אז מה קורה וזה... 😊😊😊
כנראה שהגיע הזמן להתחיל את הסיפור שלי מההתחלה ...
מקווה שלא אפספס כלום כי תיעדתי לאורך תקופה :)
אני חושבת שהפעם האחרונה שכתבתי על מה שקורה לנו במסגרת המסע להפוך להורים היה די מזמן.
בסוף נובמבר ואחרי שהכל הסתדר עם החזרת העוברים המוקפאים למרות היותי באילת (מסלול ההחזרה מתחיל כמה שבועות לפני התהליך עצמו כדי להכין את הגוף לתהליך).
ביום ההחזרה M היה צריך להיות עם הפוסטדוקית החדשה שהוא קיבל והגיעה לישראל כל הדרך מהולנד הרחוקה :)
האמת שזה ממש מגניב כי אחרי שנתיים של עבודה מאומצת נוצרה לו ממש מעבדה משלו!
יש לו 2 פוסטודקיות, עובדת מעבדה וסטודנטית, דברים התחילו לקבל צורה מגניבה!
מעבר לזה, הוא זכה בעוד גראנטים שווים והוא עכשיו או לא עכשיו בגלל המצב מתכנן להוציא בעצמו כמה הפלגות!
לענייננו, זכרתי את התהליך מההחזרה הראשונה והצעתי לאמא שלי להצטרף אלי למסע. הגענו מוקדם מדי ונאלצנו לחכות נצח בתור. כאשר כבר קראו לי התברר באופן מאוד מפתיע שצריך אישור בדמות ייפוי כוח מהבעל ושהוא צריך להתייצב שם אחרת אי אפשר לעשות כלום... עכשיו כל הסיטואציה מגוחכת כי אני כבר עם חלוק מוכנה להחזרה, מפוצצת נוזלים והשלפוחית זועקת ועוד צריך להתעסק במסמכים.. למזלי הרופא שלנו זוכר את M בפנים מסתבר ובעזרת שיחת וידאו קצרה והבטחה ש M יגיע לחתום ביום אחר הוסכם שאני לא גונבת זרע ועוברים והכל נעשה בהסכמת שני הצדדים :)
כהרגלי בקודש במקום שיהיו בחדר שני רופאים סופר מנוסים קיבלתי את הרופא שלי ומתמחה...
כל זה יכל להיות שטות אילו השלפוחית שלי לא הייתה כבר בשיא שלה במיוחד כי הכרזתי בחדר ההמתנה שבערך כל אחת יכולה לעקוף אותי...
הרופא והמתמחה התחילו לדסקס טיול כלשהו ועוד פרטים שפחות שייכים לעסק שלנו בזמן שאני כבר על הסף והגברת צריכה למצוא עם המכשיר את הרחם כדי שהרופא יוכל לכוון את ילדיי ולשגרם היישר למקום המבטחים!
היא פחות הבינה את הקונספט והוא הדגים לה בעזרת לחיצות בכלל לא עדינות על השלפוחית המתפקעת חחח
למזלי אז הגיעה מלאכית נוספת בלבן והיללה את התאומים שעומדים להכנס לי לתנור (כמו שמישהי פעם הציעה ל M בעודו עומד בתור לרכבת הרים בלונה פארק). האמת שהתאומים באמת היו מצטיינים, לא רק שהם עברו הקפאה והפשרה אלא שבזמן שחיכיתי להחזרה הם הספיקו להכפיל תאים ולהראות נהדר דרך המיקרוסקופ!
האמת שבדרך לביה"ח הייתי די בלחץ כי בהפשרה לא ניתן לדעת מה יהיה מצב העוברים אז למזלי הכל היה מצוין! אף על פי שיש לי רחם בצורה פחות סטנדרטית הרופא הצליח צ'יק צ'אק ואני ואמא יצאנו לדרך ומשם למסעדה איטלקית טעימה שנפתחה לאחרונה בעיר שלנו :)
Fast forward שבועיים קדימה (שבועיים מורטי עצבים יש לומר), נסיעה לבדיקת בטא בביה"ח, האחות צורחת לי בטלפון (בשלב הזה אנחנו כבר מכירות כולן בשם כי עברנו איזו דרך..)
"את בהריון!!!" 😍😍😍 בטא של 94 מהממת, תגיעי עוד יומיים לבדוק הכפלה!
יומיים קדימה, יום הולדת 40 ל M! 💗
נוסעים לבדיקת בטא ומשם לארוחת בוקר מפנקת.
החלטתי שמגיע ל M מעבר לבשורות הכי טובות בעולם שאני מקווה שאנחנו עומדים לקבל, גם מתנה מוחשית.
מלא זמן שהוא מתלונן על האוטו שלנו שמבחינתי הוא בסדר גמור אבל מה לעשות, לא לעניות דעתו.
