילו את M.. האמת שגם אותי...

ספטמבר 11, 2017

מתעוררת לרעש כיסוח דשא והריח מדהים.
חזרתי אתמול וכבר בשדה היה לי קשה לחשוב על זה שאני שוב חוזרת לגרמניה.
הטיסה הייתה ממש נחמדה ואפילו הקונקשן של השעה עבר בלי בעיות והספקתי לטיסה בזכות איש עסקים דתי.
זה היה דווקא קטע משעשע, ירדנו יחד מהמטוס וישר קלטתי שגם הוא ממהר לקונקשן, שאלתי אותו על זה והוא אמר שגם לו יש שעה ושבאיטנבול זה ים זמן ושלא אהיה בכלל בלחץ.
הוא ידע בדיוק לאן ללכת ואני החלטתי ללכת אחריו, בדרך שאל אותי קצת שאלות והיה בהלם מוחלט כשאמרתי
שאני ברילוקיישן ונשואה ועוד נשואה 5 שנים אם זה לא מספיק... שמעתי מנסה אותו בראש לחשב בת כמה אני...
מעניין בת כמה הוא חשב שאני ואם הוא התאכזב כשהבין שאני יותר מבוגרת מהתחזית שלו חחח (קצת הושפעתי מהדוקו על הפדופילים בעולם החרדי שראיתי בארץ בוכה).
בכל מקרה הוא הסביר לי שאנחנו טסים ביזנס (שאלתי אם גם אני והוא אישר) ולכן הלכנו לתור של הביזנס ועברנו בזמן שיא את הבידוק הבטחוני אף על פי שפעמיים החזירו אותי אחורה פעם כי לא הורדתי שעון והפעם השנייה כי לא הורדתי חגורה.. לאחר מכן קשקשנו קצת והוא הזמין אותי ללאונג'... בהתחלה דווקא שמחתי כי אמרתי לעצמי שאכתוב הודעה לאמא שנחתתי ושאני מספיקה אבל אז התעוררה בי הילדה הקטנה שההורים אסרו עליה לקחת סוכריות מזרים ונפרדנו יפה לשלום :)
ואם כבר סוכריות מזרים והיותי רוסיה אם תציעו בערך לכל רוסי-ישראלי אם הוא רוצה משהו למשל סוכריה או משהו כזה קודם כל הוא יענה בשלילה אפילו שהוא בהחלט רוצה ואז אולי אחרי איזה 3-4 פעמים יסכים לקבל...
זה מין חוק, אסור להסכים, אסור לקחת והוא מונחל מגיל ממש קטן, התשובה האוטומטית תמיד תהיה לא.
זה מצחיק כי זה מאוד שונה למשל מגרמניה שפה אם מציעים לך ואתה רוצה את זה אתה ישר מסכים כי הערך הוא "ישירות". אין את משחקי הקדימה אחורה של הרוסים.. אם למשל אני מזמינה הביתה חברה גרמניה נטו מנימוס ומצפה שהיא תגיד לא תודה, אם מתאים לה לבוא היא לא תבין את המשחק הזה ותופיע כי הצעתי.
רוסי בדיוק ההיפך, יסרב בנימוס כי הוא יחשוב שאני מציעה נטו מנימוס :)
מאוד מעניינים הבדלי התרבות הללו :)

אז הגעתי, הגעתי לקרירות, סתיו בכל הכוח ואוטוטו גם גשם.
זה ממש ביאס אותי כי כל כך נהנתי מהחמימות של הצפון ופתאום הקרירות האירופאית שרב השיראלים מחפשים לא קוסמת לי יותר. כי מי שבא רק לביקור יודע שמאחורי הקרירות הביישנית מסתתר חורף אפור ודכאוני ושהשמש המציצה לא מרמה אף אחד.







M פגש אותי וקפצתי עליו כאילו לא התראנו חודשים ולא כולה שבועיים וחצי, ממש ממש התגעגעתי אליו!!!
פתאום גם קלטתי כמה אני מתגעגעת לארץ ולמשפחה, כמה שפחדתי שכשנחזור אני אתבאס שאני מקורקעת ושזה מקום קטן ומה לא פתאום הרגשתי שזה יתרון. זאת הפעם הראשונה שהרשתי לעצמי להתגעגע כי הבנתי שזהו, אנחנו אוטוטו חוזרים. אני מורידה בפני עצמי את הכובע על זה שהצלחתי לכוון את הרגשות שלי במהלך 3 השנים שלי כך שאוכל להפיק את המקסימום מהשהיה פה ולנעול את הגעגועים לבית ולמשפחה עמוק בפנים שלא יפריעו להנות.
ובאמת התקופה פה הייתה קסומה ואם לא הייתי מצליחה להתמודד עם עצמי ונותנת לרגשות להציף אותי היא הייתה נגמרת גג אחרי שנה אבל הינה אנחנו 3 שנים מאוחר יותר.
ואמנם סירבנו בנימוס לאפשרות להשאר פה עוד שנתיים אבל עדיין.

