ושוב אתכם ושוב אתכם ושלום עליכם ועלינו על כולנו...
פתאום קלטתי כמה זמן לא הייתי פה, הייתי עסוקה במיליון דברים ואמנם שום דבר לא השתנה באופן מהותי הרבה דברים קרו..
עזבתי אתכם בעיצומו של סבב ב', הפעם קיבלתי כמויות הורמונים נמוכות יותר והכל התבצע בצורה הרבה יותר רגועה. הרגשתי טוב במהלך הסבב, הזריקות הפעם היו עם מזרק נוח יותר (לפחות הזריקה הראשית) אז היה יותר קל לתפעל. בשלב מסוים הוספתי את הזריקה של דחיית הביוץ שהיא עם מחט גדולה וגרמתי לעצמי להמטומות שחבל על הזמן. מוזר, בסבב הקודם זה לא קרה.. לא יודעת מה השתנה. לפני השאיבה הייתי צריכה לעשות 4! זריקות ביום אחד, זה היה שוס..
אבל גם את זה עברנו וצלחנו בשלום. הם ראו משהו כמו 9 זקיקים גדולים (ציפיתי ליותר אבל מצד שני גם ירדתי בכמות ההורמונים כדי לא לגרום לגירוי יתר אז כנראה שזה הגיוני). השאיבה נקבעה ל 5.09, יצא שיום לפני מישהי שאלה בפורום שאלה ומפה לשם הסתבר שאנחנו באותו ביה"ח ויש לנו גם באותו היום את השאיבה!
מהרגע שהתחלנו לקשקש לא הפסקנו, עד היום למעשה חחח
גיליתי חברה מהממת וזה ממש כייף!
בכל מקרה, הגענו לביה"ח על הבוקר, היה כבר תור ענק כי הם היו בחופש שבוע לפני כן ולכן היו 8! נשים לשאיבה, זה המון! אז מה נותר לנו? לדבר כמובן! גיליתי 8 נשים נפלאות, חלקן מבוגרות ממני חלקן צעירות ממני, רובן בתהליך כבר לא מעט שנים והיחידה שהייתה בתולת סבבים הייתה החברה שלי.
מייד התחילו קשקושים! כמובן שבעיית הפוריות חוצה עמים, מדינות, גילאים ומגזרים לכן התאחדנו למען מטרה נעלה אחת ולא סגרנו את הפה עד שאחרונת הנשאבות סיימה חחח
לי השאיבה הלכה ממש בקלות למען האמת, השלב הבעייתי כרגיל היה פתיחת הוריד שאין לי ועד שפתחו לי כמעט פרחה לי הנשמה.. מזלי שאני לא פוחדת ממחטים. ההרדמה הייתה טובה ולמזלי לא חזקה אז התעוררתי כבר בחדר הניתוח ואמרו לי ששאבו 7 ביציות (הרופא קיווה ליותר אבל זה מה שיש). האמת ששמחתי במה שיש הפעם.
לרב הבנות שאבו בערך ככה חוץ מהחברה שלי ועוד מישהי שהן פוליציסטיות ושם מדובר במספרים דו ספרתיים חחח
כיוון שלא היה לי גירוי יתר אמרו לי שאם יהיו הפריות והכל תקין, אני חוזרת אליהם עוד 3 ימים להחזרת עובר טרי.
הפעם M לא הפציץ בכלל לעומת הפעם הקודמת והזרע לא הצטיין בכלל בכמות אבל האיכות הייתה סבירה, זה גם לא משנה כי החליטו לעשות לנו מיקרומניפולציה (להחדיר את הזרע לביצית בצורה יזומה, לעומת הפעם הקודמת שהיה זרע טוב ונתנו "לטבע" לעשות את שלו ולא היו הפרות בכלל). יום למחרת התקשרו והודיעו שמתוך ה 7 היו 5 ביציות בשלות ומתוכן 3 הופרו ושאם הן יתפתחו יפה ב 08.09 החזרה. משם התפללתי שהן יתפתחו ושביום ההחזרה לא נקבל את הטלפון המפחיד שכולם לא התפתח ואין מה להחזיר (גם זה קורה..).