עושה לו הפתעה ולוקחת אותו לאיזה 4 יבואני רכב (וחברות ליסינג) להתרשמות :)
אבא שלי ששמע אמר ישר שהוא נותן לנו הלוואה באיזה סכום שנצטרך ושלא נדאג לשנייה (God bless him)!
ועם כל זה, עדיין הבת האחראית שאני, כוססת ציפורניים, את האוטו הראשון סיימנו כבר לשלם ופה הלוואה וזה..
בכל מקרה, נסגרים על כמה אפשרויות ומתחיל מרתון שכולל 50 נסיעות ליבואנים, שיגועים בטלפון, טבלאות השוואה, מיליוני סרטוני יוטיוב, בעד ונגד וכו'...
ההתלבטות היא בין יונדאי איוניק היברידית הדגם המשוכלל, יונדאי קונה וטויוטא קורולה היברידית.
לי מה שחשוב זה שהרכב יהיה בטיחותי, ל M חשוב האבזור נו וכמובן הבטיחות.
מפה לשם אחרי הלוך חזור של באמת המון מחשבות נסגרים הל היונדאי איוניק.
היא בהחלט יקרה אבל יש לנו כמעט את כל הסכום אם מוכרים את האוטו שלנו לכן זה קצת מקל על ההחלטה.
בכל מקרה אנחנו מחליטים לקחת הלוואה מאבא שלי כדי שיהיה לנו סכום יפה בצד להגעת התינוקות כי הבטא הכפילה את עצמה בצורה מושלמת יאייי!!!
אני מבינה שהתהליך דורש בעיקר אורך רוח והמון אמונה ותקווה... האמת שגם טונות של אופטימיות וככה מתחילים להתקדם. נקבע לנו תור לבדיקת אולטרסאונד ואנחנו מתרגשים ולחוצים ביותר!
מגיעים לבית החולים בלב הולם! תיכף נגלה האם וכמה עוברים מצאו את מקומם ברחם וגדלים בכיף!
בבדיקה רואים שק, עובר ודופק אחד מהמם!!! אין סוף להתרגשות!!! 💖
זה השלב האחרון שקורה בביה"ח ומשחררים אותנו לרפואה הרגילה, מה שגם די מאתגר כי אין לי אפילו רופא נשים.
למזלי כל התורים נקבעים בקלות יחסית ואני מגיעה למעקב אצל רופא שעובד גם ככה במחלקת הפוריות של בית החולים.
נקבע תור לדופק בינתים ועוד שבועיים מורטי עצבים עוברים על כוחותינו.
האמת שיש לי מזל שאני עובדת כי אמנם זה מציק אבל זה לגמרי מעביר את הזמן!
ועוד יותר כייף שחברה שלי שהכרנו לפני השאיבה גם היא בהריון שבוע אחריי והכל גם אצלה נראה מהמם!
אנחנו כל היום חופרות בווטסאפ ואפילו מצליחות להפגש במסעדה האיטלקית שחברה שלי עפה עליה!
מתחילים את המעקב הרגיל שבארץ כולל המון בדיקות ולי זה מתאים בול כי אני מעדיפה להיות בעניינים!
שקיפות מצוינת, סקר שליש ראשון סבבה, סקירה ראשונה!!!
בינתים ממשיכה לעבוד כרגיל ולמרות שחורף ולא הספקתי לעשות חיסון נגד שפעת ממש משתדלת לשמור על עצמי ולא להדבק מהילדים. ניסיתי בכך הכוח להשיג חיסון אבל ככל הנראה איחרתי את המועד. האמת שאני מרגישה די קקה בשליש הראשון, כל הזמן בא לי לישון, עייפות ויש לי בחילה (אבל לא הקאות למזלי).
חוץ מהפעם ההיא שאני אמורה לצאת מהבית כדי לפגוש את הבחור שאני אמורה למכור לו את האוטו הישן שלנו ו 5 ד' לפני היציאה אני בקושי מספיקה להגיע ודופקת קשת בענן על כל השרותים חחחח
האמת שסיפור המכירה משעשע. את האוטו שלנו רצה ילד צעיר חמוד אחרי הצבא. יצא שפרסמנו בחמישי בערב וכבר במוצש הקונה הראשון החליט לקחת אותו. אז נפגשנו ואחרי בדיקות ועניינים הוא החליט לקחת מה שהיה לי מעולה כי זה אפשר להחזיר שליש מההלואה לאבא שלי, יאיי!
הילד הסתבר כזמר בהתהוות ובשעה שלקח לביטוח שלו להתחיל לפעול הוא שר וסיפר לי דברים והיה מאוד משעשע.
אז לענייננו, בשליש הראשון בקושי אכלתי, כל מה שיכולתי לאכול היה מרק עוף עם איטריות, כוסמת ודברים קרנצ'יים יבשים. ירדתי 2.5 ק"ג, לא רע, במיוחד שעליתי לפני כן די הרבה...