M היה ממש מהמם וקנה מלא אוכל, הכין לי ארוחת בוקר, החליף מצעים (!!!!!!! למי שלא מכיר אותו הסיכוי שיגיע למחשבה הזאת לבד זה כמעט כמו לזכות בלוטו) וקנה לי פרחים מעלפים.
בערב ישבנו וכתבנו לו המלצות (כי הממליצים שלו עצלנים וביקשו שיכתוב לבד) גיליתי שהוא יודע מלא מילים ממש יפות באנגלית שהתביישתי שאני לא מכירה חחח
היום אני בביורוקרטיות וכביסות (יש גבול למה ש M מסוגל לעשות) ויש לא מעט ביורוקרטיה במיוחד לאור זה שאנחנו
חושבים לחזור לארץ לפני נוביי גוד ולחגוג בהרכב מלא (אח של M שהוא תושב ארה"ב ולא חי בארץ מגיל 10 עושה עליה חודש הבא).

בסוף השבוע מגיעה לפה החברה הכי טובה שלי יש!!! זו זאת שהתארחתי אצלה עכשיו ואני ממש מתרגשת ומקווה שמזג האויר יאפשר לנו לטייל ולראות דברים בכייף.
אתמול גם הספקתי להזמין כרטיסים לאחי שיגיע בסוף אוקטובר, איזה כייף!!!
וזהו בעצם... עכשיו כל ההתעסקות שלי היא בארגונים וזה דווקא נחמד :)

ספטמבר 08, 2017

אין אין על מזג האויר בצפון! אני קמה בבוקר לבריזה קלה, שמים כחולים ושמש! חלום! זה היה כל כך חסר לי בגרמניה!
נו ואיך אפשר לצאת מהבית, להרים את הראש ולא להגיד תודה על כל הטוב הזה???
ולא ממעיטה חלילה בערך הסובלים מהשרב והחום ובעיקר מי שחווה לחות נוראית אבל ואו! חייכו לשמש!

השבוע היה מאוד איטנסיבי, בתחילת השבוע סבתא שלי עוד הייתה בביה"ח ואני בראשון בבוקר נסעתי לחברה הכי טובה שלי.
אני אוהבת אותה מאוד! אותה ואת הילדודס המהממים שלה אבל איכשהו אולי כיוון שיש לה אותם והכל יצא בפוקס למרות שהיא פוליציסטית ומה לא ועדיין הם הצליחו בלי בעיה ועוד פעמיים. אני שמה לב שאני ממש נטפלת אליה וכל דבר שהיא אומרת לי אני לוקחת קשה מדי וממש מגזימה.
הציפיות שלי ממנה בלתי אפשריות והחלטתי שהפעם, אני לוקחת את עצמי בידיים ושמה לב לזה ומפסיקה עם זה כי אני מאוד אוהבת אותה והיא לא צריכה לספוג את זה. מבעוד מועד היא שאלה כמה אני "ראש פתוח" וכשאמרתי לה שתמיד, היא הזמינה אותי להפרשת חלה אצל חברה שלה מהעבודה. אני פחות מתחברת לקטע הדתי אבל אמרתי ערב בנות, למה לא תמיד נחמד!
הגענו לחברה שלה והיו שם עוד כ 20-25 בנות שאנחנו לא מכירות.
מי שהעבירה את הערב הייתה עליזה לוי ואני חייבת להגיד שזאת פשוט אישה כריזמטית! 
היא העבירה תכנים שקשורים לחשיבה חיובית (יש לה מסתבר ביה"ס לחשיבה חיובית או משהו בסגנון) והעצמה נשית ומה לא. הדת לא הייתה שם כלל העיקר והיא פשוט סחפה אותנו מהרגליים (טוב אותי קל לסחוף אני מהמתרשמים בקלות אבל זה היה כל כך כייף לזרום איתה שאמרתי בלב תודה שבאתי בראש פתוח). זה כמו שפעם היו מזמינים סקסולוגית, אז היום באופנה הפרשת חלה וזה היה ערב בנות סופר נחמד! כיוון שבאופן ממש מפתיע הייתי היחידה שביקשה פרי הבטן היא לקחה אותי תחת חסותה ומפה לשם אני וחברה שלי מצאנו את עצמינו בוכות מהתרגשות 2/3 מהערב :)
בורכנו, בירכנו ואיחלנו, היא אמרה לא להתייבש, לבקש לבקש, לבקש וכך עשינו!
הבטחתי לה SMS כשהכל מתגשם :)

בשני פגשתי את אבא שלי בשדה (הוא חזר מרוסיה) ונסענו יחד הביתה.
בשלישי חזרנו למשמרת בביה"ח אבל אז הודיעו שמחר משחררים את סבתא! חזרנו למחרת והסבירו לי איך לתת לה אנטיביוטיקה, מזל שיש לי תואר שני למרות שחששתי שצריך בשביל זה לפחות דוקטורט...
כלי טוב שמצאתי למצבים האלו הוא רשם קול. הקלטתי את האחות מסבירה הכל ובבית בשקט הקשבתי והצלחתי ליישם. למרות שסבתא שלי ממש לא סומכת על היכולות הרפואיות שלי היא נאלצה להתקפל ולתת לי לטפל בה.

