עוד יום ועוד יום ועוד יום...
אני נעה בין מצב רוח מעולה ואופטימיות בימים שמשיים לחרדות וסרטים הזוים בימים האפורים.
השבוע מהבחינה הפיסית היה מצוין, הכל נראה תקין ובריא טפו טפו טפו בלי סיבות לדאגה וקיוויתי שאצליח להשתחרר גם בראש ולהניח לעצמי קצת הרי אין סיבה ממשית לדאוג אז מה הסיפור.
למחשבות שלי היה רצון משלהן והיו ימים ששקעתי בלופים של פחדים שגרמו לי להצטנף איפשהו בפינה, להתכסות בשמיכה ולחכות שזה ירפה ממני כבר ולזה נוסף ייאוש שאני לא יכולה לבלוע איזה כדור פלא שיגרום לכל זה להעלם.
M היה גיבור אמיתי, תפס אותי כשהרגיש שאני שוקעת, האכיל, טייל, טיפל, מורידה בפניו את הכובע.
היום חברה טובה ילדה ואני מאוד מאוד שמחה בשבילם אבל להגיד שזה לא צובט לי? 
פעם שעברה ברגע שגיליתי על ההריון נהייתי אדישה לכל מה שקורה לאחרים אבל אז לא תיארתי לעצמי שזה יכול להשתבש ועכשיו אני איכשהו מתקשה בכלל לגרום לעצמי להאמין שזה קורה מהפחד ומזה שאני לא יודעת איך אקום מזה אם משהו יקרה.
תיארתי לעצמי שיהיו פחדים וחרדות אבל לא חשבתי שברמה שזה יכאיב לי לנשום.
יש את המשפט של לורד בייליש (משחקי הכס עונה 7 פרק 3) שמסתובב לי בראש כל הזמן:
"Don't fight in the North or the South. Fight every battle everywhere, always in your mind. Everyone is your enemy, everyone is your friend. Every possible series of events is happening all at once. Live that way and nothing will surprise you. Everything that happens will be something that you've seen before."

אנחנו מדברים אמנם על העתיד ויוצאים מנק' הנחה שהכל יהיה בסדר אבל גם מאוד נזהרים וככה די קשה לבנות תכנית.

M עכשיו מחפש במרץ עבודה בארץ והבוס שלו מקסים ממש ומנסה לעזור לו אבל אני מתחילה להבין שאם לא נשים לעצמינו תאריכי יעד דברים לא יזוזו לא משנה מה.
המטרה כרגע זה לשכנע את הבוסית שלו לאפשר לו לעבוד מהארץ איזה חצי שנה בתשלום וזה ישחרר את הלחץ ויתן לו זמן למצוא עבודה.
הפנטזיה שלנו היא לחזור בדצמבר, אני אהיה חודש שישי טפו טפו טפו חמסה שום בצל חחחח
וזה כבר על הגבול שאף אחד לא יבטח אותי בטיסה לכן אמצע סוף דצמבר זה כבר גבולי אפילו.
4 חודשים לדעתי זה זמן הגיוני להתאפס ואני הכי רוצה בעולם שדברים יזרמו כמו שאנחנו מקווים לשם שינוי.