בינתים יצא שרואים את כוכב נולד לאירוויזיון ומשחקי השף והקרייבינג הכי גדול שלי הוא עלי גפן ממולאים!!!
שזה מצחיק כי מסתבר שאין עלי גפן על יוני- יולי ומצאנו רק במקום אחד...
M צוחק עלי ואומר שאני מגדלת בתוכי את לואי הדרוזי מהכוכב הבא או את נאיפה הדרוזית ממאסטר שף.
טוב עם אופי התהליך אין לדעת חחח
כאשר עובר לו השליש הראשון אני מתחילה להרגיש הרבה יותר טוב, יותר קלילה ומתחילה להזיז את עצמי קצת למרות שסבתא ואמא ממשיכות לבשל ולהאכיל אותי ואת M על הדרך כי לי אין שום חשק לעבוד במטבח.
בינתים סיפרנו רק למשפחות הגרעיניות שלנו וסבתא שלי וכולם סופר נרגשים ויורקים עלי בכל הזדמנות, מזהירים בשום פנים לא להגיד כלום לאף אחד!
כמובן שאני מספרת למיקמיק שעוד שנייה מתעלפת ולא יכולה להרגע מהידיעה, גם אטלנטה מאוד התרגשה ושתי חברות מאוד טובות שלי גם. חוץ מזה אף אחד לא יודע.
סקירה ראשונה שבוע 15!
מגיעים מאווד נרגשים לרופא!!!
הרופא עובר על הכל לאט, לאט, עושה בדיקה יסודית מאוד, לבסוף שואל אם אנחנו יודעים מה יש לנו שם. אני אומרת לו שברור שאני יודעת, שאמא תמיד יודעת. שבשני ההריונות הראשונים צדקתי וגם עכשיו אני יודעת בצורה ברורה מאוד שיש לנו בן! זה לואי החמוד שיושב לו שם!
הרופא צוחק בקול גדול ואומר שהוא לא יודע לגבי מדעי האינטואיציה הנשית אבל הוא יכול להגיד לי בוודאות שמי שיושבת שם בפנים היא בת מאוד פעלתנית שלא נותנת לו לבדוק כלום וכל הזמן זזה!
So נאיפה It is חחחח!
האמת שממש הפתיע אותי, אפילו לא העזנו לקוות והינה, בת!!!
מה שכן הוא רואה איזו ציסטה קטנה במוח ומבקש לעקוב, אומר שרב הסיכויים זה כלום אבל ליתר ביטחון.
סקר שליש שני בינתים ואני כבר מחכה לעבור את שבוע 16 ולהגיע לחוף מבטחים...
ברגע שאעבור את זה אגיע הכי רחוק שהגעתי אי פעם בהריון!!!
וככה עובר לו השבוע המלחיץ ואני בשבוע 17 ונראה לי שהרגשתי תנועונת קטנטונת!!!
אמלה איזו התרגשות! יש לי שיליה קדמית אז ייקח זמן עד שבאמת אפשר יהיה להרגיש אבל אני יודעת שזה כבר קורה!
גם יצאה לי פתאום הבטן! עד עכשיו נראה שזאת בטן של שומן ופתאום היא התעצבה ויצאה!
בינתים הנגיף מתחיל להראות את אותותיו ואני ממש מודאגת מלעבוד עם ילדים ובכלל לפגוש אנשים. אמנם זה רק פעם בשבוע אבל עדיין...
לאט לאט הפעילות מצטמצמת, הטיול השנתי מבוטל ואז הפעילות גם מבוטלת ומפה לשם, אני מוצאת את עצמי בחל"ת.
למזלי יוצא שמגיע לי איזשהו כסף אז זה לא ממש נורא. כל הסיפור לא פשוט, אני מוחקת את כל האפליקציות של החדשות ומשקיעה בלשמוע דברים חיוביים ומדיטציות כדי להשאר במוד חיובי.
הגינה הפשוט נדירה שלנו עוזרת בזה מאוד כי מזג האויר משתפר והודות לכל הגשמים שהיו השנה הכל פורח ומריח מהדרים. פשוט תענוג לשבת בגינה!
בגלל הנגיף אנחנו לא רואים ולא נפגשים עם חברים אז גם לא מרגישים צורך לספר. יש תחושה של נספר אחרי הבדיקה הבאה כל פעם ואין להן הרי סוף אז זה נדחה ונדחה.
דודים שלי אפילו לא יודעים כי לא נפגשנו מזמן ובקצב הזה הם יגלו אחרי הלידה חחח
האמת שהיה סיפור די מצחיק עם M. ממש לפני שממש החמירו את ההנחיות הם יצאו להפלגת עבודה של יום. במסגרת ההפלגה מחתימים דרכון אבל לא יורדים ליבשה.