M שנמצא בגרמניה וחזר מכנס בארה"ב המשיך להלחם עם הבוסית שלו שהחליטה מול כל שאר הפוסט דוקים להסביר לו שהוא לא יודע לנסח מספיק טוב מאמרים... אבל למה מול כולם? מה זה הכלי הלא חינוכי הזה? לדעתי היא חולה על האפשרות הזאת...
בכל מקרה M נשבר ונחליט להגיד לה שהוא מסיים איתה (גם ככה החוזה מסתיים ב 31.01 למרות שחשבנו שבמרץ אז מה הטעם למשוך).
היא הציעה לו להשאר באונ' עוד שנתיים (אין, היא חולה על להתעלל בו!) הוא הסביר לה שאשתו לא יכולה להתקדם עם הקריירה הדמיונית שלה ולכן אנחנו צריכים לחזור לארץ... היא אמרה שהיא תשמח לתת לו מלגה שיעבוד מהארץ (כדי שתוכל להתעלל בו לפחות מרחוק חחח).
מבחינתי זה בדיוק מה שרציתי, איזו מלגה שתאפשר לו למצוא עבודה ולהתארגן בזמן שהוא מקבל שכר כלשהו, אמנם זה לא הרבה אבל מספיק לנו בתור התחלה.
החדשות הלא פחות טובות הן שהבוס הקודם שלו שהיה אמור לתת לו המלצות לאיזו משרה רשם שהם מחכים לו חזרה באונ' שלנו בארץ. זה ממש נחמד שיש לאן לחזור ומקסימום הוא לא חייב באמת לחזור לשם...
אז זהו, אנחנו רוצים להתקפל ארצה בסוף דצמבר ומתחילים כבר לחשוב איך לעשות ומה להעביר וכו'...

אתמול נפגשתי עם מישהי שהייתה ידידה טובה של האקס שלי ולכן גם שלי, אחרי שנפרדנו עם האקס פגשתי אותה כמה פעמים באונ' אבל הקשר נותק ותמיד הרגשתי שהיא ידידה שלו אז מה הטעם שנהיה בכלל בקשר במיוחד עם איך שנפרדנו. לפני איזה חודשיים היא ראתה שעניתי למישהי לגבי הפלה וכתבה לי, הסתבר שגם היא אחרי והתחלנו להתכתב. 
אני עדיין הרגשתי קצת מרוחקת כי היא בצד שלו ועוד עם הפרידה שלנו שאני מרגישה שפגעתי בו, למה שתרצה בכלל להיות בקשר. הסתבר שהיא ממש מחבבת אותי וקבענו להיפגש בארץ. עדיין היו לי חששות כי למה לה לעשות משהו למעני היא בצד שלו הרי!
וזה לא שנפרדנו בריב חלילה פשוט אני הפסקתי לאהוב ועשיתי את הצעד הראשון אבל עדיין היא ידידה שלו הרי.
המפגש שלנו היה ממש מעניין, היא עובדת בעבודה מרתקת והיא סיפרה שהיא הייתה בול במקום שלי מבחינה תעסוקתית ובהרגשה שלי ערכה לי ראיון במהלך הפגישה שלנו חחח
אמרתי לה שאני לא ממש יודעת מה אני רוצה, שאני חסרת ביטחון אם אני מגישה למשהו שאני לא אסית בו אבל אמרתי לה שבלי להשתחצן אני יודעת שכאשר כן נותנים לי את ההזדמנות אני מעולה, אני לומדת ואני הופכת לדמות מוכרת בד"כ תוך זמן קצר וזה משהו שאני כן יכולה להגיד בצורה בטוחה כי אני יודעת שאני טובה.
היא אמרה לי שאני צריכה להגיד את זה לא לה אלא למעסיק פוטנציאלי... התגובה שלי הייתה: "נראה לך?????? אני בהלם שהיו לי מספיק ביציות להגיד את זה לך וגם, אני כבר מתחילה להתבייש!"...
קשקשנו על מיליון דברים והסתבר שאנחנו ממש זורמות ומתעניינות בדברים דומים.
היא אמרה שתתחיל לשלוח לי משרות ואני הייתי בהלם! ואז חשבתי, רגע, את (אני) עצמך עשית את זה בשביל כל כך הרבה אנשים בכל כך הרבה תחומים סתם כי למה לא, אז למה לא לאפשר למישהו לעזור לך...
נפרדנו כאשר היא השאירה אותי בהלם ובתחושה ממש טובה כי היא בחורה שבאמת אפשר להעריץ ואני מקווה שהשארתי רושם טוב כי פחדתי קצת ועודני שאולי היא לא לגמרי התחברה למה שהיא רואה ושומעת...
מצד שני, אף אחד לא משך אותה בלשון היא הציעה לבד וזה לא שאני הולכת להתעלק עליה אז למה לא...

