אתמול היה קצת הזוי הבעל היה באיזה פיקניק לא ברור בעבודה עד מאוחר
אבל זה לפחות אפשר לו לדבר עם הבוסית המעצבנת שלו
הם הבינו שהם לא ממש מחבבים אחד את השני (אני מקווה שהיא פחות ממנו כי בכל זאת..)
מה שכן הבטיחה להזדרז כי זה באינטרסים שלה שהמאמרים יתפרסמו, כיוון שהיא כל כך מעכבת אז כמעט
כלום לא מתפרסם והיא חייבת לדווח על פרסומים שזה משחק לנו לידיים!
כיוון שהוא הרגיש לא כל כך טוב הייתי ה good wifi ורצתי לחנות הכנתי מרק עוף וגם בלילה של ג'ינג'ר לימון ודבש
שמוסיפים לתה (כשהוא טיפה מתקרר) וזה מאוד בריא ומחזק :)
המרק יצא פשוט נהדר! אני חושבת שהטיפ לפניצלין היהודי שלנו הוא להוסיף מלא סלרי (שאחר כך זורקים)
והמרק יוצא נהדר!
בלילה כבר באתי להתכרבל ולהרדם כשהוא הציע שננצל את יום הביוץ ל just in case, שנינו היינו בראש
אחר לגמרי אז היה בעיקר מצחיק אבל אני שמחה שזה חוזר להיות חוויה חיובית ולא משימה.
לפני שנרדמתי (לאור הדלקת שלא עוברת אבל הרגישה כבר יותר טוב) חשבתי שכדאי מאוד לא להשאיר פיפים למחר
אך כדי לשמור את הזרע היקר מפז ויתרתי.
שילמתי על כך מחיר יקר על הבוקר כאשר כאבי סכינים תקפו אותי שוב והתחלנו מהתחלה
תודה לאל על האמריקאים האלו שהמציאו את ה AZO לגרמנים שהמציאו את ה Canephron® N ושוב לאמריקאים על הפמינוז שאנסה להשיג...

היום היינו פעם רביעית נראה לי במשרדי הממשלה לקבל סופסוף את הרישיון
אז כן, הפקידה הסתכלה עלי בעיני עגל כשהסברתי למה באנו ולמזלי היה איתי האימייל שהם באופן מאוד מפתיע ענו עליו
אז היא הבינה, נתנה לנו את הרישיון ושחררה אותנו לחופשי, יחי גרמניה!

כשחזרנו הביתה ראיתי קצת תמונות בפייסבוק, נתקלתי בחברים.. ובבטן, כן עוד אחת
כתבתי לחבר בווטסאפ אם הם מצפים והוא אמר שכן.
אני חייבת לתת רקע ליחסים שלנו
מדובר במישהו שכשהיינו טינייג'רים לא ירקתי לכיוון בכלל הוא גם לא היה ממש בחבורה
ואז באיזשהו שלב הוא התחבר אלינו, תמיד שררו בנינו יחסי חברות שנאה 
או שהיינו ממש קרובים כמו איזה חברות טובות מרכלות על כולם יורדות על כולם או שנאה ותמרות עשן
בתקופה שהוא היה רווק היו בנינו יחסים ממש טובים היינו נוסעים אליו למרכז, יוצאים וכו'...
זה אחד שכאילו לא שם על אף אחד (הייתי אומרת יותר רוצה שככה יחשבו) והרבה פעמים ישיר ופוגע.
בנינו היה מין סטאטוס קוו אמרנו דברים לפנים גם את זה פוגע אבל גם סוג של היינו שם אחד בשביל השני גם בדברים מאוד אישיים.
הרגשתי שהוא כן סופר את מה שאני אומרת אבל לא תמיד הרגשתי שהוא מכבד אותי מספיק ומשם באו הריבים כל כמה זמן,
פיצוצים ממש. אתו זה תמיד משהו גדול לא מדברים חצי שנה פתאום וכו'..
בשלב מסוים הוא התחיל לצאת עם מישהי, דווקא בחורה חמודה ואפילו כשהם רצו להיפרד או יותר נכון הוא ממנה
שכנענו אותו שלא ובעלי הלך אתו ואני אתה וסידרנו את העניין
לאחר מכן עבר ביני לבינה חתול שחור, משהו ממש טפשי אבל היה פיצוץ גדול
אני עפתי עליה בהגזמה והיחסים שלנו די הסתיימו בכך, ניסינו להשלים אבל הרגשתי שזה כבר לא יקרה...
משם גם היחסים שלי אתו לא התפתחו מהסיבה הפשוטה שכבר היה פחות על מה לרכל
הוא נכנס למוד של ילדים גדולים יעני איש קריירה ועף על עצמו קצת, מפה לשם היה עוד פיצוץ והתנתקנו.
בהתחלה כאב לי על זה כי היינו "בסטיז" לאורך תקופה אבל אין מה לעשות..
הוא הציע נישואין לבחורה והם התחתנו בשעה טובה ואנחנו לא נסענו לחתונה אפילו אבל שלחנו צ'ק יפה
אז לדעתי זה גרם לו להתרכך והיה לו כבר לא נעים לריב...
כשהגענו לארץ השאלה השנייה שלו בערך הייתה אם אני בהריון כבר ודווקא הייתי :)
אחרי שסיפרנו להם מה שקרה הוא ניסה לתמוך וזה היה מאוד יפה ודווקא הרגשתי בנוח לדבר אתו ולחלוק הוא חברה, למה לא.
היום כתבתי לו בווטסאפ
הוא הפתיע אותי האמת, לא עם ההריון אלא עם התגובה
כששאלתי כתבתי שכולן יולדות סביבי ושאני בדיכאון שזה עושה לי רע (בחיים לא הייתי כותבת את זה לחברה שמספרת על הריון)
כתבתי לו שאני כמובן שמחה בשבילם אבל חולקת אתו את התחושות האמיתיות שלי ושאני מקווה שהוא לא כועס וזה בעיקר מחמאה.
פתאום היה לי נוח להגיד לו שזה מה שאני מרגישה זה היה כל כך אמיתי ומשחרר
שהוא מספר לי את החדשות הגדולות (מספר... מאשר...) ואני במקום לשמוח או לזייף אומרת לו מה באמת אני חשה
זה היה מרענן, מה שבטוח לא הייתי מעיזה לעשות את זה עם אף אחד אחר.
הוא רשם שהוא רוצה שנדבר שנקשקש ונרד על כולם ונתלונן ושאני אספר מה עובר עלי
פתאום הכל השתחרר וזה לא שאין חברות שאני מתלוננת להן פשוט אתו זה תמיד מאוד
פתוח ואכזרי אפילו כי זה כל כך ישיר, היה נחמד לא לזייף ושהוא מקבל את זה כמו שזה.
היה נחמד שהוא מבין ואיכפת לו שאני אוכלת חרא כל הדרך אל האושר ושהוא בעניין של לתמוך ולהקשיב
כמובן שעם כל זה בא נהר של דמעות שהבעל נאלץ לעצור אבל בכל זאת
הכל כל כך ברור אבל זה בכלל לא משנה את העובדות ואיך ומה שאני מרגישה לגבי זה
כאילו מה זה עוזר שעוד אנשים סובלים זה לא באמת מקל עלי...
כמו שאת אף אחד לא יעניין הסיפור שלי מאחורי התמונה החוייכת מביה"ח כשהכל סופסוף יסתדר :)