כאשר הוא חזר הוא ביקש ממני לעבור להורים שלי ושם את עצמו בבידוד על דעת עצמו ליתר ביטחון.
היה לי ממש כייף אצל ההורים האמת, הם פינקו אותי כל הזמן באוכל ותשומת לב ומה לא!
ואז אחי חזר מהצבא אחרי שבוע ופיתח קצת חום אז M אמר לי לחזור הביתה ליתר ביטחון.
מפה לשם, באחד הימים, מתקשר אלי חמי ומחפש את M, מסביר שהמשטרה מחפשת אותו. M התקשר למשטרה ולמשרד הבריאות והסביר על ההפלגה ושיש לו אישור ממשרד ההגירה שאין לו צורך בבידוד. הכל נרגע.
אחרי איזה שבוע, מתקשרים שוב מהמשטרה להגיד שהוא מפר בידוד, וכל הסיפור מההתחלה!
אחרי שהסביר ושלח מסמכים ומה לא, התקשרה מישהי אחרת גם מהמשטרה והכל מהתחלה.
בקיצור, רוצה לומר, שהכל עובד והם עושים אחלה עבודה חחח אם כי יד ימין לא יודעת מיד שמאל!
שבוע 21 סקירה מאוחרת!!!
M לוקח אותי ונשאר בחוץ כי החוקים נוקשים וזה בסדר, הרופא עובר על הכל לאט ואומר שהכל נראה מעולה.
הוא גם רואה את הציסטה הקטנה ואומר שברב המקרים זה יספג או שאין לזה משמעות אבל מחויב להפנות אותנו ליעוץ גנטי וכו'.. כיוון שכבר הייתי ביעוץ אצל מומחה לגבי המי שפיר שהתלבטנו לגביהם (בגלל העבר שלי) אז הדברים קצת יותר ברורים וכבר יש לי תור גם ליעוץ וגם לבדיקה ליתר ביטחון.
M ממש מתנגד כי הוא מפחד ולא חושב שיש צורך להסתכן.
למזלנו היעוץ מתקיים במתכונת טלפונית כי לא רצינו לנסוע לביה"ח. היועצת לא אמרה יותר מדי, בעיקר ניכר שיש יותר דברים לא ברורים מברורים. הפנתה אותנו לאקו לב ולסקירת מוח מכוונת בשבוע 31.
שאלתי אם היא ממליצה על מי שפיר וזה נשמע שהיא לא יכולה שלא להמליץ מצד אחד אבל מצד שני אין סיבה ממש ברורה לעשות. החלטתי לבטל את התור שלי, מעין הרגשה פנימית שאין צורך. לא יודעת להסביר אותה.
החלטנו שנעשה את האקו ולפי סקירת המוח נחליט אם יש צורך, יכול להיות שעד אז הכל יספג בכלל.
גם המומחה שהתיעצנו אתו אמר שאפשר לחכות לשבוע 31 ואז לעשות כי אז במידה וחלילה יש ירידת מים מוקדמת התינוק כבר גדול וזה פחות מסוכן...
יצאתי משום מה מהשיחה מאוד מעודדת ורגועה, מקווה שיש לי בסיס אמיתי לזה.
אני כבר מרגישה הרבה יותר את התנועות שלה :)
היא כבר בגודל של בננה ושוקלת 347 גרם של אושר צרוף!
שלא כהרגלי כבר הזמנתי כמה דברים, בעיקר כי היה יום הולדת לעליאקספרס והיו מבצעים שווים.
גם ככה עד שיגיע ובכלל...
גם לפני הזמנתי דברים לעצמי כמו כרית הנקה ענקית שאני ישנה איתה כבר איזה חודשיים- שלושה והיא אמנם תופסת המון מקום אבל היא ממש נוחה וגם M מוצא את עצמו עליה איכשהו. הזמנתי גם קצת בגדים תחתונים ועוד כמה שטויות שמחכה שיגיעו. בינתים הפסיקו את המשלוחים מאמאזון וחזרנו לעלי אקספרס.
מקווה שעד שנצטרך לעשות את הקניה הגדולה כבר החנויות יחזרו.
בינתים עובדת על לנקות את הדירה ואת החדר שעתיד להיות של נופי!
כרגע זה ממ"ד/חדר אורחים/ארונות, אנחנו צריכים לפנות את כל השטויות, לצבוע אותו ולהזמין את כל הציוד הדרוש.
כל זה עוד כמובן רחוק, נעשה את הסקירה של המוח ואז נתחיל להזמין דברים...