מחר לאבא שלי יש יום הולדת, אנחנו נחגוג לו ומאוחר בלילה אסע כבר לשדה :)
לא ראיתי את M שבועיים והוא טוען שאני מסתכלת עליו כמו על אדם זר חחח יש מצב :)
הגיע הזמן לחזור אליו!

ספטמבר 02, 2017

אני כבר בחלק השני של הטיול... עוד שבוע ויום חוזרת לגרמניה ול M שעכשיו עושה את דרכו הביתה.
השבוע היה קשה, עלינו כל יום לביה"ח אבל אחי יצא הרבה אז זכיתי לבלות אתו וגם עם אמא בעיקר בדרכים
וגם עם חברים שונים (עוד לא סיימתי את כולם אבל אני בדרך הנכונה), זה היה ממש נחמד כי ראיתי ושמעתי כמה מחכים לנו וכמה רוצים שנחזור להיות חלק מהחיים שלנו בארץ. זה גורם לי לחשוב שעשינו משהו נכון :)
שמתי לב גם שהפסקתי להתבייש לצחוק על עצמי ולהיות כזאת רגישה בקשר לזמן שלי בגרמניה. כאילו הפסקתי לנסות להוכיח שהזמן שלי שם לא עבר סתם ושעשיתי משהו חשוב כי אני מרגישה שזה ממש לא משנה לאף אחד ואני לא צריכה להוכיח שום דבר (אולי רק לעצמי ועם זה השלמתי) ואם כבר אז אפילו קל יותר לאנשים שלא לקנא כשהם חושבים שלא עשיתי שום דבר שווה והם כבר הספיקו לעשות 3 ילדים ולהתקדם בעבודה :)
החברה עכשיו בקטע חדש של קצת עישונים, זה האמת ממש משעשע והפך בשבילי לניסוי אנתרופולוגי :)
העניין עם זה הוא שעוד לא הבנתי מה אני אוהבת אבל אני נהנת לבדוק את התחושות בעיניים החדשות שקיבלתי בשנה וחצי האחרונות.
אז יש לזה כמה כיוונים מעניינים.
יוצא שכרגיל אני זורמת עם הבנים והבנות שלנו פחות בעניין אז אני נקרעת בין הרצון לעשות צחוקים עם החברה 
לבין להראות טפשית לבנות (כי אין מה לעשות לא תמיד זה נראה או נשמע משהו מהצד) ולגרום להן לא להיות מאוימות ממני כי הבנים שלנו חושבים שאני זורמת אתם והן לא בלופ- זה מייצר אנטגוניזם, מה גם שיש וייב קטן של משיכה ואני קצת חוששת שהן עלולות להתחיל לקנא גם אם לא במודע ולא בכוונה כי הן מבינות כמה זה אבסורדי. אני מצידי ממש משתדלת להלך בין הטיפות ולזרום עם כולם אבל ממש בזהירות, הקטע שזה מצליח לי יותר במצב סחי :)
הפן האחר של זה והמעניין ביותר מבחינתי זה התחושות.
יש דברים שגורמים לי להאטה ובעקבות הקריאה של המאמר ההוא על חלקי המוח (במידה והבנתי נכון בכלל) אני מרגישה שעם משהו מסוים הכל הופך ליחידת זמן איטית ומתמשכת לכן כל תגובה שאני רואה, כל מבט, כל מימיקה אני כאילו בסלואו מושן שמה לב אליה ואז מפרשת אותה לעצמי.
רוצה לומר (חיוך) שכאילו אני ממש מרגישה את המעבר את האינטואיציה עובדת כי אני "שומעת" את איסוף המידע כי הוא נהיה איטי מאוד ואז את הפרשנות שלי לזה. למשל, זוג חברים לא ממש קרוב שהיה איתנו באותו הערב, הם שתו קצת והיו שמחים ופטפטנים במיוחד שלא כהרגלם.
הסתכלתי עליו ועליה, היא דיברה שטויות (ממש אבל) החברה שלי הגיבו לזה בלגלוג. בעלה, שכנראה גם שתה קצת זרם אתה לחלוטין והרגיש מאוד בנוח איתה ועם מה שהיא אומרת. כעבור כמה זמן ראיתי את המבטים ואת איך שהוא בוחן את התגובה שלי למשל אליה. ברגע שהוא ראה שאני לא צוחקת איתה (אני הייתי סתם איטית בכלל ובמצב רגיל הייתי גורמת לבחורה להרגיש בנוח...) אלא חשב שעליה, הוא התהפך, הוא התחיל להתבייש בה וליישר קן עם כולם, ראיתי איך הוא נקרע. הוא התחיל ללחוש לה שתתאפס...
העניין הוא שבד"כ אני קולטת את כל זה בקצב אדיר ומתנהגת בהתאם לסיטואציה או מנסה למתן את האוירה לתת לכולם להרגיש בנוח, הפעם הייתי איטית מדי בשביל זה אבל זה היה מעניין..
כל התהליך כאילו הואט וממש יכולתי לפרק אותו לקטעים.
זה מעניין אבל אני מרגישה שבקב' אני תופסת את התפקיד של המאזנת, מי שמפקח על ההתנהלות ומנסה לגרום למצב לא להחמיר. זה גורם לי לחשוב שהתבגרתי, ש"השלום" שאני מסוגלת להשליט בקב' יותר חשוב לי מההתעסקות בעצמי...
אני שמחה גם בשביל עצמי שאני מרגישה בנוח מספיק עם חברים שלא לחפש לייצג משהו שלא קיים או להראות להם התקדמות כלשהי ולחפש אותה בטירוף. אני חושבת שהרוגע הזה הגיע אלי בשנה וחצי האחרונות ולמרות שאני לא לגמרי שם אני עדיין מאוד מודה לאנשים שעזרו לי להגיע לזה, יש לזה חשיבות ענקית.