כאשר הגענו חיכו איתי בתור 4 מהבנות שהיו בשאיבה! :) מתוך ה 8 שהיינו אחת לא הייתה בהחזרה, 2 הבנות הפוליציסטיות היו עם חשש לגירוי יתר ולכן הקפיאו להן ואנחנו נשארנו להחזרת העוברים הטריים!
כיוון שכבר כולן מכירות הייתה כמובן אחוות לוחמות :)
הרופא הזמין אותי ואת M והסביר שיש לנו עובר 1 מהמם שהתפתח מעולה ליום 3 וזה העובר המצטיין ויש עוד 2 שהם גם טובים אבל טיפה פחות והוא מציע להחזיר אותם יחד והתלבט אתנו מה להחזיר ומה להקפיא (אגב, לא כל העוברים יכולים לשרוד הקפאה אז זה גם שיקול, במקרה שלנו הם באיכות טובה כך שהרופא האמין שגם אם נקפיא ונפשיר אותם הם יהיו בסדר). לא הסתכנו בלגדל את העוברים ליום 5 (שכאשר הם גדלים ליום 5 יש להם בד"כ יותר סיכוי להשתרש ולהפוך להיריון בריא) כי יכולנו להשאר בלי כלום, עושים את זה רק כאשר יש הרבה עוברים טובים.
בכל מקרה, החלטנו להחזיר את הגברת המצטיינת והטרייה ואת "התאומים" להקפיא.
משום מה החלטתי שהמצטיינת היא ילדה והתאומים בנים, אין לי מושג למה.
בכל מקרה, ההחזרה גם קצת התעכבה כי זה היה יום גם של שאיבות אז ישבנו ארבעתנו וחיכינו וקשקשנו.
היה רגע אחד מאוד קשה כאשר התחילו לשחרר את הבנות ששאבו להן ולאחת מהן לא הצליחו לשאוב כלום, כולנו בכינה, זה היה רגע כל כך עצוב וכולן כל כך ידעו מה האישה הזאת מרגישה ועוברת ברגעים האלו שאי אפשר היה שלא להזיל דמעת הבנה והשתתפות. זה היה רגע כל כך חזק שהוא ממש נחרט אצלי בזיכרון.
ההחזרה עצמה הייתה מהירה ולא כואבת, M נכנס איתי וזה היה ממש מרגש.
אחר כך נסענו למסעדה לאכול ושבועיים של המתנה החלו.
האמת שהייתי בטוחה שאני בהריון ובאמת אחרי שבועיים ב 19.09 הבטא הייתה חיובית. פגשתי כמה מהבנות בבדיקת הבטא כבר, וקיווינו יחד שהדברים יצליחו לכולן.
אחרי יומיים הייתי צריכה לבדוק הכפלה ואכן הייתה, הבעיה רק שכבר מיום הדביקה הראשון החלו הכתמות וקצת דימומים, זה אף פעם לא סימן טוב למען האמת. בהכפלה השלישית הרופא קצת נלחץ כי היא לא הייתה גבוהה וברביעית כבר הבנו שזה הריון כימי והורו לי להפסיק תמיכה כדי לקבל מחזור ואפס את הבטא.
השבוע של הבדיקות היה פשוט נורא, הייתי לאורך כל הדרך "בשמירה" ממש לא זזתי שבוע, קיוויתי לטוב. כאשר אמרו שנגמר הייתה לי אפילו קצת הקלה, התחלתי לנקות את הבית ולבשל ומשום מה הייתי בהיי מסוים כי המתח פתאום ירד והפחדים עזבו. היה לי חשש להריון הזה מראש כי חלמתי לפני הבטא שאני מקבלת מחזור והחלומות שלי די מדייקים..
בכל מקרה, עכשיו מחכים שייגמר המחזור ולהכין את הגוף להחזרה של התאומים (בתקווה שההפשרה תעבור טוב).
היתרון בהריון הכימי זה שהרופא מבין מזה שהגוף יודע להשריש הריון ושכמובן שעדיף שיפול בשלב הזה מאשר בכל שלב מאוחר יותר כי בשלב מאוחר יותר זה דורש התערבות רפואית.
החסרונות ברורים..
ממש קיוויתי שבראש השנה כבר אוכל להיות רגועה אבל מה לעשות..
אז בינתיים אני חוגגת ושותה ואוכלת כל מה שנמנעתי ממנו עד ההחזרה הבאה.
