אז אתמול חגגנו 10 שנים של זוגיות!
ואו אני לא חושבת שהיה לי ממש זמן לחשוב על כל זה אבל עכשיו מאוד בא לי להיזכר האמת :)
כבר כתבתי על זה אבל זה סיפור כל כך מתוק במבט לאחור שאני מרשה לעצמי להיזכר בפרטים ולשכוח ממה שכדאי כבר מזמן לשכוח.
18.01.2007 חתונה של בת דודה של M.
אני והיא עבדנו באותו מקום עבודה, פיתחנו מוצרים :) האמת שאני התחלתי שם לפניה וכשהיא הגיע לא הכי הסתדרנו אבל איכשהו התחברנו ואחרי איזו שנה שעבדנו יחד היא התחילה לנדנד לי שאכיר את בן הדוד שלה ושהוא ככה וככה וככה...
אני תמיד הייתי נגד גם כי היה לי חבר כבר איזה 3 וחצי שנים וגם כי הוא היה נראה לי ממש מבוגר (אני הייתי בת 21 והוא 27...) ואז הגיע יום החתונה, במיוחד בשביל החתונה ביקשתי מאחת התופרות להכין לי שמלה, הבד הנבחר היה אדום בורדו טיפה מנצנץ.
האמת שהיא יצאה קצת קצרה מדי לטעמי ופתוחה מדי אבל מה יכולתי לעשות...
כשהגעתי לאולם הושבתי עם כל הבנות מהעבודה והיה ממש נחמד..
איזה בחור לא אטרקטיבי במיוחד הזמין אותי לרקוד אבל סרבתי בעדינות.
בשלב כלשהו על רחבת הריקודים הבחנתי בבחור ממש ממש חמוד, בול הטעם שלי.
שאלתי את בת הדודה מי זה, אז היא ענתה לי "נו באמת! זה בן הדוד(ה) שלי שרציתי להכיר לך!"
אז הסמקתי ואמרתי לה שזה אולי דווקא רעיון לא רע.
אני לא זוכרת שהיא ערכה בנינו היכרות האמת, מה שאני כן זוכרת זה שבסוף הערב כשכולם כמעט כבר התפזרו
היה סלואו כמעט אחרון כנראה ולצערי הזמין אותי איזה בחור שממש לא מצא חן בעיני והציק לי ממש כל הערב (לא הזה מתחילת הערב חחח) הסכמתי והוא כל הזמן ניסה להצמיד אותי אליו ודי הגעיל אותי באופן כללי :(
אז קלטתי את M רוקד עם מישהי (מבוגרת) וכשהמבטים שלנו נפגשו הזמן עצר מלכת (חשבתי שזה קורה רק
בסרטים לפני כן) אבל הראש שלי זעק שזה הולך להיות בעלי.
אני זוכרת שהסתכלתי עליו במבט של הצילו (מבן הזוג שלי לריקוד)
ו M אמנם ביישן אבל דווקא הזמין אותי לבסוף לרקוד...
אז זה היה שיר מאוד חזק בגלגלץ ומצאתי את עצמי מדמיינת את הסלואו הזה עוד הרבה אחרי :)
זה היה כל כך מצחיק כי אחרי שהמוזיקה הסתיימה אמרתי לו "תודה" לא ממש הבנתי על מה, עד היום הוא צוחק עלי :)
האמת שלא יכולתי להפסיק לחשוב עליו עוד הרבה אחרי וביום ראשון בדרך חזרה מהמכללה (כן, פעם למדתי כלכלה ומנהל עסקים סמסטר שלם).
קיבלתי טלפון, זה היה M (אני מניחה שאחרי לחץ מתון מצד בת הדודה הוא נשבר חחח).
הוא הציע לי להיפגש ואחרי התלבטות קצרה הסכמתי.
הלכנו לטייל ברחבי העיר הסתובבנו מלא, דיברנו או יותר נכון אני דיברתי מלא.
בין היתר אמרתי שיש לי חבר ולכן הכל היה ברמה אפלטונית לפחות בקטע הפיסי.
יום למחרת אמרתי לבת הדודה שלו שנראה לי שדיברתי יותר מדי והוא די בשוק.. בכלל מעולם לא יצאתי עם מישהו יותר מבוגר ממני ואז 6 שנים נראה כמו המון וגם באנו מעולמות שונים לחלוטין...
מה גם שתמיד הייתי יוצאת עם מי שהיה כבר ידיד שלי ופה מישהו שאני בכלל לא מכירה...
בקיצור לא ממש ידעתי מה לעשות, הוא היה בנסיעה ואז ביום חמישי התקשר שוב ואז כבר הלכנו לטייל בשכונה שלו.
קשקשנו עוד והבנו כמה אנחנו שונים ולא ברור מה בכלל יכול לקשר בנינו.
בסוף הפגישה הוא אמר לי שכדאי שאני אחליט ויום למחרת נפרדתי מהחבר (סאגה לפוסט אחר שרדפה אותי עד ההפלה...).
בשישי נפגשנו והתחלנו בעצם לצאת...
הייתה לי הרגשה שאולי באמת נועדנו כי היו כל כך הרבה נק' השקה!
למשל גרנו בתור עולים באותו מקום מסוים לפני שעברנו לעיר וההורים שלנו סוג של מכירים. ויצא שהיינו באותם המקומות למשך חצי שנה כאשר אני בכיתה ב' והוא בכיתה ח' (לא היה מצב שיבחין בי אז) אבל אנחנו זוכרים את אותן הפעולות שערכו לנו. ובאותו הזמן התחלתי ללמוד בחוג שדודה שלו הפעילה.
לאחר מכן בביה"ס הייתי תלמידה של דודה שלו ואחרי הצבא התחלתי לעבוד במקום עבודה ואז בת דודה שלו
שהכירה בנינו הגיעה ונדנדה לי לגביו...
אבל הכי מצחיק זה שלפני שהיא הכירה לי אותו כבר שמתי לב שהוא זה הוא :)
ההתחלה היתה מאוד מסובכת האמת שני אנשים מעולמות ענין שונים מניסיון וחוויות שונות ועדיין איכשהו...
אפילו האופי שלנו לא תאם בשיט, אני כולי תקשורת ואסרטיביות ושד טאזמני והוא שקט, מופנם מתכנס בתוך עצמו לא מדבר הרבה...
כמה פעמים במהלך השנים הראשונות חשבתי שעדיף שניפרד, שאנחנו שונים מדי, שקשה לי מדי כי אני לא מצליחה להגיע אליו, לגעת בו באמת, שהוא עוד בנוסטלגיה לאיים ולאקסית ומה לא...
איכשהו הוא גם נסע לדרום הארץ לעשות תואר שני ואני לצפון לעשות תואר ראשון וכמה שכעסתי כשלא היה מתקשר...
שנתיים עברו עלינו ככה בדייטים בסופי שבוע ואז עברנו לגור יחד.
קיבלנו דירת סטודנטים חמודה מאוד והכל התחיל לזרום חלק פחות או יותר :)
הוא היה בדוקטורט, אני בתואר שני ואז בעבודה וסופסוף אחרי עוד 3 שנים החלטנו להתחתן!!!
אחרי עוד שנתיים עזבנו לפוסט בגרמניה והינה אנחנו, כמעט 3 שנים מאוחר יותר.
יושבים בדירה הקטנה והמקסימה שלנו ומזמינים כרטיסים לתאילנד לעשות את הטיול "הגדול"
המשותף הראשון שלנו :)
אני מתרגשת האמת :)
סופסוף הוא יראה לי את האהבה הגדולה שלו ואולי אצליח להתגבר על הפחד ולצלול בתקווה שלא יהיו דגים ענקיים מדי שילחיצו אותי.
היום חזרו אלי מהמתנ"ס ככה אני קוראת למקום הזה של ההתנדבות, קבענו לשבוע הבא, אגיע ונראה איך זה הולך :)
איזה קטע זה באמת קורה...
התחלתי לחדד את הגרמנית שלי, מקווה שאחרי שהלחץ הראשוני יעבור הכל יסתדר לאט לאט.
התחלתי לראות סדרה ממש ממש חמודה כל כך טובה כזאת מתוקה:
Mozart in the jungle
מתה על סיפורי הכרות והתאהבות, ושלכם מתוק נורא . המון מזל טוב, ג’רבי. נשמע מקרה קלאסי של ניגודים נמשכים.
השבמחקנשמע שאתם זוג נהדר ואוהב, אולי דווקא בגלל הבדלי האופי. עוד המון שנים יפות!
השבמחקתודה רבה :) הייתה תחושה כאילו היינו אמורים להכיר כי היו כל כך הרבה נק’ בהן היינו מקושרים. וכן זה מענין ועד היום אני לא מבינה איך הסתדרנו יחד :)
השבמחקתודה רבה :) אני מרגישה שעם השנים התבגרנו "אחד לתוך השני" וההבדלים הצטמצמו מעצמם
השבמחק