שוב אני מתעוררת בחדר הילדות שלי מוקפת בזכרונות על החברים, החברים חברים שעברו בחיים שלי ויש נוסטלגיה,
הרבה פעמים אני חולמת עליהם וחוזרת ומחזירה אותנו אחורה, היקיצה בד"כ מתוקה ורומנטית.
נכון שהם מי שהם רק בזיכרון ובחלומות שלי, הם כיום כבר אנשים אחרים לחלוטין אבל גם אני, אני מרגישה כמו הדגם המשופר של עצמי. למען האמת, אני מריגישה שהחכמתי, התמתנתי ושאני בדרך הנכונה באופן כללי, גם אם עוד לא מבחינת החיים והעתיד אבל עם עצמי. אני כבר לא העטיפה היפה ללא תוכן שסבתא שלי פחדה והפחידה אותי שאהיה (וגם על זה אני מודה לה כי מהפחד דחפתי כל כך קדימה).

אני מתעוררת בחדר ילדותי עם תחושה מוכרת עד כאב שיש לי תמיד אסוציאציה שלה עם שבת בבוקר.
תחושת הבושה.
מה עשינו אתמול, עשיתי לעצמי בושות? כולם מחבבים אותי? מישהו לא התחבר למשהו שאמרתי? הבנות בסדר איתי? יזכרו את זה? התעוררתי ככה כל כך הרבה פעמים כבר ותמיד הבטחתי זהו, לעולם לא אעשה מה שיגרום לי לאבד שליטה אבל עכשיו, אני מבינה שזה השיעור הכי גדול, לאבד שליטה אבל איכשהו לא לאבד את עצמי, להרשות לעצמי לעזוב, לעוף ולא להתבייש כי למי איכפת מה אעשה או אגיד? זה יהפוך בהמשך לבדיחה וזיכרון משעשע ואני אלמד על עצמי עוד קצת..
הלחץ והפחד מ"הבושות" שעשיתי גורם לי לרצות לנקות, את החדר ואת החיים שלי, אבל אני מבינה שזו סתם תגובה..
אני חושבת שאנחנו חיים בסרט שאנשים שמים לב אלינו הרבה יותר ממה שהם באמת, לאף אחד לא באמת איכפת מדי, ולא בקטע רע אלא כי פשוט כל אחד בסופו של דבר לעצמו, למשפחתו...
עוד דבר שתמיד ידעתי ושמתי לב אליו זה הצורך שלי לרצות, אני אף פעם כמעט לא אומרת לא, אפילו כשאני לא לגמרי בעניין. אני סה"כ מרגישה שזה לא מביא אותי למקום רע או משהו אבל אני תמיד זורמת, שוב זה לא על חשבוני כי באמת נחמד לי פשוט זה תמיד מעין החלטה של מישהו שאני אומרת לעצמי יאלה קדימה ושוכחת לשאול אם לי לעצמי באמת בא לעשות את זה.
הרצון שיחבבו, שיאשרו, שיחשבו שכייף איתי עולה על הרצון האישי שלי ופה זה נתנגש במה שרשמתי קודם עם זה שלא איכפת לי. כנראה שכן איכפת לי פשוט קצת פחות...
זה מעניין כי זה מתקשר לזה שאף פעם לא חשבתי שאני יפה (יש אנשים שמסתכלים עליהם והם פשוט יפים, ללא עוררין) אני לא, אבל תמיד הרגשתי שיש לי סקס אפיל שמאוד מושך אלי אנשים (גם נשים אגב שאיתן בלי שום קשר אני יודעת להסתדר בד"כ).
זומ מין אינטנסיביות שאני מרגישה שאני משדרת ואני יכולה "להריח" איך היא מעניינת וסוחפת אבל זה טוב להתחלה, אח"כ זה משהו שצריך לשמר אחרת הוא מתפוגג ופה נכנס הריצוי. מהחבר הראשון ובכלל בתקשורת עם גברים שעניינו אותי ברמת משיכה שונות איכשהו הייתי הופכת בדיוק למה שהוא מחפש, הייתי מרגישה אותם, חוקרת ונכנסת להם מתחת לעור. זה תמיד ריגש אותי וזה אף פעם לא גרם לי לחשוב שזה עושה אותי צבועה זה תמיד היה מין משחק (אתגר אולי). לזכותי יאמר שזה לא היה גורם לי להתפוגג בתוך הדמות אלא תמיד עניין אותי והיה חלק ממני, אני כן תמיד עומדת על הזכויות והכבוד שלי במערכת יחסים אבל עדיין תהיתי אם זאת אני באמת או מי שהוא רוצה שאהיה שהפך להיות אני.
הקטע הוא שזו גם לא מניפולציה כי לא ניצלתי את זה אף פעם בשום צורה זה תמיד היה נטו אתגר, אצליח? לא אצליח? עכשיו כמובן שזה לא רלוונטי כי מצאתי את שאהבה נפשי אבל אפשר לומר שזה היה משהו גדול בכל שנות העשרה והעשרים :)
ועדיין מדי פעם אני תוהה, למה אני מרצה את כולם כל כך? והאם זה התנאי היחיד לריצוי שלי עצמי?