מקווה שההחזרה הבאה לפחות תצליח כי אין לי יותר קפואים.
מבחינת עבודה, בזמן שעברתי את השאיבות וההחזרות היו לי גם 2 ראיונות עבודה, אחד עברתי בהצלחה ושלחו אותי לעשות מבחני פילת, העבודה הזאת יכלה בהחלט להתאים לי, אמנם זה מרחק נסיעה של חצי שעה ופחות אהבתי את השעות 08:30-17:00 (אלוהים, מה יש לעשות כל כך הרבה שעות במשרד?? עד מתי משיכת המסטיק הזאת? אני מסוגלת לסיים כל דבר שהוא באופן איכותי ב 6 שעות גג, ואז צריך לשבת ולמשוך עוד שעתיים וחצי, למה??? הרי ברור שאנחנו לא אפקטיביים לאורך כל כך הרבה שעות! אוף!). בכל מקרה, הלכתי לפילת והייתי לטעמי ממש טובה. הבעייה לדעתי הייתה בראיון עם הפסיכולוגית. הייתי מפוצצת הורמונים ובאתי אליה בטעות כמו לפסיכולוגית ולא כמו למישהי שמוסרת עלי חוו"ד למקום עבודה.. אני חושבת שהיא הייתה צריכה להעריך את הכנות, אבל מאוד יכול להיות שזה הכשיל אותי.
אחרי 3 שבועות שאכלתי לעצמי את הראש, קיבלתי תשובה שלקחו מישהו אחר אבל ממש התרשמו ממני (גם נחמד).
היה עוד מקום עבודה ממש ליד הבית שמאוד קיוויתי שיקבלו אותי אליו, גם משהו יצירתי ומעניין וגם מאוד קרוב. לצערי אפילו לא זימנו אותי לראיון שני. זה ממש ביאס אותי כי גם ככה אין הרבה הצעות..
עכשיו מתחילה שוב בחיפושים ומקווה לטוב. כיוון שהחלטתי להתרכז בעניין ההריון אני מחפשת משהו שרב הסיכויים שקודם לא הייתי מתפשרת עליו אבל אין מנוס וכמובן קרוב לבית. אחרי שאסיים עם הילודה התכנית היא להתרכז בקריירה ובירידה במשקל וחזרה לעצמי..
עזבתי אתכם בעיצומו של סבב ב', הפעם קיבלתי כמויות הורמונים נמוכות יותר והכל התבצע בצורה הרבה יותר רגועה. הרגשתי טוב במהלך הסבב, הזריקות הפעם היו עם מזרק נוח יותר (לפחות הזריקה הראשית) אז היה יותר קל לתפעל. בשלב מסוים הוספתי את הזריקה של דחיית הביוץ שהיא עם מחט גדולה וגרמתי לעצמי להמטומות שחבל על הזמן. מוזר, בסבב הקודם זה לא קרה.. לא יודעת מה השתנה. לפני השאיבה הייתי צריכה לעשות 4! זריקות ביום אחד, זה היה שוס..
אבל גם את זה עברנו וצלחנו בשלום. הם ראו משהו כמו 9 זקיקים גדולים (ציפיתי ליותר אבל מצד שני גם ירדתי בכמות ההורמונים כדי לא לגרום לגירוי יתר אז כנראה שזה הגיוני). השאיבה נקבעה ל 5.09, יצא שיום לפני מישהי שאלה בפורום שאלה ומפה לשם הסתבר שאנחנו באותו ביה"ח ויש לנו גם באותו היום את השאיבה!
מהרגע שהתחלנו לקשקש לא הפסקנו, עד היום למעשה חחח
גיליתי חברה מהממת וזה ממש כייף!
בכל מקרה, הגענו לביה"ח על הבוקר, היה כבר תור ענק כי הם היו בחופש שבוע לפני כן ולכן היו 8! נשים לשאיבה, זה המון! אז מה נותר לנו? לדבר כמובן! גיליתי 8 נשים נפלאות, חלקן מבוגרות ממני חלקן צעירות ממני, רובן בתהליך כבר לא מעט שנים והיחידה שהייתה בתולת סבבים הייתה החברה שלי.
