יומיים קשים עוברים על כוחותינו
אני עייפה, אני לא ישנה טוב, בראש מסתובבות מחשבות חותכות, קשות, הם ככה, אנחנו ככה,
מה יהיה, איך נחזור, אנחנו כישלון, איך עוברים את היום בלי שהמחשבות ישגעו את המוח...
המחשבות הראשונות כשאני מתעוררת מעוד חלומות מלאים באובססיות שלי מעיפות את הראש והגוף.
אולי זה טוב שאנחנו רחוק, בארץ שלהיות מוקפים זאטוטים זה לא תנאי לקיום או מדד להצלחה,
ארץ שבה הלחץ הזה לא קיים ואין צורך לתרץ, להסביר ואפילו לא לעצמכם, ארץ שבה אין צורך לחשוב
יש רק צורך לפתח קרירה, להנות ולשתות עד לא ידע ואפשר גם לעשות כמה שאכטות לצלילי מוזיקת טכנו גרועה.
המחשבה על לחזור בלי האישור בקורות החיים שעשינו את כל הנדרש מבאסות מדי
המחשבה על להישאר ולהיות מוקפת במחשבות על זה מבאסת לא פחות
וכל היום מחשבות, פחדים ספקות, ואם נצליח אני לא סומכת על הרופאים אז לחזור להישאר???
די!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אובססיה AKA מחשבות טורדניות, כמו זבובים קטנים שמתרבים ורימות שזוחלות ותופסות כל חלקה טובה של המוח
וכופות את השהות המיותרת שלהן, קופצות מאחת לשניה יוצרות עוד פחדים עוד ספקות.
כל דקה פנויה מתמלאה ברימות הקטנות האלו איך הם בגדו בנו ככה
הולכת לישון חולמת על מקלונים, פים בצבעים שונים, אברי גוף, אנשים
מתעוררת לאותו הדבר, כלום לא השתנה, זה לא חלום, תמודדי, כן גם הם.
איזה מזל שאני לא שם, איך אני שונאת את הפייס שזורק לי הכל לפרצוף, unfollow *2 כן גם אתכם לא בא לי לראות
בוגדים, אויבים, זאב בעור כבש, איבדנו עוד זוג.
Gnarls Barkley - Crazy (Cover) by Daniela Andrade
ועכשיו מה? תמיד הבוקר מביא איתו דברים טובים, חדשים אבל בזמן האחרון הבוקר מביא אתו רק עוד בוקר,
עוד בוקר של אותו דבר ומחשבות על אותו הדבר ועוד ועוד רימות.
הפתרון היחיד לדבר הזה הוא תעסוקה, מתמדת, בלי להרים את הראש, בלי שתשאיר זמן לחשוב, עבודה משחררת.
היום הבנתי (שוב) שזה בלתי אפשרי שאוכלים לי מילולית את הראש
התקנתי רינגטון חדש, הכרחתי את עצמי לשיר בכל רגע שבאה לי מחשבה מיותרת
כן, כבר היינו שם, כן אין מה לעשות צריך להציל אותי מזה, ארנבות, יאלה עבודה!
מופע הארנבות של ד"ר קספר || הכל יהיה בסדר
את היום מילאנו בפעילויות
מקלחת, ניקיון המטבחון, ארוחת בוקר, חרישה משעממת של מחשב (לא!!! זה לא בתכנית!)
יוצאים לשחק בדמינטון קורעים את עצמינו עד שאין כוח, מקלחת, פרק של איזו שטות, אוכל,
ספר עם קפה, סקייפ עם משפחה, עוד קצת זמן מחשב משחרר עם נר ריחני במרפסת (להוציא קצת),
עוד קצת סדרה ועברנו או צלחנו את היום כן!
ניקח יום ביומו, כל יום נגיד למחשבות הזדוניות שאין להן מקום במוח שלנו, נכניס אותן לפינה ובסוף הן יעלמו
אנחנו גיבורי העל ששולטים על המוח שלנו כן גו גו פאורנג'רס של המחשבות!!!