טוב מספיק חפרתי לבוקר זה :)
ארוחת בוקר!

אוגוסט 31, 2017

ישראל....
טיסה לאיסטנבול, הריחות שעוטפים את סלון המטוס ברורים לאור לבוש רב הנוכחים ובכל זאת קיץ...
באיסטנבול מחכות לי 4 שעות המתנה קצת מייגעות שבסופן טיסה רועשת עם סבתא חנה, ר'חל ועוד מיני בריות מעניינות שנדחפות כאילו אם לא יספיקו יפספסו את המטוס...
נוחתים ב 4 בבוקר בארץ ואני כמו תיירת עומדת בתור להעביר את הדרכון במכשיר הביומטרי כאשר חבורות חבורות עוקפים אותי
בלי ליצור קשר עין (הגיע הזמן להזכר בתרגיל הזה, בכל זאת הגעתי לארץ הקודש (וההתחשבות))...
כאשר אני מתרעמת על כך ל"תייר" חוזר אחר שעומד לידי הוא דוחף אותי בעדינות קדימה ומסביר שאם לא אפעיל מרפקים אנחנו
יכולים לעמוד פה עוד כמה שעות...
אוספת את הכבודה הכבדה שלי שאספתי ופרקתי כ- 7 פעמים ולבסוף במקום להחזיר קצת דברים לארץ הבאתי מלא מתנות (צפוי). 
מצליחה בדרך נס לתפוס אוטובוס לנתניה כי הרכבת לא פועלת עקב עבודות בכביש, מגיעה לבידוק ומתחילה לשקשק מאיך
ארים את המזוודה שדחפתי לתוכה 20 ק"ג בשביל הבידוק הבטחוני ואז מבינה כמה טוב בארץ כאשר ניגש אלי חתיך חסון ובלי
לדבר יותר מדי עם קריצה עוזר לכל הגברות ואפילו לבחור דתי שמעביר בית במזוודה לעבור את הבידוק.
אני מתפתה לתת לו טיפ או נשיקה (בכל זאת ממש ריגש אותי..).
מגיעה לבסוף הביתה, 8 בבוקר, מצלצלת בדלת, אחי שהפך להיות בשנים האחרונות ענקי ושרירי פותח ומתנפל עלי בחיבוקים ונשיקות!!!
הוא בהלם, "אני לא מאמין!!! את תהיי בטקס שלי!!!"
אני מחפשת את אמא... הוא ממלמל שאמא הלכה להביא הפניה לביה"ח, סבתא שאושפזה לפני חודש ונשלחה הביתה שוב עם כאבים..
אמא חוזרת ולא מבינה מי אני ומה קורה פה בכלל, לוקח לה שניה להתחיל לבכות ולהתנפל עלי בחיבוקים!
היא מסבירה לי שאין ברירה והן צריכות שוב לעלות לביה"ח...
אני בלי ביטוח רכב ואחרי לילה ללא שינה אז מחליטים שאשאר עם אחי וככה גם אספיק להסתפר ולעזור לו לבחור משקפיים 
והן בינתים יעלו ונראה מה קורה..
אני אחרי שינה של כמה שעות מגשימה חלום בן שנתיים ומסתפרת! נראית כמו אריה מתולתל ומזה מרוצה!!!
אמא מודיעה ששחררו אותן והן חוזרות הביתה.
שלושתינו מנסים לשעשע את סבתא שנראית רע מאוד ועוד עולה לה החום...
בערב אני מתחפפת מהבית בבושת פנים, לא ככה תיארתי לעצמי את הביקור.
את השבת מבלים סביב משמרת סבתא אבל המצב נראה לא מזהיר, מחליטים להבין מה קורה בראשון.
אמא מעירה אותי ואומרת שיש ביטוח (היא לא ממש נוהגת מחוץ לעיר) ואנחנו צריכות לקחת שוב את סבתא לביה"ח ואז ניסע לטקס סיום קורס של אחי ודוד שלי יחליף אותנו בביה"ח.
וככה אנחנו מתחילים את הטרפת של השבוע... הנסיעה עוברת חלק דווקא, אני זוכרת איך לנהוג ואפילו ממש נהנת מזה.
מביה"ח טסים לטקס, שמסתמן כהצלחה!
החברה של אחי ביחידה מקסימים והמשפחות ובכלל הכל נראה ממש נחמד ומעניין ואנחנו גאות בו בטירוף.
כאשר לגמרי Out of the blue מכריזים עליו כעל מצטיין הקורס ומעלים אותו בדרגה לפני כולם אז אמא שלי כבר במוד בכי ואני
במוד גאוה וצילום!!! איזה תותח!!!
בדרך חזרה אנחנו כבר שפוכות ומבינות שהשבוע הולך להיות מעניין, משמרות בביה"ח כאשר זה סיפור בפני עצמו..
אני, אחרי שכבר לצערי יש לי עם מה להשוות כבר שכחתי מכל ההתרשמויות שלי מהארץ ומההשואות ומהדברים וכולי בענייני בתי חולים...
האמת שבערבים אני כן גונבת לעצמי זמן ויוצאת ונפגשת עם חברים אבל כמובן שנוצר פעם בין מה שציפיתי למה שקורה.
מצד אחד מזל שככה הגעתי ואני יכולה לעזור לאמא שלי שכבר שפוכה וגמורה כי לא ישנה חודש וטיפלה בסבתא
ומצד שני מתגנבות מחשבות אנוכיות של ואו איך ראיתי אחרת את החופשה הזאת..
מאוד שונה כמובן אבל כל זה זז הצידה, אני שמחה שאני יכולה לעזור למשפחה שלי, זה מה שחשוב.
אמא שלי סופסוף מצליחה לישון בלילות כי יודעת שאני עוזרת לה וסבתא לאט לאט תופסת צבע וחיות.
הדבר אגב הכי בולט לי בארץ מעבר לכל הדברים הרגילים זה הרעש, אני חושבת שהרעש הוא מזה שאני פתאום מבינה מה אומרים ולכן אם בגרמניה הכל נשמע כמו רעש רקע שאני יכולה בקלות להתנתק ממנו, פה הכל נשמע כאילו אני שומעת מחשבות של אנשים אבל התרגלתי לזה כבר ודי מהר. 
בית החולים מקום הזוי, מלא רופאים, אחים ואחיות, צוות ומה לא אבל לא משנה מה מבקשים זה פשוט לא קורה,
אפשר להגיד ל 4 אנשים משהו והם פשוט יעלמו לאנשהו ובחזור כבר לא יזכרו על מה היה מדובר, או מבחינת ההבחנות,
כמה אנשים ככה דעות והן גם לא מעט פעמים הפוכות ואף אחד לא מתבייש להתווכח מולנו ובסוף להשאיר אותנו פעורות פה
בלי שום תשובה.
אני מגיעה למסקנה שהרפואה היא בכל מקום רפואת גוגל ולא בטוח שצריך בשביל לאבחן ללמוד 7 שנים..
הרבה פעמים דווקא הדברים המובנים מאליהם לא מגיעים לחכמים האלו לראש מרב מקרים מסובכים והגיון פשוט הופך אצלם
לקוביה הונגרית. בקיצור, עדיף להיות עשיר ובריא מעני וחולה...
היתרון פה שלפחות מבינים אותנו ואנחנו מבינים אותם (נו נגיד..) אבל בגדול הכל אותו החרטא...
בבקשה תהיו בריאים! כל השאר שטויות!
האמת שעכשיו נראה שסבתא משתפרת ולכן יותר קל וגם דוד שלי קופץ אליה (שאר הנכדים לא כזה משתתפים למען האמת 
ואני מבינה שאני הנכדה הכי טובה ;) או לפחות הכי מצפונית חחח). 
אתמול לצערי נאלצתי לבקר את סבא שלי... זה סיפור בפני עצמו למען האמת.
הוא תמיד היה נהדר איתי, אין מה לומר לא יכולות להיות לי טענות, אבל...
כאשר אמא ודוד שלי היו קטנים היה עושה לסבתא את המוות וממרר לה את החיים (שותה, משחק, מתעלל בה..).
כשהייתי ב-יא' זה הגיע למצב שדוד שלי תפס אותו מנסה לחנוק את סבתא, לאחר מכן היא אמרה מספיק ודי ומצאה לעצמה דירה לבד, לידינו. דוד שלי אגב משום מה תמיד היה איכשהו בצד של סבא ואפילו את המקרה המזעזע הזה לא ממש מנע אלא הסתכל מהצד..
לפני כמה שנים סבא שלי שוב התחיל להחליק מהמסילה וכבר התחיל סיפור התעללות דומה עם אשתו של דוד שלי.
הם סבלו בשקט עד שהיו כמה פיצוצים ולבסוף פיצוץ גדול.
נוצר מצב שסבא נשאר בדירה שלהם (בהתחלה דודים שלי גרו עם בנות דודות שלי וסבא וסבתא באותו הבית) והם נאלצו לעזוב
כי לא יכלו עוד. זה גרר הפסדי כסף, החלפת מקומות עבודה ועוד המון בעיות ברמות שונות ואפילו משפט מול סבא שלי שלגמרי איבד את הצפון.
לבסוף זה סוג של נגמר אבל המצב כרגע הוא שסבא בקשר רק עם אמא שלי (שלא רוצה להיות בקשר אתו כי התעלל שנים בסבתא שלי), אבא שלי שעוזר לו כי "לא נעים" איתי ועם אחי.
יצא בפוקס שפגשתי אותו (בכלל לא הייתי בטוחה אם אני רוצה לספר לו שאני בארץ) והוא כמובן הזמין אותי אליו לדירה החדשה שדוד שלי שעובד נורא קשה נאלץ להשכיר לו אחרי שסבא גם חירב לו את הבית המשותף וגם כולם נאלצו לעזוב אותו.
מאוד לא רציתי אבל איזו ברירה יש לי...
הלכתי אליו והוא התחיל לבכות לי שכולם זרקו אותו והוא כזה מסכן... אם הייתי אדם מהצד אפילו הייתי מרחמת עליו,
אבל כיוון שאני יודעת את כל החרא שהוא העביר את כולם שנים, אני מתקשה לרחם עליו...
מצד שני, לי אישית הוא לא עשה כלום אז איך אתנתק ממנו לגמרי?!
בקיצור דילמה... הבעיה שכולם מרגישים בנוח לנפנף אותו וגם בצדק אבל ממש לא בא לי להיות האחרונה ששולפת את היד וזאת
שנשארת להתעסק אתו... בינתים זה אני ואבא בתוך ערימת החרא הזאת שאף אחד לא רוצה להריח ולנו לא נעים לעזוב כמו שהיא.
אבא אגב בכלל חוזר שבוע הבא ואני אשאר ליום ההולדת שלו בסוף שבוע הבא ואז אטוס ל M שכבר ממש התגעגעתי אליו ושחוזר אוטוטו מכנס בארה"ב שם נחל הצלחה והזיע את החיים.
זה מזכיר לי את ההרצאה בטד על אינטרוורטים וכמה קשה להם לדבר מול קהל, אצל M זה מתבטא בהזעה מפחידה, מסכן שלי!
זהו בעצם בינתיים, מנסה לבלות כמה שיותר עם כולם וזה דווקא סוג של יוצא באופן מפתיע :)
אפילו הנסיעות לביה"ח מאפשרות לי ולאמא לקשקש מלא אז זה נחמד, אני ממש שמחה שאני יכולה לעזור לה.

אתמול בלילה ראיתי כמה סרטים שאני חייבת להמליץ עליהם:
הנערה הדנית- זה היה כל כך נוגע, רומנטי ויפה שאני פשוט חייבת להמליץ, אמנם לא קראתי את הספר אבל הדמויות
והמשחק קנו אותי, גם  אליסיה ויקאנדר שהייתה פשוט מהממת ומרגשת וממש הרגשתי אותה את איך שהיא נקרעת אבל
לא מצליחה לעזוב וגם אדי ראדמיין שהיה פשוט יפה ומדוייק כל כך שאי אפשר היה להפסיק להסתכל!
אני חושבת שבכל זאת אקרא את הספר, זה היה בול לנקודה וממש נגע בי.







הסרט השני שראיתי ואני חייבת להמליץ דווקא על הספר זה "הנערה על הרכבת" העניין הוא שאהבתי יותר ואגב מאוד
את הספר "הנעלמת" ואת זה דווקא פחות כי הוא יותר פרמטיבי לדעתי אבל עדיין לעומת הסרט שלדעתי מי שלא קרה את הספר
זה סתם רצף של בלבול. מזכיר לי את העיבוד לספר "שקרים קטנים גדולים" שכספר היה מעולה לדעתי והסדרה הייתה 
סתם מתוסבכת ואם לא הייתי קוראת בכלל לא הייתי מבינה מה קרה...
אז כן ממליצה, למקרה שכבר קראתם הנעלמת.

זהו... בינתיים :)