שבת שלום

התעוררתי למדידת חום השחר 07:30 בדיוק, זה כבר לא גורם לי להתעורר כמה פעמים בלילה
וכבר התרגלתי למדוד, לקחת כדור, פיפי וחזרה למיטה החמה להשלים עוד שעה שעתיים שינה.
היום החום ירד כיאה לסיום השלב הלוטאלי וקיבלתי.

זו הייתה פעם מכריעה אני מניחה.
התלבטנו רבות חשבנו, חישבנו, תכננו, ניסינו ולבסוף הגיעו החלטות מתוך המצב כדי שיהיה כמה שניתן אופטימלי.
לפני שעברנו לכאן תכננו טיול ארוך איפשהו בעולם ואיך שהתחלנו לראות כבר קווים לדמות הטיול התחילה המלחמה.
חודש שהתחיל מצו 8 מזוויע, הרבה לחץ, לילות ללא שינה, בילוי רק מול החדשות ווטסאפ בכל קב' אפשרית שיודעת חצאי דברים על מה שקורה בזמן אמת.
בעלי מפקד טנק לכן היה בגבול ורק בדיעבד שמעתי כמה מפחיד ומסוכן הכל היה (אפילו יותר ממה שחשבתי).
אחרי חודש הוא חזר, במהלך החודש הספקתי למכור את האוטו (במחיר פח ועד היום אני מצטערת) ולהעביר דברים להורים שלי ככה שכאשר הוא חזר עברנו אליהם לחודש שלקראת הנסיעה ועסקנו בביורוקרטיה ופרידות מחברים.
אחרי המעבר הוא היה צריך להוכיח את עצמו ועבד על זה בכוח שנתיים קשות ועכשיו לאט לאט מתחילים לקצור את הפירות אבל עד מציאת משרה טובה בארץ יש עוד דרך לעבור.
כאשר בעלי שמע את התסמינים לחודש זה הוא די נלחץ ודי בצדק כי עכשיו זה פשוט זמן הכי לא מתאים, אם זה אומר
אפילו לחזור לארץ אז בלי עבודה ובלי כלום.
אז כשהיום המצב התבהר אני מניחה שהייתה סוג של תחושת הקלה אולי אפילו לשנינו.
בחזון יש שיחה עם הבוסית ובירור כמה חופש הוא יכול לקחת אחרי שיסיים את המחויבויות ועוד כמה מאמרים שעליהם הוא עובד וחיבור טיול שאולי יכלול אף ביקור קרובים אבל בעיקר חודש- חודשיים של חופש בטן גב על חוף מהמם כמו שחלמנו. אולי אני אלמד סופסוף צלילה (פעם נורא התנגדתי לרעיון למרות שבעלי מדריך מוסמך ברמת צלילה טכנית 60 מטר אפילו) אולי אשב על החול ולא אחשוב על כלום, אזרוק מעלי את עול הציפיות, החששות, הרצוי מול המצוי ואהנה בלי לדפוק חשבון.
31 שנים ארוכות כל מה שאני עושה זה מה שצריך לעשות, סיימתי ביה"ס, הלכתי לצבא, עבדתי, למדתי באונ', סיימתי שני תארים, עבדתי והתקדמתי, התחתנתי, נסעתי לפוסט וכן, לא הספקנו להביא ילדים ולא כי לא ניסינו וכן, כשהמשפוחה תשמע שבא לי להזרק חודשיים בתאילנד, לעשות טרקים קצרים, לצלול, לשנרקל, לשחות וללכת למסיבות פול מון ולהתמזמז עם בחורה הם יחטפו חום.
לכן הם לא הולכים לשמוע על זה עד שהכל יהיה סגור.
עכשיו הגיע הזמן שלנו, זמן שהוא לא של צריך אלא זמן של רוצה, שקט, וריפוי נפשי מכל השטויות שהעולם הזה כופה עלינו. זמן להבין מי אנחנו באמת, מה אנחנו רוצים מה אנחנו אוהבים ואת הביחד שלנו בחסות נוף מדהים וזמזום שפות לא מוכרות.
אז אולי אני עוד קצת כן חושבת "אבל אנחנו מתחילים להתבגר וגיל הוא פונקציה" ,אבל לכולם כבר יש שני ילדים בית וקריירה" "אבל כולם מתנהלים אחרת"... ואז לקחת את עצמי, לשתות כוס גדולה של קוקטייל טעים ולהשתין על כולם בקשת, שיזדיינו הם והחיים הנכונים שלהם :)
אז לפני שאני מתחילה להתארגן למסיבה שאליה הוזמנו
אני מוסיפה מתכון שחימם אותנו בימים האחרונים וקצר מחמאות וגרגורי שביעות רצון מהבעלה המבסוט:

גולאש מתכון אהרוני/אמא שלי

הסתמכתי גם קצת על הכתבה: http://food.walla.co.il/item/2802785

1/2 ק"ג בקר אני לא יודעת אם מה שלקחתי טוב פשוט לקחתי חתיכה שנראתה לי (בכתבה ממליצים על צלי כתף מס' 5 או שריר מס' 8)

3 גזרים

1 כרישה

2 שורש כוסברה (או פטרוזיליה? השורש הלבן..)

3 מקלות סלרי חתוך ל 4
1 צ'ילי חריף
5-7 פטריות שמפיניון
20 גרם פטריות יער יבשות למרק
1 בצל
2 כפות קמח
2 עגבניות
1/2 ק"ג תפו"א
יין (לא חובה פשוט לי היו שאריות)
תבלינים (מה שיש במטבח כמון כורכום חוויאג' בהרט מה שבא ליד, הכי חשוב פפריקה לי דווקא לא היה אז שמתי תבלין לעוף)

קוצצים בצל ומטגנים עד הזהבה.
חותכים את הבקר לחתיכות יפות לא קטנות מדי ומטגנים עם הבצל, מוסיפים את התבלינים וממשיכים להקפיץ קצת.
שוטפים היטב ומבשלים את פטריות היער כחצי שעה בחצי ליטר אולי קצת יותר (עשיתי חצי סיר בינוני) כדי ליצור ציר.
חותכים את הפטריות הרגילות העגבניה והגזר קטן את שאר הירקות עבה כדי שאפשר יהיה להוציא אחר כך (אני פחות אוהבת שזה יישאר)
ומטגנים קצת בסיר שבו יהיה כל התבשיל.
מוסיפים את הבשר שהוקפץ בתבלינים.
שופכים פנימה את היין אם יש (לי היה ממש 70 מל אבל אולי עדיף היה בלי) מפזרים את הקמח ומערבבים, שופכים פנימה את ציר הפטריות
עם הפטריות ומערבבים הכל.
מביאים לרתיחה ואז שמים על אש הכי קטנה לשעה וחצי- שעתיים.
מוציאים את המיותרים (כרישה, שורשים, סלרי כל מה שלא בא שיגיע לצלחת)
מוסיפים תפו"א חתוכים לקוביות.
מבשלים עד שהם מוכנים
בתיאבון!

*פעם הבאה אני חושבת שאוסיף גם שעועית לבנה ואנסה לגרום לכל הסיפור הזה להיות יותר סמיך.

 

לבקשת הבעל בליני עם איקרה