בתכנית הכנת מאכלים לקראת הגעת המשפחה הקרבה יותר מתמיד!
אחרי שיסעו להריץ את עצמי לחפש עבודה, מספיק שעות שלא יהיה זמן לחשוב על שום דבר מעבר
לאיך לבטא את עצמי ואז פיפי ולישון, זהו!
לו"ז, עומס ותעסוקה זה מה שיציל את המוח המיוסר
גישה טובה
השבמחקיותר מדי זמן מת הוא קרקע פוריה לכל המחשבות הרעות ולדברים לא טובים
פעלתנות זה הכי טוב
אי אפשר שלא לחשוב על זה, כמו שאי אפשר להורות לעצמך שלא לחשוב על משהו (פיל!). מה שכן, יש דרכים נוספות מלבד להעמיס על עצמך עבודות רסר ונקיונות. לפעמים דווקא השהות בתוך זה, לתת לעצמך לחוש את התחושות בצורה חריפה ומבוקרת, לעבור את הסערה ולצאת מהצד השני (שלמה. אין לי שום ספק) יכול להיות אפקטיבי יותר. ובבסיס כל זה הידיעה הברורה שאת עושה כל מה שאפשר.
השבמחקאחותי מטפלת אלטרנטיבית והיא סוג של מתמחה בנשים בתהליך פוריות. דיקור מאוד עוזר - אם לא להריון אז לשחרר חלק מהתחושות הקשות הללו שמתלוות לתהליך. אני ממליצה כשתחזרי לארץ לחפש סוג כזה של טיפול: דיקור יכול באמת לעזור.
וחוץ מזה, תזרקי את הציפיות של האחרים לפח. מספיק לך הציפיות של עצמך, בלי לשאת על הגב את הבעיות של החברה כולה.
העניין הוא שאחרי שהייתי בטוחה שזה מאחורי הבנתי שאני כל יום חושבת על זה ומשחזרת ומתדיינת עם עצמי וזה כל הזמן שם בלי שאני מצליחה (גם אחרי שאני לא ישנה לילות) להוציא את זה מהסיסטם שלי. הרבה אומרים לי שזה כי יש לי יותר מדי זמן לחשוב, כי אני בבית ואני מעסיקה את עצמי ולכן יש לי יותר מדי חופש מחשבה ושאם הייתי עסוקה זה לא היה תוקף אותי ואני סוג של מסכימה. אני לא רואה איך אני לבד עם עצמי עוברת את התהליך הזה נראה לי שהריון חדש יוריד חלק מהלחץ (יוסיף לחצים מסוג אחר כמובן) אבל לפחות משהו. אם הייתי בארץ בהחלט הייתי מנסה איזה שיטה אלטרנטיבית של לעבור תהליך ריםוי עם עצמי, פה זה לא הכי אפשרי ואני גם לא כל כך יודעת אפילו מאיפה להתחיל אז זה אני עם עצמי. מיותר לציין שבעלי גם לא ישן ונתקף פאניקות בגלל פילים משל עצמו אז אני מנסה איכשהו לאזן אותנו אבל זה לא פשוט.
השבמחקמסכימה
השבמחקמחכה בקוצר רוח שזה יקרה
השבמחקכל הפילים האלה! שיחזרו לאפריקה או תת היבשת הודו, או לאן שזה לא יהיה. אין להם מקום במיטה שלכם.
השבמחקהיי
השבמחקהיי מה שלומך נעלמת
השבמחקבסדר, נעלמתי בגלל שילוב של עומס עם סיום הלימודים יחד עם זה שלא רציתי לכתוב על ההריון בבלוג (ולא ממש מצאתי נושאים אחרים כי זה הדבר היחיד שמעסיק אותי)
השבמחקהלכתי קצת אחורה להתעדכן מה קורה איתך ובא לי לחבק אותך חיבוק חזק
אני באמת צריכה את זה במיוחד עכשיו.
השבמחקאני מרגישה שכל הדבר הזה שובר אותי ואני לא ממש יודעת איך להתקדם.