בגזרת הסימפטומים אני לא רואה משהו ממש מיוחד, בטן הייתה לי קצת עוד הרבה לפני ואני לא חושבת שאפשר לקרוא לזה יצאה כי גם כשהכנסתי את עצמי להריון בכוח הרצון והמחשבה היא "יצאה" אבל כן, מי שמסתכל עלי יכול להגיד שיש בטן בירה לפחות חחח
אני חושבת שזה קשור להיותי פאקמן שטוחן מלאאאא נו מה אני אעשה אני רעבה אבל אני משתדלת לאכול דברים בריאים למען האמת וגם בודקת שינויים במשקל אז נראה לי שזה בסדר.
מלא פיפי אבל כבר לא באמצע הלילה וכבר לא ממש מוקדם בבוקר אז נראה לי שזה התנרמל קצת.
אני חושבת שאני פחות עייפה אבל זה קשור נטו למזג האויר בימים אפורים אני חצי בן אדם.
מה שכן אני מתרגשת ובוכה מכל דבר! אם זאת פרסומת או מישהי שהעבירו ברוצים לרקוד, ה-כ-ל!
וזהו בגדול בחילות אין לי כל כך, ממש בקטנה ואני מרגישה ממש טוב טפו טפו טפו.
השבוע יש לנו את ה-בדיקה הפעם זה עם הרופאה הקבועה שלי וגם M יצטרף אלי ככל הנראה ואני מקווה שהיא תודיע לנו שהכלתקין ומצוין.
ואם כן אז יפתחו לנו תיק רשמי וזה יהפוך למשהו יותר ממשי.
השלב הבא יהיה כנראה שקיפות עוד חודש אבל גם על זה צריך לברר ואני מרגישה שהכי בא לי להיות בטרימסטר שני.
אני מרגישה שזה כמו לצלוח איזו תחנה ראשונה שמשם דברים יותר הגיוניים ומשם כבר מתייחסים לזה כהריון באמת..
נראה לי שעד איזה שבוע 14 הכל כזה בכאילו ואז כבר באמת.
זה היה החודש הכי ארוך בחיים שלי, חד וחלק.

אני לא מצליחה לראות בזמן האחרון סרטים וסדרות אלימות ברמה יוצאת דופן אז ראיתי משהו מטומטם אבל חמוד להפליא! הדבר הכי קשה בסיפור הזה היה הפנים של רנה זלווגר, למה???? את היית כל כך יפה למה עשית את הזוועה הזאת לעצמך????
ממש כאב לי שזה מה שעוללו לה, היא לא דומה לעצמה בכלל :( אוף!
הא ודוקטור מקדרימי מהאנטומיה של גריי כמובן, אפשר תאומים ממנו ומ M בו זמנית???
בכל מקרה בכיתי מלא, הפתעה!



סדרה מטומטמת לחלוטין שאני מאוד נהנת ממנה בימים אלו: "The crazy ones"
רובין ויליאמס! ואו הוא פשוט קורע! למה, למה הוא לא איתנו יותר? זה כל כך עצוב, כזה אדם מוכשר ואו...
הוא גורם לי לבכות בכל סצינה שנייה והוא מרגש אותי ומחזיר אותי לספר הנפלא What Dreams May Come  Richard Matheson שקראתי לפני המון שנים וקרע אותי פשוט ולכן פחדתי לקרוא אותו שוב כדי לא להרוס. את הסרט לא ראיתי אבל אפילו הטריילר עכשיו גרם לי לבכות. רובין ויליאמס שיחק בתפקיד הראשי בסרט על פי הספר.
השחקן הזה גם מחזיר אותי לתק' שהגענו לארץ וההורים שלי גילו את נפלאות השכרת הסרטים בוידאו.
היינו רואים עם אבא שלי "mrs Doubtfire" ואבא שלי היה צוחק כל כך חזק שהיו יוצאות לו נחירות ואמא שלי הייתה צועקת עליו שירגע מהמטבח חחחחח אז כמובן שכאשר הכל מדובב בקול אחד עם אף סתום זה פחות מרשים אבל כל כך נהננו ממנו!



חזרתי גם לקרוא את הספר השלישי בסדרת טרילוגיית המאה של קן פולט "Edge of eternity" יותר נכון מצאתי
אאודיובוק כי קצת הציק לי לקרוא את זה משום מה. אמנם לא מצאתי בחינם אבל יש באמאזון קטע שאפשר להרשם לחודש ניסיון חינם ולהקשיב לספר, רק חשוב לבטל עוד חודש אחרת זה 15 דולר לחודש..