אז כרגע אני חודש חמישי ועוד שבועיים וחצי יש לי יום הולדת ואכנס כבר בע"ה לחודש שישי... מטורף! 💖💗💖
אז לא לגמרי נעלמתי, אני עוסקת באפייה תרתי משמע :)
מקווה שלא אפספס כלום כי תיעדתי לאורך תקופה :)
אני חושבת שהפעם האחרונה שכתבתי על מה שקורה לנו במסגרת המסע להפוך להורים היה די מזמן.
בסוף נובמבר ואחרי שהכל הסתדר עם החזרת העוברים המוקפאים למרות היותי באילת (מסלול ההחזרה מתחיל כמה שבועות לפני התהליך עצמו כדי להכין את הגוף לתהליך).
ביום ההחזרה M היה צריך להיות עם הפוסטדוקית החדשה שהוא קיבל והגיעה לישראל כל הדרך מהולנד הרחוקה :)
האמת שזה ממש מגניב כי אחרי שנתיים של עבודה מאומצת נוצרה לו ממש מעבדה משלו!
יש לו 2 פוסטודקיות, עובדת מעבדה וסטודנטית, דברים התחילו לקבל צורה מגניבה!
מעבר לזה, הוא זכה בעוד גראנטים שווים והוא עכשיו או לא עכשיו בגלל המצב מתכנן להוציא בעצמו כמה הפלגות!
לענייננו, זכרתי את התהליך מההחזרה הראשונה והצעתי לאמא שלי להצטרף אלי למסע. הגענו מוקדם מדי ונאלצנו לחכות נצח בתור. כאשר כבר קראו לי התברר באופן מאוד מפתיע שצריך אישור בדמות ייפוי כוח מהבעל ושהוא צריך להתייצב שם אחרת אי אפשר לעשות כלום... עכשיו כל הסיטואציה מגוחכת כי אני כבר עם חלוק מוכנה להחזרה, מפוצצת נוזלים והשלפוחית זועקת ועוד צריך להתעסק במסמכים.. למזלי הרופא שלנו זוכר את M בפנים מסתבר ובעזרת שיחת וידאו קצרה והבטחה ש M יגיע לחתום ביום אחר הוסכם שאני לא גונבת זרע ועוברים והכל נעשה בהסכמת שני הצדדים :)
כהרגלי בקודש במקום שיהיו בחדר שני רופאים סופר מנוסים קיבלתי את הרופא שלי ומתמחה...
כל זה יכל להיות שטות אילו השלפוחית שלי לא הייתה כבר בשיא שלה במיוחד כי הכרזתי בחדר ההמתנה שבערך כל אחת יכולה לעקוף אותי...
הרופא והמתמחה התחילו לדסקס טיול כלשהו ועוד פרטים שפחות שייכים לעסק שלנו בזמן שאני כבר על הסף והגברת צריכה למצוא עם המכשיר את הרחם כדי שהרופא יוכל לכוון את ילדיי ולשגרם היישר למקום המבטחים!
היא פחות הבינה את הקונספט והוא הדגים לה בעזרת לחיצות בכלל לא עדינות על השלפוחית המתפקעת חחח
למזלי אז הגיעה מלאכית נוספת בלבן והיללה את התאומים שעומדים להכנס לי לתנור (כמו שמישהי פעם הציעה ל M בעודו עומד בתור לרכבת הרים בלונה פארק). האמת שהתאומים באמת היו מצטיינים, לא רק שהם עברו הקפאה והפשרה אלא שבזמן שחיכיתי להחזרה הם הספיקו להכפיל תאים ולהראות נהדר דרך המיקרוסקופ!
האמת שבדרך לביה"ח הייתי די בלחץ כי בהפשרה לא ניתן לדעת מה יהיה מצב העוברים אז למזלי הכל היה מצוין! אף על פי שיש לי רחם בצורה פחות סטנדרטית הרופא הצליח צ'יק צ'אק ואני ואמא יצאנו לדרך ומשם למסעדה איטלקית טעימה שנפתחה לאחרונה בעיר שלנו :)
Fast forward שבועיים קדימה (שבועיים מורטי עצבים יש לומר), נסיעה לבדיקת בטא בביה"ח, האחות צורחת לי בטלפון (בשלב הזה אנחנו כבר מכירות כולן בשם כי עברנו איזו דרך..)
"את בהריון!!!" 😍😍😍 בטא של 94 מהממת, תגיעי עוד יומיים לבדוק הכפלה!
יומיים קדימה, יום הולדת 40 ל M! 💗
נוסעים לבדיקת בטא ומשם לארוחת בוקר מפנקת.
החלטתי שמגיע ל M מעבר לבשורות הכי טובות בעולם שאני מקווה שאנחנו עומדים לקבל, גם מתנה מוחשית.
מלא זמן שהוא מתלונן על האוטו שלנו שמבחינתי הוא בסדר גמור אבל מה לעשות, לא לעניות דעתו.
עושה לו הפתעה ולוקחת אותו לאיזה 4 יבואני רכב (וחברות ליסינג) להתרשמות :)
אבא שלי ששמע אמר ישר שהוא נותן לנו הלוואה באיזה סכום שנצטרך ושלא נדאג לשנייה (God bless him)!
ועם כל זה, עדיין הבת האחראית שאני, כוססת ציפורניים, את האוטו הראשון סיימנו כבר לשלם ופה הלוואה וזה..
בכל מקרה, נסגרים על כמה אפשרויות ומתחיל מרתון שכולל 50 נסיעות ליבואנים, שיגועים בטלפון, טבלאות השוואה, מיליוני סרטוני יוטיוב, בעד ונגד וכו'...
ההתלבטות היא בין יונדאי איוניק היברידית הדגם המשוכלל, יונדאי קונה וטויוטא קורולה היברידית.
לי מה שחשוב זה שהרכב יהיה בטיחותי, ל M חשוב האבזור נו וכמובן הבטיחות.
מפה לשם אחרי הלוך חזור של באמת המון מחשבות נסגרים הל היונדאי איוניק.
היא בהחלט יקרה אבל יש לנו כמעט את כל הסכום אם מוכרים את האוטו שלנו לכן זה קצת מקל על ההחלטה.
בכל מקרה אנחנו מחליטים לקחת הלוואה מאבא שלי כדי שיהיה לנו סכום יפה בצד להגעת התינוקות כי הבטא הכפילה את עצמה בצורה מושלמת יאייי!!!
אני מבינה שהתהליך דורש בעיקר אורך רוח והמון אמונה ותקווה... האמת שגם טונות של אופטימיות וככה מתחילים להתקדם. נקבע לנו תור לבדיקת אולטרסאונד ואנחנו מתרגשים ולחוצים ביותר!
מגיעים לבית החולים בלב הולם! תיכף נגלה האם וכמה עוברים מצאו את מקומם ברחם וגדלים בכיף!
בבדיקה רואים שק, עובר ודופק אחד מהמם!!! אין סוף להתרגשות!!! 💖
זה השלב האחרון שקורה בביה"ח ומשחררים אותנו לרפואה הרגילה, מה שגם די מאתגר כי אין לי אפילו רופא נשים.
למזלי כל התורים נקבעים בקלות יחסית ואני מגיעה למעקב אצל רופא שעובד גם ככה במחלקת הפוריות של בית החולים.
נקבע תור לדופק בינתים ועוד שבועיים מורטי עצבים עוברים על כוחותינו.
האמת שיש לי מזל שאני עובדת כי אמנם זה מציק אבל זה לגמרי מעביר את הזמן!
ועוד יותר כייף שחברה שלי שהכרנו לפני השאיבה גם היא בהריון שבוע אחריי והכל גם אצלה נראה מהמם!
אנחנו כל היום חופרות בווטסאפ ואפילו מצליחות להפגש במסעדה האיטלקית שחברה שלי עפה עליה!
מתחילים את המעקב הרגיל שבארץ כולל המון בדיקות ולי זה מתאים בול כי אני מעדיפה להיות בעניינים!
שקיפות מצוינת, סקר שליש ראשון סבבה, סקירה ראשונה!!!
בינתים ממשיכה לעבוד כרגיל ולמרות שחורף ולא הספקתי לעשות חיסון נגד שפעת ממש משתדלת לשמור על עצמי ולא להדבק מהילדים. ניסיתי בכך הכוח להשיג חיסון אבל ככל הנראה איחרתי את המועד. האמת שאני מרגישה די קקה בשליש הראשון, כל הזמן בא לי לישון, עייפות ויש לי בחילה (אבל לא הקאות למזלי).
חוץ מהפעם ההיא שאני אמורה לצאת מהבית כדי לפגוש את הבחור שאני אמורה למכור לו את האוטו הישן שלנו ו 5 ד' לפני היציאה אני בקושי מספיקה להגיע ודופקת קשת בענן על כל השרותים חחחח
האמת שסיפור המכירה משעשע. את האוטו שלנו רצה ילד צעיר חמוד אחרי הצבא. יצא שפרסמנו בחמישי בערב וכבר במוצש הקונה הראשון החליט לקחת אותו. אז נפגשנו ואחרי בדיקות ועניינים הוא החליט לקחת מה שהיה לי מעולה כי זה אפשר להחזיר שליש מההלואה לאבא שלי, יאיי!
הילד הסתבר כזמר בהתהוות ובשעה שלקח לביטוח שלו להתחיל לפעול הוא שר וסיפר לי דברים והיה מאוד משעשע.
אז לענייננו, בשליש הראשון בקושי אכלתי, כל מה שיכולתי לאכול היה מרק עוף עם איטריות, כוסמת ודברים קרנצ'יים יבשים. ירדתי 2.5 ק"ג, לא רע, במיוחד שעליתי לפני כן די הרבה...
בינתים יצא שרואים את כוכב נולד לאירוויזיון ומשחקי השף והקרייבינג הכי גדול שלי הוא עלי גפן ממולאים!!!
שזה מצחיק כי מסתבר שאין עלי גפן על יוני- יולי ומצאנו רק במקום אחד...
M צוחק עלי ואומר שאני מגדלת בתוכי את לואי הדרוזי מהכוכב הבא או את נאיפה הדרוזית ממאסטר שף.
טוב עם אופי התהליך אין לדעת חחח
כאשר עובר לו השליש הראשון אני מתחילה להרגיש הרבה יותר טוב, יותר קלילה ומתחילה להזיז את עצמי קצת למרות שסבתא ואמא ממשיכות לבשל ולהאכיל אותי ואת M על הדרך כי לי אין שום חשק לעבוד במטבח.
בינתים סיפרנו רק למשפחות הגרעיניות שלנו וסבתא שלי וכולם סופר נרגשים ויורקים עלי בכל הזדמנות, מזהירים בשום פנים לא להגיד כלום לאף אחד!
כמובן שאני מספרת למיקמיק שעוד שנייה מתעלפת ולא יכולה להרגע מהידיעה, גם אטלנטה מאוד התרגשה ושתי חברות מאוד טובות שלי גם. חוץ מזה אף אחד לא יודע.
סקירה ראשונה שבוע 15!
מגיעים מאווד נרגשים לרופא!!!
הרופא עובר על הכל לאט, לאט, עושה בדיקה יסודית מאוד, לבסוף שואל אם אנחנו יודעים מה יש לנו שם. אני אומרת לו שברור שאני יודעת, שאמא תמיד יודעת. שבשני ההריונות הראשונים צדקתי וגם עכשיו אני יודעת בצורה ברורה מאוד שיש לנו בן! זה לואי החמוד שיושב לו שם!
הרופא צוחק בקול גדול ואומר שהוא לא יודע לגבי מדעי האינטואיציה הנשית אבל הוא יכול להגיד לי בוודאות שמי שיושבת שם בפנים היא בת מאוד פעלתנית שלא נותנת לו לבדוק כלום וכל הזמן זזה!
So נאיפה It is חחחח!
האמת שממש הפתיע אותי, אפילו לא העזנו לקוות והינה, בת!!!
מה שכן הוא רואה איזו ציסטה קטנה במוח ומבקש לעקוב, אומר שרב הסיכויים זה כלום אבל ליתר ביטחון.
סקר שליש שני בינתים ואני כבר מחכה לעבור את שבוע 16 ולהגיע לחוף מבטחים...
ברגע שאעבור את זה אגיע הכי רחוק שהגעתי אי פעם בהריון!!!
וככה עובר לו השבוע המלחיץ ואני בשבוע 17 ונראה לי שהרגשתי תנועונת קטנטונת!!!
אמלה איזו התרגשות! יש לי שיליה קדמית אז ייקח זמן עד שבאמת אפשר יהיה להרגיש אבל אני יודעת שזה כבר קורה!
גם יצאה לי פתאום הבטן! עד עכשיו נראה שזאת בטן של שומן ופתאום היא התעצבה ויצאה!
בינתים הנגיף מתחיל להראות את אותותיו ואני ממש מודאגת מלעבוד עם ילדים ובכלל לפגוש אנשים. אמנם זה רק פעם בשבוע אבל עדיין...
לאט לאט הפעילות מצטמצמת, הטיול השנתי מבוטל ואז הפעילות גם מבוטלת ומפה לשם, אני מוצאת את עצמי בחל"ת.
למזלי יוצא שמגיע לי איזשהו כסף אז זה לא ממש נורא. כל הסיפור לא פשוט, אני מוחקת את כל האפליקציות של החדשות ומשקיעה בלשמוע דברים חיוביים ומדיטציות כדי להשאר במוד חיובי.
הגינה הפשוט נדירה שלנו עוזרת בזה מאוד כי מזג האויר משתפר והודות לכל הגשמים שהיו השנה הכל פורח ומריח מהדרים. פשוט תענוג לשבת בגינה!
בגלל הנגיף אנחנו לא רואים ולא נפגשים עם חברים אז גם לא מרגישים צורך לספר. יש תחושה של נספר אחרי הבדיקה הבאה כל פעם ואין להן הרי סוף אז זה נדחה ונדחה.
דודים שלי אפילו לא יודעים כי לא נפגשנו מזמן ובקצב הזה הם יגלו אחרי הלידה חחח
האמת שהיה סיפור די מצחיק עם M. ממש לפני שממש החמירו את ההנחיות הם יצאו להפלגת עבודה של יום. במסגרת ההפלגה מחתימים דרכון אבל לא יורדים ליבשה.
כאשר הוא חזר הוא ביקש ממני לעבור להורים שלי ושם את עצמו בבידוד על דעת עצמו ליתר ביטחון.
היה לי ממש כייף אצל ההורים האמת, הם פינקו אותי כל הזמן באוכל ותשומת לב ומה לא!
ואז אחי חזר מהצבא אחרי שבוע ופיתח קצת חום אז M אמר לי לחזור הביתה ליתר ביטחון.
מפה לשם, באחד הימים, מתקשר אלי חמי ומחפש את M, מסביר שהמשטרה מחפשת אותו. M התקשר למשטרה ולמשרד הבריאות והסביר על ההפלגה ושיש לו אישור ממשרד ההגירה שאין לו צורך בבידוד. הכל נרגע.
אחרי איזה שבוע, מתקשרים שוב מהמשטרה להגיד שהוא מפר בידוד, וכל הסיפור מההתחלה!
אחרי שהסביר ושלח מסמכים ומה לא, התקשרה מישהי אחרת גם מהמשטרה והכל מהתחלה.
בקיצור, רוצה לומר, שהכל עובד והם עושים אחלה עבודה חחח אם כי יד ימין לא יודעת מיד שמאל!
שבוע 21 סקירה מאוחרת!!!
M לוקח אותי ונשאר בחוץ כי החוקים נוקשים וזה בסדר, הרופא עובר על הכל לאט ואומר שהכל נראה מעולה.
הוא גם רואה את הציסטה הקטנה ואומר שברב המקרים זה יספג או שאין לזה משמעות אבל מחויב להפנות אותנו ליעוץ גנטי וכו'.. כיוון שכבר הייתי ביעוץ אצל מומחה לגבי המי שפיר שהתלבטנו לגביהם (בגלל העבר שלי) אז הדברים קצת יותר ברורים וכבר יש לי תור גם ליעוץ וגם לבדיקה ליתר ביטחון.
M ממש מתנגד כי הוא מפחד ולא חושב שיש צורך להסתכן.
למזלנו היעוץ מתקיים במתכונת טלפונית כי לא רצינו לנסוע לביה"ח. היועצת לא אמרה יותר מדי, בעיקר ניכר שיש יותר דברים לא ברורים מברורים. הפנתה אותנו לאקו לב ולסקירת מוח מכוונת בשבוע 31.
שאלתי אם היא ממליצה על מי שפיר וזה נשמע שהיא לא יכולה שלא להמליץ מצד אחד אבל מצד שני אין סיבה ממש ברורה לעשות. החלטתי לבטל את התור שלי, מעין הרגשה פנימית שאין צורך. לא יודעת להסביר אותה.
החלטנו שנעשה את האקו ולפי סקירת המוח נחליט אם יש צורך, יכול להיות שעד אז הכל יספג בכלל.
גם המומחה שהתיעצנו אתו אמר שאפשר לחכות לשבוע 31 ואז לעשות כי אז במידה וחלילה יש ירידת מים מוקדמת התינוק כבר גדול וזה פחות מסוכן...
יצאתי משום מה מהשיחה מאוד מעודדת ורגועה, מקווה שיש לי בסיס אמיתי לזה.
אני כבר מרגישה הרבה יותר את התנועות שלה :)
היא כבר בגודל של בננה ושוקלת 347 גרם של אושר צרוף!
שלא כהרגלי כבר הזמנתי כמה דברים, בעיקר כי היה יום הולדת לעליאקספרס והיו מבצעים שווים.
גם ככה עד שיגיע ובכלל...
גם לפני הזמנתי דברים לעצמי כמו כרית הנקה ענקית שאני ישנה איתה כבר איזה חודשיים- שלושה והיא אמנם תופסת המון מקום אבל היא ממש נוחה וגם M מוצא את עצמו עליה איכשהו. הזמנתי גם קצת בגדים תחתונים ועוד כמה שטויות שמחכה שיגיעו. בינתים הפסיקו את המשלוחים מאמאזון וחזרנו לעלי אקספרס.
מקווה שעד שנצטרך לעשות את הקניה הגדולה כבר החנויות יחזרו.
בינתים עובדת על לנקות את הדירה ואת החדר שעתיד להיות של נופי!
כרגע זה ממ"ד/חדר אורחים/ארונות, אנחנו צריכים לפנות את כל השטויות, לצבוע אותו ולהזמין את כל הציוד הדרוש.
כל זה עוד כמובן רחוק, נעשה את הסקירה של המוח ואז נתחיל להזמין דברים...
אז כרגע אני חודש חמישי ועוד שבועיים וחצי יש לי יום הולדת ואכנס כבר בע"ה לחודש שישי... מטורף! 💖💗💖
אז לא לגמרי נעלמתי, אני עוסקת באפייה תרתי משמע :)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה