אתמול היה יום נהדר מבחינה חברתית אבל היה לי קצת קשה נפשית...
תפסה אותי מין חרדה מעיקה ולא יכלתי לנשום, לחץ בחזה וזהו...
אתמול מישהי מהחבורה של בעלי נסעה ללדת
תהיתי בהתחלה למה פתאום זה ככה נכנס בי בכל הכוח כי כבר נרגעתי מזה קצת ואז הבנתי
בעיקרון יצא שגילינו שהם בהריון כשהיינו בארץ ובדיוק גם באנו לספר לכולם
הסתבר שהיא אמורה ללדת בת איזה חודש אחרי (בדיעבד שבועיים)
ואתמול היא נסעה ללדת
עכשיו אני מבינה למה זה תפס אותי לא מוכנה, כנראה כי הייתי אמורה להיות קצת לפניה 
ופתאום הבנתי והכל חזר אלי בבום הרגשתי שכבר התאוששנו והמשכנו מזה אבל כנראה שלא לגמרי
בלילה היו לי חלומות נוראיים
חלמתי שאני כבר פעם שניה בביה"ח והרופאה מסתכלת ורואה משהו לא תקין במוניטור ואז מסבירה לי שאני צריכה לעבור הפלה כי התינוק עקר אני מתחילה לחשוב בלחץ האם זו סיבה מוצדקת להפלה ואיכשהו עוזבת את בית החולים...
זה עובר לסיפור אחר שבו אני עם בעלי והוא אומר לי שניקח תרומת זרע ואנחנו מתחילים לבחור מישהו שמזכיר אותו בתיאור והכל. משם מסתבר שאני בכלל במערכת יחסים פוליגמית ולבעלי שבכלל נראה עכשיו כמו האקס שלי (ההוא מהחלום לפני ההפלה) יש עוד 2 נשים שאתן יש לו ילדים ושהוא כבר בחר את תורם הזרע לבד.
לא היה כל כך איכפת לי סתם הרגשתי שאני קצת מתגעגע ומקנא כי יש לו עוד נשים...
בקיצור הזיה...

בשישי הייתי אצל חבר שלנו במאפייה (הוא עבד שם) הוא סידר לי פגישה עם איזה בחור גרמני
שהוא ואשתו חולי ישראל ורוצים ללמוד עברית וכיוון שהוא נוסע החבר הציע לבחור שאני אלמד אותם.
הגמני היה נחמד, פסיכיאטר, דובר אנגלית טובה, הוא ואשתו מתעסקים בתכנית של ערים תאומות ומנסים לקדם דברים
חשבתי שזו הזדמנות טובה בשבילי להכיר אנשים ולהרוויח קצת כסף.
כיוון שהם רוצים ללמוד מאפס זה גם קל וגם מאוד קשה.
ממה מתחילים, מה מסבירים? אני הרי בכלל לא מורה ואין לי את היכולות...
אני מקווה שהציפיות שלהם לא גבוהות מדי, בינתיים מחפשת איך אפשר להתחיל מאפס מממש כלום.
זה הפתיע אותי מאוד גם כשלמדנו גרמנית כי איך בכלל מתחילים מכלום?!
מה גם שהאותיות רחוקות מהם שנות אור...
אני צריכה לערוך מחקר באינטרנט בנושא ולהתיעץ עם סבתא שלי קצת נראה לי...
בגדול זה יכול להיות פרויקט מעניין.
הקטע שתפס אותי היה שישבתי מולו והבטתי לו בעינים כשדיברנו, לא משהו מיוחד
הוא, פסיכיאטר, דיבר לצד!
הייתי בהלם הרגשתי שאני הפסיכולוג והוא המטופל, אפילו שמתי לב שאני מדברת אליו בקול
רך יותר כדי שירגיש בנוח!
והוא היה גם עסוק לחלוטין בעצמו ובמה שהוא צריך, כל מה שאמרתי או סיפרתי על עצמי לא תרם לשיחה כי הוא פשוט לא התעניין ולא פיתח את זה לשום כיוון, זה ממש היה ממנו והלאה!
הייתה בהלם מוחלט, מאוחר יותר חבר שלי הסביר לי שככה הגרמנים, באים להגיד מה שיש להם אתה לא מעניין אותם. זה היה pure מונולוג ואין לו זמן לדיאלוג וגם לא רצון, התעצבנתי מזה האמת אבל נראה אולי אשתו נחמדה יותר.
האמת שיש לי בעיה עם אנשים שככה עסוקים בעצמם איך אפשר לדבר אתם בכלל???
שידברו לעצמם!