ממשיכה בקו זהה...
אתמול עוד פעם היו התכתבויות בקבוצת הבנות (שאני יצרתי ולכן לא יכולה לצאת ממנה) על הלידה ובלה בלה בלה
מסתבר שהם קראו לבת שלהם (נו איך לא...) מיה, השם שרצינו כי זה שילוב השמות שלי ושל בעלי.
למי שלא עוקב רק אזכיר שלפני כן נורא אהבנו את השם אווה ומישהי קראה ככה לבת שלה באותה החבורה ואני בכיתי שבוע כמו סתומה...
בכל מקרה אפילו לא התעצבנתי זה היה כזה, נו איך לא...
אפילו לא כתבתי להם מזל טוב, כשזה לא בא מהלב לדעתי עדיף לוותר והלידה שלה הייתה מאוד קשה לי בלב.
כתבתי לחברה הכי טובה שלי היא רשמה לי שהיא אוהבת אותי ושהכל יהיה בסדר ושאני פשוט מוכרחה לצאת לעבוד
שזה מחרפן אותי הרבה יותר כי אני עסוקה בזה כל היום והיא כמובן צודקת.
אתמול שני אנשים כתבו לי שאני לא מעריכה את עצמי ואת היכולות שלי מספיק ושאתחיל להאמין בעצמי.
כנראה שהגיע הזמן...
פשוט תמיד עבדתי בעבודות שניצלו את היכולות ואת העבודה הקשה שלי בלי לתגמל לא בכסף, לא בהערכה יתרה ולא בקידומים...
אז התרגליתי ונהיה לי קשה לעזוב רק כי לא מעריכים אותי וגם קצת הפסקתי להאמין בעצמי.
בעצם זה משהו מהתיכון גם שם אני זוכרת את החברות שלי אומרות את כל כך טובה ב איקס או וי למה את לא מעריכה את עצמך???
איך באמת לומדים להעריך את עצמך והיכולות שלך?
איך לומדים לשווק את עצמך נכון?
אתמול הבנתי שאני פשוט חייבת לצאת מהבית, אחרי שההורים יסעו אתחיל לחפש עבודה...
החורף מגיע (בהרגשה לפחות) ולשהות בזמן הזה בבית זה לא בריא בכלל לא לי ולא לזוגיות שלנו.
בעלי אמר לי שהוא קצת בהלם ששרדתי עד עכשיו בלי לבכות שאני רוצה לארץ אבל מה יש לי לבכות
שם יש את האתגרים של שם וגם אליהם אני לא יודעת אם אני מוכנה..
בעניין השמות הרבה פעמים כשנולד ילד/ה פתאום השם שחשבת עליו לא נראה מתאים. ובכלל - מה אכפת לך איך הם קראו לבת שלהם? אם תרצי אווה או מיה - אין שום מניעה להשתמש בשם הזה. זה לא כאילו שהם משפחה שלך או משהו. מותר ושימי את יודעת מה על כל מיני נשמות ’טובות’ שיחשבו שאתם לא מקוריים או משהו. בעיה שלהם.
השבמחקהעדר הערכה עצמית זו מגפה. אני גם חושבת שכדאי לצאת לעבודה מכל כך הרבה סיבות, ולא זוכרת אם אתם כבר חוזרים ארצה בשנה הבאה, או שאת מחפשת שם. השלב הראשון בדרך להערכה עצמית זה לקבל את עצמך כפי שאת, כולל הפאקים, ולא רק להלל את התכונות החיוביות. צריך לחשוב שאת מושלמת כפי שאת, עם כל השריטות והמכות הקטנות בכנף. אני יודעת שזה קשה, אבל צריך להתחיל איפשהו :)
קודם כל תודה! במקרה שלה הרגשתי פשוט שגם היא הצליחה וגם "לקחה" לנו את השם זה היה קצת יותר מדי כמה שזה נשמע מגוחך...
השבמחקאנחנו כנראה חוזרים בשנה הבאה אבל עוד אין תאריכים סגורים היום כבר התחלתי להסתכל על מודעות אבל בכל מקרה אחכה לאחרי שההורים יסעו ואולי אצליח למצוא משהו דרך החברה שאני אמורה ללמד עברית (שעל זה אני עובדת עכשיו)
הערכה עצמית... המממ אני מאוד מקבלת את עצמי אבל אני חושבת שמה שעוצר אותי זה חוסר ביטחון בעיקר, אם אני לא מתאימה בצורה מושלמת לתיאור התפקיד למשל אני אוותר כי למה שיקחו אותי (למרות שבד"כ אני מוכיחה שאני ועוד איך מסוגלת אבל בשביל זה צריך להתקבל..)