מייד התחילו קשקושים! כמובן שבעיית הפוריות חוצה עמים, מדינות, גילאים ומגזרים לכן התאחדנו למען מטרה נעלה אחת ולא סגרנו את הפה עד שאחרונת הנשאבות סיימה חחח
לי השאיבה הלכה ממש בקלות למען האמת, השלב הבעייתי כרגיל היה פתיחת הוריד שאין לי ועד שפתחו לי כמעט פרחה לי הנשמה.. מזלי שאני לא פוחדת ממחטים. ההרדמה הייתה טובה ולמזלי לא חזקה אז התעוררתי כבר בחדר הניתוח ואמרו לי ששאבו 7 ביציות (הרופא קיווה ליותר אבל זה מה שיש). האמת ששמחתי במה שיש הפעם.
לרב הבנות שאבו בערך ככה חוץ מהחברה שלי ועוד מישהי שהן פוליציסטיות ושם מדובר במספרים דו ספרתיים חחח
כיוון שלא היה לי גירוי יתר אמרו לי שאם יהיו הפריות והכל תקין, אני חוזרת אליהם עוד 3 ימים להחזרת עובר טרי.
הפעם M לא הפציץ בכלל לעומת הפעם הקודמת והזרע לא הצטיין בכלל בכמות אבל האיכות הייתה סבירה, זה גם לא משנה כי החליטו לעשות לנו מיקרומניפולציה (להחדיר את הזרע לביצית בצורה יזומה, לעומת הפעם הקודמת שהיה זרע טוב ונתנו "לטבע" לעשות את שלו ולא היו הפרות בכלל). יום למחרת התקשרו והודיעו שמתוך ה 7 היו 5 ביציות בשלות ומתוכן 3 הופרו ושאם הן יתפתחו יפה ב 08.09 החזרה. משם התפללתי שהן יתפתחו ושביום ההחזרה לא נקבל את הטלפון המפחיד שכולם לא התפתח ואין מה להחזיר (גם זה קורה..).
כאשר הגענו חיכו איתי בתור 4 מהבנות שהיו בשאיבה! :) מתוך ה 8 שהיינו אחת לא הייתה בהחזרה, 2 הבנות הפוליציסטיות היו עם חשש לגירוי יתר ולכן הקפיאו להן ואנחנו נשארנו להחזרת העוברים הטריים!
כיוון שכבר כולן מכירות הייתה כמובן אחוות לוחמות :)
הרופא הזמין אותי ואת M והסביר שיש לנו עובר 1 מהמם שהתפתח מעולה ליום 3 וזה העובר המצטיין ויש עוד 2 שהם גם טובים אבל טיפה פחות והוא מציע להחזיר אותם יחד והתלבט אתנו מה להחזיר ומה להקפיא (אגב, לא כל העוברים יכולים לשרוד הקפאה אז זה גם שיקול, במקרה שלנו הם באיכות טובה כך שהרופא האמין שגם אם נקפיא ונפשיר אותם הם יהיו בסדר). לא הסתכנו בלגדל את העוברים ליום 5 (שכאשר הם גדלים ליום 5 יש להם בד"כ יותר סיכוי להשתרש ולהפוך להיריון בריא) כי יכולנו להשאר בלי כלום, עושים את זה רק כאשר יש הרבה עוברים טובים.
בכל מקרה, החלטנו להחזיר את הגברת המצטיינת והטרייה ואת "התאומים" להקפיא.
משום מה החלטתי שהמצטיינת היא ילדה והתאומים בנים, אין לי מושג למה.
בכל מקרה, ההחזרה גם קצת התעכבה כי זה היה יום גם של שאיבות אז ישבנו ארבעתנו וחיכינו וקשקשנו.
היה רגע אחד מאוד קשה כאשר התחילו לשחרר את הבנות ששאבו להן ולאחת מהן לא הצליחו לשאוב כלום, כולנו בכינה, זה היה רגע כל כך עצוב וכולן כל כך ידעו מה האישה הזאת מרגישה ועוברת ברגעים האלו שאי אפשר היה שלא להזיל דמעת הבנה והשתתפות. זה היה רגע כל כך חזק שהוא ממש נחרט אצלי בזיכרון.
ההחזרה עצמה הייתה מהירה ולא כואבת, M נכנס איתי וזה היה ממש מרגש.
אחר כך נסענו למסעדה לאכול ושבועיים של המתנה החלו.
האמת שהייתי בטוחה שאני בהריון ובאמת אחרי שבועיים ב 19.09 הבטא הייתה חיובית. פגשתי כמה מהבנות בבדיקת הבטא כבר, וקיווינו יחד שהדברים יצליחו לכולן.
אחרי יומיים הייתי צריכה לבדוק הכפלה ואכן הייתה, הבעיה רק שכבר מיום הדביקה הראשון החלו הכתמות וקצת דימומים, זה אף פעם לא סימן טוב למען האמת. בהכפלה השלישית הרופא קצת נלחץ כי היא לא הייתה גבוהה וברביעית כבר הבנו שזה הריון כימי והורו לי להפסיק תמיכה כדי לקבל מחזור ואפס את הבטא.
השבוע של הבדיקות היה פשוט נורא, הייתי לאורך כל הדרך "בשמירה" ממש לא זזתי שבוע, קיוויתי לטוב. כאשר אמרו שנגמר הייתה לי אפילו קצת הקלה, התחלתי לנקות את הבית ולבשל ומשום מה הייתי בהיי מסוים כי המתח פתאום ירד והפחדים עזבו. היה לי חשש להריון הזה מראש כי חלמתי לפני הבטא שאני מקבלת מחזור והחלומות שלי די מדייקים..
בכל מקרה, עכשיו מחכים שייגמר המחזור ולהכין את הגוף להחזרה של התאומים (בתקווה שההפשרה תעבור טוב).
היתרון בהריון הכימי זה שהרופא מבין מזה שהגוף יודע להשריש הריון ושכמובן שעדיף שיפול בשלב הזה מאשר בכל שלב מאוחר יותר כי בשלב מאוחר יותר זה דורש התערבות רפואית.
החסרונות ברורים..
ממש קיוויתי שבראש השנה כבר אוכל להיות רגועה אבל מה לעשות..
אז בינתיים אני חוגגת ושותה ואוכלת כל מה שנמנעתי ממנו עד ההחזרה הבאה.
מקווה שההחזרה הבאה לפחות תצליח כי אין לי יותר קפואים.
מבחינת עבודה, בזמן שעברתי את השאיבות וההחזרות היו לי גם 2 ראיונות עבודה, אחד עברתי בהצלחה ושלחו אותי לעשות מבחני פילת, העבודה הזאת יכלה בהחלט להתאים לי, אמנם זה מרחק נסיעה של חצי שעה ופחות אהבתי את השעות 08:30-17:00 (אלוהים, מה יש לעשות כל כך הרבה שעות במשרד?? עד מתי משיכת המסטיק הזאת? אני מסוגלת לסיים כל דבר שהוא באופן איכותי ב 6 שעות גג, ואז צריך לשבת ולמשוך עוד שעתיים וחצי, למה??? הרי ברור שאנחנו לא אפקטיביים לאורך כל כך הרבה שעות! אוף!). בכל מקרה, הלכתי לפילת והייתי לטעמי ממש טובה. הבעייה לדעתי הייתה בראיון עם הפסיכולוגית. הייתי מפוצצת הורמונים ובאתי אליה בטעות כמו לפסיכולוגית ולא כמו למישהי שמוסרת עלי חוו"ד למקום עבודה.. אני חושבת שהיא הייתה צריכה להעריך את הכנות, אבל מאוד יכול להיות שזה הכשיל אותי.
אחרי 3 שבועות שאכלתי לעצמי את הראש, קיבלתי תשובה שלקחו מישהו אחר אבל ממש התרשמו ממני (גם נחמד).
היה עוד מקום עבודה ממש ליד הבית שמאוד קיוויתי שיקבלו אותי אליו, גם משהו יצירתי ומעניין וגם מאוד קרוב. לצערי אפילו לא זימנו אותי לראיון שני. זה ממש ביאס אותי כי גם ככה אין הרבה הצעות..
עכשיו מתחילה שוב בחיפושים ומקווה לטוב. כיוון שהחלטתי להתרכז בעניין ההריון אני מחפשת משהו שרב הסיכויים שקודם לא הייתי מתפשרת עליו אבל אין מנוס וכמובן קרוב לבית. אחרי שאסיים עם הילודה התכנית היא להתרכז בקריירה ובירידה במשקל וחזרה לעצמי..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה